Loading AI tools
משורר רומי מהמאה ה-1 לפנה"ס מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פּוּבְּלִיוּס אוֹבִידִיוּס נָאסוֹ[1] (בלטינית: Publius Ovidius Naso; 21 במרץ 43 לפנה"ס – 17 לספירה) היה משורר רומי, שחי ופעל בימי שלטונו של הקיסר אוגוסטוס. אובידיוס היה בן תקופתם הצעיר של המשוררים ורגיליוס והורטיוס ולרוב נחשב, יחד עמם, כאחד משלושת המשוררים הקאנוניים של השירה הלטינית. שלא כקודמיו, אובידיוס לא כתב סיפורים אפיים, אלא הציע את סיפור תולדות העולם מבריאתו ועד ימיו, בשילוב מיתולוגיות ואגדות מהמסורת היוונית והרומאית.
 | |
| פסל אנונימי של אובידיוס, המאה ה-1 | |
| לידה |
21 במרץ 43 לפנה"ס סולמו (סולמונה המודרנית) |
|---|---|
| פטירה |
17 (בגיל 58 בערך) טומיס, (קונסטנצה המודרנית) |
| מדינה |
רומא העתיקה  |
| מקום מגורים |
קונסטנצה |
| עיסוק | משורר |
| שפות היצירה |
לטינית |
| סוגה |
טרגדיה |
| יצירות בולטות | האהבות, איגרות הגיבורות, אמנות האהבה, מטמורפוזות |
  | |
רוב המידע על אודות חייו של המשורר ידוע מהשירים שכתב בעצמו. הואיל ואין עדות ביוגרפית חיצונית אודותיו, כמו על המשוררים ורגיליוס, הורטיוס וטיבולוס, קשה לעיתים לדעת מה מדברי אובידיוס המתייחסים לעצמו מבוססים על עובדות, ומה מדבריו מתייחסים לדמותו הספרותית.[2]
אובידיוס היה בן למשפחת פרשים אמידה. אביו דאג להשכלת שני בניו, אובידיוס ואחיו הגדול ממנו בשנה אחת. הוא התחנך ברומא, ויצא לסיור לימודי ביוון ולאחר מכן באסיה הקטנה ובסיציליה. בשנת 8 לספירה הוגלה אובידיוס על ידי אוגוסטוס לטומיס, (קונסטנצה המודרנית שברומניה) שבאזור הים השחור, מסיבות מסתוריות, שאובידיוס עצמו הגדיר כ"שיר וטעות" (carmen et error).
ימי שלטונו של אוגוסטוס ידועים היום כתור-הזהב של הספרות והאמנות הלטינית, בתחום השירה במיוחד, ואכן שירתו של אובידיוס תרמה רבות לשגשוג האמנותי של אותה עת.[3] יצירתו הידועה ביותר כיום היא כנראה "מטמורפוזות" ("גלגולי צורות" לפי דיקמן),[4] אשר הותירה את חותמה בתקופות מאוחרות יותר במדיות אמנותיות שונות. החל מהעת העתיקה המאוחרת, עבור דרך ימי הביניים, הרנסאנס, והבארוק, וכלה בתקופה המודרנית ועד ימינו אנו, זכתה שירתו לאין ספור גרסאות, תרגומים, עיבודים ודימויים ויזואליים.
אובידיוס נולד בסולמו (סולמונה (אנ') המודרנית שבמחוז אברוצו שבמרכז איטליה) למשפחה ממעמד הפרשים. בחיבורו "תוגות" (Tristia), וכן בחיבוריו "האהבות" (Amores) ו"מכתבים מפונטוס" (Epistulae ex Ponto), שם דגש רב על ייחוס משפחתו.[5] אובידיוס הדגיש שמשפחתו השתייכה למעמד הפרשים במשך דורות רבים, טענה שכנראה אינה נכונה מכיוון שאזרחי סולמו זכו באזרחות הרומית רק במאה הראשונה לפני הספירה.[6] למרות חיבתו של אובידיוס לשירה ולחיי הרוח, הוריו רצו להבטיח לבנם עתיד מבוסס במנגנון השלטון. לדבריו הוא התחנך ברומא, למד אצל טובי מומחי הנאום הרומים, ושמע, בין היתר, את שיעוריהם של מרקוס פורקיוס לאטרו (אנ') וארליוס פוסקוס (אנ').[7] בשנת 27 לפני הספירה, ביום הולדתו ה-16, לבש במצוות אביו טוניקת שרד המזהה אדם צעיר עם המשפחה הסנאטורית והחל בקריירה ציבורית.[8] למרות שאיפותיהם של הוריו, שדחפו אותו לתפקידים ציבוריים שונים, לא השקיע אובידיוס בקריירה הפוליטית שיועדה לו והעדיף לדבוק בכתיבה ובפואטיקה לאחר קריירה פוליטית קצרה.[9]
אובידיוס סיפר כי החל את דרכו הפוליטית במועצת השלושה (tresviri), אחד מהתפקידים המינוריים שמהם ניתן להמשיך לקריירה סנאטוריאלית, אך לא סיפר אם היה אחד משלושת האחראים על המטבעה (tresviri monetales), או על ענישת עבריינים ושמירת הסדר הציבורי (tresviri capitales). סביר יותר שאובידיוס אייש את התפקיד השני, כיוון שהתפקיד הראשון היה שמור בעיקר לבני סנאטורים, בעוד שהתפקיד השני יועד יותר למתחילים בתחום הציבורי. לאחר שסיים את תפקידו, שב אובידיוס למעמדו המקורי כפרש.[10] הוא טען שאינו כשיר פיזית או מנטלית למתחים הנלווים לקריירה בסנאט.[11] בהמשך כיהן אובידיוס שוב באחד התפקידים המינוריים של מגיסטראטים בעיר, הפעם כשופט במועצת העשרה.[12] מגיל 25 עד 30, כאשר הוגלה לטומיס, הופיע אובידיוס גם בבית המשפט, בעיקר בתביעות פרטיות.[13][14][15]
