Loading AI tools
מצב פיזיולוגי, הפיך ומחזורי, המאופיין בפעילות ותגובה לגירויים בעוצמה הנמוכה מעוצמת התגובה בזמן ערות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שינה היא מצב פיזיולוגי, הפיך ומחזורי, המאופיין בפעילות ותגובה לגירויים בעוצמה הנמוכה מעוצמת התגובה בזמן ערות. השינה לרוב מושפעת מפעילותו של האדם במהלך היום. מצב התודעה בזמן השינה שונה ממצב הערות, והמסתורין שאופף אותה ריתק את האנושות מימי קדם. השינה תופסת קרוב לשליש מחייו של אדם וחיונית לבריאות הגוף והנפש; עם זאת, הידע עליה נמוך יחסית ונושאים רבים נמצאים בלמידה ומחקר וטרם פוענחו.
השינה היא תהליך המאפשר הפחתה משמעותית של מודעות האורגניזם לסביבה במטרה לאפשר שמירת אנרגיה על מנת לאפשר ביצוע תהליכים של אישוש מערכות ביולוגיות.[1] תהליכי השינה והחלום קיימים אצל רוב היונקים[2][3] והם קשורים להסתגלותם של בעלי-חיים למחזוריות אור-חושך היומי של 24 שעות בערך, הקרוי המקצב הצירקדי (circadian rythm)[4] ולתהליכים של הסתגלות לשינויים אקלימיים הקשורים לחילופי ארבע עונות השנה. במקרים אלה מדובר על הסתגלות לכמויות שונות של אור שמש במחזוריות יומית ושנתית. תהליכים אלה מאפשרים לאורגניזם החי לקיים מהלכים מגוונים של מנוחה גופנית וקוגניטיבית, הרחקת חומרי פסולת מאיברים שונים, עיבודים קוגניטיביים על ידי המוח, תיקונים של מבנים מולקולריים פגומים שיפור מערכת החיסונית, תוך כדי האטת הפעילות המטבולית של הגוף והפניית המשאבים אל רקמת המוח.[3][5] נוכחות של גלים מוחיים מטיפוס SWS (Slow-wave sleep) ו-REM (Rapid Eye Movement) בבעלי חיים שונים שנמצאו בבעלי חוליות: זוחלים, עופות, פרימטים ובני אדם, מוכיחה כי תהליכי השינה והחלום הם תהליכים שהתפתחו לפני 300 מיליון שנים או יותר. מחקרים שנעשו על חרקים נמצאה גילו תהליכי שינה השונים מאלה של בעלי חוליות, בעיקר עופות ובני אדם.[6] מדובר בשינה בעלת מאפינים פשוטים יותר בהשוואה לשנת בעלי חוליות. השינה נחלקת למספר מצבים. ההבחנה הבולטת היא בין מצב של שנת REM (Rapid Eye Movement) לבין יתר מצבי השינה. שינה היא תהליך מחזורי אשר מאורגן בצורה של סבבים, כך שכל סבב מורכב ממצבי השינה השונים אשר באים בסדר קבוע זה אחר זה.[7]
השינה מפחיתה את לחץ הדם לרמות נמוכות מאלה שבזמן הערות, כתוצאה מכך שהחומרים המופרשים בגוף בזמן השינה מאטים את קצב פעימות הלב ועל ידי כך מורידים את לחץ הדם.
את מצבי השינה נהוג לאפיין בעיקר בעזרת דפוסים הנמדדים בזמן השינה על ידי אלקטרואנצפלוגרם (אא"ג-EEG). דפוסים אלה המכונים "גלי מוח", משקפים מאפיינים כלליים של הפעילות החשמלית של רשתות תאי העצב במוח. מדדי שינה נוספים נמדדים על ידי אלקטרומיוגרם (EMG) המודד פעילות שרירים רצוניים.[8]
בדיקה מקיפה יותר של שינה נקראת פוליסומנוגרפיה (Polysomnography) הכוללת מספר מדדים: רישום גלי מוח-EEG, רמת חמצן בדם, דופק, קצב הנשימה, תנועות רגליים, ורישום REM.
