נולד לרבי ישראל.[2] היה תלמידו המובהק של ראש החכמים במרקש רבי יצחק דלויה, ועוד בחיי רבו שימש ר"מ בישיבה במרקש. לאחר פטירת רבו זה הוא מילא את מקומו בהנהגת הקהילה והישיבה, יחד עם חברו רבי שלמה עמאר. לדברי תלמידו, רבי מרדכי עטייא, מחבר הספר "מר-דרור", ישיבתו הייתה נחשבת החשובה ביותר מבין ישיבות מרקש.
לא יאוחר משנת ה'תנ"ו התמנה לדיין בבית דינו של רבי יצחק דלויה, יחד עם חבירו רבי שלמה עמאר, ונמנה עם מתקני התקנות.[3] לאחר פטירת רבי שלמה עמאר, התמנה לאב בית דין ולרבה של מרקש.[4]
כמה מהרבנים במרוקו באו אליו מערים אחרות על מנת ללמוד קבלה בישיבתו. מהם היו רבי אברהם אבן מוסה, שהיה בר פלוגתא שלו בכמה נושאים בקבלה, ורבי שלום בוזגלו, שניהם הגיעו מערי צפון המדינה. לפי דברים ששמע רבי חיים יוסף דוד אזולאי מרבי יהודה לוי, אב בית הדין בטיטואן, רבי יעקב מראג'י שהיה מחכמי טיטואן, ורבו של רבי אברהם אבן מוסה, היה אף הוא מבאי בית מדרשו הקבלי במרקש.[5]
רבי אברהם הביע את דעתו שיש לפטור תלמידי חכמים מחיוב המס.[2] רבי חיים יוסף דוד אזולאי מספר כי רבו, רבי חיים אבן עטר, היה ממכריו של רבי אברהם, סיפר כי רבי אברהם היה מרפא חולים באמצעות כתיבת תפילה בקמעות, ללא שום שם, וכי לו עצמו היו מהקמיעות הללו. כן מביא החיד"א ששמע כי ישנו קשר משפחתי בין רבי אברהם למשפחת החיד"א.
רבי אברהם אזולאי נפטר במרקש ונטמן בה, בתאריך ח' באבה'תק"א (יולי1741). קברו משמש מקום תפילה ליהודי מרקש ולאלו המבקרים בה.[6]
הגהות וביאורים על ספר הזוהר - רבים מהם הובאו בספרי תלמידיו: מקדש מלך ולקט שושנים.[7]
בספר מקדש מלך בפירוש לזוהר שמות דף רס עמוד ב מדפי הזוהר: ”אמר המסדר, כאן נתבקש בישיבה של מעלה מורינו ורבינו כמוהר"ר אברהם אזולאי זצוק"ל, ונגנז ונשבה ארון הקדש ערב שבת קודש ח' לאב רחמן שנת רא"ש המדברים (-תק"א) לפ"ק. זכותו תגן עלינו ומגן אברהם יהיה בעזרינו, אכי"ר.” כ"ה התאריך במבוא לספר מנחת סוטה עמ' 24 הערה 65, על פי קינה לרב שמעון הכהן ממדינות המערב מספרו אמרי נעם כ"י (שבו קונן שתי קינות על פטירת רבי אברהם). צילום הקינה מצוי בספר מצבות מראכש (מכון אהבת שלום), ושם נכתב: ”עש"ק שהוא ליל ת"ב של שנת התק"א”, כלומר: בשנה זו חל ת"ב בשבת והרא"א נפטר בעה"ש (ב-ח' באב). מקורות אותנטיים אלו דוחים את דברי הספר מלכי רבנן, בערך על רבי אברהם, ששנת תק"א היא "ליצירה" (כלומר, מורידים ה' מן המניין והתוצאה היא תצ"ו), ולא שנת תק"א לאלף החמישי - ה'תק"א.
ועיין ציונים בס' מקדש מלך - מפתח אישים וספרים עמוד 58, בני יששכר, ירושלים, ה'תשנ"ה. כן רבים מפירושי הרא"א על הזוהר הובאו בספר לקט שושנים על הזוהר לרא"א ותלמידיו, נמצא במכון לתצלומי כתבי יד עבריים שליד הספרייה הלאומית מספר: f 4727.
מהגהותיו לספרים "אוצרות חיים" ו"מבוא שערים" שולבו ב"הגהות חכמי המערב" שנדפסו בספר מקום בינה, שלוניקי, ה'תקע"ג, ההגהות לאוצרות חיים מצויות מדף כב ע"א והלאה, ולמבוא שערים - מדף צה רע"א, ועוד. עוד מן ההגהות לאוצרות חיים נדפסו גם על ידי הרב אברהם אנקווה במהדורתו לספר אוצרות חיים, ליוורנו, תר"ד; ועל ידי הרב רפאל בן שמחון בספר בת רבים, ג'רבה, ה'תשט"ו, "ליקוטי אוצ"ח"; בספר שערי בינה, שלוניקי, ה'תקע"ג - שולבו מהגהותיו של הרא"א לספר "שער הכוונות" עם הגהות חכמים נוספים בני המערב; במכון לתצלומי כ"י עבריים נמצאים תצלומי כ"י רבים בהם הגהות אלו של רבי אברהם אזולאי וראה למשל כ"י בניהו מספר סרט במכון לתצלומי כתבי יד עבריים עבריים 72318 f.
בתוך ספר זיכרון אעלה בתמר - מתורת חכמי מרקש, עמודים נג – פט, מכון פי ישרים, ירושלים. ושוב הדפיסם מחדש עם תוספות בתוך תורת מראכש על התורה; דרושי רבי אברהם מובאים גם ב"קבוץ גלויות" שבתוך: רבי אברהם בן שטרית, מלל לאברהם, נז ב, פאס, ה'תשכ"ב.
חלקם נדפס. ראו: ערוגת הבושם עמ' 39, לוד, תשנ"ז; פעמוני זהב סימן קח; כתונת יוסף - בירדוגו, שורש אפוטרופוס ענף מג. להלן חתימתו עם הר"ש עמאר: שו"ת שבות יהודה (אלבאז) ח"מ סימן יז (חתימה משנת תנ"ו); שו"ת משפט וצדקה ביעקב חלק א סימן קסא; שו"ת רבי יהודה בן עטר סימן קמב; מלכי רבנן ערכים: מו"ה שלמה עמאר, דף קי"ז עמ' ג ד, ובערך מ"ה יוסף בן סעדון; שו"ת חק ומשפט סימן פ; זכות אבות סימן מ"ז; נר מערבי חלק א סימן נז דף נו ע"א.
מרקש, מרוקו
אברהם בן ישראל אזולאי, דף שער בספרייה הלאומית