בניגוד לרצון הוריו ולמרות תפקידיו השונים בפוליטיקה ובחיים הציבוריים, בחר אובידיוס להתרחק מהשדה הפוליטי והקדיש את רוב עתותיו לעולם השירה. הוא לא נהה אחר החוגים הרשמיים של ורגיליוס וחבריו, שהיו לדעתו קרובים מדי לשלטון. קאטולוס, שמת לפני שאובידיוס נולד, היה קרוב יותר ללבו. בנוסף הוא התחבר עם טיבולוס ופרופרטיוס.[16]
קשה לתארך את עבודותיו בסדר כרונולוגי, אך הקריירה שלו כמשורר נחלקת לשלוש תקופות עיקריות. התקופה הראשונה, מאמצע שנות ה-20 לפני הספירה עד לשנת 2 לספירה, כוללת את יצירות הבכורה הספרותיות שלו: "האהבות" (Amores), "הגיבורות" (Heroides), הטרגדיה האבודה של מדיאה, "אמנות האהבה" (Ars Amatoria), היצירה השמורה בחלקה "תמרוקי הנשים" (Medicamina Faciei Femineae) שממנה נשמרו רק כמאה שורות, ו"רפואות האהבה" (Remedia Amoris). התקופה השנייה שהייתה הקצרה ביותר, משנת 2 לספירה ועד לפני 8 לספירה, הוקדשה לשתי יצירות גדולות: "גלגולי צורות" או ה"מטמורפוזות" (Metamorphoses), וה"פסטיבלים" (Fasti). תקופה זו תמה כאשר אוגוסטוס הגלה את אובידיוס לטומיס. בשנות הגלות, 8 עד 17 או 18 לספירה, כתב אובידיוס חמישה ספרים של ה"תוגות" (Tristia), ארבעה ספרים של "מכתבים מפונטוס", הפואמה היחידה "איביס", וכנראה מכתב כפול של ה'גיבורות'.[17]
כאשר נשלח אובידיוס לגלות הוא היה בפסגת הקריירה שלו. "מטמורפוזות" זכה להצלחה ומעמדו הכלכלי היה איתן. היה בחזקתו בית-עיר על או ליד הקפיטוליום,[18] וילה על ההרים מצפון לרומא, ואחוזה משפחתית ליד סולמו.[19] אשתו השלישית עזרה בהידוק קשריו עם האריסטוקרטיה הרומית. לפי דבריו, המוניטין שלו בתחום השירה כבר הגיע לרמה של המשוררים הגדולים בני זמנו.[20][21]
במחצית השנייה של שנת 8 לספירה, כאשר אובידיוס הגיע לגיל 50, הוא הוגלה במפתיע על ידי אוגוסטוס מרומא לעיר טומיס, הנמצאת באזור הים השחור סמוך לשפך הדנובה. הסיבות להגלייתו נשארו בגדר תעלומה, והמידע היחיד והמצומצם שיש בנושא מגיע מיצירתו "תוגות" שבה הוא מציין את גזירת הגלות שנכפתה עליו כתוצאה מ"שגיאה ושיר" (carmen et error), מבלי להעניק לקורא פרשנות לדבריו.[22] אף על פי שאובידיוס כנראה הועמד למשפט על ידי אוגוסטוס, אשר הוביל לגלותו, כחלק מהכוח השיפוטי של הקיסר, אובידיוס אינו מזכיר נושא זה כלל, אלא רק את הסיבות לכך ואת העובדה שהוא הוגלה.[23] השערות רבות עלו לגבי השיר שאובידיוס מעלה כטיעון להגלייתו, ורוב החוקרים מסכימים שכנראה מדובר בחיבורו "אמנות האהבה",[24] שבו הוא מתייחס לפשע הבגידה, החמור והחתרני על פי תפיסת שלטונו של אוגוסטוס. ייתכן כי יש קשר לחוקי יוליה (Lex Julia) משנת 18 לפני הספירה, שקידמו את הנישואים המונוגמיים.
אובידיוס מתייחס ל"טעות" כאל מעשה גרוע יותר מרצח, ושהיה חמור הרבה יותר מהשיר עצמו.[25][26] למרות זאת, הוא טוען שהטעות הזאת הייתה אכן טעות ולא מעשה פשע מכוון, ומודה שהוא היה עד לעבירה של אחר. תאוריה אחת לעניין הטעות היא קשר לנכדתו של אוגוסטוס, יוליה הצעירה, אשר נשלחה לגלות בגלל ניאוף, גם סביב שנת 8 לספירה. קשה להבין מדוע אובידיוס היה מקושר לסיפור הזה, איש בן 50, שהיה נאמן לאשתו לפי כתביו. קשה לטעון שבאמת היה קשר בין השניים.[23] גם אם אובידיוס ביצע את הפשע וגם אם היה רק עד, אוגוסטוס כנראה התייחס למעשה כפגיעה אישית.[27]
אוגוסטוס הוציא הודעה פומבית על סילוקו של אובידיוס, והוציא מהספריות הציבוריות את חיבורו "אמנות האהבה" וייתכן שיצירות נוספות.[28][29] הוא הרשה לו להחזיק במעמד האזרחי שלו וברכושו.[30][31] למרות זאת, אובידיוס מתלונן בכתביו על המקום המרוחק אליו הוגלה, ומעיד שאיש אף פעם לא הוגלה למקום כל כך רחוק כמוהו.[32] בדצמבר של אותה שנה עזב אובידיוס את אשתו והשאיר אותה כשומרת על נכסיו, והחל במסעו לטומיס.