מצב השינה הראשון N1 הוא מצב של מעבר מעוררות לשינה, במהלכו יש אובדן חלקי של המודעות לסביבה. במהלך שלב זה נצפות לעיתים תופעות של קפיצת הירדמות ואף חוויות דמויות חלום המכונות הזיות היפנגוגיות.(Hypnagogia)
בדפוס גלי מוח (Neural oscillation) באא"ג, מצב זה מתאפיין במעבר הדרגתי של גלי אלפא (Alpha wave) שנפוצים בזמן היפנוזה, מדיטציה או כשהאדם רגוע מאוד (גלים בעלי תדירות של 8–13 הרץ) לגלי תטא (Theta wave) (שתדירותם 4–7 הרץ).
במצב השינה השני N2 המודעות לסביבה החיצונית נעלמת ופעילות השרירים יורדת. זוהי עדיין שינה קלה, ממנה קל יחסית להתעורר. אנשים המתעוררים מהמצב הראשון או השני של השינה לרוב אינם מודעים לכך שהם נרדמו. גלי המוח בשלב זה מאופיינים על ידי הופעת דפוסים המכונים מכלולי K וכישורי שינה.[9][10]
השלב הבא מכונה שנת גלים איטיים (Slow-wave sleep) N3. זהו המצב של השינה העמוקה ביותר, והרגישות הנמוכה ביותר לגירויים חיצוניים. כפי ששמו מרמז, בשלב זה נצפים באא"ג גלי מוח איטיים מאוד, גלי דלתא (Delta wave), שתדירותם 0–4 הרץ והם בעלי משרעת גבוהה. בהתאם לעלייה ההדרגתית בשיעור גלי הדלתא, לעיתים מחלקים את שנת הגלים האיטיים לשני שלבים שונים (שלבים 3 ו-4).
שנת REM, המוכרת בשם שנת חלום, היא שלב בשינה שהתגלה בשנת 1953 על ידי יוג'ין אסרינסקי ונתניאל קלייטמן מאוניברסיטת שיקגו. בשלב זה הפעילות המטבולית וקצב פעימות הלב עולים בחדות, מלווים בריצודי העין המהירים, שעל שמם הוא נקרא (" Rapid Eye Movements", בעברית: "תנועת עיניים מהירה - REM" או "ריצודי עיניים מהירים - רע"מ").
כאשר מעירים אדם משלב שינה זה, הוא כמעט תמיד ידווח על חלום. שיעור ההיזכרות בחלום יורד ככל שעובר זמן רב יותר מסיום תנועות העיניים ועד ליקיצה. חלומות REM הם על פי רוב חזותיים ועשירים בהתרחשויות ובדימויים.
במקביל, במהלך שנת REM משותקים שרירי השלד מהצוואר ומטה. שיתוק זה מונע מן האדם, שחולם בשלב זה חלומות פעילים, "לבצע" את מה שהוא חולם.
בשנת REM ישנה ירידה משמעותית ברגישות לגירויים חיצוניים שונים, כגון רעש, טמפרטורה וכדומה, אך גירויים בעלי משמעות מיוחדת, למשל השמעת שמו של האדם הישן, עשויים לגרום להתעוררות באופן מידי.
דפוס פעילות האא"ג בזמן שנת REM דומה מאוד לדפוס הפעילות בזמן ערנות. דימות מוחי מראה כי במהלך שנת REM ישנה הפעלה של קליפת המוח באזורים האחראים על קלט חושי, פעילות מוטורית ושפה.[11]
באדם בוגר שנת ה-REM היא כחמישית מזמן השינה הכולל, אך שיעור זה משתנה עם הגיל. אצל תינוקות וילדים נמשך ה-REM זמן רב יותר, אם כי מאפייניו שונים ממאפייני שנת ה-REM של האדם הבוגר. ילדים בגיל הגן ממעטים לדווח על חלומות.[12]
סבב שינה אצל מבוגר נמשך בין 90–110 דקות, ואצל תינוק 30–45 דקות. בכל סבב, מצבי השינה מופיעים לרוב בסדר הבא:
מצב N1 ← מצב N2 ← שנת גלים איטיים N3 ← מצב N2 ← שנת REM
בסוף שנת ה-REM מתרחשת לעיתים יקיצה קצרה, שאחריה מתחיל סבב השינה הבא. כאשר אין יקיצה בסוף שנת ה-REM, הסבב הבא מתחיל ישירות במצב 2. החלוקה הפנימית בין השלבים משתנה במשך שנת הלילה. בסוף הלילה מצב REM מתארך יותר, ואילו מצבי השינה העמוקים מתקצרים.
