Loading AI tools
היסטוריון ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנימין זאב קדר (נולד ב-2 בספטמבר 1938) הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה באוניברסיטה העברית, זוכה פרס Gustave Schlumberger מטעם האקדמיה הצרפתית במדעי הרוח (Académie des Inscriptions et Belles-Lettres) לשנת 2024 (אנ'),[1] פרס ישראל לחקר ההיסטוריה הכללית לשנת 2020, [2] זוכה פרס א.מ.ת בהיסטוריה לשנת 2019,[3] כיהן כסגן נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (2010–2015) וכיו"ר מועצת רשות העתיקות (2000–2012).
 | |
| לידה |
2 בספטמבר 1938 (בן 86) ניטרה, סלובקיה  |
|---|---|
| ענף מדעי | היסטוריה |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
רוברט לופז |
| מוסדות |
האוניברסיטה העברית בירושלים (1 בינואר 1969) |
| תלמידי דוקטורט |
איריס שגריר, Adrian J. Boas |
| פרסים והוקרה |
|
| תרומות עיקריות | |
|
חקר ימי הביניים האירופיים חקר שמות חקר תצלומי אוויר כמקור היסטורי | |
  | |
קדר נולד בעיר ניטרה שבצ'כוסלובקיה (לימים סלובקיה), בן להורים רופאים, עלה ארצה עם עליית הנוער ב-1949 ואחר כך התגורר עם הוריו בכפר נטר. ב-1956 סיים לימודים בתיכון עירוני ה' בתל אביב. קיבל תואר שני בהיסטוריה ב-1965 מן האוניברסיטה העברית.[4] בעת היותו סטודנט היה אחד המנהיגים של תנועת הסטודנטים למען הדמוקרטיה[5] שבזמן פרשת לבון יצאה למען הדמוקרטיה ונגד מה שהיא ראתה כאוטוריטריות של דוד בן-גוריון. את לימודי התואר השלישי עשה באוניברסיטת ייל בתחום ההיסטוריה של ימי הביניים. הוא קיבל את תואר הדוקטור ב-1969.
קדר שימש כפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית החל מ-1986, היה בשבתונים במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, וב-MGH במינכן. ארגן מספר כנסים של החברה לחקר מסעי הצלב.
היה נשוי לחנה, פסיכולוגית, ונולדו להם שני בנים. נישא בשנית לפרופ' נורית כנען-קדר, והיה נשוי לה עד לפטירתה בשנת 2015. על הקשר בינו ובין כנען-קדר פרסם לאחר מותה את הספר "עם נורית".[6]
בשנים 1990–1996 כיהן כיו"ר הרשות לתלמידי מחקר באוניברסיטה העברית, המפקחת על לימודי הדוקטורט. במסגרת זאת היה בין יוזמי "הוועדות המלוות", המבטיחות שהדוקטורנט ייחשף לנקודות הראות ולביקורת של מומחים אחדים בנוסף לאלה של המנחה שלו. בשנים 1999–2001 היה מייסד וראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטה העברית, ובו ניסה להפיל את החומות בין החוגים ההיסטוריים השונים שמאפיינים את הלימוד האקדמי ההיסטורי בישראל. כדי להשיג זאת בנה תוכנית ליבה משותפת לתלמידי כל החוגים ההיסטוריים באוניברסיטה העברית, אשר כוללת קורס בהיסטוריה עולמית וקורס מתודולוגי על מקצוע ההיסטוריון. ייסד את העיתון "היה היה", שנערך על ידי הסטודנטים של בית הספר להיסטוריה של האוניברסיטה ומפרסם עבודות סמינריוניות מצטיינות של סטודנטים להיסטוריה מכל הארץ, התפרסמו בו עבודות סמינריונית של יהושע פראוור, שמואל נח אייזנשטדט, בן-עמי שילוני ועוד. בשנים 2001–2005 היה מנהל המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, מכון העוסק בקידום חדשנות ומקיים קבוצות מחקר, בתי ספר עונתיים וכנסים. בין חידושיו של קדר היה בינאום המכון: עד לבואו יכלו רק ישראלים להציע קבוצות מחקר ואילו בעקבות יוזמתו יכלו לעשות כן גם מדענים מחוץ לישראל.
