Loading AI tools
אלבום מאת אלטון ג'ון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy (בתרגום חופשי: קפטן פנטסטיק והבוקר הפשוט) הוא אלבום האולפן התשיעי של המוזיקאי הבריטי אלטון ג'ון. האלבום הוא תיאור אוטוביוגרפי של ימי התחלת הקריירה של ג'ון (קפטן פנטסטיק) ועמיתו הוותיק הפזמונאי ברני טופין (הבוקר הפשוט)[3]. הוא ראה אור במאי 1975 על ידי MCA (אנ') בארצות הברית ועל ידי DJM (אנ') בהממלכה המאוחדת, ונחל הצלחה מיידית.
 | ||||||
| אלבום אולפן מאת אלטון ג'ון | ||||||
| יצא לאור | 19 במאי 1975 | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט |
יולי – אוגוסט 1974[1][2] אולפני קריבו (אנ') נדרלנד, קולורדו | |||||
| מקום הקלטה |
אולפני חוות קריבו  | |||||
| סוגה | רוק • פופ | |||||
| שפה | אנגלית | |||||
| אורך | 46:54 | |||||
| חברת תקליטים |
MCA (אנ') (ארצות הברית) DJM (אנ') (הממלכה המאוחדת) | |||||
| הפקה | גאס דאג'ן (אנ') | |||||
| ||||||
| ||||||
  | ||||||
"קפטן פנטסטיק" הוא האלבום הראשון אי פעם שנכנס עם יציאתו לאור הישר למקום הראשון במצעד בילבורד 200, תוך שמכר 1.4 מיליון עותקים במשך ארבעת הימים הראשונים ליציאתו, ושהה במקום הראשון במשך שבעה שבועות[4][5].
הוא היה האלבום האחרון בהרכב של הלהקה שליוותה את ג'ון בשיא הצלחתו: המתופף נייג'ל אולסון, הבסיסט די מארי והגיטריסט דייווי ג'ונסטון. אולסון ומארי, חברי חטיבת הקצב מאז 1970, פוטרו קודם להקלטת האלבום הבא, "Rock of the Westies". ג'ונסטון עזב ב־1978. רק ב־1983 התאחדה הלהקה כדי להקליט את האלבום "Too Low for Zero", בלחצו של דייוויד גפן, הבעלים של חברת התקליטים של ג'ון בארצות הברית באותה העת[6][hebrew 2].
האלבום הוא אלבום קונספט שנכתב בסדר כרונולוגי (ואף הוקלט לפי הסדר, דבר נדיר אצל ג'ון) ומספק מבט אוטוביוגרפי למאבקים שהיו לג'ון ("קפטן פנטסטיק") ועמיתו הוותיק, הפזמונאי ברני טופין ("הבוקר הפשוט") בלונדון, בימי התחלת הקריירה שלהם (1967–1969)[3], עד לפריצה של ג'ון ב־1970. המילים והתמונות בחוברת האלבום רוויים תחושה של מקום וזמן וספציפיים – דבר נדיר במוזיקה של ג'ון. ג'ון החליט להגיע יחד עם הצוות בהפלגה בספינה מסאות'המפטון לניו יורק, ומשם להגיע לאולפני קריבו (אנ') בקולורדו. הוא הלחין את המוזיקה לאלבום במשך ששת ימי ההפלגה. לימים סיפר: ”[...] ולא היה לי טייפ ריקורדר. אז זכרתי את כל מה שכתבתי בתוך הראש שלי: שינויי האקורדים, הסקוונצות, הכל”[7][8].
