Loading AI tools
בעיה נוירולוגית כרונית המתבטאת בהפרעות שינה. מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נרקולפסיה (בעברית: נִרְדָּמוּת[1]; באנגלית: Narcolepsy) היא הפרעה נוירולוגית כרונית, שמקורה אינו במחלות נפש או בעיות פסיכולוגיות, הנגרמת בדרך כלל בשל חוסר יכולת של המוח לווסת את מחזורי השינה והעירות.[2] אנשים עם נרקולפסיה חווים לעיתים קרובות הפרעות בשנת הלילה, ודפוסי שינה לא נורמליים במהלך שעות היום. מבין המאפיינים של הפרעה זו הם:
נרקולפסיה נגרמת קרוב לוודאי כתוצאה ממכלול של מוטציות גנטיות ומומים המשפיעים על גורמים ביולוגיים ספציפיים במוח, בשילוב עם גורמים סביבתיים המפריעים במהלך ההתפתחות התקין של המוח, כגון נגיפים.[4]
המונח נרקולפסיה, מקורו במילה הצרפתית narcolepsie, אותה טבע הרופא הצרפתי ז'אן-בטיסט-אדואר ז'לינו (Jean-Baptiste-Édouard Gélineau). המונח הוא שילוב של המילה היוונית νάρκη (נרקה, narkē, "חוסר תחושה" או "קהות חושים"),[5][6] ו-ῆψις (לפסיס, lepsis, "התקף" או "פרכוס").[7]
הסיווג הבין-לאומי של הפרעות שינה (ICSD) לשנת 2001, מסווג ומפריד בין תסמונות ההיפרסומניה (הפרעת עייפות מופרזת בשעות היום), נרקולפסיה, היפרסומניה אידיופתית והיפרסומניה נשנית (כמו תסמונת קליין לוין). הסיווג הבין-לאומי מוסיף ומסווג את הנרקולפסיה חלוקה נוספת – נרקולפסיה שבנוסף מתאפיינת גם בקטפלקסיה ונרקולפסיה ללא קטפלקסיה.[8] ה-ICSD מגדיר נרקולפסיה כ"הפרעה שהגורם לה לא ידוע, המתאפיינת בעייפות מוגזמות, אשר בדרך כלל מלווה בקטפלקסיה ותופעות שנת REM – נוספות, כגון שיתוק שינה והזיות היפונגגיות". הוא גם קובע סטנדרטים בסיסיים לאבחנה של נרקולפסיה, דרך שני סטים של קריטריונים מוגדרים, כמפורט להלן[9]:
קריטריונים לאבחון נרקולפסיה מינימליים, סט ראשון:
קריטריונים לאבחון נרקולפסיה מינימליים, סט שני:
בהיעדר קטפלקסיה ברורה, האבחון לנרקולפסיה הופך קשה הרבה יותר. מונחים וקטגוריות שונות, כגון היפרסומניה מעורפלת, א-טיפיקלית וכו', נמצאים תחת שימוש כדי לסווג חולים אלו אשר עשויים להיות בשלב התפתחות של נרקולפסיה.[9]
הסימפטומים הקלאסיים של נרקולפסיה הם: קטפלקסיה, שיתוק שינה, הזיות היפנגוגיות ועייפות מופרזת בשעות היום.[11]
תסמינים אחרים כוללים התנהגויות אוטומטיות.[12][13] אין הכרח שתסמינים אלו יופיעו אצל כל החולים. בין שאר המאפיינים, ניתן למנות חלומות מציאותיים ביותר אשר עשויים להופיע על בסיס קבוע, גם בזמן תנומות קצרות מאוד ושנת הלילה עשויה להיות מקוטעת ולהתאפיין ביקיצות תכופות.
