Loading AI tools
אל נורדי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוֹדין (בנורדית עתיקה: Óðinn) הוא האל הבכיר במיתולוגיה הנורדית, מנהיג אלי האייסיר ומלך אסגארד, מקום מושבם של האלים. כדמויות אחרות בפנתיאון הנורדי, דמותו של אודין מורכבת וקשורה לתחומים רבים - החוכמה, המלחמה והקרבות, קסם הרוּנות והשירה. בנוסף קשור אודין קשר הדוק עם נושא המוות (ובפרט גם תלייה), שכן לוחמים אשר מתו בגבורה בשדה הקרב הגיעו להיכלו ולהאלה. שם חיכו עמו לרַאגְנַארוֹק, קרב אחרית הימים בין האלים ואויביהם הענקים, בו ייהרג אודין על ידי הזאב פֵנְריר. אודין ידוע גם בשמות ווֹדֵן (Wōden) באנגלית עתיקה, ווֹדָן (Wodan) או ווֹטָן (Wotan) בגרמנית עתיקה, גוֹדָן (Godan) בלומברדית ועשרות שמות אחרים בנורדית עתיקה[1]. באנגלית ובמספר שפות גרמאניות אחרות קרוי יום רביעי (Wednesday) על שמו של אודין.
 | |
| אודין עם זוג העורבים והזאבים המשרתים אותו | |
| תפקיד | מנהיג אלי האייסיר ומלך אסגארד |
|---|---|
| תרבות | המיתולוגיה הנורדית |
| מקום מגורים | אסגרד |
| אלים מקבילים |
וודן, Woden, Billy Blind  |
| אב |
בוֹר |
| אם |
בסטלה |
| אחים |
וה, וילי, הוניר |
| בן או בת זוג |
פריג |
| צאצאים |
בלדר, טיר, היימדאל, וינטה, ואלי, שֶׁלְד, מיילי, וידאר, הוד'ר, תור, הרמולד, בראגי, Göte |
  | |
אודין הוא שליט האלים המכונה גם אבי הכל. הוא בנם של בור והענקית בֵסטְלַה. הוא חכם יותר מכל ויודעה את סוד הרונות. הוא הוסיף לידע שלו בכך ששתה מהבאר של מימיר.
אודין היה בנם של בוֹר והענקית בֵסטְלַה[2], יחד עם אחיו וילי ו-וֵה. הוריהם מוכרים רק בהקשר היותם הוריו של אודין.
המיתולוגיה מכפיפה אותו לאל טויסטו(אנ'), ישות פרוטו-גרמאנית שטקיטוס כתב עליה בחיבורו גרמאניה וכן מציבה לצידו את אבי הענקים - יימיר.
אשתו של אודין היא פריג, אך הוא גם בעל את יורד ורינד. מקורות שונים מזכירים צאצאים רבים, אך התמונה לא תמיד מלאה או אחידה. עובדה זו יכולה להתפרש כקיומן של מספר מסורות שונות, או לחלופין להצביע על כך שלא הייתה מסורת בנושאים מסוימים. האל בַלדֵר (מאשתו פְריג), האל תוֹר (מהאנשת האדמה יוֹרד), וידאר ו-וַאלי (מהענקית רינד) מוזכרים כצאצאיו של אודין במקורות רבים. התמונה פחות ברורה עבור היימדאל, האל השומר על אסגארד, בְראגי המשורר, והאל העיוור הוד'ר. עובדת היותם בניו של אודין מוזכרת רק באֵדה הפרוזאית המאוחרת[3]. האל טיר הוא דוגמה לחוסר עקביות במקורות. לטענת האדה הפרוזאית, טיר היה בנו של אודין[4], אולם טענה זו אינה נתמכת על ידי האדה הפואטית, שלפיה היה טיר בנו של הענק הימיר[5].
