Loading AI tools
מועדון כדורגל ספרדי מהעיר מדריד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מועדון הכדורגל ריאל מדריד (בספרדית: Real Madrid Club de Fútbol) הוא מועדון כדורגל ספרדי מהעיר מדריד, אשר נחשב לאחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בעולם, הן מבחינת זכייה בתארים והן מבחינה תדמיתית וכלכלית. המועדון הוקם ב-6 במרץ 1902.
 | ||||
| מידע כללי | ||||
|---|---|---|---|---|
| שם מלא |
מועדון הכדורגל ריאל מדריד בספרדית: Real Madrid Club de Fútbol | |||
| כינוי |
"Los Blancos" (הלבנים) "Los Merengues" (המקצפות) "Los Vikingos" (הוויקינגים) "El Real" (המלכותיים) | |||
| תאריך ייסוד | 6 במרץ 1902 | |||
| אצטדיון |
סנטיאגו ברנבאו, מדריד (תכולה: 81,044) | |||
| נשיא |
 פלורנטינו פרס | |||
| יו"ר |
פלורנטינו פרס  | |||
| מנכ"ל | חוזה אנג'ל סנצ'ז | |||
| מאמן | קרלו אנצ'לוטי | |||
| ליגה | לה ליגה | |||
|
www | ||||
| תלבושת | ||||
| ||||
  | ||||
| מחלקות הספורט של ריאל מדריד | ||
|---|---|---|
 |
|
|
| כדורגל גברים | כדורגל גברים ב' | כדורגל גברים נוער |
|
 |
|
| כדורגל נשים | כדורסל | כדורסל ב' |
| מחלקות ספורט סגורות של ריאל מדריד | ||
|---|---|---|
|
 | |
| כדורגל גברים ג' | כדוריד | |
 |
 | |
| רוגבי יוניון | כדורעף גברים | |
מאז אמצע המאה ה-20, ריאל מדריד נחשבת לאחת הקבוצות הגדולות באירופה. המועדון זכה בליגת האלופות 15 פעמים, יותר מכל מועדון אחר. הקבוצה משחקת בלה ליגה מאז הקמתה, וזכתה באליפות הליגה 36 פעמים, יותר מכל מועדון אחר. הקבוצה לא ירדה מעולם מהליגה הראשונה בספרד, והיא אחת משלוש קבוצות ספרדיות השותפות להישג זה, יחד עם ברצלונה ואתלטיק בילבאו.
בדצמבר 2000 ועדה מיוחדת של פיפ"א העניקה לריאל מדריד ברוב של 42.35% קולות את תואר המועדון הטוב ביותר במאה ה-20.[1] גם לפי הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל (IFFHS), ארגון המוכר על ידי פיפ"א, ריאל היא הקבוצה הכי מצליחה באותה תקופה.[2] במהלך השנים עברו שחקנים מפורסמים רבים במועדון ואגדות רבות שיחקו בשורותיו. ריאל מדריד היא קבוצת הכדורגל העשירה בעולם.[3] כמו כן, למועדון יש הכי הרבה עוקבים בכל הרשתות החברתיות.[4] ריאל מדריד היא אחת מקבוצות הכדורגל האהודות ביותר בעולם.[5]
לריאל יריבות ספורטיבית עתיקה עם מועדון הכדורגל ברצלונה המבוססת על היסטוריה ועמדות פוליטיות שונות. המשחק ביניהם מכונה 'אל קלאסיקו' וידוע כאחד המשחקים הגדולים והאטרקטיביים בעולם. פרט לכך, יש לריאל יריבות עירונית עם מועדון הכדורגל אתלטיקו מדריד, המשחקים עם שתי היריבות הללו נמצאים גבוה ברשימת משחקי הכדורגל הנצפים ביותר ברחבי העולם.[6]
הקבוצה משחקת במדים לבנים לחלוטין, עובדה אשר העניקה לה את הכינוי "Los blancos" (הלבנים). אצטדיונהּ הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון סנטיאגו ברנבאו, השוכן במדריד, והוא מכיל כ-81 אלף מקומות ישיבה.
מועדון הכדורגל של מדריד הוקם ב-6 במרץ 1902. הקבוצה החדשה צמחה מתוך גלגול של מועדון מדרידאי שהקימו סטודנטים: "Club Español de Madrid", חוליאן פלאסיוס, אשר שימש גם כחלוץ בקבוצה, היה נשיא המועדון הראשון. ביחד עם האחים קרלוס וחואן פאדרוס וחברים נוספים שהתכנסו בחדר אחורי בחנות בבעלות פלאסיוס, הם הקימו את המועדון שיצא לדרכו החדשה, המועדון נקרא מעתה "Madrid FC". הקבוצה נרשמה כמועדון כדורגל רשמי בספרד וחואן פארדוס נתמנה לנשיאה השני של הקבוצה.