במהלך שמונה או תשע שנות גלותו כתב אובידיוס יצירות רבות, ביניהן שני החיבורים ששופכים אור בצורה מקיפה על חייו: "תוגות" ו"מכתבים מפונטוס". שני החיבורים מתוארכים לשנים 9–12 לספירה בערך, ומתארים את הייאוש והעצבות של המשורר בתקופת גלותו ואת הציפייה לחזרתו מהגלות. הוא כתב באותה תקופה גם את חיבורו "איביס", ושני חיבורים נוספים המוקדשים לבית האימפריאלי. כמו כן הוא התחיל לעבוד מחדש על הפסטיבלים. למרות הגלייתו למקום מרוחק, הצליח אובידיוס לשמור על פרסומו הספרותי ברומא. הוא מעיד במספר מקומות שהוא שלח את כתביו לפרסום ברומא וטען שאכן הם פורסמו ונפוצו בקרב הציבור הרומי.[33][34][35] אפשר להניח שאשתו ועוד כמה ממכריו עזרו לו לפרסם את כתביו כאשר היה בגלות. בנוסף לכך, אדם בשם ברוטוס אשר קיבל שניים מהמכתבים מפונטוס, 1.1 ו-3.9, נחשב למוציא לאור שלו, ואדם אנונימי שמוזכר ב"תוגות" 3.14 כנראה היה מוכר הספרים שלו.[36]
אובידיוס הסתגל בסופו של דבר לגלות, למרות תלונותיו הרבות על תנאי חייו הקשים. הוא למד את שפת הגתים, שפת האוכלוסייה המקומית, וכנראה גם חיבר בלשונם איגרת לכבוד משפחת אוגוסטוס ובני משפחתו.[37] יצירה זו לא נשתמרה.[38]
אובידיוס התחתן שלוש פעמים והתגרש פעמיים. אשתו השלישית, כך הוא מעיד בעצמו, ילדה לו בת ונשארה איתו עד זקנתו. בתו ילדה לו שני נכדים[39] לאחר שהתחתנה עם סנאטור רומי.[40]
אובידיוס מעולם לא חזר מהגלות לרומא, מת בטומיס בשנה 17 או 18 לספירה, וכנראה נקבר בה או בסמוך לה.[9] חוקרים טוענים שהעיבוד מחדש של פסטיבלים, עליו עבד בזמן גלותו, פורסם לאחר מותו.[41]
קשה לתארך בסדר כרונולוגי את רוב יצירותיו של אובידיוס, אלא לעיתים לפי תקופות חייו בלבד. אנו יודעים בוודאות על מספר יצירות שכתב בהיותו ברומא, ומספר יצירות שכתב בהיותו בגלות. מידע נוסף, כגון העובדה שהחל לכתוב את "האהבות" עוד בצעירותו, אנו למדים מעדות המשורר עצמו.[42]
ערך מורחב – האהבות
קובץ שירי האהבה מחולק לשלושה ספרים ומכיל 49 אלגיות הכתובות בדיסטיכון האלגי (הקסמטר דקטילי ופנטמטר דקטילי). בשנת 14 בערך לפני הספירה הספר יצא לאור בחמישה חלקים, ופורסם שנית בשנת 2 בערך לפני הספירה בשלושה חלקים. הצורה השנייה היא זו שהשתמרה והגיעה אלינו. השירים כתובים בגוף ראשון יחיד, בדמות השירית של אובידיוס (שכאמור ייתכן ששונה מדמותו הביוגרפית). כל ספר פותח באלגיה שמשמשת כמעין פתיחה לשאר השירים, המוקדשים לדמות בשם קורינה, שייתכן שהיא דמות השואבת השראה מדמות קינתיה בכתביו של פרופרטיוס.
בכל אחד מהספרים מדובר על אותו נושא; התהילה שתיפול בחלקה של האישה אשר זכתה לאהבת המשורר, שלטונו של אל האהבה קופידון, ייסורי האהבה, עורמת הנשים, מפגשים ליליים, משא ומתן עם האומנת, עם הסריס השומר על צניעות האישה, עם הספרית המסדרת את שיערה של האישה, מריבות וקטטות בסערה האהבה, ונושאים שונים אשר קשורים ישירות לנושא הארוטיקה. דמותו של המשורר משמשת תפקיד כפול; הוא משמש כמשורר וכמאהב.[43]
ישנן שתי אלגיה שחורגות ממסגרת האהבה; השיר התשיעי בספר השלישי, המוקדש לזכר טיבולוס, והשיר השלושה-עשר שנכתב לכבוד חגה של יונו ומכיל ידיעות היסטוריות על מוצא החג. בשיר הראשון של הספר השלישי מביע אובידיוס את השקפותיו של השירה הארוטית בכלל. הוא מתאר את אלת הטרגדיה ואת אלת האלגיה הרבות על המשורר. אלת האלגיה הצולעת, מעין רמז לדיסטיכון האלגי, שהפנטאמטר בו 'צולע' לעומת ההכסאמטר, זוכה בלב אובידיוס ועושה אותו לבעל בריתה. אובידיוס משמש כסניגור על שירת האהבה, ומזכיר את שמותיהם של המשוררים גאלוס, טיבולוס, קאלימאכוס ומנאנדרוס.[44]
ערך מורחב – איגרות הגיבורותיצירה זו נכתבה כנראה בפרק הזמן שבין עריכת שתי המהדורות של ה"אהבות", כלומר בין שנת 14 ל-2 לפני הספירה. היצירה כוללת 15 מכתבי אהבה של נשים מפורסמות בספרות יוון אל בעליהן או אהוביהן הנעדרים מביתם. 14 האיגרות הראשונות מיוחסות לגיבורות ידועות, כמו פנלופה אשת אודיסאוס ומדיאה אשת יאסון. היצירה התקבלה יפה בקרב החוגים הגבוהים, ואף סאבינוס, אחד מחבריו של אובידיוס, חיקה סגנון זה, והשיב על שישה ממכתבי הנשים. לגבי איגרת 15 יש השערות רבות האם באמת שייכת לאובידיוס או למשורר אלמוני אשר כתב בסגנון אובידיוס. ז'אנר זה של מכתבים בצורת שירה לירית ידוע מלפני זמנו של אובידיוס. אנו רואים זאת בטרגדיות של אוריפידס, בשירי המשוררים האלכסנדרוניים ואצל פלאוטוס, קאטולוס ופרופרטיוס. אובידיוס שם את כל הנשים הכותבות במצב דומה; בעליהן או מאהביהן נטשו אותן מסיבות שונות, והן מתגעגעות אליהם. למרות זאת, כל אחת מתוארת בצורה ייחודית, לפי דמותה הספרותית.[45] כמו ב"אהבות", גם כאן יש סוג של דוברת בגוף ראשון. גם היא בכל אחת מהאיגרות, מעין משוררת - מאהבת.