בשנים 1987–1992 כיהן כיו"ר ועדת הקבע למכללות לחינוך במועצה להשכלה גבוהה.
בשנים 2001–2007 שימש קדר כיו"ר החטיבה למדעי הרוח באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. במסגרת זו חיבר שני דו"חות: האחד על מעמדם של מדעי הרוח בישראל, והשני על המחקר ההיסטורי באוניברסיטאות ישראל; שניהם התפרסמו ב-2007. קדר כיהן משנת 2000 עד 2012 כיו"ר מועצת רשות העתיקות. מועצה זאת קובעת את מדיניותה של רשות העתיקות.
קדר הוא חבר-חוץ של האקדמיה האמריקאית לימי הביניים Medieval Academy of America, [7] וחבר חוץ של המכון המוביל בגרמניה לחקר ימי הביניים, (Monumenta Germaniae Historica (MGH. בשנת 2000 ייסד ושימש עד ל-2021 כעורך של כתב העת הבינלאומי Crusades לחקר מסעי הצלב, המתפרסם בשפה האנגלית, בתחילה לצד ג'ונתן ריילי-סמית ואחר-כך לצד ג'ונתן פיליפס (כרך 20 יצא ב-2021); מאז ואילך פיליפס ואיריס שגריר הם העורכים, וקדר הוא עורך-יועץ, אבל אינו עוסק בעריכה השוטפת. הוא כיהן כנשיא האגודה הבינלאומית לחקר מסעי הצלב בשנים 1995–2001. בשנת 2007 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה. [8]
ספרו הראשון "אוקטובר 1973: סיפורו של גדוד 'מחץ'" ראה אור ב-1975. בספר פורש קדר את קרבות הגדוד בו שירת במלחמת יום הכיפורים כמש"ק קשר של פלוגת חרמ"ש, את ההקדמה לספר כתב אריאל שרון. קדר הרבה גם לכתוב מאמרים פובליציסטיים בעיתונות העברית.
ב-21 ביוני 2010 נבחר קדר לתפקיד סגן נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. הוא כיהן בתפקיד בין ספטמבר 2010 לשנת 2015.
מחקריו משתרעים על פני תקופות ותרבויות שונות, אם כי משקל נכבד ניתן לימי הביניים האירופיים. המחקרים עומדים בסימן ההשוואה בין ציוויליזציות שונות, תוך שימוש בשיטות מחקר איכותניות וכמותניות מגוונות. כך למשל עסק בהשוואה בין עמדות כלפי עולם האסלאם שהתגבשו בנצרות ביזנטיון, בנצרות המזרחית, ובנצרות האירופית. בספרו "מסע הצלב ומיסיון: גישות אירופאיות כלפי המוסלמים" שראה אור ב-1984 בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון, [9] השווה בין שלוש החזיתות של אירופה הנוצרית מול עולם האסלאם: ספרד, סיציליה והמזרח הצלבני. מחקרים השוואתיים אחרים עוסקים בקרטוגרפיה בעולם האסלאם ובעולם הנצרות של ימי הביניים, בבתי חולים בעולם האסלאם ובירושלים הצלבנית, בחקיקה במזרח הצלבני ובביזנטיון ועוד.