באופן טיפוסי, בתחילת זמן השינה, יש יותר שינה עמוקה ובהמשכה יש יותר נוכחות של חלום.[8]
ערך מורחב – שעון ביולוגימחזורי הערות והשינה מתואמים לרוב עם השעון הביולוגי של הגוף, שפועל על פי מחזוריות של קצת יותר מ-24 שעות. השעון הביולוגי מסתנכרן לפי תנאי התאורה החיצונית, כך שבאופן טבעי אנו נוטים לישון בשעות החושך ולהיות ערים בשעות האור. בתוך מחזור זה קיימים שני פרקי זמן של ישנוניות מרבית - אמצע הלילה ושעות אחר הצהריים המאוחרות - ושני פרקי זמן של ערנות מרבית - מוקדם בבוקר ובערב.
עם זאת, השעון הביולוגי ועיתוי השינה מושפעים גם מתאורה מלאכותית. מסיבה זו, דפוסי השינה בעולם המודרני שונים מאלו שהיו קיימים בעבר, ומשתנים גם בהתאם לתרבות. חשיפה לאור מלאכותי בשעות לא שגרתיות עלולה להוציא מסנכרון את השעון הביולוגי, ולגרום לאדם לחוות עייפות או ערנות יתר.
קיימים הבדלים בפעילות השעון הביולוגי בין אנשים שונים, ולפיכך גם הבדלים במחזורי הערות והשינה. "ציפורי לילה" הוא כינוי לאנשים הנוטים לדחות את שעת השינה ולהישאר ערים בשעות המאוחרות של הלילה. תופעה זו מקושרת לעיתים לתסמונת פאזת השינה הדחויה, שקשורה ככל הנראה למאפיינים גנטיים של פעילות השעון הביולוגי. התופעה של "ציפורי לילה" נפוצה במיוחד בקרב ילדים ומתבגרים, ומעוררת אצלם קושי לאורך שעות הפעילות בבתי הספר.
ערך מורחב – שינה פוליפאזיתקיימות עדויות כי לפני המצאת התאורה החשמלית שהאריכה את שעות הערות הרצופות גם לאחר שקיעת השמש, הייתה שנת הלילה מפוצלת לשני מקטעים, שביניהם זמן של ערות, המכונה שינה ביפאזית. בני האדם נהגו להירדם בסמוך לשקיעת השמש, לנום את השינה הראשונה, להתעורר למשך זמן של בין שעה לשעתיים, ולחזור לשינה שנייה עד זריחת השמש. בספר "At Day's Close: Night in Times Past" מאת רוג'ר איקריץ' (Roger Ekrich), שיצא לאור ב-2006 מביא הסופר הפניות למקורות רבים המעידים על דפוס שינה מפוצל בימי הביניים שקדמו למהפכה התעשייתית. בין הדוגמאות בספר נמצאות תפילות נוצריות שנהוג היה לומר בזמן הערות בין השינה הראשונה לשינה השנייה, יומנים אישיים שנשמרו, המלצות מיומניו של רופא על האופן הנכון מבחינה בריאותית שיש לנהוג בין השינה הראשונה לשנייה, ועוד. אחת הדוגמאות הפיקנטיות בספר היא האזכור של עובדה זו ביצירה סיפורי קנטרברי, מן המאה ה-14, בה מתוארות דמויות החוזרות למיטתן אחרי "שנתן הראשונה", וכן הלאה.[13][14][15]
בעת השינה, המוח ממשיך לעבד גירויים מהסביבה. השינה קשורה לתפקודם של שלושה מוליכים עצביים: סרוטונין, נוראפינפרין והיסטמין. רמתם פוחתת עם ההירדמות ועולה עם ההתעוררות. ההיסטמין אחראי על הרדמה ועוררות הגוף ואילו הפחתת הפעילות של סרוטונין ונוראפינפרין גורמת לשנת REM. הפרשת יתר של היסטמין גורמת לנדודי שינה, ואילו אנשים שנוטלים תרופות נוגדות אלרגיה אנטי-היסטמיניות נוטים לנמנום.
