Loading AI tools
אל האהבה במיתולוגיה היוונית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אֶרוֹס (ביוונית: Έρως) הוא אל התשוקה במיתולוגיה היוונית. במיתולוגיה הרומית הוא נקרא קופידון (בלטינית: Cupīdō - או Amor). ככזה, באמנות הוא מיוצג כילד או כעלם צעיר ובעל כנפיים, המתהלך בין שושנים והמצויד בקשת ובחיצים, אשר פגיעתם מציתה תשוקה מינית.
 | |
| "חטיפתה של פסיכה"; ציור מאת ויליאם אדולף בוגרו, 1895 | |
| תרבות |
דת יוון העתיקה: המיתולוגיה היוונית דת רומא העתיקה: המיתולוגיה הרומית |
|---|---|
| אלים מקבילים |
קופידון, Turnu  |
| אב |
Porus |
| אם |
Penia |
| אחים |
אנתרוס, ניקס, גאיה, פותוס, הימרוס, ארבוס |
| צאצאים |
Voluptas, הדון |
  | |
_06.jpg)
עם זאת, רקעו לוטה בערפל והומרוס אינו מאזכר אותו ביצירותיו כאל או כגיבור. כמו כן, לא ברור מהו מקומו של ארוס במיתולוגיה היוונית: הוא אמנם מוצג כשייך לפמלייתה של אפרודיטה.[1] אבל בעת, הוא גם זה שארגן את כאוס, בזמן הבריאה.
אם לא די בכך, הרי על רקע משנתו של אפלטון, בתיאוריה הפרוידיינית 'ארוס' הוא מושג המתייחס למכלול הדחפים לשימור החיים – העומדים בניגוד לדחפי המוות (תנטוס).[2]
בשירת הומרוס, אין המונח ארוס מציין אל; אלא מושג זה מציין את החשק הגופני החזק, שמתעורר בפאריס אל הלנה, בזאוס כלפי הרה, או במחזריה של פנלופה אליה, וכדומה.
יתר על כן, בשירה הלירית, ארוס תופס מקום של אל אכזר, המתעלל בקורבנותיו או משחק ברגשותיהם של בני אדם.
לעומת זאת, בשירה ההלניסטית, ארוס מצטייר ככוח משעשע ומשתובב; שממיט אסונות על המתנגדים לו ונענש לעיתים על מעשיו. בשירה זו, הוא מתואר כילד מכונף, המצויד באשפת חיצי אהבה.[3]
על פי התיאוגוניה מאת הסיודוס,[4] ארוס נולד לארבוס ולניקס (אלי הלילה והעלטה). תפקידו הוא לסדר את היקום, ולהשליט סדר בכאוס; יחד עם גאיה, טרטרוס, ניקס, וארבוס. כך גם מתואר במחזה הציפורים. כלומר הסיודוס רואה בו כאחד מהכוחות הקוסמים הראשוניים, המאפשרים לחיים להתפתח.
הולדתו של ארוס לוטה בערפל, וקיימות מספר סברות לגביה. יש האומרים שהוא בנה של האלה איליטיה; ואילו אחרים טוענים, שהוא נולד לאיריס ולזפירוס. לעיתים ארוס נחשב לבנה של אפרודיטה (אלת האהבה); אשר כנראה נולדה כשהיא כבר הייתה בהיריון עם ארוס ואחיו הימרוס. על פי מקור אחר אפרודיטה התעברה במשתה שנערך לכבוד הולדתה.
כשם שלא ידוע בוודאות מי הייתה אימו של ארוס - כן אביו אינו ידוע. ייתכן והוא היה זאוס (מלך האלים), ארס (אל המלחמה), הרמס (שליח האלים) או זפירוס (אל הרוח). כמו כן קיימת סברה שארוס הוא פרי של רומן בין אפרודיטה לבין אל הים פוסידון.
ארוס מתואר במיתולוגיה היוונית כתינוק או ילד שמנמן ומכונף, הנושא קשת ואשפת חיצים. על פי המיתולוגיה, רגש האהבה מתעורר בכל אדם שנפגע מחיציו של ארוס.
