Loading AI tools
תפוז אדום מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תפוז דם הוא מוטציה טבעית של תפוז (ממשפחת פירות ההדר התפוזיים). הפרי בצבע ארגמן, המזכיר בצבעו גוון אדום כדם.
צבע בשר הפרי הכהה הייחודי נובע מהימצאותם של אנתוציאנינים, משפחה של פיגמנטים מפוליפנול המשותפים לפרחים ופירות רבים, אך אינם שכיחים בהדרים.[1]
התרכובת העיקרית שנמצאת בתפוזים אדומים היא קריזנטמין (ציאנידין 3- O גלוקוזיד).[2]
בשר הפרי מפתח את צבעו האדום האופייני כאשר הפרי מתפתח ומבשיל בטמפרטורות נמוכות במהלך הלילה.[3]
לתפוזי דם טעם ייחודי בהשוואה לתפוזים אחרים, ולעיתים ניתן לזהות בהם תווי טעם הדומים לטעמו של פרי הפטל בנוסף לתווי טעמי ההדרים הרגילים.
הפיגמנטים האנתוציאנינים של תפוזי הדם מתחילים להצטבר בבועיות בשוליים של פלחי התפוז, וממשיכים להצטבר באחסון קר לאחר הקטיף.
גוון אדום כהה יופיע לעיתים גם בקליפת תפוז הדם. קליפת תפוז הדם עבה יחסית ולעיתים פחות נוחה לקילוף מתפוזים אחרים.
תפוז הדם הוא מוטציה טבעית של התפוז, אשר הוא עצמו תוצר של רביית כלאיים, כנראה מהכלאה של פומלה ומנדרינה.[4]
גידולם נפוץ באיטליה. לתפוזי הדם של סיציליה: arancia rossa di Sicilia (הכתום אדום של סיציליה) יש מעמד גאוגרפי מוגן.[5]
בקהילה האוטונומית ולנסיה התגלו תפוזי דם במחצית השנייה של המאה ה-19.[6]
שלושת הסוגים הנפוצים ביותר של תפוזי דם הם 'טרוקו' (במקור מאיטליה), 'סנגווינלי' (במקור מספרד), וה'מורו', המגוון החדש ביותר מבין השלושה.[7][8]
סוגים אחרים פחות נפוצים כוללים 'מלטזית', 'קנפור', 'וושינגטון סנגווין', 'אדום רובי', 'סנגוינה דובל פינה', 'דלפינו', 'ולנסיה אדומה', 'בוריס דם ולנסיה', 'ווקארו' ועוד. סוג ה'מלטז' ידוע כמתוק ביותר.[9]
בעוד שצבעם האדום של כל תפוזי הדם נובע מפיגמנטים, בסוגים: נאבי קארה קארה ונגיניה סנגיניוס, בפיגמנטציה מבוססת על ליקופן, ולא על אנתוציאנינים כמו בשאר סוגי תפוזי הדם.[7]
מוצא: סיציליה.
מקור: על פי ההערכה, מקורו של זן המורו בתחילת המאה ה-19 באזור גידול ההדרים סביב לנטיני (במחוז סירקוזה בסיציליה)[10][11] כמוטציה[12] של זן תפוז הדם "סנגווינלי מוסקטו".[7]
מועד הבשלה: דצמבר – ינואר.
תכונות: פרי בגודל בינוני–קטן, צורתו כדורית מאורכת. הקליפה דקה, מעט מחוספסת, מתקלפת בקלות וצבעה כתום – אדום כהה, עוצמת הפיגמנטציה בקליפה תלויה במזג אוויר. המורו הוא "תפוז דם עמוק", כלומר צבעו של בשר הפרי נע בין כתום עם נגיעות של צבע אדמוני, ועד צבע ורמיליון, ארגמן עז, עד כמעט שחור. סוג זה הוא הצבעוני ביותר מתפוזי הדם, עם פרי בצבע אדום עמוק וקליפה עם סומק אדום בוהק. הטעם חזק יותר והארומה עזה יותר מתפוז רגיל. לפרי טעם מתוק עם שמץ של טעמי פטל.[13]
הציפה מיצית, בגוון אדום – ארגמן כהה, כאשר מזג אוויר קר וקיימת צבירה רבה של אנתוציאנין.
האיכות פנימית מעולה והטעם מלווה בארומה יינית. הפרי מועט חרצנים. העץ בגובה בינוני, הפוריות טובה ויציבה, ישנה שונות בגודל, בצורה ובצבע הקליפה בין הפירות השונים על אותו העץ.
תפוז זה בעל טעם מר יותר מהסוגים 'טרוקו' או 'סנגווינלי'.
מוצא: סיציליה.
מקור: מוטציה של תפוז דם סנגווינלו.
מועד הבשלה: ינואר.
תכונות: הפרי בגודל בינוני–גדול, צורתו עגולה עם צוואר קטן בקצה הפרי. הקליפה דקה, חלקה ומבריקה, מתקלפת בקלות, וצבעה כתום – אדום. הציפה מיצית עם גוון אדום בהיר, הטעם משובח בשל איזון טוב ביחס סוכר/חומצה. הפרי חסר חרצנים. העץ גדול ורחב. הפוריות בינונית, הפרי נשמר היטב על העץ אך מאבד מאיכותו הפנימית.