איגרות 1-15: ההנחה היא שאיגרות אלו, שלא מחולקות לספרים, הוצאו בשלושה פפירוסים, כל פפירוס מכיל חמש איגרות כאשר היצירה פורסמה לראשונה מתישהו בין שנת 15 לשנת 1 לפני הספירה.[45]
איגרות 16–21: אין בידינו את הכותרת של האיגרות האלו, שנכתבו מאוחר יותר מאיגרות 1- 15. ההשערה היא שהן נכתבו בין שנת 1 ל-8 לספירה, או לאחר שאובידיוס הוגלה. רק חצי מזה מכיל איגרות מאת נשים, כאשר התבנית היא זוגות של מכתבים העונים אחד על השני. ישנה השערה שקובץ איגרות זה (אנ') לא נכתב על ידי אובידיוס עצמו אלא על ידי משורר אלמוני אשר העריץ את אובידיוס.[45]
יצירה זו משנת 2 לספירה בערך, נכתבה כנראה לפני הספר השלישי של "אמנות האהבה", היא פואמה דידקטית אשר נכתבה בצורת החרוז האלגי, ממנה שרדו רק מאה השורות הראשונות. אובידיוס פונה אל הקהל הנשי שלו בנושא הקוסמטיקה הנשית וטוען שקודם על אישה ללמוד נימוסים, ולאחר מכן לטפח את עצמה בשיטות שהוא מציג ביצירה זו. הוא נכנס בצורה מטאפורית לחדר האישה, ונוגע כביכול בפניה ובגופה. אובידיוס מסייע בטיפוח עור האישה, מלווה אותה בתהליך ומלמד אותה, ולבסוף מחזיק מראה מטאפורית כדי שהיא תוכל להתבונן בתוצר הסופי.[46]
ערך מורחב – אמנות האהבהפואמה זו היא מעין מדריך מעשי לגברים ולנשים בהלכות החיזור. הפואמה נחלקת לשלושה ספרים, שהם סוג של שיעורים בקשר לאהבה. בספר הראשון מסופר היכן וכיצד אפשר לקשור קשרי-אהבים ולשמור עליהם. הספר השני הוא מדריך לגברים המייעץ כיצד לשמור על נאמנות האישה. הספר השלישי מייעץ לנשים כיצד עליהן למצוא את הדרך הקלה והבטוחה ביותר אל לבו של גבר.[47] חוקרים רבים טוענים שחיבור זה הוא ה"שיר" (carmen), שאובידיוס מזכיר כאשר הוא מדבר על הסיבות לגלותו, בכך שהוא מהלל את האהבה מחוץ לנישואים שנתפש על ידי שלטון אוגוסטוס כבלתי נסבל לאחר חוקי יוליה. שני הספרים הראשונים נכתבו כנראה בשנת 2 לספירה, והספר השלישי יצא כשנתיים לאחר יציאת השניים הראשונים.
חיבור זה נכתב ברוח אמנות האהבה ואולי מעין תשובה אליו. המחבר מנסה להסביר לתלמידיו או קוראיו כיצד להיחלץ מסיפור אהבה. היצירה מורכבת משירי אלגיה ארוטית. כמו ב'אהבות', גם כאן מסופר לנו שאל האהבה מתערב בכתיבתו של המחבר.[48] חיבור זה מחולק לשלושה חלקים, כאשר בחלק הראשון הוא מסביר על התערבותו של קופידון פעם נוספת, כמו ב"אהבות", ולאחר מכן ממשיך בשני החלקים הראשונים לדבר על רפואה, כאשר החלק השלישי משמש כאפילוג. הפעם אל האהבה לא עושה כלום מלבד להתנגד לכותרת Remedia amoris. המחבר משכנע את האל לכתוב את החיבור הזה, ואומר שהוא עדיין עובד למענו. לאחר הסבר הנושא של יצירתו החדשה לסטודנטים ולסטודנטיות שלו,[49] ואחרי שמבקש את עזרתו של אפולו, אל השירה והריפוי, הוא ממשיך במתן עצות רפואיות.[50] החיבור הזה הוא כביכול חיבור של אלגיות אהבה, אך הדובר, שהוא המורה לסטודנטים ולסטודנטיות שלו אשר אליהם הוא מדבר, לוקח על עצמו את תפקיד המורה לרפואה יותר מאשר תפקיד המורה לאהבה.[51]
ערך מורחב – מטמורפוזותבמקביל לכתיבת חיבורו פסטיבלים, כתב אובידיוס את ספרי ה"מטמורפוזות" ("גלגולי צורות") שלו. כמו את "פסטיבלים", גם את יצירה זו הוא לא הספיק לסיים וללטש לפני צאתו לגלות בשנת 8 לספירה. ב"תוגות"[52] הוא מספר שזרק את כתב היד לאש לאחר ששמע על דבר גלותו מתוך ייאוש, אבל כמה עותקים נמצאו בידי מכריו וכך ניצלו. יצירה זו נכתבה במשקל ההקסמטר הדקטילי, ומטרתה הייתה לערוך בצורה פיוטית ובסדר כרונולוגי מבחר סיפורים מיתולוגיים, מבריאת העולם ועד לימי אוגוסטוס. יצירה זו נערכה על ידי אובידיוס בחמישה-עשרה חלקים (או שירים), שהכילו קרוב למאתיים אפיזודות של מיתוסים יוונים ברובם ורומים במיעוטם.