המאפיין העיקרי אם כן של הנרקולפסיה הוא עייפות מופרזת בשעות היום (EDS – excessive day time sleeping) גם לאחר שנת לילה מספקת. אדם נרקולפטי צפוי להיות מנומנם, להירדם או להיות מאוד עייף במהלך שעות היום, לעיתים קרובות בזמנים ובמקומות שאינם הולמים. אולם אין הם ישנים יתר על המידה, הסיבה לכך היא שאדם נרקולפטי אינו מסוגל לחוות את השינה העמוקה והבריאה אשר אנשים בריאים חווים. למעשה, נרקולפטים חיים את חייהם במצב מתמיד של חוסר שינה קיצוני. תנומות במהלך היום עלולות להתרחש בהפתעה, ובלתי ניתן לעמוד בפניהם מבחינה פיזית. תנומות אלה יכולות להתרחש מספר פעמים ביום והן בדרך כלל מרעננות, אולם למספר שעות בלבד לכל היותר. בהיעדר סימפטומים "דרמטיים" ובולטים אחרים, עייפות מופרזת בשעות היום (EDS) יכולה להתבטא באופן שמאפשר אורח חיים נורמלי ברמה כלשהי. נרקולפטים רבים מתרגלים למצב חוסר השינה עד שאין שמים לב עד כמה יוצא דופן מצבם.
קטפלקסיה היא מצב אפיזודי המתבטא באובדן טונוס שרירים, הנע בין חולשה קלה כגון רפיון בצוואר או ברכיים, שרירי פנים רפויים, חולשת ברכיים (המכונה לעיתים קרובות "קריסת ברך"),[14] חוסר יכולת לדבר באופן ברור ועד לקריסת גוף מלאה.[15] התקפים בדרך כלל מעוררים על ידי תגובות רגשיות פתאומיות כגון צחוק, כעס, הפתעה או פחד ועשויים להימשך בין מספר שניות למספר דקות. במקרים מסוימים, קטפלקסיה עשויה להיות דומה להתקפים אפילפטיים.[15] בדרך כלל, בזמן ההתקף יכולת הדיבור נפגמת, הראייה נפגעת (לדוגמה: ראייה כפולה או חוסר היכולת להתמקד). מנגד, חוש השמיעה ומצב ההכרה נשארים ברמת תפקוד גבוהה. ישנן עדויות על חוויית חושים מוגברים של טעם וריח.[16] לקטפלקסיה השפעה נפשית על חולי הנרקולפסיה. חוסר האונים ורתיעה מפני תגובות אפשריות מביאים חולים רבים לידי חרדה והימנעות מקרבתם של אנשים או מצבים שעלולים לעורר התקף.
שיתוק שינה הוא חוסר יכולת זמנית לדבר או לזוז כאשר מתעוררים (או בתדירות נמוכה יותר, כאשר נרדמים). סימפטום זה יכול להימשך מספר שניות עד דקות ומלווה לעיתים בהזיות. אף על פי שהתופעה עלולה להיות חוויה מפחידה אין היא מסוכנת.
הזיות היפנגוגיות הן חוויות-חלומות עזים ומציאותיים, אשר מתרחשות בשלב ההיפנגוגי – שלב הביניים שבין עירות לשינה. נרקולפטים יחוו הזיות היפנגוגיות בסבירות גבוהה הרבה יותר מאדם רגיל.
התנהגות אוטומטית היא תופעה בה אדם ממשיך לתפקד (לדבר, להעביר חפצים וכו') כשלמעשה הוא נתון בשינה. כשהוא מתעורר לא יהיה לו שום זיכרון את המעשה. ההערכה היא כי עד 40 אחוזים מהאנשים הלוקים בנרקולפסיה חוו התנהגות אוטומטית.
תסמין נפוץ נוסף הוא נדודי שינה לפרקי זמן ארוכים.