ב-13 במאי 1902 ערכה הקבוצה את משחקה הרשמי הראשון, במסגרת טורניר שנערך לכבוד טקס הכתרתו של המלך אלפונסו ה-13. הקבוצה שיחקה נגד ברצלונה שהוקמה שלוש שנים קודם לכן. הניסיון של ברצלונה סייע לניצחונה, והקבוצה החדשה מדריד נוצחה 1–3. את השער הראשון בתולדות המועדון הבקיע האנגלי ארתור ג'ונסון.
ב-1905 ירש קרלוס פאדרוס את אחיו בנשיאות המועדון. גביע המלך הספרדי היה הטורניר הקבוע היחיד באותו הזמן בספרד ולאחר שלוש עונות בלבד זכה בו המועדון לראשונה, הראשון מתוך ארבע זכיות רצופות. ב-1908 החליט הנשיא קרלוס פאדרוס לפרוש עקב ענייני פוליטיקה וממון. אדלופו מלנדס מונה כנשיא החדש והקים את קבוצת הנוער הראשונה של המועדון. אחד הילדים שהצטרף לקבוצת הנוער היה סנטיאגו ברנבאו, שמשפחתו עברה באותו זמן מאלבסטה למדריד. המועדון היה ממייסדי התאחדות הכדורגל הספרדית ב-1909. ב-1912, לאחר מעברים רבים, מצא המועדון את ביתו במגרש Campo de O'Donnell. הנער סנטיאגו ברנבאו בן ה-17 עזר בצביעת הגדרות של האצטדיון החדש, ובאותה השנה הצטרף לקבוצת הבוגרים של המועדון כחלוץ, וארבע שנים אחר כך כבר הפך לקפטן. ברנבאו כבש כ-200 שערים במהלך שנותיו כשחקן הקבוצה. ב-1916, במשחק גמר הגביע מול בילבאו, ריאל הפסידה 0–4. ההנהלה הודתה בכישלונה ומלנדס פרש, כאשר במקומו מונה שחקן העבר פדרו פארגס. ב-1917 הקבוצה זכתה בגביע המלך החמישי בתולדותיה.
ביוני 1920, לאחר אימוץ הקבוצה בידי מלך ספרד, אלפונסו ה-13, צורף לשם המועדון התואר "ריאל" ("מלכותי"), ומאז נקרא "Real Madrid FC". ב-1923 הקבוצה עברה לאצטדיון חדש ה-"Campo del Velodromo", אך כיוון שהוא היה מרוחק ממרכז העיר, עברה הקבוצה כעבור שנה לאצטדיון אחר, הצ'מרטין, שהיה גדול ומרווח והכיל 20,000 מקומות ישיבה. ב-1927, אחרי הפרישה של הקפטן סנטיאגו ברנבאו, הוא התמנה לחבר הנהלה. ב-1929, היה המועדון ממקימי הליגה הספרדית, והפסיד את האליפות הראשונה רק במחזור האחרון לאתלטיק בילבאו. ב-1930, בעידודו של ברנבאו, הצטרף השוער ריקרדו זאמורה שהיה כוכב ברחבי ספרד לריאל. אליו הצטרפו צמד הבלמים של אלאבס, סיריאקו ו-קינקוסס. ב-1931 הפכה ספרד לרפובליקה והתואר "ריאל" הפך לחסר משמעות באותו הזמן. שלוש שנים לאחר הקמת הליגה, בעונת 1931/32, זכה המועדון באליפות הראשונה שהסתיימה ללא הפסד של הקבוצה. בעונת 1932/33 הצטרף למדריד כוכבה הגדול של ברצלונה, ז'וזפ סמיטייר. מדריד הצליחה להגן על תואר האליפות באותה עונה. בשנת 1932 הוקם מועדון הכדורסל ריאל מדריד, כמחלקה במועדון הכדורגל. בעונת 1933/34 זכתה מדריד בגביע הספרדי (שנקרא אז 'גביע הרפובליקה'). בעונת 1934/35 מדריד לא השיגה אף תואר, אך זכור המשחק בו ניצחה 2–8 את מי שתהפוך ליריבתה הגדולה - ברצלונה. בעונת 1935/36 ניצחה מדריד בגמר הגביע מול ברצלונה 1–2 במשחק, שזכור בגלל השוער זאמורה שסיפק הצלות גדולות במהלך המשחק. חודש לאחר מכן פרצה מלחמת האזרחים בספרד ומשחקי הכדורגל נפסקו עד לסיום המלחמה ב-1939.