הסיפורים נבחרו ומתמקדים בגלגולי הצורה (המטמורפוזה) של דמויות וגיבורים לצורת חיות, צמחים ואבנים. למרות הרצון של אובידיוס להציג את כל הסיפורים בסדר כרונולוגי, עמדו לפניו לעיתים מכשולים בדרך לעשות זאת. כדי להשתמש ב"עלילה רצופה" (carmen perpetuum), השתמש המשורר בתחבולות שונות; לעיתים השתמש בסדר הכרונולוגי הנכון, לעיתים קישר באמצעות סיפור אחר ולפעמים עשה זאת בצורת "סיפור בתוך סיפור". לפעמים הובא סיפור בתוך סיפור אחר כאשר הוזכר מקום גאוגרפי מסוים. הנושא העיקרי ביצירה זו, פרט לשינויי הצורה הוא האהבה, אך לא בצורת המונולוג הלירי אשר אכן מופיע מדי פעם אלא בצורת סיפור אפי. גיבורי הסיפורים הם מגוונים; אלים, נימפות, נאיאדות, בני תמותה, מלכים ומלכות, נסיכים ונסיכות, גיבורים ואנשים פשוטים. נושא האהבה גם הוא מגוון; אהבת נעורים, אהבת גבר, תאוות בשרים ותשוקה רגעית, זימה נפשעת ועוד. הסיפורים נקשרים זה בזה, לעיתים באופן מלאכותי כדי לשמור על הכרונולוגיה הפתלתלה שאחריה אובידיוס ניסה לעקוב, אך הסיפור כולו הוא יצירה אחת שלמה.[53]
ערך מורחב – פסטיבליםה"פסטיבלים" הוא חיבור אטיולוגי של שישה ספרים, ארוך ושאפתני שנכתב על ידי אובידיוס ופורסם כנראה בשנת 8 לספירה בצורה של שירי אלגיה, בצורת החרוז האלגי. היצירה מציגה את לוח השנה הרומי בצורה פואטית, כשכל ספר מוקדש לחודש אחד. נראה שאובידיוס רצה לכתוב על כל חודשי השנה אך כאשר נשלח לגלות היצירה עדיין לא הייתה גמורה. כיום נמצאים בידינו רק שישה ספרים ראשונים, מינואר עד יוני כאשר הספר האחרון מסתיים באמצע. אובידיוס בעצמו מעיד שעבודתו נקטעה והוא הספיק רק מחצית מעבודתו, אך לא ברור אם המשיך את ששת החודשים האחרונים בגלותו.[54]
ייתכן שאובידיוס עבד על "מטמורפוזות" ועל ה"פסטיבלים" במקביל, בשנים בין 2 ל-8 לספירה. בפתיחת היצירה ישנה הקדשה לגרמאניקוס, יורש העצר ואחיינו של טיבריוס, ובספר השני נוספת לה הקדשה לאוגוסטוס עצמו.
הפואמה מסבירה את המקורות והמנהגים של הפסטיבלים הרומים החשובים בסדר כרונולוגי, יחד עם אזכורים של סיפורי מיתולוגיה, ומידע על אסטרונומיה וחקלאות בהתאם לעונות. אובידיוס משתמש במחקר האלים כדי לדבר על עונות וחודשי השנה, קורא לעצמו במהלך היצירה כוהן (vates) ומספר כעד ראייה בגוף ראשון על לוח השנה והחגים. בנוסף הוא מתאר מנהגים פלביים למדי, אשר חלק מהמבקרים מתקופתו פירשו כחתרניים תחת החקיקה המוסרית של אוגוסטוס.[55]
היצירה מציעה תובנות על רוח החברה הרומית בצומת מכריעה בהתפתחות התרבותית בתקופה האוגוסטנית המאוחרת. היצירה נקראת לרוב כעבודה של חגיגה לאומית, כתוצאה של למעלה משלושים שנים של השלום והשקט האוגוסטני. עם זאת, השנים האחרונות של שלטון אוגוסטוס ידעו כישלונות צבאיים מחוץ, וחוסר שביעות רצון מקומי, וניסיונות מתגברים של אוגוסטוס להגביל את חופש הדיבור.[56]
לאחר גלותו בשנת 8 לספירה, כתב אובידיוס מספר יצירות, והן ה"תוגות" ("עצבות", Tristia), "האיגרות מפונטוס" (Epistulae ex Punto), "איביס" (אנ') (Ibis) ו"על הדייג" (Halieutica), חיבור שייתכן שיוחס לאובידיוס שלא בצדק.[57]
חיבור זה, שנכתב כנראה בין השנים 9 ל-12 לספירה, מתחלק לחמישה ספרים אשר מתייחסים לחייו הביוגרפים כביכול של המשורר. כמו הרבה מיצירותיו, גם כאן אובידיוס כותב בגוף ראשון והנושא המרכזי הוא הגלות לטומיס. קולו של הדובר הוא ספק של אובידיוס האוטוביוגרפי וספק של הדובר השירי. הדובר ביצירה כותב שהוא נמצא כעת בחברה פרימיטיבית מאוד, במקום בו יש חורף אין-סופי, דבר שאינו מתכתב עם המציאות שבה אובידיוס חי בטומיס, ואף על פי שהדובר מספר שוב ושוב שחייו בגלות פגעו בפופולריות של יצירותיו ועבודתו, למעשה הוא עדיין נשאר פופולרי וכתביו פורסמו ברומא גם אחרי גלותו.[58] החיבורים בתוך חמשת הספרים הללו מיועדים לאשתו של אובידיוס ולעוד כמה חברים עלומי שם. אף על פי שהדובר הוא לא בהכרח הדובר האוטוביוגרפי, ורוב חוויותיו שם ספק אם קרו בדרך בה הוא מתאר, היצירה הזו משמשת כמעין ניסיון לשכנע את אוגוסטוס לשקול מחדש את גלותו. וכן, הספר השני ביצירה מיועד לאוגוסטוס עצמו, ושונה מארבעת הספרים האחרים, ושם הוא מבקש מהקיסר לחשוב מחדש על העונש.