הסינגל היחיד מהאלבום, "Someone Saved My Life Tonight" (בעברית: "מישהו הציל את חיי הלילה", להיט שהגיע למקום הרביעי במצעד סינגלי הפופ בארצות הברית), הוא אוטוביוגרפי באופן חלקי ומספר על אירוסיו הכושלים ללינדה וודרו, שהובילו לספק קריאה לעזרה, ספק ניסיון התאבדות של ג'ון (הוא פתח את הגז בדירה, אך השאיר את החלונות פתוחים) ב־1968[9]. ה"מישהו" הוא ג'ון באלדרי (אנ'), מנהיג "בלוזולוג'י" (אנ'), להקתו של אלטון עד חודשים ספורים לפני האירוע[hebrew 3], ששיכנע את אלטון לבטל את האירוסין ולא להרוס את הקריירה המוזיקלית שלו למען נישואים לא מאושרים (ג'ון סיפר לימים שוודרו לא אהבה את השירים שכתב – "זה הרס אותי מבפנים"[9]).
הלקחים מהשגיאות שנעשו בהפקה החפוזה של אלבום האולפן הקודם, "Caribou", הופקו, ותשומת לב רבה ניתנה לתהליך ההקלטה. חודש שלם הוקצה להקלטת האלבום[1]. ג'ון, חברי הלהקה וצוות ההפקה היו מרוצים מאוד מהתוצאה. המפיק גאס דאג'ן שיבח את השירים ואת הביצועים הקוליים שבאלבום: ”אין בו שיר אחד שהוא פחות מנהדר”, אמר[7]. בריאיון שהעניק לקמרון קרואו ב־2006 אמר ג'ון: ”תמיד חשבתי ש'קפטן פנטסטיק' היה אלבומי הטוב ביותר, משום שלא היה מסחרי בשום דרך [...] קפטן פנטסטיק נכתב מההתחלה לסוף בסדר רץ, כמעין סיפור על התמודדות עם כישלון – או ניסיון נואש שלא להיות כזה. חיינו את הסיפור”[10][11]. גם ב־2020 כתב ג'ון: ”אין ספק מבחינתי ש־'Captain Fantastic' הוא האלבום הטוב ביותר שהקלטתי אי פעם”, וציין את השירים, ההפקה והמוזיקאים[12].
ג'ון לנון הוזמן להקלטות והשתתף, בקולות רקע ובנגינת גיטרה, בהקלטת גרסאות כיסוי שביצע אלטון ג'ון לשני שירים: "Lucy in the Sky with Diamonds" של הביטלס, ו־"One Day (At a Time)" של לנון (מאלבומו Mind Games (אנ')). לנון, שהיה רחוק מנטלית מימי "הביטלס", לא זכר את האקורדים ל"לוסי ברקיע עם יהלומים". הגיטריסט של אלטון, דייווי ג'ונסטון (אנ'), הזכיר לו אותם בעדינות. האתר שאולפן ההקלטות היה ממוקם בו[hebrew 4] נמצא בהרי הרוקי, בגובה 2,590 מטרים מעל פני הים[13] ולנון, שהתקשה לשיר באוויר הדליל והלחץ האטמוספירי הנמוך (והיה, בנוסף, מעשן כבד), נזקק לשימוש תכוף במכל החמצן שהיה באולפן[1][14][hebrew 5]. השירים יצאו כסינגל של אלטון ג'ון בנובמבר 1974[hebrew 6] (לנון השתמש בשם העט "Dr. Winston O'Boogie"). שני השירים נכללו כרצועות בונוס במהדורות המחודשות של "קפטן פנטסטיק", שיצאו בשנות ה־90.
ב־2006 יצא האלבום "The Captain & the Kid", שנועד להיות המשך רעיוני ל"קפטן פנטסטיק" ולתאר את המשך עלילותיהם של ג'ון וטופין, החל מהנקודה שבה הסתיים "קפטן פנטסטיק". האלבום לא זכה להצלחה.
אומן הפופ אלן אולדריג' עיצב את עטיפת האלבום בהשראת דימויים מהציור גן התענוגות הארציים[15]. אלדרידג' אף תכנן ליצור סרט הנפשה באורך מלא בהתבסס על האלבום והעטיפה, אך התוכנית נפלה לאחר שג'ון חשף כי הוא ביסקסואל (בריאיון ל"רולינג סטון" ב־1976[16]) – "זה הרג את זה!", סיפר אלדרידג'[15].
