שולמית הראבן

שולמית הרְאבן (14 בפברואר 1930 – 25 בנובמבר 2003) הייתה סופרת, מתרגמת, עורכת ומסאית ישראלית.

שולמית הראבן

שולמית הראבן
לידה	14 בפברואר 1930 הרפובליקה הפולנית השנייה ורשה, פולין
פטירה	25 בנובמבר 2003 (בגיל 73) ישראל ירושלים, ישראל
שם לידה	שולמית ריפתין
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
שם עט	טל יערי
שפות היצירה	עברית
בן או בת זוג	אלוף הראבן
צאצאים	גיל הראבן

ביוגרפיה

נולדה בשם שולמית ריפתין לאברהם, עורך דין (אחיו של יעקב ריפתין^[1]), ונטליה לבית וינר, מורה, בוורשה בירת הרפובליקה הפולנית השנייה, כבת למשפחה ציונית. עלתה לארץ ישראל עם הוריה בשנת 1940 והתחנכה בירושלים. בגיל 17 הצטרפה לארגון "ההגנה", ושירתה כחובשת קרבית במלחמת העצמאות, במסגרת הקרבות על ירושלים^[1].

נמנתה עם מקימי גלי צה"ל, ופתחה את שידורי התחנה ב-1950. הייתה כתבת צבאית במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים^[1].

ספרה הראשון, "שירים מפנת הרחוב", פורסם תחת שם נעוריה שולמית ריפתין. בשנת 1962 פרסמה את ספרה השני, ספר שירים בשם "ירושלים דורסנית". אחריו כתבה ספרי פרוזה, תרגומי ספרים ומחזות. פרסמה מסות ומאמרים העוסקים בחברה הישראלית ובתרבותה, ב"על המשמר", "משא", "אורלוגין", "קשת", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". מסותיה קובצו בארבעה ספרים. פרסמה גם ספר מתח אחד, ("החוליה", ובו שלושה סיפורי מתח, 1986), תחת שם העט טל יערי, וספרים לילדים. יצירותיה תורגמו ל-21 שפות.

שולמית הראבן הייתה גם מתרגמת. היא תרגמה מאנגלית את "תחת חורש החלב", מחזה לקולות מאת דילן תומאס; את ספריה של ברברה טוכמן "אוגוסט 1914" ו"מברק צימרמן"; ואת ספרו הגדול של הנריק סנקביץ' "בישימון וביער עד" (בישימון ובערבה) מפולנית.

בשנת תשל"ט-1979 נתקבלה כחברה באקדמיה ללשון העברית – האישה הראשונה שהתקבלה כחברה באקדמיה – וכיהנה בתפקידה כאחת עשרה שנים.

הייתה מראשוני הפעילים בתנועת "שלום עכשיו", הגם שבכתיבתה הציגה באופן ברור את שורשי הסכסוך עוד מתחילת תקופת המנדט, כנובעים מהתנגדות עקרונית של הערבים לציונות.^[2] בשנת 1995 הגדיר אותה השבועון הצרפתי "ל'אקספרס" 'סופרת של שלום', ומנה אותה ברשימת מאה הנשים המניעות את העולם.

שולמית הראבן שמרה על פרטיותה. "תמיד חשבתי שתרבות מתחילה במקום שבו יודעים להבדיל בין האישי לציבורי", כתבה במבוא לספרה האחרון, "ימים רבים, אוטוביוגרפיה". ב-1954 היא נישאה לאלוף הראבן. לזוג בן ובת: איתי הראבן והסופרת גיל הראבן^[1].

נפטרה בשנת 2003, ונקברה בהר המנוחות בירושלים^[1].

בנובמבר 2012 נפתח באוניברסיטת בן-גוריון ארכיון הכולל חומרים שנתרמו על ידי בני משפחתה.