אודין קבע את מקום מושבו באסגארד, עולמם של האייסיר. היכלו המפורסם ביותר הוא ולהאלה ("היכל הנופלים") אשר נמצא בגְלַתְסְהֵיים ("אזור של אושר" או "אזור זוהר"). להיכל זה מגיעים הלוחמים האמיצים ביותר לאחר מותם. בנוסף, מספרת האדה הפרוזאית כי משכן בשם וַלַשְקַלְף ("מושב הנופלים"), שאותו בנו האלים ואשר גגו עשוי מכסף, שייך לאודין. בתוך המשכן נמצא הכס הְלידְשְקַלְף ("מושב שער"[6] או "סלע השמים"[7]). המושב מאפשר לאודין לראות את כל היקום. כאשר האל לוקי גרם למותו של האל בלדר והתחבא מזעם האלים, נעזר אודין בהלידשקלף כדי לאתר אותו. אלים אחרים שישבו על הלידשקלף זכו אף הם ליהנות מיכולותיו. ה"בלדה של גְרימניר" מתחילה מכך שאודין ואשתו פריג מתבוננים בעולם ביחד מהכס, ואילו ה"בלדה של סְקירניר" מתארת את האל פרייר סוקר מהכס את עולם הענקים.
לרוב היה אודין חמוש בחניתו גוּנגְניר (בתרגום חופשי "המתנועעת"). החנית אף פעם לא החטיאה את מטרתה ושום דבר לא בלם את מעופה. על פי הסאגות, אודין הלווה את החנית לגיבורים שבהם תמך. אלה אשר החנית תעבור לידם במעופה ימותו בקרב, ואילו מטיל החנית יזכה בניצחון[8]. היות שכל תכונותיו של הנשק קשורות להטלתו, ניתן לומר כי הנשק הוא למעשה כידון. אך ההתייחסות לגונגיר היא כחנית ברוב המוחלט של המקרים ובמילא אין חשיבות להגדרה כשמדובר בחפץ מיתי קסום. גונגניר נוצר על ידי גמדים בעקבות בקשה של לוקי. יחד עמו נוצרו חפצים אחרים, כגון מקבתו של האל תור והטבעת דְרָאוּפְניר ("הנוטפת") שגם ניתנה לאודין. מהטבעת נוצרו שמונה טבעות זהות כל לילה תשיעי[9] והיא סימלה עושר ושפע.
הוולקיריות הן המשרתות וממלאות רצונו של אודין. תפקידן היה לבחור את הלוחמים הראוים בשדה הקרב, ובמותם ללוות אותם לוואלהלה. שם הגישו הוולקיריות תמד ובשר לאודין וללוחמיו. לשירותו של אודין עמדו גם מספר בעלי חיים. סוסו סְלֵייפְניר ("החומק במהירות") בעל שמונה הרגליים הוא המהיר ביקום, ואודין רכב עליו לרבים ממסעותיו. סלייפניר הוא צאצאו של האל לוקי (ראו סיפור בניית החומה של אסגארד). סיפור אחר באדה הפואטית מספר כי על שיניו של סלייפניר היו חרוטות רונות[10]. לצדיו של אודין ישבו צמד הזאבים גֵרי ופְרֵקי ("חמדן" ו"רעבתן" בהתאמה), מסופר עליהם מעט ולא ברור אם היה להם תפקיד מעשי או סמלי בלבד. בזמן שהותו בוואלהלה היו הזאבים יושבים לידו, ואודין, אשר התקיים על שיכר ותמד בלבד, האכיל אותם באוכל שהוגש לו. זוג העורבים שלו, הוּגין ומוּנין ("חשיבה" ו"זיכרון" בהתאמה) נשלחו לעוף כל יום מעל העולם ולדווח לאדונם על המתרחש, על כן נקרא אודין גם רַפְנַגוּד ("אל עורב").
| Huginn ok Muninn fljúga hverjan dag | הוגין ומונין עפים כל יום | |||||
| Jörmungrund yfir | מעל האדמה העצומה | |||||
| óumk ek of Hugin | דואג אני להוגין | |||||
| at hann aftr né komit | שמא לא יחזור | |||||
| þó sjámk meir um Munin | אך אף יותר חרד אני למונין | |||||
| האדה הפואטית - הבלדה של גרימניר, בית 20[11] | ||||||
אודין מוזכר פעמים רבות בהקשר של מלחמה. במקרים רבים הוא מוזכר כמביא הניצחון ולעיתים כמחרחר ריב וגורם למלחמות, על כן נקרא ניקַר ("המסית למלחמה"). בשיר "חזון הנביאה" (Völuspá) מן ההאדה הפואטית בתיאור המלחמה הראשונה בעולם, אודין מופיע:
הֵטִיל אודִין / הָעֵץ בַּחַיִל –
גַּם זֶה אֵרַע / בַּקְּרָב הָרִאשׁוֹן –
אָז נִשְׁבְּרָה הַסּוֹלְלָה / שֶׁל בִּירָנִית הָאָזִים [אסיר]
הַוָּנִים אַנְשֵׁי-הַמִּלְחָמָה / בּוֹסְסוּ הַשָּׂדֶה[12].