לארוס שני אחים: אנטרוס והימרוס הדומים לו חיצונית וכמוהו הם נראים כתינוקות מכונפים. ארוס מסמל את התשוקה והפריון; אנטרוס -את האהבה ההדדית; ; ואילו הימרוס -את החשק. שלישיית התינוקות המכונפים נקראת ארוטס; והם מלווים בפוטוס -'הגעגוע'. הם מלווים את אלת האהבה אפרודיטה בכל אשר היא הולכת, ומסמלים את התשוקה המינית.
על פי האודיסיאה של הומרוס, ארוס היה בודד ורצה חבר למשחקים. לכן ילדה אימו אפרודיטה את אנטרוס ("אהבת הצד השני") ללוותו. סיפור לידת אנטרוס הוא אלגוריה עם מוסר השכל, המלמדת שאהבה זקוקה לצד שני כדי לפרוח ולשגשג.
המיתוס המפורט ביותר הקשור לארוס הוא אודות אהבתו לבת התמותה פסיכה. פסיכה הייתה נערה כה יפה, עד שאפרודיטה בעצמה החלה לקנא בה. האלה שלחה את בנה ארוס לשלוח חיצי אהבה בפסיכה ולגרום לה להתאהב בגבר מכוער. ארוס כה הוקסם מיופייה של פסיכה, עד שהתבלבל ונפגע מחיציו שלו.
ארוס החל לבלות את הלילות עם פסיכה, אך אסר עליה לראות את פניו. פסיכה הסקרנית התייעצה עם אחיותיה הגדולות ואלו עוררו בה את הספק שמא ארוס מכוער. הן לפיכך דרבנו אותה להדליק נר בחשכה ולהציץ בפני אהובה כשהוא נם את שנתו. כשהדליקה פסיכה את הנר, הבינה מיד מי שוכב לצידה. ארוס התעורר מטיפת שעווה שנטפה מן הנר, ובעקבות חשדה הוא נעלם מפני הנערה. בהדמנות זו הוא גם הפקיע ממנה את ארמונה ולמעשה נטש אותה, כשהיא מחוסרת כל. פסיכה עברה תלאות רבות, ביניהן מכשולים רבים שהציבה כנגדה אפרודיטה, כמו המשימה למיין ערמות גדולות של גרעינים בן לילה. לאחר שפסיכה צלחה את המשימות השונות, היא הורשתה להתאחד מחדש עם ארוס. בסופו של דבר התרצתה אפרודיטה ואף הפכה אותה לבת אלמוות.[5]
ערך מורחב – המשתהב-'משתה' של אפלטון נוטלים חלק שבעה נואמים, שכל אחד מהם שח על שבחו של ארוס:[6]
בכתביו על המיניות ועל העונג, פרויד אימץ חלק מרעיונותיו על ארוס הרב-ממדי האפלטוני של המשתה. עבורו הוא מסמל את המיניות; כלומר סדרה שלמה של גירויים ופעילויות, הקיימים עוד בילדות המוקדמת, ומספקים עונג[8] – הנבדל במהותו, מהתגובה להשבעה של צורך פיזיולוגי גרידא. יתר על כן, ב'מעבר לעקרון העונג', פרויד תופס את הארוס, כמילה נרדפת לדחף החיים - ולא כסתם דחף מיני. בכתביו הפסיכואנליטיים הראשונים, פרויד מנגיד את הארוס לכוחות האגו. אבל בכתביו המאוחרים, הארוס עומד בניגוד לדחפים ההרסניים של התנטוס. אדרבה, ב'פסיכולוגיה של ההמון והאנליזה של האני', הוא תופס את הארוס ככזה שמטרתו לעשות את החיים מורכבים על ידי צירוף מוסיף והולך של החומר החי המפורק לחלקיקים ולקיימו תוך כדי כך.[9] הפילוסוף וסוציולוג הרברט מרקוזה ניכס לעצמו את המושג ארוס, ביצירתו רבת ההשפעה 'ארוס וציוויליזציה', שבה הוא בוחן את התיאוריות של פרויד, לאורה של הגותו של מרקס.[10]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