כמו שנאמר, ברוב המקרים, התסמין הראשי להופיע של נרקולפסיה הוא עייפות קיצונית בשעות היום. שאר התסמינים יכולים להופיע לבד או כצירוף, חודשים עד שנים לאחר ההרדמויות היומיות. ישנה שונות רבה בהתפתחות, בחומרה ובסדר הופעת הקטפלקסיה, שיתוק שינה והזיות היפנגוגיות בכל אדם ואדם. רק כ-20–25 אחוז מהחולים המאובחנים בנרקולפסיה יחוו את כל ארבעת הסימפטומים. העייפות הקיצונית בשעות היום נמשכת בדרך כלל לאורך כל החיים בעוד שההזיות ההפינגוגיות ושיתוק השינה יכולים לחלוף. קטפלקסיה נחשבת בדרך כלל מאפיין ייחודי של נרקולפסיה בעוד ששיתוק שינה והזיות היפנגוגיות יכולים לחוות גם אנשים שאין להם נרקולפסיה, בתדירות גבוהה יותר אצל אלו אשר הסובלים ממחסור קיצוני של שינה.
הסימפטומים של נרקולפסיה, בעיקר עייפות מוגזמת בשעות היום והקטפלקסיה, הם לעיתים קרובות מספיק חמורים כדי לגרום לבעיות בחיים החברתיים, אישיים והמקצועיים של אדם.
בדרך כלל, כאשר אדם ער, גלי המוח ניתנים לתיאור על ידי מודלים שונים כתבנית אופיינית. כאשר אדם נכנס לשלב השינה העמוקה, גלי המוח הופכים איטיים יותר ופחות סדירים. מצב שינה זה נקרא שינה ללא ריצוד עיניים מהיר (non rapid eye movment – NREM). לאחר כשעה וחצי של שנת NREM, גלי המוח מתחילים להראות דפוס פעיל יותר. מצב שינה זה, שנקרא שנת ריצוד עיניים מהיר או בקיצור רע"מ (REM – rapid eye movments), הוא השלב המזוהה ביותר עם תהליך החלימה. בשלב זה הגוף נתון תחת א-טוניית REM, א-טונציה (ריפיון) של השרירים המשורטטים המונעת מהם לפעול.
בנרקולפסיה, סדר ואורך פרקי שנת NREM ו-REM מופרעים, כששנת ה-REM מתרחשת מיד עם תחילת השינה במקום לאחר פרק של שנת NREM. לפיכך, נרקולפסיה היא הפרעה שבה שנת REM מופיעה שלא בזמן נורמלי. כמו כן, חלק מהמאפיינים של שנת REM, אשר מתרחשים רק בזמן שינה כמו: א-טונציה שרירית, שיתוק שינה, וחלומות מתרחשים מחוץ לזמן השינה. לדוגמה, חוסר שליטה שרירית יכול להתרחש במהלך ערות בזמן התקף קטפלקסיה, יש הטוענים כי זוהי חדירה של אטוניציית רע"מ אל זמן העירות. שיתוק שינה וחלומות יכולים להתרחש גם בזמן שינה או בזמן עירות. במילים אחרות, המוח אינו עובר את השלבים הרגילים של הרדמות ושינה עמוקה אלא עובר מעברים חדים בין שנת רע"מ לעירות. שנת הלילה לא כוללת שינה עמוקה ברמה מספקת, ולכן המוח מנסה "לפצות" על כך במהלך היום, ומכאן העייפות המוגברת.
השליטה העצבית בזמן מצבי שינה נורמלים והקשר לנרקולפסיה מובנים באופן חלקי בלבד. שינה נרקולפטית מאופיינת במעברים פתאומיים ממצב עירות לשנת REM עם מעט או ללא מעבר דרך שינה שאינה REM. השינויים במערכות המוטוריות והפרופריוספטיביות במהלך שנת REM נחקרו בשני מודלים – אדם ובעלי חיים. במהלך שנת REM נורמלית, די-פולריזציית הנוירונים המוטוריים שבחוט השדרה ובגזע המוח, מייצרת א-טוניה (ריפיון) כמעט מלאה של שרירי השלד באמצעות מסלול רטיקולוספינאלי יורד מעכב. אצטילכולין עשוי להיות אחד מהמוליכים העצביים המעורבים במסלול זה. בנרקולפסיה, לעיכוב ברפלקסים של מערכת התנועה בזמן קטפלקסיה יש מאפיינים דומים אותם ניתן לצפות, בדרך כלל, בשנת REM רגילה.[10]
על אף שהגורם לנרקולפסיה עדיין לא נקבע, מדענים גילו מצבים מסוימים הנראה כי הם קשורים לעלייה בסיכון ללקות בנרקולפסיה ונראה כי יש קשר חזק בין אנשים הלוקים בנרקולפסיה לדפוסים גנטיים מסוימים.
