אנקונה

אנקונה
**Ancona**
סמל אנקונה סמל אנקונה	דגל אנקונה דגל אנקונה
	נמל העיר
מדינה	איטליה
מחוז	מארקה
ראש העיר	Daniele Silvetti
תאריך ייסוד	387 לפנה״ס
על שם	מרפק
שטח	12,371 קמ"ר
גובה	16 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	98,356 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	832.6 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות	43°37′00″N 13°31′00″E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.comune.ancona.it
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון אנקונה

אנקונה (באיטלקית: ‏Ancona^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא עיר בת כ-100,000 תושבים במחוז מארקה באיטליה, לחוף הים האדריאטי. אנקונה היא בירת הנפה והמחוז. חשיבותה של העיר התבטאה בעבר בנמל שלה.

ערך זה עוסק בעיר באיטליה. אם התכוונתם לנפה באיטליה, ראו אנקונה (נפה).

עובדות מהירות מדינה, מחוז ...

סגירה

אנקונה שוכנת 210 ק"מ צפונית-מזרחית מרומא ו-200 ק"מ דרומית-מזרחית לבולוניה. העיר בנויה במדרונות של שלוחות הרי האפנינים : מצדה האחד היא משתרעת על מדרונות מונטה קונרו (Monte Conero) ומונטה אסטניו (Monte Astagno), שם שוכנת מצודת העיר; ואילו מעברה האחר מתנשא מונטה גואסקו ( Guasco; 150 מ' מעל פני הים), עליו ניצבת הקתדרלה העירונית, הדואומו. הקתדרלה מקודשת ליהודה קיריאקוס, הקדוש המגן של העיר. נטען^{[דרושה הבהרה]} כי הקתדרלה הוקמה על חורבות מקדש עתיק לאלה ונוס.

אנקונה נוסדה בידי מתיישבים יווניים מהעיר סירקוזה בשנת 390 לפנה"ס. שמה של העיר (ביוונית "מרפק") ניתן לה בשל הכף המגן על הנמל, שצורתו כצורת מרפק. סוחרים מיוון הקימו בה תעשיית ארגמן, אשר כונה "ארגמן צורי", על שם העיר צור הלבנונית לחופי הים התיכון.^[1] בתקופה רומא העתיקה היה לנציגות תושבי העיר רשות להטביע מטבעות ויכלה לשמור על ייחודה היווני.

מועד היותה אנקונה למושבה רומית אינו ברור. מניחים כי היא עברה לשלטון רומא לאחר כיבוש ארץ איליריה, בחוף המזרחי של הים האדריאטי (אנקונה בחוף המערבי). מלחמה שבאה לאחר שהאילירים תקפו את קווי המסחר הרומים בים. בשתי המלחמות האיליריות שפרצו האחת ב-229 לפנה"ס והשנייה ב-219 לפנה"ס, הצליחו הרומאים להסיר את האיום האילירי מעל הים האדריאטי והתיישבו גם באנקונה. יוליוס קיסר השתלט על האי בשנת 49 לפנה"ס כאשר חצה את הרוביקון עם צבאו בדרכו לרומא, ובסיום מסעו השתלט על ההרפובליקה הרומית. קרבת העיר לארץ דלמטיה, בחוף המזרחי של הים האדריאטי בקרואטיה הפכה את העיר לנמל חשוב. בימי האימפריה הרומית, הקיסר טראיאנוס 53–117) הרחיב את הנמל. שער שהוקם לכבודו בשנת 115 מצוי בקרבת הנמל.

בימי הביניים נשארה אנקונה תחת שלטון האימפריה הביזנטית ולא נפלה בידי שבטי הגותים אשר באו מצפון וכבשו את צפון איטליה ומרכזה. בשנת 848 היא נחרבה בעקבות כיבושה על ידי הסרצנים. לאחר שהוקמה מחדש, בשנת 1096, היא עמדה לרשות מסע הצלב הראשון. במשך ימי הביניים היו סוחריה בתחרות עם סוחרי ונציה על הסחר ללבנט ואל המזרח הרחוק שהתבצע באמצעות דרך המשי. בשנת 1532 היא סופחה למדינת האפיפיור. בשנת 1797 היא נכבשה על ידי הצרפתיים ובשנת 1860 באיחוד איטליה הייתה לחלק מאיטליה. במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה נמל העיר ניזוק.

ערך מורחב – יהדות אנקונה

יהדות אנקונה מפורסמת באישים שיצאו ממנה: יהודה מסר לאון, רב, מורה, רופא ופילוסוף, הרופא אמטוס לוזיטנוס, הרב משה בסולה, יעקב ד'אנקונה, אלסנדרו ד'אנקונה Alessandro d'Ancona חוקר ספרות איטלקית ומדינאי איטלקי ידוע.

במאה ה-15 באו לגור בעיר הנמל אנקונה יהודים מספרד ומהלבנט עקב היותה מרכז הסחר בינלאומי בין מרכז איטליה לבין המזרח התיכון והמזרח הרחוק. בשנת 1555, לאחר שאנקונה כבר הייתה במדינת האפיפיור, הוקם בה גטו. באותה שנה הועלו 24 אנוסים על המוקד בכיכר העיר. אירוע זה הטביע את חותמו בעולם היהודי באותה עת, והוביל לחרם על העיר, הוא חרם אנקונה. החל משנת 1569 היה הגטו אחד משלושת המקומות היחידים במדינה שהיהודים הורשו לגור בהם.

בשנת 1871 ניתנו זכויות אזרחיות מלאות ליהודי העיר. מספר היהודים בעיר הגיע לשיא של 2,336 תושבים. מתחילת המאה ה-20, לאחר ירידת חשיבותו של נמל העיר, התרחשה הגירה של יהודי העיר לשאר הקהילות היהודיות באיטליה. בשנת 1932 העירייה, שהייתה בשליטה פשיסטית, הרסה את בית הכנסת האיטלקי על מנת לפנות מקום לנתיב תחבורה. ריהוט בית הכנסת הועבר למבנה בית הכנסת הלבנטיני, בו הוא נמצא עד היום. במבנה מצויים היום שני בתי הכנסת. שניהם לא פעילים.

בשנות השואה 157 מיהודי העיר נשלחו לגרמניה - 15 מהם חזרו. מספרם המשוער של יהודי העיר היום הוא 300.

בין האתרים הבולטים בעיר נמנה שער טראיאנוס שנבנה בסביבות שנת 115. כמו כן בעיר פועל מוזיאון ארכאולוגי. באוסף שלו כולל מיצגים מתקופה האטרוסקית ורומית. עד לשנת 1972 בוצואיון היו מוצגים פסלי הארד המוזהבים מקרטוקטו די פרגולה.