אביניון
עיר בצרפת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אביניון (בצרפתית Avignon) היא עיר בדרום צרפת. בעיר עצמה מתגוררים כ-91,000 איש, וכ-505,000 איש באזור המטרופוליטני שמסביבה (נכון ל-2019). העיר ידועה בעיקר בזכות ארמון האפיפיורים (צרפתית: Palais des Papes), שבו חיו האפיפיורים במשך המאה ה-14.
| |||||
 | |||||
| ארמון האפיפיורים | |||||
| מדינה / טריטוריה |
 צרפת | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| חבל |
 פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור | ||||
| מחוז | ווקלוז | ||||
| רובע | אביניון | ||||
| ראש העיר | ססיל הלה | ||||
| שפה רשמית |
צרפתית  | ||||
| שטח | 64.78 קמ"ר | ||||
| גובה | 23 מטרים | ||||
| אוכלוסייה | | ||||
| ‑ בעיר | 90,330 (1 בינואר 2021) | ||||
| ‑ במטרופולין | 507,626 (2019) | ||||
| ‑ צפיפות | 1,407 נפש לקמ"ר (2019) | ||||
| קואורדינטות | 43°56′55″N 4°48′30″E | ||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||
| http://www.ot-avignon.fr | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
  | |||||
.svg)
אביניון היא בירתו (צרפתית: préfecture) של מחוז ווקלוז שבפרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור. היא ממוקמת על גדתו המזרחית של נהר הרון, מספר קילומטרים לפני התמזגותו עם הדוראנס. העיר ממוקמת דרום-דרום-מזרח לפריז, 229 ק"מ דרומית לליון, ו-88 ק"מ צפון-צפון מערב למרסיי. צורתה של אביניון היא אובלית, לא מאוכלסת ביותר, אך מכוסה בחלקה הגדול בגנים ובפארקים. אביניון חשופה לרוחות אלימות, שהחזקה שבהן היא המיסטרל. היא מרכזו של האזור המטרופוליטני אביניון הגדולה, המכיל כשתים עשרה מועצות משני צידיו של הרון.
העת העתיקה
 |
ראו גם – גאליה נארבוננסיס |
אזור אביניון יושב לראשונה לפני שנים רבות; האזור הסלעי בקצה הצפוני של העיר, המשקיף אל הרון, כנראה היה מיקומו של מבצר הגבעה הקלטי. השם "אביניון" כנראה לקוח משמו של שבט האויניו. בעיר הייתה מושבת מסחר פיניקית משגשגת, בקרבת המושבה הימית מסלת (מרסיי המודרנית).[1] עדות לנוכחות הפיניקית ניתן למצוא בכתובת הפיניקית מאביניון.[2] תחת השלטון הרומי, הייתה אביניון לאחת הערים המשגשגות בגאליה נארבוננסיס, המחוז הטרנס-אלפי הראשון באימפריה הרומית. רק מעט מתפארת תקופה זאת נותרה בעיר.
ימי הביניים
במאה ה-5, העיר נפגעה קשות במהלך הפלישה הברברית, ועברה מיד ליד פעמים רבות, בין הגותים, בורגונדי, האוסטרוגותים והמלכים הפרנקו-מרובינגים של אוסטרזיה. ב-738 נפלה העיר לידי הסרצנים, ונהרסה שנה לאחר מכן בידי הפרנקים.
ב-1033, כשקונארד השני הפך ליורשה של ממלכת ארל, הפכה אביניון לחלק מהאימפריה. תושבי אביניון ניצלו את ריחוקם של השליטים הגרמנים, והקימו רפובליקה עצמאית עם קונסול וממשלה, בין 1135 ל-1146. בנוסף לקיסר, הרוזנים של פורקאלקייה, של טולוז ושל פרובאנס שלטו על העיר.
בסופה של המאה ה-12, הכריזו תושביה בשנית על עצמאותם, אך זו רוסקה ב-1226 במהלך מסע הצלב נגד הקתרים, לאחר שתושביה סירבו לפתוח את שערי העיר ללואי השמיני ולשליחו האפיפיורי. העיר נכנעה לאחר שלושה חודשי מצור (10 ביוני עד ל-13 בספטמבר 1226) וכעונש, הוכרחו להפיל את ביצוריהם, ולכסות את חפירות העיר. ב-7 במאי 1251 הפכה אביניון לטריטוריה משותפת של שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה ושל אלפונס דה פואטייה, אחיו של לואי השמיני. ב-25 באוגוסט 1271, במותו של אלפונס דה פואטייה, אביניון והשטח המקיף אותה קונטה ונסן (שנשלט בידי רקטור משנת 1274) אוחדו עם הכתר הצרפתי.