זהו שם ספרו המחקרי הראשון של קדר, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו והוא ראה אור ב-1976 בהוצאת אוניברסיטת ייל [10] והתפרסם גם באיטלקית. [11] הספר עוסק בהשפעת המשבר הכלכלי של המאה ה-14 על המנטאליות של סוחרי ג'נובה וסוחרי ונציה. ההסתכלות ההשוואתית בסוחרי ג'נובה וונציה מעלה שבעקבות המשבר הכלכלי חלה הצטמצמות אופקים, ההעזה פחתה וגבר החיפוש אחר ביטחון. עצם רעיון הביטוח (Insurance) עולה בתקופה זו, מרחב הפעילות הגאוגרפי מצטמצם, ובמקום לפרוץ לאזורים חדשים מתמקד הכול בעולם הידוע של הים התיכון והשחור. השינוי במנטאליות ניכר למשל בשמות האוניות: אם בתקופת הפרץ והסער סביב 1250–1300 ישנן אוניות המכונות "עושר" ו"מזל טוב", כעת נותנים לאוניות שם של קדוש אחד ולעיתים אף שניים או שלושה קדושים. כלומר, הביטחון העצמי מפנה מקום לשאיפה לחסות על-טבעית. בד בבד עם הצטמקות הכלכלה, רוחם של העוסקים במסחר נעשית יותר דייקנית, יותר רציונלית. הפעילות בעולם המוכר והבטוח יחסית של הים התיכון נעשית על בסיס איסוף מדוקדק של נתונים. אם ב-1271 יצא מרקו פולו למסעו בארצות לא נודעות, הרי שבתקופת ההצטמקות הוגבלה הפעילות המסחרית לתחום הגאוגרפי בו השוק והמחירים ידועים ושיושב בה נציג קבוע של בית העסק שמטעמו פועלים. אם ב-1291 ניסו האחים ויוואלדי מג'נובה למצוא דרך ימית ישירה להודו דרך גיברלטר (כלומר, להקדים את קולומבוס או ואסקו דה גאמה במאתיים שנה), הרי שמאה שנה אחר כך, בתקופת המשבר, לא קיימות יוזמות כאלה כלל. סוחרים הולכים למקומות שאבותיהם ואבות אבותיהם פעלו בהם, שסחורותיהם ומחיריהם ידועים.
קדר הוא מאבות חקר השמות בימי הביניים. על כך הוא כתב במאמרו הראשון [12] וכן בספרו הנזכר על סוחרי ג'נובה וונציה, ובמאמרו "חקר השמות כעדות למוצא: השקפות ימי ביניימיות" [13] רוב אנשי ימי הביניים לא משאירים עדות על המנטליות שלהם, אך ניתן ללמוד משהו אודותיה באמצעות השמות שבחרו לתת לילדיהם. כלומר, השם הפרטי משמש כאינדיקטור עקיף של מנטליות ההורה מעניק השם. למשל, בתקופת הפרץ והסער של המסחר האיטלקי אנו מוצאים שמות כמו "בון ויצינוס" – שכן טוב, ושמות נייטרליים מבחינת הנצרות, ואילו בתקופת המשבר הופכים שמות קדושים נוצריים לנחלת הכלל. קדר הגיע למסקנה זאת באמצעות ניתוח סטטיסטי של שמות פרטיים בנקודות זמן שונות.
במאמר שכתב עם תלמידו מוחמד אלחג'וג', "כפריים מוסלמים בארץ ישראל הפרנקית: גודל משפחה ושמות פרטיים", [14] נבדקה רשימת פליטים מוסלמים מאזור שכם, שברחו מממלכת הצלבנים לדמשק באמצע במאה ה-12. ניתוח רשימת הפליטים אפשר לעמוד על התפלגות השמות הפרטיים ולשחזר את גודל המשפחה. השוואה עם שמות ילדים שנולדו באותו אזור והמופיעים במפקד עות'מאני מאוחר וברישומים מראשית ימי המנדט הבריטי חשפה מידה רבה של דמיון בין השמות הנפוצים ביותר במאה ה-12 ובראשית המאה ה-20. עם זאת, במאה ה-12 היה מגוון השמות רחב יותר מאשר בראשית המאה ה-20.
"מבט ועוד מבט על ארץ-ישראל. תצלומי אוויר מימי מלחמת העולם הראשונה מול תצלומים בני זמננו". ספרו זה של קדר ראה אור ב-1991 בהוצאת יד יצחק בן-צבי ומשרד הביטחון. כאן מוצעת דרך חדשה להסתכלות בתולדות הארץ במאה ה-20. סדרת תצלומי-אוויר של תא שטח מוגדר, אשר צולמו בתאריכים שונים, מאפשרת לעקוב אחרי השינויים הפיזיים שחלו באותו תא שטח לאורך זמן: תהליכי בנייה והרס, שינוי בשימושי קרקע, המשכיות וחידושים במערך הדרכים, ועוד. במילים אחרות, סדרות תצלומי-האוויר מהוות מקור היסטורי חשוב ביותר, שהאובייקטיביות שלו יוצאת דופן. מכיוון שהצילום האווירי של ארץ ישראל החל כבר בימי מלחמת העולם הראשונה, מאפשרות סדרות תצלומי-האוויר לעקוב אחר התפתחותם הפיזית של כפרים יהודים וערבים רבים, ושל כל ערי הארץ – מבאר שבע עד צפת – שהיו קיימות בימי מלחמת העולם הראשונה. תצלום אווירי מוקדם יכול גם לגלות שרידים קדומים שנעלמו במרוצת הזמן: למשל, תצלום אווירי של מרחביה משנת 1918 מראה בבירור את מיתארו של המבצר הצלבני La Fève שהיום מכוסה על ידי בתיו ודשאיו של הקיבוץ.