המלחמה הסתיימה ב-1939 ומדריד, שהייתה המעוז הרפובליקני האחרון שנפל בידי הלאומנים בראשות פרנקו, נפגעה קשות. הנשיא רפאל סאנצ'ס גוארה, שהיה פוליטיקאי רפובליקני, הוגלה לפריז ובהמשך היה בכיר בממשלה הגולה סגן הנשיא גונסאלו אגירה והגזבר ואלרו ריברה נכלאו והוצאו להורג. אצטדיון הצ'מרטין נהרס כליל, יציעי העץ נלקחו לטובת ייצור דלק והמקום עצמו שימש כמחנה ריכוז לאסירי המשטר. המועדון נאלץ לבקש ממועדון ראיו ואיקאנו לאשר להשתמש במגרש שלהם בעונה החדשה. רק ארבעה שחקנים מהסגל של לפני המלחמה חזרו לשחק - סוטו, בונט, לסואה וקינקוסס. המועדון נאלץ להתחיל הכול מהתחלה. אדולפו מלנדס חזר לנשיאות ולקח על עצמו את מלאכת שיקום הקבוצה. סנטיאגו ברנבאו אימן ומלנדס הביא שחקנים חדשים וניסה לבנות מחדש את הקבוצה, אך לא בהצלחה מרובה. הקבוצה דשדשה בתחתית ולא הצליחה להתרומם. הקבוצה המועדפת על המשטר הייתה אתלטיקו אוויאסיון (שאוחדה בהמשך ל'אתלטיקו מדריד'), והיא גם זכתה בשתי האליפויות הראשונות שלה. בשנת 1943, במסגרת משחק חצי גמר גביע החנרליסימו, מול ברצלונה ניצחה ריאל 1–11 ומחקה פיגור 0–3 מהמשחק הקודם. משחק זה מהווה ציון דרך משמעותי ביריבות בין הקבוצות.
חצי שנה לאחר מכן, ב--15 בדצמבר 1943, מונה סנטיאגו ברנבאו לנשיא המועדון. תחת ניהולו הקבוצה השתקמה ממלחמת האזרחים הספרדית. ב-14 בדצמבר 1947 נחנך הצ'מרטין החדש במשחק מול בלננסש הפורטוגלית. האצטדיון החדש הכיל את מיטב השדרוגים והחידושים של אותה התקופה. ברנבאו הנחיל מדיניות כוללת של מועדון מקצועני עליה מתבססים עד היום קבוצות ברחבי העולם. הוא ארגן מחדש את כל מחלקות המועדון וגייס לכל אחת מהן צוות מקצועי וארגוני. תחת ניהולו הקים שחקן העבר, מיגל מאלבו, את מחלקת הנוער - ה'קאנטרה', כדי לפתח את שחקני הדור הבא של המועדון. במקביל, הוא המשיך ופיתח את אסטרטגיית המועדון להחתמת שחקנים גדולים מספרד ומחוצה לה. הוא החתים אגדות חיות מאותו הזמן - מיגל מוניוז, הקטור ריאל, פרנססיקו חנטו ומעל כולם אלפרדו די סטפנו. בכך למעשה בנה את הקבוצה הבינלאומית הראשונה. ב-4 בינואר 1955, כהוקרת תודה על פועלו, החליטו חברי המועדון לשנות את שם האצטדיון מצ'מרטין החדש לסנטיאגו ברנבאו.