אביניון והאפיפיורים
ערך מורחב – אפיפיורות אביניון
בשנת 1290, פיליפ הרביעי, שירש מאביו את כל זכויותיו של אלפונס דה פואטייה, הרוזן האחרון של טולוז, העביר את הזכויות לשארל השני, מלך נאפולי ורוזן פרובאנס. לאור העובדה שגדתו המזרחית של נהר הרון סימנה את גבול האימפריה שלו, כשהציף הנהר את אביניון, מיסה קרלו את העיר, מכיוון שבמהלך תקופות אלו, הייתה אביניון טכנית בתוך גבולותיו. בשיא כוחותיה, ג'ואנה הראשונה, מלכת סיציליה, שהייתה רוזנת פרובאנס, מכרה את העיר לקלמנס השישי תמורת 80,000 פלורין, ב-9 ביוני 1348, ומאוחר יותר, הפכה העיר למושבם של יותר אנטי-אפיפיורים ואפיפיורים רבים.
ב-1309 העיר נבחרה בידי האפיפיור קלמנס החמישי כמקום שהותו. באותו הזמן, העיר נשלטה בידי מלכי סיציליה של בית אנז'ו. מה-9 במרץ 1309 עד ל-13 בינואר 1377 הפכה העיר למקום מושבם של האפיפיורים במקום רומא. אביניון השתייכה לאפיפיוריות עד לשנת 1791, שבמהלך אותה השנה נכבשה על ידי המהפכנים הצרפתים.
אביניון הייתה משכנם של שבעה אפיפיורים:
- האפיפיור קלמנס החמישי (1305–1314)
- האפיפיור יוחנן העשרים ושניים (1316–1334)
- האפיפיור בנדיקטוס השנים עשר (1334–1342)
- האפיפיור קלמנס השישי (1342–1352)
- האפיפיור אינוקנטיוס השישי (1352–1362)
- האפיפיור אורבנוס החמישי (1362–1370)
- האפיפיור גרגוריוס האחד עשר (1370–1378)
החומות שנבנו בעיר על ידי האפיפיורים משומרות היטב. מאחר שלא היו מוגנים היטב, החליטו האפיפיורים להסתמך על ביצור ארמונם, "ארמון האפיפיורים". ארמון גותי זה, עם קירות בעובי חמישה מטרים, נבנה בין השנים 1335 ו-1364 על סלע טבעי. גודלו אמנם חשף אותו, אך הפך אותו לבלתי חדיר.
אביניון, שבתחילת המאה ה-14 הייתה חסרת כל חשיבות מיוחדת, עברה פיתוח מופלא בזמנם של שבעת האפיפיורים ושני האנטי-אפיפיורים ששכנו בה. מצפונה ומדרומה של אבן הדום, בערך במיקומו של ארמון הבישופים, נבנה ארמון האפיפיורים, בצורת מבצר מרשים המורכב ממגדלים, המחוברים בקשתות אחד למשנהו. ארמון האפיפיורים בנוי בסגנון גותי של דרום צרפת. דוגמאות אחרות לסגנון זה ניתן לראות בכנסיית סן דידיר, כנסיית סן פיטר, כנסיית סן אגריקול, וכמו כן גם במגדל השעון. הפרסקואות שבתוך ארמון האפיפיורים וכנסיית אביניון נוצרו בעיקר על ידי אמנים מסיינה.
לאחר נטישת האפיפיורים
לאחר השבת האפיפיורות לרומא, הממשל הרוחני באביניון הופקד בידיו של נציג האפיפיור, לרוב, חשמן-אחיין. האפיפיור אינוקנטיוס השנים עשר ביטל את הנפוטיזם, ומשרד הנציגים באביניון בוטל ב-7 בפברואר 1693, דבר שגרם להעברת השלטון באביניון לקהילת אביניון (מחלקה של המועצה האפיפיורית, ששכנה באביניון). בתקופה זו, מושלה של אביניון היה החשמן המזכיר של המדינה. קהילת אביניון אוחדה עם קהילת לורטו, וב-1774 סגן-הנציג מונה לנשיא הקהילה, אך מינוי זה מנע ממנו כמעט כל סמכות אחרת.