בעוד שבספר משנת 1991 הוצגו תצלומי אוויר משתי נקודות זמן, הרי שבגרסה האנגלית המורחבת והמעודכנת, The Changing Land between the Jordan and the Sea, שהופיע בשנת 1999, מופיעים תצלומי אוויר של אותו תא שטח בארבע נקודות זמן: 1917–1918; סביב 1948; סביב 1967; ובשנות ה-90.
דוגמה נוספת לשימוש במגוון שיטות מחקר הוא המאמר "הכיבוש הערבי והארץ הנושבת—עדותה של אפוקליפסה מן המאה השביעית". [15] כאן נעשה ניסיון לתאר את השפעת הכיבוש ערבי על החקלאות תוך הצלבת נבואה אפוקליפטית מן המאה השביעית עם דימותי לוויין (satellite images) וחקר אבקנים.
במאמרו "הגירוש כבעיה בהיסטוריה העולמית" שהתפרסם (באנגלית ובעברית) בשנת 1996, [16] [17] בחן קדר את נושא הגירוש לאורך ההיסטוריה והגיע למסקנה שהגירוש השיטתי על פי צו שלטוני הוא תופעה שהתפתחה לראשונה בציוויליזציה האירופית. קיים דפוס חוזר ונשנה מן המאה ה-12 ואילך: השליט מחליט שקבוצה מסוימת מזיקה ומצווה להרחיק אותה אל מעבר לגבול, כשהטיעון הוא תמיד שאותה קבוצה מסוכנת לשלום הציבור, ונקבע הליך הגירוש, כשבדרך כלל מקציבים למועמדים לגירוש שלושה חודשים כדי לחסל את עניינם במקום. גירוש זה הוחל לעיתים קרובות על יהודים, אבל גם על קבוצות נוספות כגון פרוטסטנטים. בהמשך אומצה מדיניות הגירוש גם על ידי מדינות לא אירופיות, למשל, גירוש ההודים מאוגנדה על ידי אידי אמין.
במאמר שפורסם תחילה באיטלקית ובגרסה מורחבת בכתב העת אלפיים בשנת 2004, [18] ניסה קדר לעשות שימוש בהכשרתו כהיסטוריון של מסעי הצלב כדי להבין את השימוש במוטיב הצלבני בוויכוחים פוליטיים ישראליים. הוא הבחין בין שלוש גישות: התכחשות גמורה לאפשרות שניתן להשוות בין ממלכת הצלבנים למפעל הציוני; ניסיונות להפיק לקח אקטואלי מן הכישלון הצלבני; ושימוש במוטיב הצלבני כדי לנגח יריבים פוליטיים.
קדר גילה מספר טקסטים לא ידועים מימי מסעי הצלב. בין אלה ניתן למנות סדרת ביוגרפיות של נזירים מתבודדים בממלכת ירושלים במאה ה-12, אותן פרסם במאמרו בשפה האנגלית "ג'רארד מנצרת: סופר נשכח בן המאה השתים עשרה במזרח הלטיני" [19] וכן סדרת סיפורים על קדושים מוסלמיים באזור שכם במאה ה-12, שהפקידם לפרסום על ידי תלמידתו דניאלה טלמון-הלר. הוא גם פענח תיאור מפורט של בית החולים ההוספיטלארי בירושלים, שנכתב כנראה סביב 1180 – התיאור פורסם במאמרו "A Twelfth-Century Description of the Jerusalem Hospital", שראה אור בשנת 1998. [20] כן פרסם מכתב לא ידוע של הפטריארך הלטיני האחרון של ירושלים, ובו קריאה לעזרה מן המערב האירופי עם התקרבות צבאות צלאח א-דין לירושלים בספטמבר 1187, ותיאור לטיני לא ידוע של צבאות צלאח א-דין בעת המצור על עכו סביב 1190.
