Loading AI tools
הלכה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זמני היום הוא כינוי לנקודות זמן שונות במהלך היממה שיש להן משמעות בהלכה. על פי זמני היום נקבעים הזמנים בהם יש לקיים מצוות מסוימות, או זמן תוקפם של איסורים מסוימים.
זמני היום נמדדים על פי תופעות טבע, כמו שקיעת החמה וזריחתה, ועל פי חישובים המחלקים את היום לשתים עשרה שעות זמניות. זמני היום משתנים בהתאם לאורכם של היום והלילה, וכן בהתאם למיקום גאוגרפי ותנאי השטח.
זמני היום מופיעים בלוחות שנה רבים, בלוחות ממוחשבים של בתי כנסת, ובאתרי אינטרנט ואפליקציות ייעודיים.
הנושא החשוב ביותר בזמני היום הוא זמן תחילת היום וסופו. זמנים אלו נוגעים למצוות שזמנן רק ביום או בלילה.
היום מתחיל מעיקר הדין בעלות השחר[1]. המקור בפסוקים לכך הוא: לשיטת רבא מהפסוק:"ויקרא אלוהים לאור יום", ומפרש רבא שאור הוא במשמעות פעולה, כלומר מהזמן שמתחיל להאיר. לשיטת רבי זירא:"ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים לנו הלילה משמר והיום מלאכה". הגמרא דוחה את מקורו של רבא, כיוון שאי אפשר לפרש את המשך הפסוק כדבריו, "ולחושך קרא לילה" לזמן שמתחיל להחשיך, שהרי הלילה הוא רק כשיש חושך מוחלט, בצאת הכוכבים. הגמרא[2] מבארת את הפסוק ויקרא ל"אור" לזמן האור ממש.
עם זאת, המשנה[3] כותבת לא לקיים את מצוות היום רק מהנץ החמה. רש"י מבאר שזה משום גזירה, כיוון שלא כל האנשים בקיאים מתי עלות השחר, וברא"ש[4] מבאר שזו גזירה מפני שעד הנץ החמה נראה כלילה.
היום מסתיים בצאת הכוכבים והמקור בפסוקים הוא כפי דרשת רבי זירא מהפסוק בנחמיה. הכוכבים שיש לראותם כדי שיחשב ללילה הם כוכבים בינוניים, ולא גדולים שנראים ביום ולא קטנים שלא נראים עד מאוחר[5].
עם זאת, מחמירים לקיים את מצוות היום עד שקיעת החמה[6], כיוון שכבר משקיעת החמה אפשר לראות כוכבים, ולחכמים היה ספק האם אלו נחשבים לכוכבים בינוניים[7][8]. הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים נקרא בין השמשות. עם זאת לשיטת רבינו תם, יש שתי שקיעות, והשקיעה הנהוגה כיום היא השקיעה הראשונה שאחריה עדיין יום, ובין השמשות מתחיל מהשקיעה השנייה, שזמנה 58.5 דקות אחרי השקיעה הראשונה.
ערך מורחב – שעה זמניתהשעות המדוברות בזמני היום בהלכה אינן השעות הרגילות, אלא שעות זמניות, והכוונה היא שמחלקים את אורך היום ל-12 חלקים וכל חלק נקרא שעה לעניין זה, וכן שעות הלילה. בפוסקים נחלקו מה נחשב יום לעניין זה ומה נחשב לילה:
לדוגמה, ביום שבו הזריחה ב-5:00 והשקיעה ב-19:00, לדעת הגר"א נחשב את ההפרש ביניהן (19:00-5:00 = 14 שעות, שהן 840 דקות), ואת ההפרש נחלק ל-12 (840/12 = 70). לכן, ביום זה אורכה של שעה זמנית הוא 70 דקות. כמו כן כדי למצוא את אורכה של דקה זמנית נחלק שעה זמנית ל-60.
