שיתוק

ברפואה, המונח שיתוק מתייחס לאובדן השליטה על התנועה הרצונית, בשל פגיעה במערכת המוטורית. בקצרה, מערכת עצבית זו כוללת את המסלולים העצביים במוח העוסקים בתכנון וביצוע תנועה רצונית, והמעבירים מסרים לעצבים המוטוריים התחתונים של המערכת הסומטית ההיקפית. אלה האחרונים מעבירים הלאה את המסרים העצביים לשרירים המשורטטים^[1]. שיתוק יכול להיות מקומי, כללי או בקבוצה של שרירים, כאשר מיקום הפגיעה במערכת העצבים יקבע את אופי השיתוק ומיקומו.

שיתוק

תחום	נוירולוגיה
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D010243

שיתוק רפה – פגיעה בעצבים המוטוריים התחתונים

התנועה הרצונית דורשת הפעלה של השרירים על ידי העצבים המוטוריים היוצרים מחוט השידרה ומעבירים את המסר החשמלי לשרירים באמצעות הפרשה של אצטיל-כולין. באופן תקין וגם במצב מנוחה, קיימת פעילות קבועה בתדירות נמוכה של העצבים המוטוריים. פעילות זו מייצרת את הטונוס הקיים בשריר באופן. עליה בתדר הפעילות הזו תגרום להפעלה של השריר. פגיעה בעצבים אלה תגרום לחוסר יכולת להפעיל את השריר, וירידה בטונוס השרירי, מכאן המונח "שיתוק רפה". אם הפגיעה העצבית מלאה, השריר יעבור ניוון^[1].

פגיעות הגורמות לשיתוק רפה

להלן מספר דוגמאות למחלות או סוגי פגיעות בעצבים מוטוריים תחתונים:

• פגיעה בעצב היקפי כתוצאה מתאונה – השיתוק יהיה בפיזור המתאים לעצב, באותם שרירים שהעצב שנפגע מעצבב. לעיתים קרובות השיתוק ילווה בהפרעה בתחושה באותו אזור שכן העצב ההיקפי מכיל גם סיבים הנושאים את התחושות מהעור למערכת העצבים המרכזית (ראו גם מערכת העצבים הסומטית). הרפלקסים הקשורים בשריר שנפגע יעלמו.
• שיתוק ילדים (Poliomyelitis) – גורמת במיעוט המקרים לשיתוק רפה בשל פגיעה של הווירוס בתאים מוטוריים בחוט השידרה. הפיזור של השיתוק יהיה לעיתים קרובות לא סימטרי, בקבוצת שרירים ויותר בגפיים תחתונות.
• שיתוק עצב הפנים – הצורה השכיחה ביותר היא התסמונת ע"ש בל (Bell's Palsy). מדובר בפגיעה בעצב הגולגולת השביעי המעצבב את שרירי הפנים. ההשערה היא כי הגורם הוא ויראלי. האדם שנפגע מאבד שליטה על שרירי ההבעה בצד אחד של הפנים באופן חריף, וניתן לזהות כי השרירים "שמוטים" בשל אובדן הטונוס שלהם^[2].
• בוטוליזם – הרעלה על ידי הטוקסין של החיידק קלוסטרידיום בוטולינום גורמת לשיתוק רפה היכול להיות כללי עד כדי שיתוק שרירי הנשימה. הרעלן חודר לתאי העצב ומשבש את מנגנון ההפרשה של האצטיל-כולין^[3], וכך מונע את מעבר המסרים החשמליים לשריר.

שיתוק עוויתי – פגיעה במסילה היורדת מקליפת המוח

כאשר הפגיעה היא במסילות העצביות היורדות מעל העצבים המוטוריים התחתונים, נמשכת הפעילות הספונטנית של אותם עצבים ואפילו בקצב מוגבר. ההנחה היא שהמסילות היורדות תורמות לאינהיביציה על העצבים המוטוריים בחוט השידרה. התוצאה היא עליה בטונוס השרירי המכונה "ספסטיות". במצב זה העלייה בטונוס איננה אחידה בכל השרירים, אלא מקיימת תבנית אופיינית. בפגיעות כאלו נשמרים ההחזרים הגידיים והם יהיו אפילו מוגברים בעוצמתם לעומת ההחזרים בגפה הבריאה^[1].

