סרצנים

"סָרָצֶנִים" או "סָרָקֶנִים" (ביוונית: Σαρακηνοί, בלטינית: Saraceni)^[1] היה הכינוי שנתנו הרומאים העתיקים לכל השבטים "הפראיים" שממזרח לאימפריה שלהם. בימי הביניים (בייחוד בתקופת מסעות הצלב) היה סרצנים הכינוי לערבים, לפרסים, לטורקמנים, ולמוסלמים בכלל בפי הנוצרים, בין אם מוצאם מחצי האי ערב, מאסיה הקטנה או מכל מקום אחר.^[2]

המונח "סרצין" מפנה לכאן. לערך העוסק בפוליטיקאי גרמני, ראו תילו סראצין.

בכתובת דו־לשונית נבטית־יוונית מופיע, במקביל למונח היווני τὸ τῶν θαμουδηνῶν ἔθνος (העם התמודים (אנ')), המונח הנבטי "שרקת תמודו"; ייתכן שמדובר בעדות לכך שמקור המונח "סרקנים" הוא בצורת ההתייחסות של הסרקנים לעצמם בשפתם.^[1] יש המשערים כי מקור המילה במונח הערבי شرقيين (שַׁרְקִיִין), שמשמעותו "מזרחים". מלומדים נוצרים יצרו פרשנויות מקראיות רבות ושגויות למונח;^[1] בכתבים הנוצריים מבואר המונח כמכוון ל"אלו שאינם מצד שרה", לאמור צאצאי ישמעאל בן הגר.^[^{דרוש מקור]} בזמנים מאוחרים יותר שימש המונח גם לציון שודדי ים מן הים התיכון.