אריזת אריך הנגן המקורית כללה שתי חוברות: חוברת "מילים" (שכללה גם את המילים הלא גמורות ל־"Dogs in the Kitchen", שלא נכלל באלבום), וחוברת "פיסות" שכללה תמונות, גזירי ביקורות, רישומי יומנים אישיים ומזכרות אחרות מג'ון וטופין לאורך השנים. אריך הנגן המקורי כלל גם פוסטר של עטיפת האלבום.
האלבום הוא האלבום הראשון אי פעם שנכנס עם יציאתו לאור הישר למקום הראשון במצעד בילבורד 200, תוך שמכר 1.4 מיליון עותקים במשך ארבעת הימים הראשונים ליציאתו, ושהה במקום הראשון במשך שבעה שבועות[4][5]. הוא הגיע למעמד אלבום זהב בארצות הברית בתחילת מאי 1975, בהזמנות מוקדמות, שבועיים לפני שיצא לאור באופן רשמי, ולמעמד פלטינה ופלטינה משולשת במרץ 1993[17].
גם בקנדה הוא נכנס הישר למקום הראשון במצעד האלבומים RPM. במצעד האלבומים הבריטי, הוא הגיע למקום השני[18]. כמו כן, הוא הגיע בבריטניה למעמד אלבום זהב[19]. המהדורה המחודשת מ־1993 הגיעה שם למעמד אלבום כסף[20].
ב־2003, דורג האלבום במקום ה־158 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של רולינג סטון, ושמר על הדירוג גם ברשימה המעודכנת שפורסמה ב־2012[21], אך לא נכלל ברשימה המעודכנת שפורסמה ב־2020.
האלבום היה מועמד לשני פרסי גראמי ב־1975: פרס גראמי לאלבום השנה[22], ופרס ביצוע הפופ הקולי הטוב ביותר – גברים[23].
סטיבן תומאס ארלוויין, מבקר AllMusic, כתב שזהו האלבום הטוב ביותר מאז "Tumbleweed Connection", ”המציג את ג'ון וטופין בשיא הכוח שלהם”,
מה שהכי טוב באלבום הזה, זה שהוא עובד באופן מיטבי כמקשה אחת [...] לגלות את האוצרות שבאלבום הזה לוקח זמן, אבל ברגע שזה קורה, הוא מתחרה ב־"Tumbleweed Connection" במונחים של אחידות צרופה ומאפיל עליו בהיקף שלו, תוך שהוא לוכד את ג'ון וטופין ברגע השיא שלהם.
כריס רוברטס, מבקר BBC, כתב: ”לעיתים נדירות מקבל את הקרדיט שלו כאלבום הכי טוב של ג'ון בפער ניכר”. רוברטס המשיך:
הנרטיב מוביל אותנו דרך עלייתו לתהילה של קפטן פנטסטיק (ג'ון, כמובן) וחברו לעט, העוזר בעל הקיבעון לדרום מערב ארצות הברית, בעודם נאבקים לשלם את שכר הדירה בלונדון בשלהי שנות ה־60 [...] טופין מתמקד במציאות כאן, ותוך שהוא נרקיסיסטי במידה עצומה, משרטט את היצירות החדות והנוגעות ללב ביותר שלו. ג'ון, מצידו [...] האקורדים שלו הם מן האינטימיים והמרגשים ביותר שלהם [...] יש גם שירי פופ תוססים כאן – 'Bitter Fingers', 'Better Off Dead', והקאנטרי מצופה הסוכר של 'Writing'. אבל התחושה השלטת שלוקחים מ'קפטן פנטסטיק' הצבעוני, התיאטרלי, היא שזוהי האמירה האמנותית הגדולה ש־"Goodbye Yellow Brick Road" היה אמור להיות.