ב-1955 היה ברנבאו מבכירי הוועדה שתכננה והקימה את גביע אירופה לאלופות (ליגת האלופות כיום). ביישום רעיונו של עורך הל'אקיפ, גבריאל האנוט. ריאל, בראשות די סטפנו, הגיעה לגמר הראשון מול ריימס הצרפתית לאחר שניצחה בקלות את כל יריבותיה. המשחק הסתיים בתוצאה 3–4 לריאל שזכתה בגביע אירופה הראשון. בעונה שאחר כך הצטרף לקבוצה רמון קופה, ובהמשך הגיע גם פרנץ פושקאש, וביחד הם הרכיבו את אחת הקבוצות הגדולות והחזקות בהיסטוריה, שהכילה אגדות רבות וזכתה בתארים רבים. ריאל זכתה בגביע אירופה גם בארבע העונות שלאחר מכן, ובכך השלימה חמש זכיות רצופות (שיא שלא נשבר עד היום), ובעקבות זאת הוענקה לה הזכות לענוד את תג הכבוד של אופ"א, שמופיע על שרוול שמאל של הקבוצה במשחקיה באירופה. הקבוצה, בנשיאותו של ברנבאו ובהנהגתו של די סטפנו, זכתה גם בשמונה אליפויות ספרד ובגביע ספרדי אחד. בשנים שאחרי הזכייה בגביעי האלופות, ריאל התמידה בעיקר במסגרת המקומית וזכתה בחמש אליפויות ליגה ברצף בין השנים 1960–1965 (שיא), כשבמקביל ברנבאו החל בבניית הקבוצה הבאה של המועדון ובקידום שחקנים צעירים חדשים. הקבוצה הגיעה לעוד שני גמרי גביע אירופה. בעונת 1961/62 הקבוצה זכתה בדאבל הספרדי (אליפות וגביע) ואף הגיעה לגמר גביע אירופה אך למרות שלושער של די סטפנו הפסידה 3–5 לבנפיקה. בעונת 1963/64 הקבוצה זכתה באליפות והגיעה שוב לגמר גביע אירופה אך הפסידה 1–3 לאינטר מילאנו. במהלך הזמן, לאחר שחלק מהשחקנים המובילים עזבו החלו חילופי דורות. בשנת 1964 עזב ה'חץ' די סטפנו את המועדון אחרי שהפך למלך שערי הקבוצה עם 308 שערים. בשנת 1966 עזב פושקאש, שגם הוא היה שחקן מוביל בקבוצה.
הקבוצה החדשה שבנה ברנבאו, ובשונה מהקבוצה הקודמת ומדרכו עד עתה, התבססה על שחקנים ספרדיים ותוצרי מחלקת הנוער בלבד. קפטן העבר מיגל מוניוס היה המאמן, חנטו, שהיה השריד האחרון מקבוצת הפאר, שימש כקפטן ושחקנים כסאנצ'יס, זוקו, פירי, ולאסקז, אמנסיו אמארו וראמון מורנו גרוסו הצטרפו. הקבוצה החדשה אמנם לא הלהיבה כקודמתה אך הייתה קשה להכנעה. באותו עשור זכתה ריאל בשמונה אליפויות ליגה. בעונת 1965/66 הגיעה הקבוצה לגמר גביע אירופה. יומיים לפני כן הצטלמו ארבעה משחקניה לשער עיתון ה'מארקה' כשהם לבושים בסגנון להקת החיפושיות שפרחה באותם ימים. מאז דבק בשחקני הקבוצה הכינוי "יה יה" שנבע מפזמון השיר הידוע של החיפושיות "She Loves You". יה יה היה גם הכינוי בשנות השישים לצעירים בספרד. הקבוצה גברה בגמר 1–2 על פרטיזן בלגרד וזכתה בגביע אירופה השישי בתולדותיה.
המחצית הראשונה של שנות ה-70 הייתה קשה לקבוצה. ריאל אמנם זכתה בגביע בעונת 1969/1970, אך בין השנים 1974-1969 היא התקשתה בליגה וזכתה באליפות רק בעונת 1971/72, כשבחוד מתפקד חלוץ צעיר שנקנה מסנטאנדר ושבהמשך יהפוך לאגדה נוספת במועדון - קרלוס סנטיאנה. בעונת 1970/71, לראשונה מאז הקמתו לא השתתפה ריאל בגביע אירופה, ושיחקה בגביע המחזיקות שבו הפסידה בגמר לצ'לסי. ב-21 ביולי 1972, אחרי שנים של שיתוף פעולה עם קבוצת ‘פלוס אולטרה’ מהליגות הנמוכות, הוחלט להפוך אותה רשמית לקבוצת המילואים של ריאל מדריד והיא נקראה מועדון הכדורגל של קסטיליה. הקבוצה קידמה כישרונות רבים ושימשה לפיתוח שחקנים טרם הגעתם לקבוצה המרכזית, וכן כגיבוי למקרים מיוחדים של פציעות וכדומה. בעונת 1973/74 ריאל סיימה במקום השמיני בליגה והובסה במהלך העונה 0–5 על ידי ברצלונה, אשר שחקנה המוביל היה קרויף. בעקבות היכולת החלשה פוטר באמצע העונה המאמן מיגל מוניוס, אחרי 14 שנות אימון, ואת מקומו תפס, באופן זמני, אגדת העבר לואיס מולוני שבסיום העונה הצליח לזכות עם הקבוצה בגביע החנרליסימו, כאשר הקבוצה גברה בגמר 0–4 על ברצלונה. בעונה שלאחר מכן (1974/75) הגיע מהכוכב האדום מילאן מיליאניץ' הסרבי כמאמן החדש. הוא הנחיל שיטות אימון חדשות וריאל החלה לעבור לסגנון משחק קשוח ופיזי יותר, כפי שהחל רווח בגרמניה באותו הזמן. לקבוצה הצטרפו השחקנים פול ברייטנר ורוברטו מרטינז. בעונתו הראשונה זכה בדאבל אך הקהל לא אהב את סגנון המשחק הקשוח שהביא, ולמרות אליפות שנייה בעונה שאחרי (1975/76) האוהדים נפנפו באצטדיון כאות מחאה במטפחות לבנות. האווירה מסביב השפיעה ובעונתו השלישית (1976/77) ריאל סיימה במקום התשיעי, ומילאן פוטר. לואיס מולואני חזר לאמן, ויחד עם השחקנים חוסה אנטוניו קמאצ'ו וחואניטו שהצטרפו הוא הצליח לזכות באליפות בעונת 1977/78.