פגיעות הגורמות לשיתוק עוויתי

להלן מספר דוגמאות לסוגי פגיעות במסלולי העצבים במוח העוסקים בתכנון התנועה, ופגיעה בהם תגרום לשיתוק עוויתי.

• שבץ מוחי – נזק מוחי הנגרם מהפרעה בזרימת הדם באזור מסוים במוח. אם הפגיעה היא באזור המוטורי, יופיעו חולשה או שיתוק בפלג הגוף הנגדי. המונח הקליני הוא "המיפלגיה" (שיתוק של פלג גוף) או "המיפרזיס" (חולשה של פלג גוף). במקרים כאלה הטונוס צפוי להיות מוגבר בתבנית ספסטית, וההחזרים הגידיים בפלג הגוף הפגוע יהיו ערים^[1].
• שיתוק מוחין – פגיעה מוחית בילדים הנגרמת בזמן ההיריון, הלידה או בתקופת הינקות. זהו שם כולל לתמונה רחבה של פגיעות מוחיות, שהפגיעה המוטורית היא חלק ממנה. מאפיין את ההפרעה המוטורית בילדים אלה הוא שיתוק ספסטי של קבוצות שרירים שונות^[4].
• פגיעה בחוט השידרה מכל סיבה שהיא תגרום לשיתוק עוויתי מתחת לגובה הפגיעה. מאחר שקוטר חוט השידרה קטן יחסית, הפגיעה תהיה בדרך כלל דו צדדית, ומלווה בהפרעה תחושתית מתחת לגובה הפגיעה. פגיעה בגפיים תחתונות בלבד נקראת "פרהפלגיה", ובפגיעה בחוט השידרה בגובה חוליות הצוואר נקבל מצב של שיתוק של 4 הגפיים, הנקרא "קוואדריפלגיה".
• טטנוס – מחלה הנגרמת על ידי החיידק Clostridium tetani. החיידק חודר לגוף ברוב המקרים דרך פצעים חודרים, שם הוא מתרבה ומפריש רעלן הנקשר לסיבי עצב (Tetanus neurotoxin). הרעלן הזה מטפס לאורך סיבי העצב של מערכת העצבים הסומטית עד לחוט השדרה, שם חודר הטוקסין לתאים מעכבים בחומר האפור, ומונע הפרשה של GABA או גליצין המהווים מוליכים עצביים מעכבים על התאים המוטוריים התחתונים^[5]. בהיעדר עיכוב עליהם התאים המוטוריים מגבירים מאוד את קצב פעולתם, ואובדת היכולת לשלוט על התאים האלה באופן רצוני. בכך גורמים התאים המוטוריים להתכווצות קשה של השרירים, ומתרחש שיתוק עוויתי.

טיפול בשיתוק

ישנן מחלות הגורמות לחולשת שרירים או שיתוק שיכול להשתפר או אף לחלוף מאליו, אבל אין ריפוי לשיתוק שנותר במשך זמן והתקבע. טיפול שיקומי יכול למנוע החמרה ולהקל על ההתנהלות עם הפגיעה. טיפול כזה יכלול פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, מכשירי עזר כגון סדים, הליכונים או כיסאות גלגלים, וכן קיים טיפול תרופתי היכול להפחית את הספסטיות אם זו מקשה מאוד.

ראו גם

• בדיקה נוירולוגית
• מערכת העצבים הסומטית
• מסלול קורטיקו-ספינלי

לקריאה נוספת

• ספר לימוד במדעי המוח, Neuroscience: Exploring the Brain^[6]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שתוק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שיתוק

• אודות פוליו
• אודות פוליו, באתר מדעת
• שיתוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)