הספר הראשון מכיל 11 שירים, כאשר בהתחלה כותב אובידיוס כיצד יש להתייחס לספר עצמו כאשר הוא מגיע מטומיס לרומא. השיר השלישי מתאר את הלילה האחרון של אובידיוס ברומא, שירים 2 ו-10 מתארים את מסעו לטומיס, שיר 8 מתאר בגידה של חבר, ושירים 5 ו-6 את הנאמנות של אשתו וחבריו. בשיר האחרון אובידיוס מתנצל על נושא החיבור והטון הפסימי. הספר השני מכיל שיר אחד ארוך בו הוא מגן על עצמו ועל הקריירה שלו כמשורר, ומתחנן למחילת אוגוסטוס. הספר השלישי מכיל 11 שירים בהם המשורר מספר על חייו בטומיס ועל געגועיו לרומא. הספר הרביעי, מכיל 10 שירים המיועדים לחבריו. הספר החמישי והאחרון ובו 14 שירים מתמקד באשתו ובחבריו של אובידיוס. שירים 4, 5, 11 ו-14 מיועדים לאשתו, שירים 2 ו-3 מיועדים כתפילות לאוגוסטוס ובכחוס, 4 ו-6 מיועדים לחבריו, והשיר הראשון וה-12 משמשים כהתנצלות נוספת על איכות היצירה.
חיבור נוסף שכתב אובידיוס בטומיס, וכנראה נכתב באותן שנים של ה"תוגות", מכיל ארבעה ספרים. האיגרות הללו שונות מהמכתבים שנכתבו בכותרת ה"תוגות" בכך שכל הנמענים מזוהים בשמות. המכתבים בספרים הראשון עד השלישי נאספו יחד בשנת 13 לספירה על ידי אובידיוס עצמו,[59] המכתבים בספר הרביעי נאספו כנראה לאחר מותו של אובידיוס.
הספר הראשון מכיל 10 איגרות בהן הוא מתאר את בריאותו, תקוותיו, זיכרונותיו, געגועיו לרומא והצרכים שלו בגלות. הספר השני מכיל בקשות לגרמאניקוס וחברים שונים שידברו בשמו כאשר הוא סובל בגלות. הספר השלישי מכיל תשע איגרות המיועדות לאשתו וחברים שונים, כולם מזוהים בשמותיהם. הספר הרביעי, שכאמור נאסף לאחר מותו של המשורר, מכיל 14 איגרות המיועדות גם הן לחבריו. השיר האחרון בספר זה מיועד לאויב שלו, בו הוא מפציר לעזוב אותו בשקט.
שיר אלגי המכיל 644 שורות, שנכתב כנראה בשנים 10–11 לספירה, המיועד לאויב שזהותו עלומה, ואנו רק יודעים שהוא מתעלל בו בהיותו בגלות. הכותרת שאבה את השראה מעבודה אבודה של קאלימאכוס, כך מעיד אובידיוס עצמו בשיר.[60] בשיר מביא אובידיוס סיפורים שונים מן המיתולוגיה המכילים סבל, ובנוסף לכך משתמש בסיפורים כדי לקלל את אויבו בעולם הבא. השיר נגמר בתפילה לאלים שהקללות שלו יוגשמו.
היצירה האבודה הראשונה שאובידיוס עצמו מתייחס אליה היא חמשת הספרים הראשונים של "האהבות", שמהם לא שרד דבר. הטרגדיה היחידה בכותרת "מדיאה" גם היא אבודה היום, אך היא מצוטטת בכתביהם של שניים: קווינטיליאנוס[61] וסנקה האב.[62] אובידיוס גם תרגם את שירו של ארטוס, "Phaenomena", מיוונית ללטינית, מהם נשמרו רק שני קטעים.
אין עדות לכך שששת הספרים האחרונים (יולי עד דצמבר) של ה"פסטיבלים" נכתבו אי פעם, מכיוון שכתיבתם נקטעה כאשר אובידיוס הוגלה לטומיס, אך הם מהווים גם כן סוג של אבדה. במהלך שיריו מציין מדי פעם אובידיוס שירים נוספים שלא שרדו. רוב "רפואת האהבה" לא שרדה, וכאמור ישנן רק 100 שורות מיצירה זו.
ייתכן שיצירות אלו, שייחוסן נתון בספק, נתחברו על ידי מעריצים שונים של אובידיוס.[57]
אובידיוס הוכיח את עצמו במהלך השנים והתקופות השונות כמשורר בעל השפעה רבה וכמשורר המגוון ביותר מבחינת סוגי כתיבתו של רומא העתיקה. עבודותיו השפיעו והיוו השראה במערב, מהעת העתיקה בתקופתו שלו, ועד היום. עבודותיו משפיעות על תחומי תרבות רבים; חוץ מהספרות, השירה והאמנות הוויזואלית, התרחבה השפעתו גם לתחומים של רומנים, מחזות וסרטים.[64]
שיריו בגלות והעדויות שלו עצמו על שיריו המוקדמים עוד מימי רומא, הם ההתחלה לכל מחקר התקבלות על אובידיוס. הוא הראשון לתת פרשנויות והרחבות ליצירותיו שלו עצמו. ב"קינות" וב"איגרות מפונטוס" לא מדובר על רפלקציה על היצירות שלו, אלא גם על ניסיון לשלוט בהתקבלות של היצירות שלו וליצור מעין "אובידיאניזם", פעולה שעמה אובידיוס קיווה לגרום לאוגוסטוס להתחרט ולהחזיר אותו לרומא מהגלות. אובידיוס בגלות הרהר בקריירה שלו כמשורר, כתב וניסח מחדש חלק מיצירותיו, שינה את עבודותיו המוקדמות, ודן בנושא חוסר ההבנה של 'אמנות האהבה' שכנראה עזרה להגלייתו. אובידיוס בגלות ניסה לדאוג להתקבלות של יצירותיו המוקדמות, בעיקר "אמנות האהבה", וכן לעצב תמונת התקבלות של יצירותיו החדשות בקלות.