הטלת החנית גוּנְגְניר הייתה הכרזת המלחמה הראשונה בעולם, המלחמה בין אלי האייסיר לבין אלי הוואניר. מאז, נהגו הלוחמים להטיל חנית בצבא היריב לפני תחילת הקרב. בפעולה זו הם ביקשו מאודין ניצחון, קידשו לו את מות אויביהם וסימנו את תחילת הקרב[13]. בקרב ראשון זה לא ניצח אודין את יריביו, חומות אסגארד נהרסו ולבסוף נכנעו אלי האייסיר ונכרת הסכם שלום.
אודין היה ידוע בדעתו ההפכפכה, לא פעם היה משנה את דעתו ומעניק את הניצחון לצד השני. ייתכן והאמונה בתכונת אופי זו נבעה מכך שפעמים רבות היו שני הצדדים מתפללים לאודין ורק צד אחד היה מנצח בסופו של דבר. חוסר עקביות זה של אודין זוכה ללעגו של לוֹקי, הטוען שלעיתים קרובות מדי מעניק אודין את מתנת הניצחון לאלה אשר לא היו ראויים לה[14].
ללוחמים נאמנים, הבֵרְסֵרְקֵרים, העניק אודין את מתנת האוֹד, שיגעון הקרב. הלוחמים הביאו את עצמם למצב של השתוללות לפני הקרב, באמצעות טקסים וסמי הזיה. מצב פסיכולוגי זה, משולב בעמעום תחושת הכאב, גרם ללוחמים להתעלם מפצעיהם ולהילחם ללא שריון. לפי הסאגה על בני אינגלינג - "אנשיו (של אודין) שעטו קדימה ללא שריון, היו מטורפים ככלבים או זאבים, נשכו את מגיניהם והיו חזקים כדובים או שוורים. הם הרגו אנשים במכה יחידה אבל מגע אש או ברזל לא השאיר עליהם את אותותיו. אלה נקראו בֵרְסֵרְקֵרים"[15].
כאשר יגיע הרַאגְנַארוֹק, קרב אחרית הימים, יוביל אודין את האלים, תומכיהם והגיבורים אשר חיכו בהיכלו לשדה הקרב. בקרב עצמו הזאב פנריר יהרוג את אודין. בנו וידאר יתייצב מול הזאב, ינעץ את חרבו בליבו וינקום את מות אביו.
סיפור בריאת העולם מספר כי אודין ושני אחיו הרגו את הענק הראשון יימיר ויצרו ממנו את מרבית היקום. לאחר שנוצר היקום, יצרו שלושת האלים את האנשים הראשונים, אסק ואמבלה, משני עצים. אודין הפיח בהם חיים ואילו אחיו העניקו להם מחשבה, רגשות וכן את חושי הראייה והשמיעה. בהקשר זה נקרא אודין פוֹלְדַרְדְרוֹטין ("אדון האדמה") ואַלְדַפוֹד ("אבי האדם").
.jpg)
סיפורים רבים אודות אודין מוקדשים לתיאור מאמציו לזכות בידע ובעצות, לפעמים תוך מוכנות להקרבה. מספר סיפורים כתובים בצורת שיחה והמידע המועבר לקורא חשוב יותר מהעלילה עצמה. ב"בלדה של ואתְרוּתְניר" מגיע אודין, מחופש, להיכלו של הענק ואתרותניר ("חזק בחידות") ומציג את עצמו כאדם ששמו גַנְגְרַת ("משיג עצות"). הענק מזמין את אודין להוכיח את חוכמתו בתחרות חידות שעליה יהמרו שניהם בראשיהם. לאחר שיחה ממושכת, שבמהלכה נגלה לקורא מידע רב, נשאל הענק "מה לחש אודין באוזנו של בנו לפני שהובל לשריפה?". השאלה מתייחסת לבנו באלדר, אשר נרצח על ידי האל הוד'ר (ראו סיפור מפורט בערך על ראגנארוק) ונשרף בתוך ספינה בצורה טקסית. הענק מבין כי רק אודין בעצמו יוכל לדעת את התשובה לשאלה זו ומודה כי אודין אכן חכם יותר[16].