עורך המוזיקה והשדרן בועז כהן כתב:
[...] התקליט המעולה ביותר שלו. יש בו תופים הולמים בטירוף, מעברים בין קטעים חרישיים של אלטון והפסנתר, לקיר של סאונד שמתנפץ אל הנשמה, מקהלת קולות, שפע הרמוניות, גיטרות ומיתרים ומעל הכל הקול, הקול של אלטון, והפסנתר – אותו פסנתר שהפך אותו ל"גיבור-פסנתר".
המבקר יוסי חרסונסקי כתב:
[...] אלבום מוזר ומקסים, אלבום רוקנ'רול ובלדות, למעשה קלסיקת פופ [...] זה אלטון האישי וגם אלטון האקסהביצוניסטי, השואמן עם שיר אחד שהורג אותי ברכותו – "מישהו הציל את חיי הלילה", ומצד שני שירים כמו "כולנו מתאהבים לפעמים", "אצבעות מרירות", "פילדלפיה פרידום"[hebrew 7]. [...] אלבום מצוין, מבין היותר אותנטיים ויצירתיים של הצמד אלטון ג'ון-ברני טאופין.
את השיר "Tower of Babel" שמתוך האלבום תיאר המבקר Brian Kachejian כ"מהפנט", והוסיף: ”ככל שהשיר מתפתח נהיה מאוד ברור שהמאזין שומע מנגינה ומבנה שיר כל כך מקוריים, עד שהמנגינה נשכחת מהר לאחר ההאזנה הראשונה [...] הואיל והמאזינים רגילים לשמוע שירים שהם אותה הגברת בשינוי אדרת, קשה להם לזכור משהו שאותו מעולם לא שמעו [...] אלטון ג'ון וברני טופין הגדירו את המושג מקוריות במוזיקה הפופולרית בשנות ה־70”[30].
מהדורת דלוקס במלאת 30 שנים לצאת האלבום ראתה אור בתקליטור כפול בספטמבר 2005. התקליטור הראשון כלל, בנוסף לאלבום המקורי ורצועות הבונוס שיצאו במהדורות המחודשות הקודמות[hebrew 8], גם את "House of Cards" – צד ב' של "Someone Saved My Life Tonight"[hebrew 9], צד ב' שקודם לכן הופיע רק בתקליטור האוסף מ־1992, "Rare Masters". בתקליטור השני נכללה הקלטת הופעה חיה שערך ג'ון באצטדיון ומבלי ב־21 ביוני 1975 לעיני 72,000 בני אדם[31], ההופעה הגדולה ביותר שלו עד אז במולדתו אנגליה. ההופעה של ג'ון הייתה חלק ממרתון כוכבים של 11 שעות שכלל, מלבד ג'ון, גם את "הביץ' בויז" ו"האיגלס", שערכו את מופעי החימום לג'ון[32] (ההופעה נערכה לאחר פיטורי אולסון המתופף ומארי הבסיסט. את מקומם מילאו רוג'ר פופ[hebrew 10] בתופים, וקני פאסרלי בבס).