ישנם שלושה אספקטים שניתן להתייחס אליהם בהתקבלות העצמית של אובידיוס: הראשון הוא הרצון של אובידיוס בגלות לגרום לקריאה מחדש של יצירותיו המוקדמות, כדי לשנות את ההתקבלות ואת הפרשנות שלהן ובכך אולי לעזור לו לחזור לרומא. אובידיוס ניסה לעשות זאת בכך שדן מחדש ביצירות הארוטיות המוקדמות שלו, הגן עליהן וניסה לעצב קהל קוראים חדש ונקודת מבט חדשה של אותם הקוראים. האספקט השני הוא הרצון של אובידיוס לעודד את הקוראים לקרוא את ההיסטוריה שלו דרך השירה החדשה שלו כדי לשקול מחדש את היצירות המוקדמות שלו, באור המצב החדש שלו בגלות. השלישי הוא הניסיון להגן על עצמו, על קריירת העבר שלו, ועל הבחירות הספרותיות שלו ולהשוות את עצמו למשוררים אחרים ולכישלונותיהם.[65]
דווקא שיריו בגלות של אובידיוס הם אלו שזכו בפופולריות בעת העתיקה המאוחרת, וכך גם דמותו של המשורר בגלות כארכיטיפ. כאשר הכוח הפוליטי התרחק מרומא יותר ויותר בעת העתיקה המאוחרת, והמבנה הישן של האימפריה הרומית החל מתפרק, קוראים וכותבים של הספרות הלטינית מצאו עצמם במקומות גאוגרפים שונים ומרוחקים מרומא. ונאטיוס פורטונאטוס ואוסניוס הם שני מחברים לטינים מהעת העתיקה המאוחרת שהשתמשו במוטיבים של הגלות האובדיאנית כדי לתאר את הפרידה שלהם מחברים ומשפחה כאשר עבדו בחצר פטרוניהם. משוררים נוספים השתמשו בגלות של אובידיוס כדי לתאר את רגש הגעגועים לא רק בהיפרדות מאהוביהם, אלא גם מרומא עצמה.
דוגמה טובה לשימוש במוטיבים של אובידיוס בקשר לפרידה ולגעגועים לרומא עצמה נמצאת אצל המשורר רוטיליוס נמטיאנוס בחיבורו De Reditu; בשיר זה מספר רוטיליוס על מסעו מרומא לאחוזת המשפחה בגאליה בשנת 417 לספירה. רוטליוס מתרחק מההקסמטר ומשתמש בחרוז האלגי המזוהה עם אובידיוס. רוטיליוס מציג את המסע שלו לגאליה כגלות מרומא, כפי שאובידיוס מציג את גלותו לטומיס. בתחילת השיר מהלל רוטיליוס את המזל הטוב של אלו שיכולים לטעון שרומא היא ביתם, במילים שהן כמעט העתק של שורות מתוך ה"תוגות" של אובידיוס.[66][67]
בתקופות שונות בימי הביניים כתביו של אובידיוס שימשו בעיקר כחומר לימוד בדיסציפלינות השונות; פילוסופיה, שירה ולימודי המיתולוגיה. טקסטים רבים נכתבו על ובהשראת כתביו של אובידיוס; מסיכומי ותקצירי פרוזה, ועד לקומנטרים הקשורים לצד הפילולוגי של שיריו ולהסברים אלגוריים. הכתבים עברו עיבוד טקסטואלי כדי לשמש כטקסטים פדגוגיים לקוראי ימי הביניים. נמצאו קומנטרים מסוגים רבים; כאלו שנכתבו בשורות הטקסט, כאלו שנכתבו בשולי הטקסט ואף כאלו שהחליפו את הטקסט עצמו וקיבלו חיים ספרותיים משל עצמם.