המועצה הציבורית הורכבה מכארבעים ושמונה חברים, ונבחרה על ידי התושבים, מתוכם ארבעה כמרים וארבעה דוקטורים מהאוניברסיטה. המועצה נפגשה תחת נשיאותו של שופט-השלום הראשי של העיר, בא כוחו של הנציג האפיפיורי, שנבחר מדי שנה. תפקידם של חברי המועצה היה להחליט על האינטרסים החומריים והכלכליים של העיר. החלטותיהם היו צריכות להגיע לסגן-הנציג לאישור. שלושה קונסולים, שנבחרו מדי שנה על ידי המועצה, הופקדו על האדמינרטציה של רחובות העיר.
שרידתה של אביניון כמובלעת אפיפיורית הייתה מעט לא יציבה, כשהכתר הצרפתי ניהל בית סוהר גדול ועמיד רק מעבר לנהר.
מהמאה ה-15 והלאה ניסו מלכי צרפת שוב ושוב לספח את אביניון לממלכתם. ב-1476 לואי האחד עשר, כעוס על כך ששארל, דוכס ונדום התמנה ללגייט, שלח כוחות לכיבוש העיר, עד שדרישתו תמולא וג'וליאנו דלה רוברה ימונה ללגייט. לאחר שרוברה מונה לחשמן, הסיג לואי את כוחותיו מן העיר.
העת החדשה
ב-1536, פרנסואה הראשון פלש לטריטוריה האפיפיורית, במטרה להפיל את קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מכיסאו, שאז שלט בטריטוריה הזו. כשנכנס לעיר, קיבלו אותו אנשיה בצורה פתוחה ומקבלת. כשחזר לצרפת, קיבלו כל תושבי אביניון את אותן הפריבילגיות שקיבלו שאר תושבי צרפת, כמו הזכות לעבוד במשרות מדיניות.
ב-1583, אנרי השלישי ניסה לקיים עסקת חליפין על העיר, ובעדה לתת את סאלוזו, אך עסקה זו לא עלתה יפה, ונדחתה על ידי האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר.
ב-1663, כגמול על תקיפת חיל המשמר של הוותיקן את דוכס סרקואה, שגרירו של לואי הארבעה עשר ברומא, תקף וכבש לואי את העיר, אך החזירהּ לאחר מספר חודשים לידי האפיפיורים.
ב-1688, בוצע ניסיון נוסף לכיבוש אביניון, שנכשל. ומשנת 1688 עד לשנת 1768 נותרה אביניון שלווה, וללא כל מלחמות או כיבושים.
לואי החמישה עשר, מאוכזב מפעילותו של האפיפיור קלמנס השלושה עשר, כבש את הטריטוריה של מדינת האפיפיור בתחומי צרפת שכללה את אביניון, והחזיק בה משנת 1768 עד שנת 1774. לואי שינה את מבנה מוסדות צרפת לזה הנמצא באביניון. לאחר הטבח הרצחני בלה גלאסירה של חסידי האפיפיוריות, שבוצע על ידי הרפובליקנים, הכריזה ועדת אביניון על ניתוקה מצרפת ב-14 בספטמבר 1791. ב-25 ביוני 1793, הושבה אביניון לצרפת, והיא אוחדה יחד עם הקומטה וניסיה ונסיכות אורנג' לשעבר ליצירת המחוז הרפובליקני המודרני - וקלואה.
מסמך מספר 5 בחוזה טולנטינו תמך נחרצות בסיפוח אביניון, כשבפתחו נכתב "האפיפיור מוותר, בקלות ובפשטות, על כל תביעה שהוא עלול לקחת על העיר ועל טריטוריית אביניון, על הקומטה וניסיה ועל ארצות חסותה, ומעביר את כולן לידי הרפובליקה הצרפתית". בשנת 1801, התגוררו בעיר כ-191,000 תושבים.
ב-30 במאי 1814, הסיפוח הצרפתי הוכר בידי האפיפיור. ארקול קונסאלבי פתח במחאה חסרת השפעה על קונגרס וינה של 1815, אך אביניון מעולם לא הושבה לידי האפיפיוריות. ב-1815 הבונפטריסט-מרשל גיליאם מארי אן ברון נרצח בעיר על ידי חסידי המפלגה המלוכנית, במהלך מה שנקרא הטרור הלבן.