כחודש לאחר סיום העונה ב-2 ביולי 1978, במהלך המונדיאל בארגנטינה, נפטר בגיל 82 הנשיא המכהן סנטיאגו ברנבאו לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. כאות כבוד לפועלו למען הכדורגל ולחזונו הגדול הכריזה פיפ"א בעיצומו של הטורניר על שלושה ימי אבל לזכרו. שנה לאחר מכן שוחק לראשונה טורניר סנטיאגו ברנבאו, לזכרו של הנשיא.
לאחר מותו של סנטיאגו ברנבאו מונה נשיא זמני לתקופה קצרה, ולאחר מכן נבחר הגזבר לשעבר, לואיס דה קרלוס, כנשיא החדש. הקבוצה המשיכה וזכתה בעוד שתי אליפויות בעונת 1978/79 ובעונת 1979/80.
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 איבדה ריאל את שלטונהּ בליגה, והתקשתה לזכות בתואר גם באירופה. בעונת 1980/81 הפסידה 0–1 לליברפול בגמר גביע אירופה. בעונת 1981/82 הצליחה ריאל לזכות בגביע המלך. בעונת 1982/83 הפסידה ריאל בגמר גביע המחזיקות לאברדין של פרוגוסון 2-1 בהארכה. ב-5 בפברואר 1984 עלה לשחק לראשונה ה'עיט' אמיליו בוטרגניו, מה שבישר על תקופה חדשה בתולדות המועדון. במחצית השנייה של שנות ה-80 עלו לקבוצה הבוגרת חבורת ה'קינטה דל בויטרה' (בספרדית: החמישייה של העיט) שהורכבה משחקני נוער שעלו יחדיו לבוגרים: מיצ'ל, מנולו סאנצ'יס, רפאל מרטין ואסקז ומיגל פרדסה. בניצוחו של הכוכב ה'עיט' בוטרגניו החמישייה הרכיבה קבוצה בלתי מנוצחת שהייתה לאחת הקבוצות המצליחות באירופה וזכתה חמש פעמים ברצף בליגה בין השנים 1985–1990 כשבעונת 1989/90 קבעה שיא של 107 שערי ליגה. כמו כן, בעונות 1984/85 ו-1985/1986 זכתה ריאל בהליגה האירופית. הקבוצה זכתה גם שלוש פעמים בסופר קאפ הספרדי ובגביע ספרדי אחד.
בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ריאל התקשתה להתמודד מול ברצלונה תחת אימון קרויף, וזו זכתה בארבע אליפויות ברציפות. ריאל הפסידה פעמיים את האליפות במחזור האחרון. הנשיא רמון מנדוזה כשל בתפקידו והמועדון נכנס לחובות. רבים מהשחקנים שכיכבו בשורות המועדון בעשור הקודם עזבו, ולמרות הצטרפות השחקנים פרננדו היירו ואיוואן זאמורנו הקבוצה המשיכה להתקשות וזכתה רק בגביע אחד, בעונת 1992/93. בעונת 1994/95 שחקן העבר חורחה ולדאנו הגיע כמאמן, ואיתו הגיעו שחקנים כרדונדו ולאודרופ והקבוצה הצליחה לזכות באליפות. לקראת סוף אותה עונה עלה מהנוער לשחק ראול גונזאלס. לורנסו סאנס, שהחליף את הנשיא הכושל, החתים בקבוצה טרם עונת 1996/97 את המאמן פאביו קאפלו. שחקנים כרוברטו קרלוס, פרדראג מיאטוביץ', דאבור שוקר וקלרנס סידורף נרכשו, ובסיום אותה עונה הקבוצה זכתה באליפות. המאמן יופ היינקס החליף את קאפלו שעזב בעקבות קשיי התאקלמות, ובעונת 1997/98 עם הסגל המחודש, הוא הצליח, לאחר 32 שנים שהמועדון לא זכה בתואר, לזכות בליגת האלופות עם 0–1 בגמר על יובנטוס.