דוגמה חשובה של טקסט דרכו ניתן ללמוד את ההתקבלות של "מטמורפוזות" של אובידיוס היא חיבורו של הנזיר הבנדיקטני פייר ברשואה, המכיל מספר רב של כרכים של "Reductorium Morale", הכרך ה-15 מוקדש לאובידיוס: "Ovidius Moralizatus". נכתב לראשונה באביניון סביב שנת 1340, ויצא לאור בפריס לפני 1362. כל כרכיו של ברשואה עוסקים בהפיכת הכתבים והתרבות הפגאנית העתיקה למוסרית. בכרך ה-15 עוסק ברשואה במוסר של 'גלגולי צורות' של אובידיוס, והוא עובר ספר ספר מתוך חיבור עתיק זה כדי להסביר אותו מבחינה מוסרית נוצרית. כרך זה התפרסם ברחבי אירופה של אותה התקופה, והפך למעין הפרשנות הימי ביניימית הנוצרית של כתבי המשורר הרומי.[68]
הרנסאנס והבארוק היוו בצורה המשמעותית ביותר את תחייתו של השפעתו של אובידיוס על הספרות והאמנות. משוררים רבים החיו, שאבו השראה וחיקו את שיריו של אובידיוס. היצירה הפופולרית ביותר סביב תקופות אלו הייתה "מטמורפוזות", ששימשה כהבנה של המיתולוגיה הקלאסית ובסיס פופולרי לאמנות התקופה. משוררי הרנסאנס באיטליה לא רק שאבו השראה מן המשורר העתיק, אלא אף העתיקו ממנו. גם משוררי אנגליה באותה תקופה, בעיקר בסביבות שנות ה-1590, שאבו רבות מכתביו של אובידיוס. כותבים רבים, בעיקר כאלו עם זיקה לתיאטרון, לקחו השראה מסיפורי 'גלגולי הצורות' כדי לייצר מבנה ספרותי חדש, שירים ארוטיים נרטיבים קצרים.[69]
אובידיוס עיצב בצורה המשפיעה ביותר את האמנות האירופית של תקופות הרנסאנס והבארוק, ובעיקר, באמצעות היצירה "מטמורפוזות". מתקופת הרנסאנס באיטליה, במאה ה-15 והלאה, יצירות אמנות רבות נוצרו בהשראת שיריו של אובידיוס. אנו רואים את אמני הרנסאנס הפופולריים באיטליה כגון בוטיצ'לי, קורגו, טיציאן ועוד, משתמשים שוב ושוב בסיפורי המיתולוגיה המסופרים אצל אובידיוס. יצירת ה"פרימוורה" של בוטיצ'לי מתקופת הרנסאנס היא דוגמה טובה להבנה של הפרשנות האובידיאנית בתקופה זו. היצירה מכילה את סיפור לידת האביב, יחד עם דמויות כמו ונוס, מרקוריוס ושלוש הגראציות.
בוטיצ'לי מתייחס לסיפור חטיפת האביב, כפי שאנחנו רואים בצד ימין של הציור, שם זפירוס רודף אחר הנימפה כלוריס (אנ') שמתחילה להשתנות לפלורה. סיפור זה אנו מוצאים ב"פסטיבלים", שם פלורה עצמה מספרת את הסיפור.[70] כמו בשירו של אובידיוס, גם כאן כאשר פלורה מדברת יוצאים פרחים מפיה.[71] אנו רואים את ההשפעה הישירה של אובידיוס על יצירתו של בוטיצ'לי בפרטים הקטנים והגדולים, ואף על פי שה'פסטיבלים' הוא אינו חיבור של מטמורפוזה, כמו 'גלגולי הצורות', אך בכך שבוטיצ'לי הופך את הטקסט ליצירה ויזואלית, יחד עם שינוי הצורה של כלוריס לפלורה, הופך בוטיצ'לי למעין יוצר מטמורפוזה ומשלים את גישתו של אובידיוס.[72]
.jpg)
התקופה שהיוותה שיא ליצירות הנעשות בהשראת המשורר היא המאה ה-17, תקופת הבארוק. אמנים כגון קאראווג'ו, ברניני, פוסין, ולסקז, רובנס ורמברנט השתמשו בנושאים מתוך "מטמורפוזות", והפגינו הבנה עמוקה של התאוריה של אובידיוס על האמנות.[73] הדוגמה הבולטת ביותר בתקופה זו תהיה כנראה פסלו של ברניני, אפולו ודפנה. ברניני מפסל בפירוט רב את הפיכתה של דפנה לעץ, כאשר אפולו רודף אחריה וכבר מחזיק בה. בעוד שאצל בוטיצ'לי הפרחים היוצאים מפיה של כלוריס, במקרה זה מוצג תהליך המטמורפוזה עצמו שעוברת דפנה, כאשר אצבעותיה נהפכות לענפים. בזאת, גם ברניני מתייחס למוטיב האובידיאני של המטרמופוזה, וההשפעה של הטקסט ברורה בהחלט.[74]
אלו רק שתי דוגמאות מתוך מאות של אמני הרנסאנס והבארוק ששאבו את השראתם מ'גלגולי הצורות' ויצירות נוספות של אובידיוס. השפעתו ניכרת, והוא נחשב למשורר הקלאסי הפופולרי והמשפיע ביותר של תקופות אלו.
אובידיוס מתייחס שלוש פעמים לשבת היהודית ביצירותיו. לדעת ההיסטוריון מנחם שטרן, התייחסויות אלו מעידות על הרושם שנעשה על החברה הרומאית בתקופת אוגוסטוס על ידי נוכחותה של קהילה יהודית גדולה ברומא. ביצירתו "אמנות האהבה", שפורסמה בשנת 1 או 2 לפנה"ס, הוא מציין את "היום השביעי הקדוש ליהודי הסורי" (I, 76), ולאחר מכן את "אותו היום, הפחות מתאים לעסקים, שבו חוזר חג היום השביעי שמקיים אותו הסורי של פלשתינה" (I, 413-416). ברור מתוך ההקשר, ש"הסורי של פלשתינה" זהה ל"יהודי הסורי". אובידיוס וטיבולוס הם הסופרים הרומיים הראשונים שהשתמשו בשם "פלשתינה" (Palaestinus, בסמיכות).[75]
ביצירתו "רפואות האהבה" (220-217), שפורסמה זמן קצר לאחר מכן, נראה כי אובידיוס מודע למנהג היהודי של השבת, ומתייחס אליו ללא נימה שלילית בהתייחסו לאיסור הנסיעה בשבת: "אבל ככל שתמאן לצאת לדרך, כן הגדל דווקא ללכת; התעקש, ואלץ את רגליך הסרבניות לרוץ. אל תבקש לעצמך גשם, ולשבת של נוכרים אל תיתן לעכבך".[76]
פובליוס אובידיוס נזו, דף שער בספרייה הלאומית
אובידיוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית).svg){kind=logo}
אובידיוס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אובידיוס, באתר Discogs (באנגלית)שירות היגון ד', 16, 19-24, דבר, 22 בינואר 1965
נועה מנהיים, האיש שהשפיע על המערב כמעט כמו התנ"ך, באתר הארץ, 20 בינואר 2016Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