בנוסף, הגוף מפריש הורמון הקרוי קורטיזול בצורה מחזורית במהלך היממה. עם ההתעוררות בבוקר הפרשת הקורטיזול בדם עולה, ואילו בשעות הערב, לקראת השינה ובתחילתה הפרשת הקורטיזול בדם יורדת. רמת הקורטיזול עולה גם במקרים אחרים שבהם יש צורך באספקה מוגברת של מקורות אנרגיה לתאי הגוף, כמו במצבי דחק.
הורמון מרכזי נוסף הגורם להרדמות הוא המלטונין המופרש על ידי בלוטת האצטרובל הממוקמת במרכז המוח. במשך היום, בלוטת האיצטרובל איננה פעילה, אך כאשר החשיכה יורדת, השעון הביולוגי הנמצא בהיפותלמוס מפעיל אותה, והיא מתחילה לייצר מלטונין ולהפרישו לדם. שעת השיא של הפרשת המלטונין היא תשע בערב. בשעה זו רמת המלטונין בדם עולה, ואנו מרגישים פחות ערניים ויותר עייפים. רמות המלטונין נשארות גבוהות במשך כ-12 שעות, עד לירידה משמעותית ברמתו בדם בתשע בבוקר. גירוי של אור מפחית באופן ישיר את הפרשתו. ילדים מפרישים יותר מלטונין ממבוגרים. עם הגיל, הפרשתו פוחתת.
משך שעות השינה המיטבי שונה מאדם לאדם. מרבית המחקרים ממליצים על משך שינה של 7 עד 10 שעות לאדם בוגר.[16] איגוד השינה הלאומי בארצות הברית (NSF-(National Science Foundation)) ממליץ לבוגרים על משך שינה ממוצע של בין 7 ל-9 שעות.[17] לנשים בהיריון מומלץ לישון יותר מ-8 שעות בלילה.
בגיל הינקות, הילדות וההתבגרות דרושות יותר שעות שינה מאצל אדם בוגר. השינה היא הפעילות העיקרית של המוח בתחילת החיים.[18] תינוקות עד גיל שנה וחצי ישנים כ-14 שעות בממוצע ליום, בגיל 4 משך השינה הממוצע הוא כ-12 שעות, ובגיל ההתבגרות מדובר כבר בערך ב-8–9 שעות.[19]
בלחץ החיים המודרניים והתאורה המלאכותית, שיעור השינה הממוצע הוא פחות מהמומלץ, ונמצא קשר בין תוחלת חיים נמוכה יותר לבין מיעוט בשינה (בפרט, פחות מ-6 שעות שינה לבוגר), עלייה בסיכון למחלות לב ובעיות בזיכרון, לחץ, דיכאון, השמנת יתר, סכרת, סיכון מוגבר לתאונות ועוד.[20]
כושר גופני אינו גורם להארכת משך השינה, אך מחמם את הגוף ולפיכך מביא להתארכות תקופת השינה העמוקה, שתורמת לצינונו. פעילות ספורטיבית שנעשתה במשך היום מקלה על הירדמות מהירה בלילה.
נמצא כי עם עליית הגיל, השינה הולכת ומתקצרת ומלווה בפרקי ערות רבים אצל בני האדם ואצל יתר היונקים, כחלק מהתהליך הטבעי של ההזדקנות.[21] בעיה זו חמורה במיוחד בקרב הלוקים במחלת אלצהיימר.