גורם אחד קשור לאזור מסוים הנמצא על כרומוזום 6 המכונה complex HLA.[17] נראה שיש מתאם בין הופעת נרקולפסיה ומופעים מסוימים בגנים של HLA, על אף שהוא לא הכרחי לקיומם של סימפטומים אלו. וריאציות אלו אשר במתחם HLA נחשבים כמגדילים את הסיכון לתגובה אוטואימונית לתאי עצב מייצרי חלבון במוח. החלבון שנוצר, הנקרא היפוקרטין (hypocretin) או אורקסין (orexin), אחראי על דפוסי תיאבון ושינה.[18] לרוב, לאנשים עם נרקולפסיה יהיו מספר מצומצם של אותם תאי עצב מייצרי חלבון זה במוחם.[18] בשנת 2009 ההשערה בדבר הגורם האוטואימוני קיבלה אישוש על ידי מחקר שבוצע בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד.[19][20]
נרקולפסיה מקושרת מאוד עם הגנוטיפ HLA-DQB1*0602.[21] יש גם קשר עם הסרוטיפים HLA-DR2 ו־HLA-DQ1. הדבר עשוי לייצג תאחיזה לא שוויונית. למרות הנסיבות הראייתיות כי לנרקולפסיה אצל בני אדם יש בסיס תורשתי, תהליך הירושה אינה ידוע. חלק מהמקרים מקושרים למחלות גנטיות כגון מחלת נימן פיק[22] ותסמונת פראדר וילי.[23]
בשנת 2004, חוקרים באוסטרליה גרמו לסימפטומים דמויי נרקולפסיה בעכברים על ידי הזרקת נוגדנים שמקורם בבני אדם נרקולפטים. המחקר שפורסם ב-The Lancet מצביע על הקשר החזק שבין מקרי נרקולפסיה וגורמים אוטואימוניים.[24]
ב-2010, נחקר קשר חלש בין חיסון שפעת של GlaxoSmithKline ונרקולפסיה אצל ילדים בשל שכיחות גבוהה יותר של נרקולפסיה בילדים איריים, פיניים ושוודיים לאחר חיסונים.[25][26] מכון הבריאות והרווחה הלאומי של פינלנד המליץ להשעות את חיסוני פנדמריקס עד לחקירה נוספת. באמצע נובמבר 2010, דווחו 37 מקרים של נרקולפסיה אצל ילדים על ידי רופאים. בהשוואה לממוצע הרגיל של 3 מקרים של נרקולפסיה ילדים בשנה.[27] בשוודיה, Läkemedelsverket (סוכנות המוצרים הרפואיים של שוודיה) ערכה מחקר במהלך 2009–2010. הם מצאו כי "השכיחות של נרקולפסיה עם קטפלקסיה בילדים/בני נוער באוכלוסייה השוודית עלתה במהלך תקופת מגפת השפעת והחיסון, לצד ירידה מהירה בשכיחות בתקופה שלאחר המגפה". מסקנתם היא כי התוצאות הללו "מספקות ראיות מאוששות כי החיסון עם פנדמריקס במהלך תקופת המגפה יכול להיות קשור לעלייה בסיכון לנרקולפסיה עם קטפלקסיה בילדים/מתבגרים 19 שנים ומטה."[28] זמן מה לאחר מכן, מחקרים שנעשו בסין ופורסמו בכתב העת Nature reviews neurology הראו כי זיהום השפעת עצמו, ו-H1N1 בפרט, יכול לגרום להתפרצות נרקולפסיה.[29]
האבחנה היא קלה יחסית כאשר כל הסימפטומים של נרקולפסיה קיימים, אבל אם התקפות השינה הן מבודדות והקטפלקסיה קלה או נעדרת, האבחנה היא קשה יותר. שלוש בדיקות שנמצאות בשימוש נפוץ באבחון נרקולפסיה: בדיקת פוליסומנוגרם (polysomnogram), בדיקת ריבוי חביון שינה (MSLT), וסולם העייפות של אפוורת' (Epworth). בדיקות אלה מבוצעות בדרך כלל על ידי מומחה שינה.