הבלדה של גְרימניר מספרת על ויכוח של אודין עם אשתו פריג בנוגע למלך מסוים שעליו הוא פרש את חסותו. פריג טוענת כי המלך רשע ומענה את אורחיו ואודין יוצא לבדוק את הטענה. מחופש כהרגלו, אודין מציג את עצמו למלך כאדם בשם גרימניר ("חובש הברדס"), אולם מסרב לספר דבר על עצמו. המלך מחליט לענות אותו כדי להכריחו לדבר ואודין נקשר בין שתי להבות. אַגְנַר, בנו של המלך, לא מסכים עם מעשי אביו ומציע לאודין משקה. על נדיבות זו, מעביר אודין לנסיך מידע רב על האלים והעולם. בסופו של הסיפור, מגלה המלך כי הוא מענה את אבי האלים ומנסה לחלצו מהאש. אולם, חרבו קופצת מנדנה והוא נופל עליה. לאחר מכן מולך בנו אגנר שנים רבות[17].
רצונו של אודין לרכוש ידע נראה גם בנכונותו להקריב אחת מעיניו כדי לשתות מהבאר של מימיר[18]. שתיית מי הבאר העניקה חכמה, אולם מימיר דרש מחיר כה גבוה עבור הגישה למים, עד כי אף אל חוץ מאודין לא היה מוכן לשלמו. כאשר נותר עם עין אחת בלבד, נקרא אודין גם בַלֵיְג ("בעל העין הבוערת").
אודין מודע לנבואה אודות הראגנארוק, קרב אחרית הימים, ועל כן מזהה את הסימנים ומנסה להתכונן. בעוד אויביו צועדים לעבר שדה הקרב, פונה אודין אל הענק מִימִיר בפעם האחרונה כדי לקבל את עצתו.
המסורת גם קושרת את אודין עם מתן היכולת לכתוב שירה. אודין היה האל אשר לפי האדה הפואטית השיג את תמד ההשראה מהענקים. תמד ההשראה נעשה על ידי צמד גמדים אשר שחטו את האל החכם קווסיר וערבבו את דמו עם דבש. בהמשך לקח הענק סיטונג את התמד מידי הגמדים והציב את בתו לשמור עליו. אודין פיתה אותה וגנב את התמד. בזמן מעופו חזרה לאסגארד שפך אודין בטעות מעט מהתמד על עולם בני האדם[19] והעניק להם את היכולת להלחין שירים. באדה הפרוזאית, האל בְרַאגי מספר כי אודין נתן את התמד לאלים ולאלה אשר יכולים להלחין, ועל כן קוראים לשירה "השלל של אודין ומתנתו"[20]
גיבורים שמתו בשדה הקרב ונבחרו על ידי הוולקיריות מגיעים לוואלהלה, היכלו המפואר של אודין. מקורות מסוימים טוענים כי אודין מקבל רק מחצית מהלוחמים ואילו החצי השני מגיע לפולקוואנג, מקום מגוריה של האלה פריה[21]. הלוחמים המובחרים אשר הגיעו לוואלהלה נקראו אֵיְנהֵרְיַאר. תרגום המונח הוא "צבא של אחד", במשמעות של לוחם יוצא דופן ברמתו. אולם ניתן להבין את הביטוי גם כשם כולל לאלה אשר נמצאים עתה בצבא אחד בעוד קודם הם היו בצבאות שונים. נשמות הלוחמים המובחרים יחכו בוואלהלה עד הראגנארוק, שבו יילחמו לצדם של האלים כנגד הענקים. עד אז יבלו את זמנם באכילה, בשתייה ובקרבות אימונים בחברתו של אודין. על תפקידו זה, נקרא אודין גם וַאלְפַדֵר ("אבי המתים").