מספריה

• "שירים מפינת הרחוב" (בשם שולמית ריפתין)
• ירושלים דורסנית (1962): שירים.
• בחודש האחרון (1966): סיפורים קצרים.
• מקומות נפרדים (1969): שירים.
• רשות נתונה (1970): סיפורים קצרים.
• עיר ימים רבים (1972): רומן על רקע ירושלים המנדטורית, כפי שהכירה אותה הסופרת בילדותה. הספר תורגם לאנגלית, צרפתית, גרמנית ואסטונית.
• אני אוהב להריח (1976): שירי ילדים (ראו את השיר הילד בראי מתוך ספר זה).
• בדידות (1980): סיפורים קצרים.
• תסמונת דולסינאה (1981): מסות.
• החוליה (1986): פורסם בשם העט טל יערי. שלושה סיפורי מתח שעל הראשון בהם, "חוליה", מבוסס הסרט "מסתור שהופק ב-2017 בבימויו של ערן ריקליס.
• משיח או כנסת (1987): מסות ומאמרים.
• עיוורים בעזה (1991): מסות.
• אוצר המילים של השלום (1996).
• צמאון, שלישיית המדבר: טרילוגיה על רקע סיפורי המקרא העוסקים בראשיתו של עם ישראל, מיציאת מצרים ועד תקופת השופטים. בטרילוגיה שלוש נובלות: "שונא הנסים" (1984), "נביא" (1988) ו"אחרי הילדות" (1994).
• הבלון שהלך למקום אחר (1994): ספר פעוטות.
• מה אני אשם שאני גדול? (1999): ספר ילדים.
• ימים רבים, אוטוביוגרפיה (2001): ספר זה אינו אוטוביוגרפיה במובן הפשוט של המלה, אלא רטרוספקטיבה - אוסף של יצירות ספרותיות, רשימות וזיכרונות, מסודרים בסדר כרונולוגי.

פרסים והוקרה

• פרס היצירה לשנת 1974
• פרס ולנרוד
• פרס אברך למסאות לשנת 1989.

לקריאה נוספת

מאמרים רבים של מבקרים חוקרים וקוראים נכתבו על יצירתה של הראבן; להלן יובאו מקצתם:

• אלכס זהבי, 'הבדידות הטמונה בחירות המדומה של מי שעצמיותו נטשטשה', מעריב, דצמבר 1980.
• יפה ברלוביץ, 'לקרוא את ירושלים כטקסט נשי: עיון בנובלות הירושלמיות של ש’ הראבן, מ’ שורץ וא’ דים', "אשה בירושלים", תשס"ב-2002.
• זיוה אברון, 'הלשון במארג המבדה: סגנון ומשמעות ב"צמאון, שלישיית המדבר" לשולמית הראבן', העברית שפה חיה", ג', 2003.
• יוסף אורן, 'הילדות האישית והלאומית': על "אחרי הילדות" של הראבן, מאזנים, ע, 4, תשנ"ו-1996. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• אבנר הולצמן, 'מקומות נפרדים: בין סיפור למסה ביצירת שולמית הראבן', שנתון הספר היהודי, מ"ט, תשנ"ב-1992.
• עינת אשל-ברעם, '"חובות של זמן": ירושלים כמרחב פואטי ואידאי ביצירת שולמית הראבן', עלי-שיח, 40, תשנ"ח-1998.
• יעל פלדמן, 'חשבון הנפש היהודי בנושא האלימות: שולמית הראבן והשיח הפסיכו-פוליטי בארץ', עיתון 77, 295, תשס"ה-2005.
• צביה ולדן, 'שולמית הראבן: ניחוחות העברית גם לגדולים וגם לקטנים', עיונים בספרות ילדים, 14, תשס"ד-2004.
• לאה מזור, '"פרשת וילך: פרידתו של משה לאור המקרא ולאור 'שונא הניסים' של שולמית הראבן - מקרא ומדרש מודרני", בתוך: נפתלי רוטנברג (עורך), הוגים בפרשה, ירושלים 2005.
• רבקה מעוז, '"האין לך שעון שמתקתק גם חלחלה?", על הווית הניצולים ביצירתה של שולמית הראבן, הרצאה בקונגרס הארבע עשר למדעי היהדות, ירושלים: 2005.
• אילת נגב, שולמית הראבן: המדינה היא חלטורה, בתוך שיחות אינטימיות, תל אביב: משכל, 1995. גרסה דיגיטלית בפרויקט בן־יהודה. (הספר בקטלוג ULI)
• יעל בלבן, קולות רבים: קריאה בסיפורת של שולמית הראבן, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2013. (הספר בקטלוג ULI)
• יעל בלבן, קולות רבים בסיפורת של שולמית הראבן, הוצאת מאגנס, 2019. (הספר בקטלוג ULI)
• יעל בלבן, 'צ'יקובסקי הוא אשתו של ברהמס': ייצוגים מוזיקליים בסיפורת של שולמית הראבן, בתוך: מוזיקה בישראל, עיונים - סדרת 'נושא' (2014), בעריכת מ' וולפה, ג' כ"ץ וט' פרילינג, הוצ' בן-גוריון, אונ' בן-גוריון.
• עופרה עופר אורן, "החוליה": מה הפחיד אותנו באמצע שנות השמונים?, בבלוג "סופרת ספרים", 17 בדצמבר 2020.
• עופרה עופר אורן, "עיר ימים רבים": כמה יופי, בבלוג "סופרת ספרים", 1 באפריל 2021
• זיוה שמיר, חצוב בסלע: שולמית הראבן-"אחרי הילדות", ידיעות אחרונות, 13 בינואר 1995