ערך מורחב – גלאקטיקוסבתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 הוחלף הנשיא לורנסו סאנס בפלורנטינו פרס. בתקופה זו החתים המועדון מספר שחקנים מפורסמים. החתמה זו העניקה למועדון את הכינוי התקשורתי: ה"גלאקטיקוס" ("Los Galácticos" – הכוכבים). מגמה זו החלה עם העברת קשר נבחרת פורטוגל וברצלונה, לואיש פיגו, תמורת 37.5 מיליוני ליש"ט, סכום שיא באותה תקופה. שנה לאחר מכן, נשבר שיא העברות נוסף, כשלקבוצה הצטרף השחקן צרפתי זינדין זידאן, תמורת מחיר של 47.5 מיליוני ליש"ט, אשר שולם לקבוצת[דרושה הבהרה]. בשנת 2002 צירפה הקבוצה לשורותיה את החלוץ הברזילאי רונאלדו, ששיחק עד אז במועדון האיטלקי אינטר. בשנים אלו, 2003-1999, אימן את הקבוצה שחקן העבר ויסנטה דל בוסקה, ותחת הדרכתו זכתה ריאל בשתי אליפויות הליגה הספרדית, כמו גם פעמיים בליגת האלופות (מתי ומדוע פוטר דל בוסקה? ומתי מונה במקומו קרלוס קיירוש?[דרושה הבהרה]).
בקיץ 2003, החתים המועדון את דייוויד בקהאם, קפטן נבחרת אנגליה ושחקנהּ של מנצ'סטר יונייטד דאז. מהלך זה גרר ביקורת מצד רבים, שטענו כי החתמה זו נעשתה לצורך הגדלת רווחיו הכספיים של המועדון, באמצעות מכירת פריטי מרצ'נדייז רבים יותר, ולא מסיבות מקצועיות טהורות[דרוש מקור]. בעונה זו לא זכה המועדון בתואר כלשהו. כישלון זה הוביל לפיטוריו של המאמן קרלוס קיירוש, ובקבוצה דבקה תדמית רכושנית ולא מגובשת.
בעונת 2005/2006 כשלה הקבוצה ולא הצליחה לזכות בתואר כלשהו פעם נוספת. כתוצאה מכך, פוטר המאמן והמנהל הספורטיבי דאז, אריגו סאקי. הצעד לא תרם לתדמית השלילית בין כה וכה אשר דבקה בריאל, ובקרב הציבור נוצרה תחושה שהקבוצה עתידה להתפרק. בסיטואציה קשה זו, מונה לתפקיד מאמן הקבוצה הבוגרת חואן ראמון לופס קארו, שעד אז אימן את ריאל מדריד ב'. לבסוף, הצליחה הקבוצה להשתקם במהלך עונה זו בסיימהּ במקום השני בליגה הספרדית.
במהלך שנת 2006, התפטר מתפקידו נשיא המועדון פלורנטינו פרס, ובבחירות לנשיאות המועדון, אשר נערכו בקיץ 2006, נבחר רמון קלדרון במקומו, בעוד שלתפקיד המנהל המקצועי נבחר פרדראג מיאטוביץ'. בעונת 2006/2007, עם מינוי פאביו קאפלו למאמן, חל שיפור במעמד הקבוצה. רוב שחקני ה"גלאקטיקוס" עזבו, ובתום העונה זכתה באליפות הליגה ה-30 שלה לאחר סיום דרמטי. בקיץ 2007, הצטרפו לקבוצה מספר שחקנים מוכשרים כמו אריין רובן, וסלי סניידר ופפה, ובסיום אותה עונה הקבוצה זכתה באליפות שנייה ברציפות.