עוד מהמאה ה־2 לספירה מוצאים עדויות להימצאות קהילה יהודית בעיר אביניון. עדויות משמעותיות לנוכחותם של היהודים נמצאת במעורבות יהודית במרד שפרץ בעיר במאה ה־4 נגד בישוף בשם סטפן.[3]
בתקופה האפיפיורית, לאחר העברת כס האפיפיור לאביניון, הושלט שלטון ייחודי על האזור דבר שהוביל לבידול העיר ושכנותיה משאר ערי פרובנס מבחינת השלטון והחוקים. חוקי האפיפיור היו מקלים משמעותית על הקהילה היהודית והיהודים זכו להגנה משפטית וחוקית מהאפיפיור.[4]
לאחר החלת חסות האפיפיור על היהודית ובשל השלווה בה חיו התפתחה הקהילה מאוד, וניהלה אוטונומיה משפטית ועסקית. הקהילה התחלקה לשלושה מעמדות כלכליים, וכל מעמד בחר חמישה נציגים לוועד שניהל את כל ענייני הקהילה, גביית מיסים ומינוי דיינים ורבנים. רבים מיהודי העיר היו עשירים וכמה מהם שימשו בתפקידים ממשלתיים. לקהילת אביניון היהודית, עם שאר שלוש קהילות יהודי האפיפיור היה נוסח תפילה ייחודי, השומר על נוסח פרובנס הקדום (עם השפעות מן הנוסח הספרדי), ובו פיוטים רבים הייחודיים לו. מנהג קרוב למנהג זה היה נוסח קטלוניה, ושרידיו במנהג אלג'יר הישן. מחזור זה כונה בשם "מחזור ארבע קהילות" או "מחזור אביניון".
במאה ה־15, לאחר חזרת האפיפיור לרומא, החלה הסתה מצד הכמורה המקומית והתושבים הגויים נגד יהודי אביניון. היהודים מעתה הואשמו בכל צרה שבאה על תושבי העיר, מגפות, מלחמות ואף הצפות של הנהר. גם נטישת האפיפיורים נתלתה באשמת היהודים. האוכלוסייה המקומית החלה להתקומם, וכדי להרגיע את ההמון החלו האפיפיורים להטיל סנקציות על יהודי אביניון. ב־1457 אסר פיוס השני על היהודים למכור מוצרי מזון ולקחת ערבון מנוצרים. ב־1513 תיקן לאו העשירי שורת תקנות שנועדו להגביל את השתתפות היהודים במסחר התבואה. פיוס החמישי, לאחר שקודמו פיוס הרביעי ביטל חלק מהחוקים המפלים, החריף את הסנקציות נגד היהודים והכריז על שמיטת חובות כללית של חייבים נוצרים לנושים יהודים. כמו כן, חייב האפיפיור את היהודים לשאת על בגדיהם אות קלון בלכתם ברחוב. ועד העיר גם הוא תיקן תקנות מגבילות ובכך הפך מצב היהודים באביניון לבלתי־נסבל. כל התקנות האלה נועדו לשכך את חמת ההמון על היהודים ולספק את יצרם בהתנגדותם ליהודים, אולם למרות זאת זעמם לא שכך.[3]
בשנת 1569 גורשו היהודים מאביניון, בהוראתו של האפיפיור פיוס החמישי, אך במשך השנים הבאות הצליחו לחזור אט אט למשכנם. במהלך המאה ה־17 המשיכו שליחי הכנסייה בניסיונות להצר את צעדי היהודים, ולגרום להמרת דת המונית. העיון בתלמוד נאסר, ובשבתות וחגים אולצו היהודים לשמוע בבית הכנסת דרשתו של מטיף נוצרי. רדיפות אלו נמשכו עד המהפכה הצרפתית אז הושתו חוקי שוויון על האוכלוסייה, ובכללה היהודים. לאחר המהפכה הצרפתית עזבו רוב היהודים את העיר והקהילה שינתה פניה. הקהילה מונה כיום כאלף חברים ונחשבת לקהילה האחרונה הפעילה מבין "ארבע קהילות", קהילות יהודי האפיפיור. רוב מוחלט מחבריה הם מהגרים מצפון אפריקה שאינם בעלי מנהגים דומים ליהודים המקומיים כך שקהילת אביניון ההיסטוריות אינה קיימת עוד.