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שולמית הראבן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שולמית הראבן

• רשימת הפרסומים של שולמית הראבן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• שולמית הראבן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• הספרים של שולמית הראבן, באתר "סימניה"
• שולמית הראבן באתר האקדמיה ללשון העברית
• שולמית הראבן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• יעל בלבן, הראבן (ריפתין) שולמית, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• כתבי שולמית הראבן בפרויקט בן-יהודה
• אריאנה מלמד, מפעל חייה לא תם, באתר ynet, 27 בנובמבר 2003
• אבנר שץ, אבנר שץ, על הספר "ימים רבים, אוטוביוגרפיה"
• אלי אשד, אלי אשד, משוררת המדבריות, סקירה מקיפה על חייה ויצירתה, בלוג באתר "רשימות"
• ארנה קזין, קול קורא במדבר, באתר הארץ, 28 באפריל 2009
• חגי דגן, שבוע הספר, ספרים מומלצים: תוגה מדודה, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
• רחל פלדחי ברנר, ‏חבלי הלידה הבלתי אפשרית: הציונות והשואה ביצירתה של שולמית הראבן, ישראל , 2009, עמ' 136-117
• לאה איני, ‏בין הבריתות: ספרות היש והאין בסיפור ״אהבה בטלפון״ מאת שולמית הראבן על רקע הספרות-המשחקת, מכאן י"ב, דצמבר 2012, עמ' 228–253
• יעל פלדמן, שולמית הראבן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• שולמית הראבן באתר עם עובד
• מירי ברוך, "איזה ריח יש לרוח?" — עיון בשירת הילדים של שולמית הראבן, עיונים בספרות ילדים 26, תשע"ו
• יחיעם ויץ, שולמית הראבן לקחה עמה לקבר את החשבון הלא סגור שהיה לה עם אביה, באתר הארץ, 11 ביולי 2023
• שולמית הראבן, דף שער בספרייה הלאומית
• שולמית הראבן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• שולמית הראבן, בארכיון הבימה

הערות שוליים

1. אבי כצמן, מתה הסופרת שולמית הראבן, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2003
2. שולמית הראבן, עיר ימים רבים, תל אביב: עם עובד, 1974, עמ' 106, 133 ועוד