לפי האדה הפואטית, אודין הקריב את עצמו במשך תשעה ימים. הוא נתלה על העץ יגדראסיל ופצע את עצמו בחניתו, כדי לגלות את קסם הרונות. בסופו של התהליך, אודין מגלה את הרונות ומתרפא. בהמשך הבלדה, אודין מספר לקורא על הרונות השונות שהוא מכיר ועל יכולתן. מעשה זה קשר את אודין עם התלייה, הוא נקרא גם הַנְגַטיר ("אל התלויים") וקורבנות אדם הוקרבו לו על ידי תלייה.
| Veit ek at ek hekk vindga meiði á | ידוע לי כי הייתי תלוי על העץ החשוף לרוחות | |||||
| Nætr allar níu, geiri undaðr | במשך תשעה לילות, פצוע בחנית | |||||
| Ok gefinn Óðni, sjálfr sjálfum mér | והקרבתי לאודין, את עצמי לעצמי בשבילי | |||||
| האדה הפואטית, חלק שני - הבלדה של הנעלה, בית 138[22] | ||||||
אודין גם למד את רזי הסֵיְד - אומנות הכישוף - מהאלה פְרֵיה, זאת על אף שהאומנות נחשבה נשית. על כך הוא זוכה בלעגו של לוֹקי[23].
על אף מעמדו הבכיר של אודין בכתבים השונים, ממצאים שונים מצביעים על כך שבנו, האל תור, זכה למעמד רם יותר בפולחן. אדם מברמן, היסטוריון גרמני מימי הביניים, מתאר בספרו "היסטוריה של הבישופים של ברמן" (Gesta Hammaburgensis Ecclesiae Pontificum) את המקדש הגדול באופסלה, שם "האנשים מכבדים את פסליהם של שלושה אלים, הממוקמים כך שהחזק ביותר - תור - יושב באמצע. משני צדיו נמצאים וֹודַן (אודין) ופְריקוֹ (פרייר)"[24]. עדות נוספת למעמדו הבכיר יחסית של תור ניתן לראות בשימוש בשמו בשמות אנשים ומקומות. בארצות סקנדינביה תדירות השימוש בשמו של אודין שונה, אולם בכולן היא מתגמדת לעומת המגוון העצום של שמות אנשים ומקומות הקשורים לשמו של תור[25].
| Þá skyldi blóta í móti vetri til árs, en at miðjum vetri blóta til gróðrar, hit þriðja at sumri, þat var sigrblót | ||||||
| ביום של חורף תהיה הקרבת קורבן לשנה טובה, באמצע החורף ליבול טוב, והקרבה שלישית בקיץ, בשביל ניצחון בקרב | ||||||
| ציוויו של אודין, כפי שהוא מופיע בסאגה על בני אינגלינג, פסקה שמינית[26]. | ||||||
טקסי הפולחן, אשר נקראו בלוֹט, כללו הקרבת קורבנות אדם ולא היו מופנים רק לאודין. אדם מברמן מתאר טקס אשר נערך אחת לתשע שנים, במקדש באופסלה. בטקס היו חייבים להיות נוכחים כל תושבי שוודיה, הנוצרים אולצו לשלם קנס על היעדרותם. במהלך תשעת ימי הטקס הוקרבו תשעה זכרים מכל סוג של בעל חיים, כגון סוסים וכלבים, וגם בני אדם הוקרבו. הקורבנות נתלו בחורשה סמוכה[27]. הקשר לאופן שבו נתלה אודין ברור, אולם אינו חד-משמעי. סיפורים אחרים אודות הקרבת קורבנות לאודין מעידים כי ייתכן שהנוהג היה נפוץ. במקרה המתואר בסאגת גַאוּטְרֵק, מלחים על ספינה אשר נקלעת לסופה מחליטים להקריב קורבן לאודין. לשם בחירת הקורבן נערכת הגרלה ובה עולה המלך ויקַאר אשר נמצא על הספינה ולבסוף הוא אכן נתלה. במקרה אחר, מסופר על מלך שוודי אשר הקריב לאודין את בניו אחת לעשר שנים כדי לזכות באריכות ימים. כשבא להקריב את בנו האחרון, לאחר שהקריב כבר תשעה, לא הרשו לו זאת נתיניו והוא מת מזקנה[28].
