מרדכי עטייא
ר"מ בעיר מרקש שבמרוקו ובעיר איזמיר שבטורקיה, ראש המאה ה-18 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ר"מ בעיר מרקש שבמרוקו ובעיר איזמיר שבטורקיה, ראש המאה ה-18 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי מרדכי עטייא (ה'ת"נ - 1690 - ה'תק"ו - 1746), מחבר הספר "מר דרור", היה ר"מ בעיר מרקש שבמרוקו ובעיר איזמיר שבטורקיה, בראש המאה ה-18.
 | |
| שער הספר מר דרור | |
| לידה |
1690 ה'ת"ן  דמנאת, מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
1746 (בגיל 56 בערך) ה'תק"ו האימפריה העות'מאנית  |
| מדינה |
מרוקו  טורקיה |
| מקום מגורים | דמנאת, מרקש, איזמיר |
| מקום פעילות | מרקש, איזמיר |
| תקופת הפעילות | תחילת המאה ה-18 – 1746 |
| השתייכות | אחרונים |
| תחומי עיסוק | ריש מתיבתא |
| תפקידים נוספים |
ר"מ |
| רבותיו | רבי יצחק דילויה, רבי שלמה עמאר ורבי אברהם אזולאי |
| בני דורו | רבי חיים אבולעפיה (השני), רבי יצחק הכהן רפפורט, רבי דוד חזן (מחבר: חוזה דוד) |
| חיבוריו | מר דרור |
| אב | רבי יצחק |
  | |
מרדכי עטייא נולד לכל המאוחר בשנת ה'ת"נ (1690) בעיר דמנאת שבמרוקו ושם הוא קיבל את ראשית חינוכו. בגיל בר מצווה שלח אותו אביו רבי יצחק לעיר מרקש, בה הוא למד בישיבה שבראשה עמדו שלושה מחכמי העיר: רבי יצחק דילויה, רבי שלמה עמאר ורבי אברהם אזולאי. על לימודו מחכמים אלה, עד ששימש כר"מ במרקש, הוא כותב: ”ואני כל ימי בניהם נתגדלתי, ולדבריהם הקשבתי, ואזני הטיתי וממצותיהם לא נטיתי, ובד' אמות של הלכה מנעורי עד היום הזה נתעסקתי, ומן השמים נתרוממתי במה שלא חשבתי, להגדיל ישבתי, ולהרביץ תורה זכיתי, בין גדולי מדינתי...”.
בתקופתו הכביד אסמאעיל מלך מרוקו את עול המיסים מעת לעת.[1] היטלי המס פגעו קשות בשכבות החלשות מבחינה כלכלית שבתוכן בלטו תלמידי החכמים. את עיקר הביקורות מפנה הרב עטייא על גובי המס היהודים: ”ויהי אשר בוגדים בגדו, אשר ממש שחו לעפר נפשנו ותם לריק כוחינו בגלות המר הזה, וכיס כיס קריא [=מבקשים את הממון המצוי ב"כיס"][2]. ובפרט מניה וביה אבא ליזיל נרגא [=מן היער מייצרים את הגרזן שבו כורתים את היער][3], שחוצפא גברא [=שהחוצפה גוברת] ואמת נעדרת ועורבא שריא [=והעורב הותר][4] ורבו פריצים אשר ודאי לא מבני ישראל המה...”
בגלל המצב הוא נאלץ להגר ממרוקו,[5] כאשר פניו מועדות לארץ ישראל, אל העיר חברון. בהקדמתו הוא מספר שההגירה פתחה תקופה של סבל בחייו, בה נאלץ לנדוד "מעיר לעיר וממדינה למדינה". ואף קרה שבמהלך הנדודים נתקל בשודדים שגזלו את ממונו והותירו אותו חסר כל.
לאחר תקופת הנדודים הוא השתקע בעיר איזמיר שבטורקיה ונבחר לכהן שם ר"מ: ”וה' ברחמיו הוליכני והושבני במשכנות הרועים שושנים ובשערים המצויינים בעיר גדולה של חכמים ונבונים ועזרנו להרביץ תורה כימים קדמונים”. בתפקיד ההוראה החדש הוא נתקל בקושי שמקורו בהבדלי השפה שהיו בינו לבין תלמידיו. את הקושי הזה הוא פתר בדרך מקורית, כאשר הוא כתב להם את עיוניו על התלמוד ומפרשיו בעברית רבנית במקביל להרצאת החומר על פה: ”ולפי שהתלמידים היו לועזים ובלשוני לא היו מכירים, וגם בלשון הקודש על פה לא היו כל כך רגילים, ודברי תורה צריכים להיות כחצים שנונים, הייתי כותב אליהם על הלוחות כל מה שצריכים מהדברים הנחמדים על הש"ס ופרש"י ורבותינו הצרפתים מדי יום ביומו...”
בספרו הזכיר דברי תורה ששמע משניים מהחכמים באיזמיר: רבי דוד חזן, מחבר הספר "חוזה דוד" ושותף בבית הדפוס באיזמיר, ו"החכם השלם הגביר" רבי יהודה מורסייא.
עם שנות ההוראה נאספו תחת ידיו כתבים המבארים מסכתות רבות מן והוא החליט להדפיסם. בסיוע גיסו האמיד שלמה הכהן, תושב העיירה יזיל היסאר הסמוכה לאיזמיר, הוא הדפיס את ספרו על התלמוד, תחת השם "מר דרור" הרומז לשמו "מרדכי".[6] הספר יצא בשנת ה'ת"ץ (1730) בבית הדפוס באיזמיר, בצירוף הסכמותיהם של חכמי העיר: רבי חיים אבולעפיה ורבי יצחק הכהן רפפורט, שהביעו את הערכתם על צניעותו ועל פעילותו החינוכית. בהקדמה הוא מספר כי נותרו בידיו כתבים למסכתות נוספות ומספר דרשות, הוא מביע את תקוותו להדפיסם אך לא זכה שהיא תתממש.
ספרו המבאר כ-12 מסכתות זכה לתפוצה רחבה ביהדות ארצות האסלאם, עליה יעידו האזכורים הרבים שלהם הוא זכה. כמו כן הוא זכה לחיבה יתירה בין חלק מן החכמים, אשר חלקו לו שבחים מופלגים. על ראש ישיבת פורת יוסף, רבי עזרא עטייה העידו שחיבב מאוד את חידושיו, ואף טען כי ייתכן שיש ביניהם קשר משפחתי.[7]
עת פטירתו בלתי ידועה, אך מאזכורים המצרפים לשמו את ברכות החיים או המתים ניתן לשער כי הוא נפטר בשנת ה'תק"ו (1746).
מרדכי בן יצחק עטייא, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