את עונת 2008/2009 פתחה הקבוצה עם זכייה בסופר קאפ הספרדי, לאחר שניצחה את ולנסיה. עם זאת, לאחר רצף הפסדים, מונה ב-9 בדצמבר 2008 חואנדה ראמוס למשרת מאמן ריאל מדריד במקום ברנד שוסטר, אך מינוי זה לא ארך זמן רב, ומאמן ויאריאל מנואל פלגריני הצ'יליאני קיבל את מושכות הקבוצה.
בקיץ 2009 הקים מחדש הנשיא החדש-ישן פלורנטינו פרס את פרויקט ה"גלאקטיקוס", כשביצע מסע רכש של מאות מיליוני אירו, עם רכישתם של כרים בנזמה, צ'אבי אלונסו, ראול אלביול, אלברו ארבלואה וקאקה - תמורת 67 מיליוני אירו. השיא היה צירופו לקבוצה של כריסטיאנו רונאלדו מקבוצת מנצ'סטר יונייטד האנגלית, לאחר שנרכש ממנה תמורת 94 מיליוני אירו. סכום רכישה זה ניפץ את סכום שיאי ההעברות בכל הזמנים עד אז, שהיה שייך עד אז לזינדין זידאן (שנרכש גם הוא על ידי ריאל מדריד שמונה שנים מוקדם יותר, תמורת 76 מיליוני אירו).
בקיץ 2010, לאחר עונה שנחשבה לכישלון, לאור אי ההצלחה באירופה ואי השגת האליפות, פוטר מנואל פלגריני מתפקיד המאמן, ובמקומו מונה לתפקיד מאמנהּ היוצא של אינטר ואלוף אירופה הטרי, ז'וזה מוריניו. עוד בקיץ זה התחזקה ריאל מדריד בשחקנים: אנחל די מריה הארגנטינאי, פדרו לאון וסרחיו קנאלס הספרדיים, מסוט אוזיל וסאמי ח'דירה הגרמניים וריקארדו קרבאליו הפורטוגלי. זאת, למרות ששניים מתוך שלושת סמליה העיקריים של ריאל, גוטי וראול גונזאלס - עזבו את המועדון.
בעונת 2011/2012, עונתו השנייה של המאמן ז'וזה מוריניו, זכתה ריאל מדריד באליפות עם 100 נקודות ו-121 שערים שהבקיעה. בליגת האלופות הקבוצה הגיעה עד לחצי הגמר בו הפסידה לבאיירן מינכן בבעיטות הכרעה מ-11 מטר. מלך השערים של הקבוצה באותה עונה היה כריסטיאנו רונאלדו, עם 46 שערי ליגה ו-60 שערים בכל המסגרות.
בעונת 2012/2013 ריאל לא הצליחה לזכות באליפות והיא הודחה שנה שנייה ברציפות בחצי גמר ליגת האלופות, שם פגשה את בורוסיה דורטמונד והפסידה לה 3–4 בסיכום שני המשחקים. בנוסף, הפסידה בגמר גביע המלך ליריבתהּ העירונית, אתלטיקו מדריד, בהארכה. בתום העונה עזב מוריניו את הקבוצה.
בתחילת עונת 2013/2014 מונה המאמן האיטלקי, קרלו אנצ'לוטי למאמן הקבוצה ועם הגעתו נערכו שינויים בסגל שחקני הקבוצה. ב-16 באפריל 2014, זכתה ריאל מדריד בגביע המלך הספרדי ה-19 שלה כשניצחה את יריבתה ברצלונה 2–1. באותה עונה העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות בו גברה על אתלטיקו מדריד בתוצאה 4–1 לאחר הארכה והשלימה זכייה עשירית בתואר.
בעונת 2014/2015 ריאל מדריד פתחה את העונה בצורה מצוינת והשיא היה כאשר נצחה את ברצלונה בתוצאה 3–1, אך לקראת סיום העונה ריאל מדריד התחילה להחלש ולהידרדר. תחילה איבדה את ההובלה בליגה הספרדית לברצלונה, לאחר מכן הפסידה לאתלטיקו מדריד בשמינית גמר הקופה דל ריי (2–4 בסיכום), ולבסוף הפסידה בחצי גמר ליגת האלופות ליובנטוס (2–3 בסיכום).
עם סיום העונה פוטר קרלו אנצ'לוטי מאימון הקבוצה, ובמקומו מונה הספרדי רפאל בניטס. בסיום העונה עזב אחד הסמלים הגדולים בהיסטוריה, איקר קסיאס, בהעברה חופשית לפורטו ובכך סיים 25 שנות משחק במועדון.