את יחסם של תושבי סקנדינביה אל אודין ניתן להמחיש בשני סיפורים. סאגת בַאגְלֵר, שנכתבה במאה ה-13, מספרת על רוכב בעל עין אחת אשר הגיע לעיירה וביקש מהנפח המקומי לפרזל את סוסו. הנפח התעניין איפה עצר הזר בפעם הקודמת וזה מספר על מקום מרוחק בצפון. עוד מספר הוא כי השתתף בקרבות רבים, אבל עכשיו הוא עובר לשוודיה. לבסוף מגלה הזר לנפח כי הוא אודין ורוכב הלאה. ההקשר לסיפור הוא חוזה השלום אשר נחתם אז בנורווגיה וקרב אשר פרץ במקביל בשוודיה. אודין, אל המלחמה, עובר ממקום שבו אין לו עוד תעסוקה, למקום אחר. סאגה אחרת מספרת כי בסביבות 1230, התבקש המשורר סנורי סטורלוסון על ידי סקול בארדסון לכתוב שיר המשווה את אויבו של סקול לאודין ומתאר את שניהם כמחרחרי ריב. סיפורים אלו מראים כי יחסם של האנשים כלפי אודין ותפקידו לא היו פשוטים כלל וכלל ותכונות האופי השליליות של אודין היו ידועות היטב.
במאה ה-20 חלה התעוררות מחודשת של האמונה באלים נורדיים ובהם אודין. דת האַסַאטְרו (Ásatrú), אמונת האייסיר, המוכרת גם כאוֹדיניזם היא דת מוכרת באיסלנד ובדנמרק.
"החיפוש אחר אודין" (בנורווגית: Jakten på Odin) הוא שמו של הפרויקט האחרון של תור היירדאל. כוונתו של היירדאל הייתה להוכיח את הרעיון המוצג בסאגה על בני אינגלינג. הסאגה היא החלק הראשון מתוך ההֵימְסקְרינְגלַה ("קורות מלכי נורווגיה") של סנורי סטורלוסון. סטורלסון, פוליטיקאי משורר והיסטוריון איסלנדי נוצרי בן המאה ה-12, ניסה מצד אחד לשמר את הסיפורים והמסורות האליליות של עמו ומצד שני להוריד מהם את הפן המיתולוגי. סטורלסון מסביר כי האלים היו מהגרים מאזור הנהר דון אשר כה הרשימו את האוכלוסייה המקומית עד שאלו החלו לסגוד להם. ה"אִינְגלינגה סאגה" מספרת כי שושלת אינגלינג החלה ממלך בשם אודין.
תור היירדאל ניסה לחפש את מקור האייסיר, קבוצת האלים שאודין נמנה עמה, לפי הנתיב המתואר בסאגה: מהים השחור והנהר דון, דרך ארצות הסקסונים בצפון גרמניה, העיר אודנסה ועד סיגטונה העתיקה (הממוקמת כ-4 ק"מ מערבית לסיגטונה שבשוודיה). התאוריה של היירדאל מתבססת ברובה על דמיון בין שמות של דמויות מהמיתולוגיה לבין שמות של מקומות ועמים באזור הים השחור, כדוגמת אסיה ואֵיְיסיר, העיר אַזוֹב ו"אַס-הוף" ("מקדש האייסיר"), האל אודין ואוּדי (קבוצת שפות מקומית), האל טיר והטורקים.
עבודתו של היירדאל, אשר פורסמה בספר בנורווגית הנושא את שם הפרויקט, ספגה ביקורת ממספר סיבות. ראשית, היירדאל התעלם לחלוטין מהשינויים שחלו בשפות בפרקי הזמן המדוברים. מוצג דמיון בין צורות הגייה חדשות ועתיקות, אולם אלו השתנו במהלך הזמן. האל אודין נקרא בתקופה המדוברת ווֹטַנַז (כשמו של ים אזוב בתקופה הקדומה -מאוטן) והעיר אזוב קיבלה את שמה מהטורקים כ-1,000 שנה לאחר התקופה שבה חיו שם ה"אייסיר" לפי התאוריה. שנית, שיטת העבודה שלו ואופן הפרסום של ספריו אינם מאפשרים בדיקה מדעית של רעיונותיו. בנוסף, בין תיאוריו נמצאו טעויות עובדתיות.
(באנגלית) (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