בדיקת פוליסומנוגרם (Polysomnogram) כרוכה בהקלטה רציפה של גלי המוח בזמן שינה וכמו גם תפקוד מספר פונקציות של עצבים ושרירים בזמן שנת הלילה. נרקולפטים כאמור, נרדמים במהירות, נכנסים לשנת REM מוקדמת, ועלולים להתעורר לעיתים קרובות בלילה. כמו כן, Polysomnogram עוזר לזהות הפרעות שינה אפשריות אחרות שעלולות לגרום לעייפות בשעות היום.
סולם Epworth הוא שאלון קצר שמטרתו לקבוע את הסבירות לנוכחות של הפרעת שינה, בין השאר – נרקולפסיה.
למבחן ריבוי חביון השינה, ניתנת לאדם ההזדמנות לישון כל שעתיים וזאת בזמן שעות העירות הנורמליות. תחילה, יישן המטופל במעבדה את שנת הלילה לשם בדיקות פרק השינה הגדול. למחרת יעבור המטופל לעבור בדיקות מרובות ויתבקש לנמנם או לישון לאחר שזה ישן 8 שעות בלילה הקודם. הבדיקות שמות דגש על משך זמן שלבי השינה השונים (חביון תחילת שינה). בדיקה זו מודדת את מידת עייפות בשעות היום וגם מזהה תוך כמה זמן מתחילה שנת ה-REM מהרגע בו נרדם. האדם הנרקולפטי כאמור, צפוי להרדם במהירות ולהתחיל בשנת REM מוקדמת. אולם לעיתים, בדיקת חביון השינה מרובה יכולה לגרום לתוצאה שלילית כוזבת לנרקולפטים.[30]
מחקר חשף את האפשרות למדידת רמות היפוקרטין (hypocretin) שבנוזל המוח והשדרה של חולה לשם אבחון נרקולפסיה.[31] רמות נמוכות באופן חריג משמשות כאינדיקציה חזקה של ההפרעה. בדיקה זו יכולה להיות שימושית כאשר תוצאות מבחן ריבוי חביון שינה MSLT אינן חד משמעיות או קשות לפירוש.[32] עם זאת, הבדיקה דורשת מהחולה לעבור ניקור מותני כדי לשאוב את הנוזל המוח-השדרתי.
נרקולפסיה ניתנת לטיפול במידה משמעותית, אך לא ניתן לרפאה.[33] הטיפול הוא ספציפי ומותאם לאדם, ומבוסס על תסמינים ותגובה לטיפול. הזמן הנדרש כדי להגיע לכדי שליטה אופטימלית על התסמינים משתנה, ועשוי להימשך מספר חודשים או יותר. התהליך כרוך בהתאמת התרופות, ושליטה מלאה בסימפטומים היא נדירה. בעוד תרופות הניתנות לבליעה הן האמצעי העיקרי והרשמי בטיפול בנרקולפסיה, שינויים באורח חיים גם הם חשובים.