החזרות להופעה נערכו בהולנד במשך שבועיים, בעיצומו של גל חום, ללא מיזוג. חברי הלהקה עבדו 10 שעות ביממה[33]. ההופעה הייתה משמעותית לג'ון משתי בחינות: השינוי בצליל, והמגמה השלילית שהיא סימנה מבחינת יחס הקהל אליו. ראשית, ניכר השינוי בצליל החי. ג'ון הופיע עם שלושה גיטריסטים. על דייווי ג'ונסטון, הגיטריסט הקבוע, נוספו בהופעה זו גם ג'ף בקסטר וקיילב קוואיי (אנ')[hebrew 11]. לקראת ההופעה החלה גם השותפות ארוכת השנים והמשמעותית עם הקלידן ג'יימס ניוטון הווארד. המוזיקה של ג'ון הייתה לרוב מתוזמרת מאוד, והמגמה בעולם הייתה לכיוון השפעות ממוזיקה אלקטרונית. ג'ון חיפש קלידן, ולאחר אודישן, שנערך ארבעה ימים לפני תחילת החזרות בהולנד, קיבל את הווארד בן ה־23, שהוסיף תמיכה של סינתיסייזר לפסנתר של ג'ון[32][hebrew 12]. ג'ון כבר לא היה היחיד שניגן בהופעות על קלידים, והיה שבע רצון מכך: ”[ההצטרפות של ניוטון הווארד] נותנת לי יותר חופש לנגן פחות. אני יכול לנגן הרבה יותר טוב כשאני מנגן פחות.” יחד עם שלושת הגיטריסטים, הפסנתר של ג'ון הפך פחות דומיננטי בהופעות החיות, ומהרבה בחינות הפכה להקת ההופעות של ג'ון ללהקה מבוססת גיטרה.
הבחינה המשמעותית השנייה הייתה ניצני שינוי ביחס הקהל אליו. אלטון עלה לבמה לאחר הופעה עתירת להיטים של "הביץ' בויז", הופעה שארכה כשעה וחצי. בחלק הראשון של המופע שלו גם אלטון ביצע להיטים, אבל באמצע ההופעה החל לבצע את כל עשרת שירי האלבום הטרי "קפטן פנטסטיק" (שיצא רק חודש לפני) – לא לפני שפתח בהבעת חשש, ואף התנצלות:
יש לנו אלבום חדש שנקרא 'קפטן פנטסטיק' [...] אנחנו הולכים לבצע את כל האלבום, ובדרך כלל זה משעמם את כולם עד דמעות אם אתה מנגן דברים שאנשים לא מכירים. אבל אנחנו הולכים לקחת את הסיכון בכל זאת. זה כל האלבום 'קפטן פנטסטיק'. הנה זה בא...
הקהל, שלא הכיר את החומר מהאלבום החדש והמורכב, שאינו אלבום להיטים, בצירוף האורך הכללי המתיש של הופעות היום (ואולי גם בסיוע ה"הדרכה" מג'ון), יצא באלפיו. כותרות העיתונים בימים שלאחר המופע בישרו על הצלחת המופע של "הביץ' בויז", לעומת המופע המאכזב של ג'ון. כך היה המופע מעבר לסתם מופע לא מוצלח: הוא סימן את תחילת הירידה מפסגת הקריירה של ג'ון[34][33][35][32] .
בספטמבר 2005 ביצעו ג'ון ולהקתו שוב כמעט את כל שירי האלבום (מלבד "Tower of Babel" ו־"Writing") בסדרה של מופעים שכל הכרטיסים אליהם נמכרו מראש בבוסטון, ניו יורק ואטלנטה – שם התקיים המופע האחרון משירי האלבום, באוקטובר. מופעים אלה היו חלק מסיבוב ההופעות Peachtree Road Tour (אנ') (של האלבום "Peachtree Road") והיו הארוכים בקריירה של ג'ון – רבים מהם ארכו מעל שלוש וחצי שעות. השירים מ"קפטן פנטסטיק" שבוצעו בהופעה החיה בבוסטון ב־16 בספטמבר 2005 הועברו בשידור חי ברדיו "קפיטל גולד" (אנ').
"Curtains" (בנוסף לשירים אחרים מן האלבום) נדגם על ידי ההרכב פנאו לאלבום הרמיקס "Good Morning to the Night" (אנ').
ג'ף באקלי ביצע גרסת כיסוי ל־"We All Fall in Love Sometimes". להקת קולדפליי ביצעה אף היא גרסת כיסוי לשיר, לרגל צאת אלבום המחווה מ־2018 לג'ון וטופין, "Revamp" (אנ').
מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.
| צד א' | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | משך | |||||||
| 1. | Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy |
5:46 | |||||||
| 2. | Tower of Babel |
4:28 | |||||||
| 3. | Bitter Fingers |
4:35 | |||||||
| 4. | Tell Me When the Whistle Blows |
4:20 | |||||||
| 5. | Someone Saved My Life Tonight |
6:45 | |||||||
| צד ב' | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | משך | |||||||
| 1. | (Gotta Get A) Meal Ticket |
4:01 | |||||||
| 2. | Better Off Dead |
2:37 | |||||||
| 3. | Writing |
3:40 | |||||||
| 4. | We All Fall in Love Sometimes |
4:15 | |||||||
| 5. | Curtains |
6:15 | |||||||
משך כולל: |
46:54 | ||||||||
| מס' | שם | כותב(ים) | משך |
|---|---|---|---|
| 11. | Lucy in the Sky with Diamonds | ג'ון לנון/פול מקרטני | 6:18 |
| 12. | One Day at a Time | ג'ון לנון | 3:49 |
| 13. | Philadelphia Freedom | 5:22 |
| מס' | שם | משך |
|---|---|---|
| 14. | House of Cards |
3:12 |
| "קפטן פנטסטיק" – הופעה חיה באצטדיון ומבלי | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | משך | |||||||
| 1. | Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy |
7:02 | |||||||
| 2. | Tower of Babel |
4:38 | |||||||
| 3. | Bitter Fingers |
5:06 | |||||||
| 4. | Tell Me When the Whistle Blows |
4:39 | |||||||
| 5. | Someone Saved My Life Tonight |
7:17 | |||||||
| 6. | (Gotta Get A) Meal Ticket |
7:19 | |||||||
| 7. | Better Off Dead |
3:01 | |||||||
| 8. | Writing |
5:30 | |||||||
| 9. | We All Fall in Love Sometimes |
3:57 | |||||||
| 10. | Curtains |
8:48 | |||||||
| 11. | Pinball Wizrard(כותב: פיט טאונסנד) |
6:31 | |||||||
| 12. | Saturday Night's Alright for Fighting |
7:40 | |||||||
משך כולל: |
71:28 | ||||||||
מספרי הרצועות מתייחסים למהדורות התקליטור והמהדורות הדיגיטליות של האלבום.
| שנה | טקס | קטגוריה | תוצאה | מקור |
|---|---|---|---|---|
| 1975 | גראמי | אלבום השנה | מועמדות | |
| ביצוע הפופ הקולי הגברי הטוב ביותר (אנ') | מועמדות |
 | ||
|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא |
 אוסטריה |
Ö3 אוסטריה טופ 40 | 7[36] |
 אוסטרליה |
מצעד האלבומים האוסטרלי | 1[37] |
 ארצות הברית |
בילבורד 200 | 1[38] |
 גרמניה |
GfK – טופ 100 | 22[39] |
 דנמרק |
היטליסטן | 1 |
 הממלכה המאוחדת |
מצעד האלבומים הבריטי | 2[18] |
 יפן |
אוריקון | 20[40] |
 נורווגיה |
VG-lista | 2[41] |
 ניו זילנד |
המצעד הניו זילנדי הרשמי | 1[42] |
 ספרד |
PROMUSICAE | 3[43] |
 פינלנד |
המצעדים הפיניים הרשמיים | 10[44] |
 צרפת |
SNEP | 1[45] |
 קנדה |
מצעד האלבומים הקנדי | 1[46] |
|
| ||
|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא |
| אוסטרליה |
מצעד האלבומים האוסטרלי | 5[37] |
| ארצות הברית |
בילבורד 200 | 7 |
| הממלכה המאוחדת |
מצעד האלבומים הבריטי | 12[47] |
| צרפת |
SNEP | 25[48] |
| קנדה |
מצעד האלבומים הקנדי | 1[49] |
|
| ||
|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא |
| קנדה |
מצעד האלבומים הקנדי | 99[50] |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