עלות השחר היא נקודת הזמן בה מתחיל להיראות אור באופק המזרחי, וקיימות מספר שיטות בחישוב זמנו:
ישנה מחלוקת נוספת בפוסקים האם הזמן מחושב על פי דקות רגילות או דקות זמניות (מעלות).
עלות השחר הוא הזמן בו מתחיל היום, ומעיקר הדין ניתן לקיים בו את כל המצוות שזמנן ביום, אך לכתחילה יש להמתין עד זמן הנץ החמה.
זמן 'משיכיר' הוא הזמן היחיד שבגמרא לא מפורש לו שום שיעור. זמן זה משמש כתחילת הזמן בו ניתן לברך על הציצית - משעה שיוכל להבחין בין תכלת ללבן[11]. לדעת הרמ"א ניתן לברך עליה כבר מעלות השחר[12]. אחרונים רבים הסתייגו מדבריו[13]. נהוג להתעטף בציצית ולהניח תפלין כ-50 דקות לפני הנץ החמה[14],, ואילו הרב משה פיינשטיין[15] והרב צבי שכטר[16] כותבים שזמן זה הוא בין 35 ל-40 דקות בניו יורק (שיצא אפילו פחות מזה בארץ, שיותר קרובה לקו המשווה).
לפי דעת רבי אליעזר במשנה במסכת ברכות (פרק א משנה ב), תחילת זמן קריאת שמע של שחרית הוא "משיכיר בין תכלת לכרתי". דעה זו לא נפסקה להלכה.
זמן הנץ החמה הוא הרגע בו נראית הנקודה הראשונה מגוף השמש. כמו בשקיעת החמה, נחלקו הפוסקים האם מתייחסים לגובהו של האדם – האם הוא במישור או על הר (כשהאדם גבוה יותר הוא רואה את הנץ מוקדם יותר), והאם מתייחסים לגובהו של האופק (כשהאופק גבוה יותר רואים את הנץ מאוחר יותר).
באופן עקרוני כל המצוות שחייבים לעשות אותן ביום (לדוגמה תקיעת שופר וברית מילה) החובה מתחילה מעלות השחר, אך תקנו חכמים לעשותם מהנץ החמה ואילך, מפני שאין הכל בקיאין בזמן עלות השחר.[17]
סוף השעה השלישית מהשעות הזמניות הוא סוף זמן קריאת שמע של שחרית (ובראשי תיבות: סוזק"ש).
סוף השעה הרביעית מהשעות הזמניות הוא סוף זמן תפילת שחרית (ובראשי תיבות: סוז"ת).
בערב פסח (י"ד בניסן) עד סוף השעה הרביעית (לפי שעות זמניות) מותר לאכול חמץ. החל מתחילת השעה החמישית אסור לאכול חמץ מדרבנן אך מותר ליהנות מהחמץ, ולכן עד סוף השעה החמישית מקפידים לסיים את ביעור החמץ וביטולו.
חצות היום זהו הזמן הממוצע שבין הנץ החמה לשקיעתה, והיא השעה השישית בשעות הזמניות. שעה זו קרובה בערכה (עד כדי שניות ספורות) לשעה שבה חל באותה היממה חצות הלילה.
זמן חצות היום משמש בהלכה בכמה מקומות:
ערך מורחב – מנחה גדולהזמן מנחה גדולה הוא שש שעות ומחצה מתחילת היום (חצי שעה אחרי חצות היום). בפוסקים נחלקו האיך נמדדים השעות לעניין זה. החפץ חיים נוטה לומר[18] שעות אלו הם שעות זמניות, אך יש שכתבו שהכוונה לשעות הרגילות (לפי השעון הרגיל - של 60 דקות).
בלוח לארץ ישראל שחיבר הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי כתב לחשב בימות החורף זמן מנחה גדולה כ-30 דקות לאחר חצות היום[19].
זמן מנחה גדולה משמש לכמה דברים:
ערך מורחב – מנחה קטנהזמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות זמניות ומחצה מתחילת היום מזמן זה ניתן להתפלל לכתחילה את תפילת המנחה.