הטיפול העיקרי של עייפות מופרזת בשעות היום הוא ממריצים של מערכת העצבים מרכזית, כגון מתילפנידאט, אמפטמין, מתאמפטמין, מודפיניל (Provigil), ו/או נוביגיל (armodafinil). בסתיו 2007 ה-FDA יצא בהתראה על תופעות לוואי חמורות בעור למודפיניל.[34] תרופות אחרות בשימוש הם קודאין[35] וסלגילין (selegiline).[36] תרופה נוספת בעלת מנגנון שונה היא אטומוקסטין (Strattera),[37] שאיננה מעוררת אלא מעכבת ספיגה חוזרת של נוראדרנלין (NRI), לתרופה זו פוטנציאל סיכון והתמכרות נמוך ביותר.
במקרים רבים, תנומות קצרות רגילות ומתוכננות יכולות להפחית את הצורך בטיפול תרופתי, ולשפר את התסמינים לזמן קצר. על פי תצפיות, תנומה בת 120 דקות תספק 3 שעות של ערנות במטופל בעוד שתנומה בת 15 דקות לא תהיה יעילה.[38] תנומות בשעות היום אינן תחליף לשינה בלילה, במיוחד אם אדם נוטה לנהל אורח חיים לילי. תקשורת שוטפת בין שירותי הבריאות, החולה ובני משפחתו היא חשובה לניהול אורח חיים אופטימלי לצד הנרקולפסיה.
ישנם אנשים עם נרקולפסיה ולהם שעון ביולוגי לילי אשר בוחרים במקצוע או עיסוק שעולה בקנה אחד עם מחזור השינה הטבעי של הגוף שלהם (שינה ביום ופעילות בלילה). הדבר מאפשר להם להימנע מלכפות על עצמם את לוח הזמנים היומי הנפוץ יותר אשר גופם אינו מסוגל לשמור, ומונע הם את הצורך ליטול ממריצים ולהישאר פעילים בזמן שגופם מבקש לנוח.
בקטפלקסיה ותסמיני שנת REM אחרים מטפלים בתרופות טריציקליות כגון קלומיפראמין, אימיפראמין, או פרופיטריפטילין, כמו גם תרופות אחרות המדכאות שנת REM כמו: ונלפלקסין. שימוש בתרופות נוגדות דיכאון אשר חוסמות ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין, הראה תועלת בהתמודדות עם הסימפטומים של קטפלקסיה,[39] עם זאת, יש לתרופות אלו תופעות לוואי בולטות כולל הפרעה בשינה.[40]
שימוש בסמים ממריצים כמו קפה, ניקוטין, וכו', כדי להתמודד עם עייפות בשעות היום איננו פותר את הגורם האמיתי של הבעיה. ממריצים עשויים לסייע לפעילות בשעות היום, אבל המקור לבעיה, מחסור בשינה בריאה, איננו מקבל מענה ואף עלול להחמיר עם הזמן בשל הפרעת הגירוי הממריץ את תבנית גלי דלתא בזמן פרקי השינה העמוקה. שינויים בסגנון חיים הכוללים לחץ מופחת, פעילות גופנית (במיוחד עבור אנשים הסובלים מעודף משקל וחווים EDS הנגרם כתוצאה מדום נשימה בזמן שינה ונחירות) וצריכה מופחתת של ממריצים צפויים להוות של טיפול מסייע אידיאלי.