ארמון האפיפיורים
- ערך מורחב – ארמון האפיפיורים
ארמון האפיפיורים (צרפתית Palais des Papes) הנמצא באביניון שבדרום צרפת, הוא אחד מהגדולים והחשובים במבנים הגותים באירופה. הארמון נבנה בימי הביניים, בין השנים 1336 ל-1364 על סלע טבעי ושימש גם כמבצר.
גשר סן בנזה
- ערך מורחב – גשר סן בנזה
גשר סן בנזה (צרפתית Pont Saint-Bénezet) הוא גשר בעיר אביניון בפרובאנס שבדרום צרפת, הקרוי על שמו של בנזה הקדוש, והידוע גם כ"גשר אביניון". במקור גישר הגשר על נהר הרון והוליך צפונה מאביניון לעיר השכנה וילנב לז אביניון (Villeneuve-lès-Avignon), אך הוא נהרס במהלך שיטפון שסחף חלקים גדולים ממנו ב-1669. הגשר, ממנו שרדו ארבע קשתות בלבד, מוכר מאז שנת 1995, יחד עם ארמון האפיפיורים ומספר מבנים נוספים באביניון, כאתר מורשת עולמית.
אוניברסיטת אביניון
אוניברסיטת אביניון (1303-1792), הוקמה מבתי הספר הקיימים בעיר, והוכרזה רשמית בשנת 1303, על ידי האפיפיור בוניפקיוס השמיני. מחלקת המשפטים באוניברסיטה, הייתה המחלקה החשובה ביותר בה, ואף הייתה המחלקה היחידה בה למשך זמן מסוים. במחלקה שילבו לימודי חוקי האזרחות, לבין לימודי חוקי הכנסייה.
ב-1413, האנטיאפיפיור יוחנן העשרים ושלושה הקים את מחלקת התאולוגיה באוניברסיטה, שבתחילתה הכילה מספר תלמידי מועט. למחלקת האמנות באוניברסיטה מעולם לא הייתה חשיבות גדולה. רק במאות ה-16 וה-17, נפתחה באוניברסיטה מחלקת רפואה. בין השנים 1303 ו-1475, בישוף אביניון מונה גם לנשיא האוניברסיטה; גם כשהפך הבישוף לארכיבישוף, נותר נשיא האוניברסיטה. סגן הלגייט האפיפיורי, שייצג את המנהיג הציבורי (במקרה הזה, האפיפיור), היה בעיקר קצין שיפוטי, תפקיד שעקף בחשיבותו אף את הרקטור.
רקטור האוניברסיטה נבחר על ידי דוקטורי מחלקת המשפטים. מאז שהפך האפיפיור למנהיג הרוחני של הציבור, ולאחר 1348, שליטה של אביניון, הוא החל להשפיע על כל ענייני האוניברסיטה. ב-1413, יוחנן העשרים ושלושה העניק פריבילגיות נרחבות לאוניברסיטה, כמו הרחבת שטח-השיפוט של האוניברסיטה, ופטור ממיסים. מאוחר יותר, התעניינו באוניברסיטה בהקמת מחלקות אחרות כמו פוליטיקה, גאוגרפיה, וחינוך, ולכן, חיפשה האוניברסיטה יותר את תשומת לבה של פריז, מאשר את זו של רומא. במהלך המהפכה הצרפתית, האוניברסיטה החלה להתדרדר, וחשיבותה החלה לדעוך. היא נסגרה וננטשה סופית ב-1792. כיום, האוניברסיטה הישנה הוחלפה באוניברסיטה המודרנית של אביניון ווקלואה.
קתדרלת אביניון
קתדרלת אביניון היא קתדרלה רומנסקית, שעיקרה נבנה במאה ה-12. המוצב החשוב ביותר בקתדרלה הוא פסל מוזהב של בתולה הממוקם על המגדל המערבי. המאוזוליאום של האפיפיור יוחנן העשרים ושניים הוא אחת מהיצירות היפות בקתדרלה. הוא יצירת מופת, ודוגמה לפיסול הגותי מן המאה ה-14.
אוספי אמנות
- מוזיאון קלווה, שנקרא על שמו של אספריט קלווה, פיזיקאי שהותיר את אוסף האמנות שלו לעיר, אוסף של ציורים, עבודות ברזל ואמנויות אחרות. בגלריה ישנם יותר מ-140,000 מוצגים.