פעולת השינה הצליחה להישמר לאורך האבולוציה משום שהיא חשובה להתפתחות ולתפקוד.[18] תפקידיה של השינה אינם ברורים במלואם, וגם לא ברור מדוע ישנם בני אדם המסוגלים לישון מעט (ידועים כאלו המסוגלים להסתפק בשינה שבין חמש לשש שעות בלילה). בעבר סברו ששינה נובעת מהצטברותם של רעלנים בעלי השפעה מרדימה, אך תאוריה זו ננטשה. אריסטו סבר שהשינה נגרמת מצינון אדי הלב בידי המוח שלפי השיטה האריסטוטלית היה איבר קירור. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 הועלו כמה תאוריות חדשות בעזרת מחקרים מתחומים שונים של מדעי המוח:
ערך מורחב – הפרעת שינההפרעת שינה היא הפרעה רפואית הקשורה בשינה. הפרעת שינה עלולה לפגום בתפקוד הנורמלי של האדם. אף שנדודי שינה הם הפרעת השינה הנפוצה והידועה ביותר, ישנן כמה הפרעות שינה בולטות אחרות. בילדים במיוחד הרטבת לילה וסהרוריות, כלומר הליכה מתוך שינה. אלה פוקדות גם מבוגרים, אך בשיעור קטן.
הפרעות שינה נפוצות:
כדורי שינה אינם פתרון להפרעות שינה בעיקר בגלל פגיעה בשלבי השינה החיוניים, שינה המושרה על ידי כדורי שינה היא שטחית וחלק שנת ה-REM בה קצר מדי. כמו כן הגוף מפתח סבילות לכדורי שינה במהירות רבה. סבילות זו מובילה ללקיחת מינוני יתר מהגלולות, דבר שסכנתו מרובה. מלבד זאת, תרופות רבות גורמות לישנוניות במהלך היום, שינויים במצב הרוח ובעיות ריכוז. עם זאת, בשנים האחרונות פותחו כדורי שינה מדור חדש, המאפשרים כניסה לשלבי השינה החיוניים ואינם גורמים להתמכרות או לתופעות לוואי. השימוש בכדורים אלו מחייב מרשם רופא.
ערך מורחב – מחסור בשינהמחסור בשעות שינה אצל ילדים ומבוגרים עלול לגרום לבעיות הבאות:
בספרות ובשירה לאורך דורות ניתנו התייחסויות רבות לנושא השינה, למעלותיה וההנאה ממנה אך גם התייחסות אליה כסמל לעצלנות. אחד מהציטוטים הנודעים בשבחי השינה הוא של הסופר הספרדי מיגל דה סרוואנטס בספרו דון קישוט:
יבורך ממציא השינה: גלימה זו המכסה כל מחשבות אנוש, מעדן זה המשבית את הרעב, מים אלו המרווים את הצמא, אש זו המחממת את הצינה, צינה זו המפיגה את החום, ובקיצור, המטבע הכללית לקניית כל הדברים, המאזניים והמשקלות המשווים את הרועה למלך ואת הטיפש לחכם.
— דון קישוט, חלק שני פרק 68, תרגום לואיס לנדאו
בתרבויות המערב המודרניות נהוגה שינה בנפרד, כשכל פרט ישן במיטה משלו, מלבד בני-זוג שישנים יחדיו. בימי הביניים, לעומת זאת, באירופה ובחלק מתרבויות המזרח, רווח המנהג שבו כל המשפחה ישנה יחדיו, או שההורים ישנו עם הילדים הקטנים וכל שאר הילדים ישנו יחדיו במיטה אחת.
לידלוף חקרה[דרושה הבהרה] את הרגלי החיים של שבט אינדיאני בדרום אמריקה וספרה יצר תורת חינוך מערבית שמבוססת על הרגלי החיים האינדיאנים והיא מכונה "עקרון הרצף" התרגום הישיר של שם ספרה מאנגלית הוא "איך לגדל ילדים מאושרים". אחד מעקרונות היסוד של "עקרון הרצף" הוא עקרון הלינה המשותפת, כולם ישנים על מיטה אחת גדולה. כך הילדים אמורים לישון שינה רגועה יותר, בטוחה יותר וכתוצאה מכך גם לגדול להיות אנשים שלווים יותר ופחות חרדתיים. יש גם הטוענים שילדים שישנים רגוע יכולים לממש טוב יותר את הפוטנציאל האינטלקטואלי שלהם מכיוון שהרוגע מאפשר לאינטליגנציה לגדול בצורה יעילה ביותר במהלך השינה.