מחקר שנערך לאחרונה דיווח כי ניסיון השתלה של תאי עצב היפוקרטינים לתוך התצורה הרשתית בחולדות איננו ריאלי. עם זאת המחקר מעיד על ניסיון לפיתוח אסטרטגיות טיפוליות חלופיות בנוסף להתערבות תרופתית.[41]
יכול להיות שנרקולפסיה מהווה ביטוי לאטביזם אבולוציוני. ישנה תאוריה הגורסת כי שנת ה-REM היא בעצם גלגול של מנגנון אבולוציוני ידוע, רפלקס ה-Tonic immobility, המשתק את הגוף בעת רגעי דחק.[42][43] רפלקס זה, המוכר אצל בעלי חיים המתחזים למתים, מתפקד כקו הגנה האחרון כנגד טורף. הסימנים הנוירופיזיולוגים ופנומנולוגים הנצפים בעת רפלקס זה, מראים דמיון בולט לשנת ה-REM, עובדה שככל הנראה מסגירה קרבה אבולוציונית. לדוגמה, שתי התגובות מפגינות שליטה בגזע המוח, שיתוק, הפעלת מערכת העצבים הסימפתטית, ושינויים ברגולציית חום הגוף. תאוריה זו, המשלבת ממצאי מחקרים רבים לתוך מסגרת אבולוציונית אחידה, מספקת מודל שעשוי לשפוך אור על תופעת הנרקולפסיה.
שכיחות הנרקולפסיה היא מופע אחד ל-2,000 איש,[44] בישראל מוערכת שכיחות המחלה לאחד ל-50,000 איש.[45] בארצות הברית ההערכה היא כי 200,000 אמריקאים סובלים מתופעה זו, אולם פחות מ-50,000 מאובחנים.[44] על פי ההערכות, נרקולפסיה היא תופעה נפוצה כמו פרקינסון או טרשת נפוצה, ואף שכיחה יותר מאשר סיסטיק פיברוזיס, אך איננה תופסת מקום בתודעה הציבורית במידה מספקת.
בפרקטיקה קלינית, ההבחנה בין נרקולפסיה והפרעות אחרות המאופיינות בעייפות מופרזת עלולה להיות קשה. יש מחסור בספרות מבוקרת של מחקרים כפולי סמיות, בנוגע לתרופות אפשריות יעילות או צורות אחרות של טיפול. נרקולפסיה היא מצב תת-מאובחן באוכלוסייה הכללית. זאת בשל חומרה משתנה, סימפטומים המופיעים בוואריאציות מגוונות ואבחון לקוי. לעיתים, נרקולפסיה מאובחנת שלא נכונה כדיכאון, אפילפסיה, או כתופעת לוואי של תרופות, כמו גם יכולה לבלבל ולהצביע על קיומם של הרגלי שינה לא נכונים, שימוש בסמים, או עצלות.
נרקולפסיה באה לידי ביטוי אצל גברים ונשים בכל הגילאים, אם כי הסימפטומים מופיעים לראשונה בגיל ההתבגרות או מוקדם יותר. לנרקולפסיה הופעה ראשונית טיפוסית בגיל ההתבגרות. יש עיכוב של עד כ־15 שנה בממוצע בין הביטוי הראשוני של הנרקולפסיה ועד לאבחנה נכונה, אשר עשויה לתרום באופן משמעותי להתמודדות יעילה עם הסמפטומים של ההפרעה. בעיות קוגניטיביות, חינוכיות, תעסוקתיות, ופסיכולוגיות הקשורות לנרקולפטים הם ידועות ומתועדות. קיומם של בעיות אלו בשנות ההתבגרות, בעת אדם עובר תהליכים חינוכיים, פיתוח הדימוי העצמי, ועיצוב עתידו הוא הרסני במיוחד. בעוד שישנה פגיעה קוגניטיבית מסוימת, קרוב לוודאי שמדובר בהשתקפות סימפטום העייפות המופרזת בשעות היום.