ספרו האחרון של קדר ראה אור בהוצאת מאגנס בשנת 2011. [21] הספר חושף שלקארל בוזל, מחשובי ההיסטוריונים הגרמנים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, היו קשרים נרחבים עם המשטר הנאצי, עד כדי כך שאפילו בדצמבר 1944, כשאאכן כבר הייתה בידי הצבא האמריקני והצבא האדום התקדם לעבר בודפשט, הוא נשא נאום נלהב על החובה להילחם למען הרייך של היטלר. ואולם, מיד אחרי המלחמה הוא הציג עצמו כמי שהיה איש מחתרת שסיכן את חייו בפעילותו נגד המשטר הנאצי, והצליח להביא לכך שבית-הדין לדה-נאציפיקציה יאמץ את סיפורו זה. הספר מבוסס על מסמכים רשמיים ועל ארכיונו הפרטי של איש הממשל הצבאי האמריקני שהשתכנע מסיפורו של בוזל והנפיק לו תעודת יושר. איאן קרשו, ההיסטוריון הידוע של הנאציזם, הגדיר את הספר כ"עבודה בלשית מצוינת".
בעקבות פרסום הספר החליטה עיריית קאם (CHAM), עיר הולדתו של בוזל, לשנות את שם הכיכר שנקרא על שמו של בוזל, ולהכניס למחסן העירייה את הפסל שלו.
כעת (2023) כותב קדר ספר על ההיסטוריה התרבותית של ממלכת ירושלים הפרנקית. בין מחקריו העכשוויים: אור חדש על Bertrada מלכת צרפת (1092–1116); הפעלת שיטה לא-פולשנית לקביעת תחומה של המצודה הפרנקית ביבנה; תרומתם של נתונים על הסחר של אלכסנדריה לחקר המגמות הכלכליות בימי הביניים; ייבוש ביצות ואדי פאלִק (נחל פולג) כמפעל קולוניאלי בריטי; ניסיונות לוחמה ביולוגית ישראלית במלחמת העצמאות. כמו כן ערך את כרך 5 של ה-CAMBRIDGE HISTORY OF THE WORLD, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' בשנת 2015. קדר הוא ממובילי מיזם העדכון וההרחבה של אוסף התעודות והמכתבים של המדינות הצלבניות במזרח (Revised Regesta Regni Hierosolymitani Database), שראשיתו במפעלו של הביבליוגרף וחוקר מסעי הצלב ריינהולד ריריכט.[22]
ריאיון בכתב עת צרפתי:
ראה אור בשנית במהדורה בכריכה רכה ב-2017.
(תרגום עברי: "הגירוש כבעיה בהיסטוריה עולמית," אלפיים 13 (1996), 9 - 22.).
"The Cartographic Background of Rashi's Map of Canaan," in Cartography in Antiquity and in the Middle Ages: Fresh Perspectives, New Methods, ed. Richard Unger and Richard Talbert (Leiden, 2008), pp. 155–68.
יחיעם ויץ, לעשות צדק היסטורי עם חיים ויצמן, באתר הארץ, 7 בינואר 2016 ניר חסון, נחשף אוסף של מאות תצלומי אוויר של ארץ ישראל שצילמו מטוסים נאציים, באתר הארץ, 9 באפריל 2021
בנימין זאב קידר (1938-), דף שער בספרייה הלאומיתמכּתביו והרצאותיו:
וככה בערך היו הדברים ההם, באתר הארץ, 1 ביוני 2020 ואני צריך חיידקים ורעלים למלחמת השחרור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2020 בנימין זאב קדר, יש לומר את האמת בקול גדול: הבית השני לא חרב בשל שנאת חינם. וכך גם היום, באתר הארץ, 26 ביולי 2023 ב"ז קדר, ה–7 באוקטובר: שתי השוואות, ותחזית שהתגשמה, באתר הארץ, 10 ביוני 2024על הספר עם נורית:
קטעים מהספר "עם נורית", הרואה אור בהוצאת "כרמל", באתר הארץ, 11 באפריל 2019 שני ליטמן, בנימין זאב קדר כתב מחקר היסטורי על סיפור האהבה של חייו. ראיון, באתר הארץ, 3 ביולי 2019Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