- מוזיאון הארמון הקטן, (נפתח בשנת 1976) הוא מוזיאון הנמצא בקצה של כיכר המביטה אל ארמון האפיפיורים. הוא מכיל אוסף יוצא דופן של ציורים מתקופת הרנסאנס, של ציירים מאוניברסיטת אביניון ומאיטליה. במוזיאון מאוגד אוספו של גיאמפיאטרו קמפאנה.
כנסיות קטנות
בעיירה ישנן כנסיות רבות, ביניהן כנסיית סאן פיר, בעלת דלתות עץ מגולפות, כנסיית סאן דידיר וכנסיית סאן אגריקול, שלושתן בנויות בסגנון גותי.
בית כנסת
בית הכנסת בעיר נבנה בשנת 1348 ובמתחמו נבנו גם אולם שמחות, מאפייה, משחטה, אטליז ומקווה טהרה. הבניין שנמצא כיום באזור נבנה בשנת 1845 – ואת מבנהו הנוכחי עיצב ארכיטקט נוצרי שעיצב את המבנה על בסיס עיצוב מקדשים יווניים. הצבעים שבהם נצבע תוך בית הכנסת היו שונים מהמקובל באותה תקופה וביחס לבתי הכנסת האחרים בפרובנס, דבר המייחד את בית הכנסת הזה על פני שאר בתי כנסיות של יהודי פרובנס וארבע קהילות.[3]
הגטו היהודי
הכיכר ליד בית הכנסת בעיר נקראת "כיכר ירושלים",[5] לזכר הגטו היהודי באזור והקהילה הגדולה שהתקיימה בעיר. מצוקת המחייה באזור הגטו אילצה את היהודים לבנות את מגוריהם בגובה כמה קומות, ובטיחותם בהתאמה, על כן הגטו היהודי כלל בתים גבוהים ביחס לבתי האזור.[3] שאריות של הבתים ניתן לראות ברחובות יעקב ואברהם הסמוכים לבית הכנסת.
- ערך מורחב – פסטיבל אביניון
פסטיבל תיאטרון מפורסם מתרחש מדי שנה באביניון. הפסטיבל החל להתקיים בשנת 1947, ובו מתקיימים גם אירועים שונים כמו פסטיבל ריקוד, מוזיקה ובתי קולנוע. במהלך הפסטיבל, נעשה שימוש רחב במבנים העתיקים באביניון. כל קיץ, כ-600,000 איש מגיעים כדי לצפות בפסטיבל.
במהלך הפסטיבל מתרחשים שני אירועים - "פסטיבל הפנים" המציג הצגות בתוך ארמון האפיפיורים; ו"פסטיבל החוץ" הידוע בהצגות והופעות הרחוב המתרחשות במהלכו.
פסטיבל הפנים- מעלה הצגות, מחזירים ומופעים מאורגנים וממומנים על ידי משרד התרבות של צרפת, ועיריית אביניון, וארגוני תרבות אחרים ללא מטרות רווח.
פסטיבל החוץ- מציג על ידי תלמידים וסטודנטים של בתי ספר לתיאטרון מופעי רחוב, בנוסף מופיעים בפסטיבל שלל אמני רחוב ביניהם: מופעי להטוטנות, אקרובטיקה, היפנוזה וקוסמות.
אלפי תושבים ותיירים פוקדים מדי שנה את הפסטיבל, כמו כן מאות בני ובנות נוער פוקדים את הפסטיבל בזמן חופשת הקיץ מבתי הספר. כיום מבקרים בפסטיבל בכל שנה כ-600,000 צופים.
באביניון ישנה תחנה של מסילת הברזל SNCF, הממוקמת מחוץ לביצורי העיר העתיקה. מחוץ לעיר ישנה גם תחנה של TGV, המשרתת את LGV ואת רשת הרכבות המהירות. העיר ממוקמת על גדתו של הרון, אחד מנתיבי המים העיקריים בצרפת.
אתר האינטרנט הרשמי של אביניון (בצרפתית)- "אביניון", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 44–45, באתר היברובוקס
- מפת אביניון, המאה ה-16, מתוך ספרם של בראון והוגנברג, הספרייה הלאומית
אביניון (צרפת), דף שער בספרייה הלאומית
אביניון, ברשת החברתית פייסבוק
אביניון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אביניון, ברשת החברתית אינסטגרם
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