יש ראיות חזקות לתורשה גנטית של ההפרעה; בערך ל-10 אחוזים מהאנשים שאובחנו כסובלים מנרקולפסיה עם קטפלקסיה, יש קרוב משפחה עם הפרעה נוירולוגית זו.[10]
להלן מספר מחקרים מבוססים שפורסמו בשנים האחרונות:
"בהתבסס על תפקידו של ההיסטמין לשמור על האדם ער (ומכאן תופעת הלוואי השכיחה לנטילת אנטי-היסטמינים כגון דיפנהידראמין הגורמת לעייפות), תרופות הפועלות על בסיס היסטמין נמצאות בפיתוח לטיפול בעייפות מופרזת."[46]עוד נותר לגלות האם אנטגוניסטים מסוג H3 (כלומר, תרכובות כגון פיסטוליסנט (pitolisant) המעודדות את שחרורו האמין היסטמין המעורר) יהיו ניתנים לשימוש כטיפול יעיל כנגד עייפות מופרזת.[47]
בהתחשב בתפקיד האפשרי של קולטני GABAA הפעילים יתר על המידה ברוב הפרעות שינה מופרזת העיקריות, (נרקולפסיה והיפרסומניה אידיופתית), נחקרות תרופות שיכולות לנטרל פעילות זו כדי לבחון את הפוטנציאל שלהם. אלו כוללים כיום clarithromycin ו-flumazenil.[48][49]
Flumazenil היא תרופת אנטגוניסט לקולטן GABAA היחידה בשוק התרופות נכון לינואר 2013, והיא ניתנת כיום רק כדרך מתן עירוי תוך ורידי. תוצאות של ניסוי קליני קטן, כפול סמיות, אקראי ומבוקר פורסמו בחודש נובמבר 2012, ומראים כי flumazenil מספקת הקלה עבור רוב המטופלים שהנוזל השדרתי שלהם מכיל את ה"somnogen" הלא-מוכר שמעורר את תפקוד קולטני ה-GABAA, פעילות ההופכת אנשים אלו לרגישים יותר להשפעה המרדימה של GABA. עבור אחד מן המטופלים, מרשם יומי של flumazenil של טבלייה תת-לשונית ווקרם מקומי הוכח כיעיל במשך מספר שנים.[48][50]
במודל מבחנה, clarithromycin (אנטיביוטיקה שאושרה על ידי ה-FDA לטיפול בזיהומים) נמצא כי היא מחזירה את מערכת GABA לתפקוד נורמלי בחולים עם עייפות מופרזת. חוקרים נתנו למטופלים clarithromycin מותווה, ורובם הרגישו שיפור במצב הסימפטומים שלהם במהלך הטיפול. כדי לקבוע בביטחון כי אכן התרופה היא שאחראית לשיפור וכדי לבדוק אם היא תהיה יעילה כנגד היפרסומניה אדיופטית ונרקולפסיה, נערך מחקר אקראי, כפול סמיות, קטן, קליני ומבוקר ב-2012.[49] במחקר פיילוט זה, התרופה עזרה לשיפור בתחושת העייפות הסובייקטיבית בהיפרסומניה הקשורה ב-GABA. יש צורך בניסויים גדולים וארוכים יותר כדי לערוב למסקנה זו.[51] חשוב לציין כי ההשפעה החיובית של clarithromycin היא אפקט משני הקשור לאנטגוניסטים בנזודיאזפינים, ולא בשל השפעותיו האנטיביוטיות.[47]
הוכח כי Hypocretin -1 הוא מעורר חזק במודלים של חיות, אך זה אינו מסוגל לחצות את מחסום הדם במוח אצל בני אדם. לכן, חברות תרופות נמצאות בשלבי פיתוח של אנטגוניסטים לקולטן hypocretin, כמו almorexant, שממתינה לאישור ה-FDA לשם טיפול בנדודי השינה. כמו כן סביר להניח שאגוניסט hypocretin -1 ימצא ויפותח לשם לטיפול בהיפרסומניה.[47]
רמות נמוכות באופן חריג של acylcarnitine נצפו בחולים עם נרקולפסיה.[52] רמות נמוכות דומות מקושרות להיספרסומניה באופן כללי במחקרים שנעשו על עכברים. "עכברים עם חוסר מערכתי בקרניטין מראים תבנית עירות מקוטעת ושנת REM מיידית, וכמו גם ירידה בפעילות תנועתית." טיפול באצטיל-L -קרניטין יכול לשפר תסמינים אלה.[53]
{{cite journal}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה){{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