ביהדות נחשבת השינה כמעין מוות קטן, "שינה אחד מששים במיתה",[31] אך לשינה נועד תפקיד רוחני בכך שבמהלכה הנשמה שמתנתקת מהגוף, מבקרת בישיבה של מעלה ורוכשת ידע רוחני.[32] לאחר השינה שורה על הידיים רוח רעה שאינה עוברת ללא נטילת ידיים שלוש פעמים.[33] בסוכות חלק ממצוות סוכה הוא לישון בסוכה. בדורות האחרונים נוצר מושג חדש של גזל שינה - איסור מוסרי להפריע לשנתו של הזולת.
באירופה התפתחה אמונה טפלה לפיה אין לצלם אנשים ישנים משום הדמיון בין הישן למת והחשש שמא זה יהיה גורלו של הישן. מקורה של אמונה טפלה זו היא במנהג שהתפתח מוקדם יותר, גם הוא ממניעים של אמונה טפלה וכן ממניעים דתיים, לפיו מצלמים את המתים טרם קבורתם כאשר הם לבושים וישובים ומוצבים כאילו שהם ישנים. הצילום נועד לאפשר למתים חיי נצח בעולם הבא. המנהג אמנם כבר לא קיים (אלא כצילום המתים לצורכי הנצחה, בעיקר אצל נוצרים שנוהגים גם להציג את הגופות בארון תקופה מסוימת טרם הקבורה), אך האמונה הטפלה עדנה קיימת באזורים מסוימים אצל חלק מהאנשים.
.JPG)
את מצבי השינה הנוירולוגיים קשה לזהות אצל בעלי חיים מסוימים. במקרים אלו ניתן להגדיר את השינה באמצעות מאפיינים התנהגותיים כמו תנועה מינימלית, תנוחות אופייניות, ותגובה מופחתת לגירוי חיצוני. בעלי חיים צמחוניים הנזקקים לתקופת ערות ארוכה כדי לאסוף ולצרוך את התזונה שלהם, בדרך כלל עשויים לישון פחות, מאשר טורפים בגודל דומה שמבזבזים פחות זמן על אכילה. סוסים ואוכלי עשב אחרים ישנים בדרך כלל בעמידה, אבל לרוב ישכבו לפרקי זמן קצרים במהלך שנת REM. בתלמוד מובא על שנת הסוס הקצרה שהיא "שיתין נשמין" (שישים נשימות). ג'ירף, למשל, צריך לנוח בשנת REM במשך כמה דקות בכל מחזור שינה. עטלפים מסוגלים לישון בזמן שהם תלויים במהופך. כמה יונקים ימיים וכמה ציפורים יכולים לישון כאשר חצי אחד של המוח ישן בעוד החצי השני ער.
שינה, דף שער בספרייה הלאומית
ג'רום סגל, מדוע אנו ישנים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח פרץ לביא, על סף השינה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
אסף רונאל, חוקרים ישראלים גילו מדוע כל בעלי החיים חייבים לישון, באתר הארץ, 5 במרץ 2015 אנהד אוקונור, הניו יורק טיימס, מחקר: האם אנו אכן זקוקים ל-7 שעות שינה כדי להיות בריאים?, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2015 סמדר רייספלד, למה אנחנו ישנים ואיך זה קשור לדובי קוטב?, באתר הארץ, 20 בפברואר 2018 אסף רונאל, מחקר: מדוע כל בעלי החיים חייבים לישון, באתר הארץ, 5 במרץ 2019 עינת טלמון, "אין סיבה לפחד. הורים צריכים לישון עם התינוקות שלהם. הכי קרוב שאפשר", באתר הארץ, 20 במאי 2021 נועה לימונה, תעשיית ייעוץ השינה לתינוקות פורחת, אבל האם יש לה בסיס?, באתר הארץ, 21 ביולי 2021 גדעון לב, המנגנון הביולוגי שגורם עייפות נחשף, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2021
פרץ לביא, עולמה הקסום של השינה, הרצאה בסדרת ההרצאות "בכור המהפכה", 3 באפריל 2006Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