תפילת המנחה נתקנה כנגד הקרבת קרבן תמיד של בין הערבים, ומאחר וזמן הקרבתו היה כל יום בתשע שעות וחצי, לכך לדעת הרבה ראשונים זמן תפילת מנחה לכתחילה הוא מזמן זה. בערב פסח, שהקדימו את זמן הקרבת התמיד, מותר לכתחילה להתפלל מנחה גדולה לכולי עלמא.
מזמן זה (או חצי שעה קודם), אין להתחיל בסעודה לפני שיתפלל.
ערך מורחב – פלג המנחהפלג המנחה היא נקודת האמצע שבין מנחה קטנה לסוף היום. שעת פלג המנחה מוגדרת על פי שעות זמניות, מהשעה העשירית ועוד שלושת רבעי השעה, או שעה ורבע לפני הלילה.
ישנם מספר דינים התלויים בזמן זה:
שקיעת החמה זוהי נקודת הזמן בה השמש מסיימת לשקוע באופק ואינה נראית עוד, והיא הזמן בו מסתיים היום.
שקיעת החמה היא סוף הזמן של תפילת מנחה, ושל כל המצוות שזמן קיומן הוא ביום.
בין השמשות הוא פרק זמן בן 18 דקות (לרוב הדעות) שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, ושייכותו מוטלת בספק; ספק שייך ליום שלפניו ספק ללילה שלאחריו.
כיון שכך, לכתחילה אין להתפלל בו מנחה או ערבית, אך אפשר בשעת הדחק. זמן בין השמשות מוגדר כשבת, הן בכניסתה והן ביציאתה.
צאת הכוכבים הוא הרגע בו מתחיל הלילה בוודאות. ישנן שלוש דעות מרכזיות בעניין זמנו של צאת הכוכבים:
החל מזמן צאת הכוכבים ניתן לקיים את המצוות הנוהגות רק בלילה, כמו קריאת שמע של ערבית, תפילת ערבית, הדלקת נרות חנוכה ועוד. צאת הכוכבים הוא זמן סיום היום לחומרא, ולכן הוא הזמן בו מסתיימות התעניות. באופן עקרוני גם השבת אמורה להסתיים בזמן הזה, אך נהגו להוסיף מספר דקות על גביו כתוספת שבת.
חצות הלילה הוא הרגע שבדיוק באמצע בין השקיעה להנץ החמה, והוא מקביל לזמנו של חצות היום.
זמן חצות הלילה הוא סוף הזמן לכתחילה של כל המצוות שניתן לקיים כל הלילה, אף שבדיעבד ניתן לקיימן עד עלות השחר. בין המצוות הללו ניתן למנות את קריאת שמע של ערבית, תפילת ערבית, אכילת קרבן פסח ומצה (אפיקומן) ועוד.
החל מחצות הלילה ניתן לומר תיקון חצות.
ישנן מצוות ודינים רבים שקיומם הוא רק ביום, ישנם שרק בלילה, ויש שבזמן מסוים.
מצוות שזמנן כל היום - ציצית, הנחת תפילין, קריאת ההלל, ברית מילה, תקיעת שופר, נטילת לולב, קריאת מגילה, הצום בתעניות הקלות ועוד.
מצוות שזמנן כל הלילה - קריאת שמע של ערבית, תפילת ערבית ועוד.
מצוות שזמנן קצוב:
בזמן בית המקדש, היו מצוות נוספות שקשורות לזמני היום, כגון הקרבת הקורבנות, ענייני טהרה ודיני נפשות.
שיטה מיוחדת שמקורה בשיטת תרומת הדשן והמרדכי קובעת שאדם או ציבור שהתפללו ערבית או קבלו עליהם שבת לפני שקיעת החמה, לגביהם נחשב כאילו כבר שקעה החמה[26]. שיטה זו שנויה במחלוקת הפוסקים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