נראה כי השם 'טרוקו' נגזר מקריאת פליאה שיצאה מפיו של החקלאי שגילה את הפרי הזה. הטרוקו נחשב לטעים והמתוק ביותר מבין שלושת הסוגים.
זהו סוג תפוז הדם הפופולרי ביותר באיטליה. הוא מכונה "תפוז חצי-אדום", מכיוון שבבשר הפרי אין פיגמנטציה אדומה מודגשת וכהה כמו בזנים האחרים, מורו וסנגווינלי.
הטרוקו הוא אחד התפוזים הפופולריים ביותר בעולם בגלל עסיסיותו ומתיקותו (יחס בריקס לחומצה הוא בדרך כלל מעל 12.0). יש לו תכולת ויטמין C הגבוהה ביותר מבין כל זני התפוזים הגדלים בעולם, בעיקר בגלל האדמה הפורייה שמקיפה את הר הגעש אטנה, וקל לקלף אותו. תפוזים מזן טרוקו הם גם נטולי חרצנים.
אוסף מגוון ההדרים של ריברסייד באוניברסיטת קליפורניה התווה שלושה בני-זן של טרוקו.
מוצא: ספרד.
מקור: מוטציה טבעית מהזן Fina Double.
מועד הבשלה: ינואר – פברואר.
תכונות: תפוז הסנגווינלי שנקרא גם סנגווינלו נתגלה בספרד בשנת 1929, באלמרה באזור קסטלון.
הפרי בגודל בינוני–קטן, צורתו עגולה אליפטית. הקליפה מבריקה, דקה מעט מחוספסת, ההתקלפות בינונית והצבע החיצוני כתום – ארגמן, תלוי במזג האוויר. הציפה מיצית, רכה, הצבע הפנימי אדום (תלוי ברמת הפיגמנטציה של האנתוציאנין). הטעם חמוץ – מתוק כאופייני לתפוזי דם עם ארומה יינית. הפרי מועט חרצנים. העץ בגודל בינוני, חזק. הפוריות גבוהה ויציבה.
מאפייניו דומים לאלו של תפוז הדם מזן המורו.
הפרי נשמר על העץ מבלי לאבד את איכותו. כאשר הוא גדל בחצי הכדור הצפוני, הוא מבשיל בפברואר, אך הוא יכול להישאר על עצים שלא נקטפו עד אפריל. הפירות יכולים להישאר טובים עד סוף מאי. הקליפה לרוב דקה בצבע צהוב בהיר עם גוון אדום מעט. פנים התפוז בצבע כתום עם פסים מרובים בצבעי אדום.
ישנן שתי סברות למוצאם של תפוזי הדם:
מה שתומך בהשערה שמקורם של תפוזי הדם הוא בדרום הים התיכון, הן עדויות לכך ששם גדלו תפוזי דם מימי המאה ה-18.
האנתוציאנינים – קבוצת פיגמנטים מסיסים במים הנמצאים במגוון רחב של שיחים, פירות ופרחים אשר תחום הצבעים שלהם נע בין וורוד לכחול, מעניקים לתפוזים את הצבע האדמוני הבולט שלהם – מתפתחים רק כאשר הטמפרטורות נמוכות בלילה, כמו במהלך הסתיו והחורף הים תיכוניים.[3]
העונה של תפוזי דם הגדלים מלאכותית בארצות הברית היא לרוב מדצמבר עד מרץ (טקסס), ומנובמבר עד מאי (קליפורניה).[15]
מיץ מתפוזי דם עשוי להיות מעט חמצמץ, בעוד שמיץ מחלק מסוגי תפוזי הדם יכול להיות מתוק יותר ועדיין לשמור על הטעם האופייני לתפוזי הדם. התפוזים יכולים לשמש גם כדי ליצור ריבה, וגרידת קליפת התפוז יכולה לשמש לאפייה.[16] סלט פופולרי בסיציליה במיוחד במהלך החורף, מיוצר עם תפוזי דם חתוכים, חתיכות של שומר פשוט חתוך ושמן זית.[17] התפוזים האלו משמשים גם ליצירת ג'לאטו, סורבה וסודה איטלקית.[18][19][20]
תפוזי דם גולמיים הם מקור עשיר (20% או יותר מהערך היומי המומלץ) של ויטמין C וסיבים תזונתיים, ומקור מתון לחומצה פולית (15% DV), ללא תוספי מיקרונים אחרים בתוכן משמעותי.[21]
הפיגמנטים מרוכזים במוהל חללית התא באפידרמיס והם בעצם מולקולות פשוטות הבנויות מגליקוזידים שהם תרכובות סוכרים עם אנתוציאנינים. לאנתוציאנינים חשיבות בריאותית גדולה כנוגדי חמצון ובמניעת מחלות לב וסרטן.[14]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