ב-4 בינואר פוטר המאמן בניטס לאחר שבשמונת משחקיה האחרונים השיגה הקבוצה ארבעה ניצחונות בלבד. במקומו מונה זינדין זידאן, שאימן קודם לכן את קבוצת המילואים.[7] זידאן הצליח לשקם את ריאל, הוביל אותה לרצף ניצחונות בליגה ולזכייה בליגת האלופות, בפעם ה-11 בתולדות המועדון, לאחר ניצחון בדו-קרב פנדלים על אתלטיקו מדריד בגמר המפעל. בעונה שאחריה, עונת 2016/2017, הוביל זידאן את ריאל מדריד לזכייה באליפות הלה ליגה בפעם ה-33 בתולדותיה, ולזכייה נוספת בליגת האלופות, לאחר שהביסה בגמר 4–1 את יובנטוס האיטלקית (ובכך הפכה ריאל מדריד לקבוצה הראשונה בהיסטוריית המפעל, אשר זוכה בתואר זה פעמיים ברציפות). זידאן הנהיג סגנון משחק קבוצתי והתקפי, עובדה שהתבטאה ברצף של 65 משחקים בכל המסגרות, כולל כל 38 משחקי הליגה, בהם כבשה ריאל מדריד שער אחד לפחות.
את עונת 2017/2018 פתחה ריאל מדריד בסערה עם זכייה בסופר קאפ האירופי ובסופר קאפ הספרדי (לאחר שגברה על ברצלונה 5–1 בסיכום הכללי). בסיום עונה זו, זכתה ריאל בפעם השלישית ברציפות בליגת האלופות, לאחר שניצחה בגמר 3–1 את ליברפול האנגלית. זינדין זידאן הפך למאמן הראשון בהיסטוריה שזוכה 3 פעמים ברציפות בליגת האלופות וכריסטיאנו רונאלדו השלים זכייה חמישית בתואר וסיים בפעם השישית ברציפות כמלך השערים של ליגת האלופות. לאחר הזכייה ההיסטורית ב-31 במאי זידאן הפתיע והודיע על התפטרותו מאימון הקבוצה.[8] כחודשיים לאחר מכן, ב-10 ביולי, הודיע כריסטיאנו רונאלדו על רצונו לעזוב את הקבוצה ונמכר ליובנטוס האיטלקית תמורת כ-100 מיליון אירו.[9]
ב-12 ביוני 2018, יומיים לפני תחילת מונדיאל 2018, פורסם כי מאמן נבחרת ספרד ז'ולן לופטגי יתמנה להיות מאמנה של ריאל מדריד. בתגובה, פוטר למחרת מאימון הנבחרת על ידי ראשי ההתאחדות הספרדית. את עונת 2018/2019 פתחה קבוצתו של לופטגי באופן עגום ובמאזן הגרוע בתולדותיה מאז שנת 2000, עם שני הפסדים ברציפות, ארבעה משחקים ללא ניצחון, שלושה הפסדים בארבעה משחקים, כולל הפסד בליגת האלופות לצסק"א מוסקבה.[10] ב-29 באוקטובר 2018, יממה לאחר הפסד 1–5 בקלאסיקו לברצלונה, ולאחר 14 משחקים בלבד, פוטר לופטגי מאימון ריאל מדריד.[11] במקומו מונה סנטיאגו סולארי, אך גם הוא לא הצליח ופוטר בעקבות שבוע של הפסדים, בו ריאל מדריד הודחה מגביע המלך הספרדי (הפסידה 0–1 לברצלונה), הודחה מליגת האלופות (הפסידה 1–4 לאייאקס אמסטרדם) ואיבדה סיכוי מעשי לזכות באליפות ספרד. במקומו חזר לתפקיד זינדין זידאן, שמונה בשנית למאמן ב-11 במרץ 2019.
בסוף עונת 2019/2020, זכתה הקבוצה באליפות ספרד לאחר שניצחה 1–2 את ויאריאל.[12][13]
בעונת 2020/2021 סיימה הקבוצה במקום השני, סגנית לירביתה העירונית אתלטיקו. מספר ימים לאחר סיום העונה הודיע המאמן זידאן כי הוא עוזב את תפקידו.[14]
לאחר עזיבת זידאן מונה קרלו אנצ'לוטי האיטלקי לתפקיד מאמן הקבוצה. תחת אנצ'לוטי זכתה ריאל מדריד בסופר קאפ הספרדי בינואר 2022, ובאליפות ספרד לעונת 2021/2022 באפריל 2022. בליגת האלופות, העפילה הקבוצה לגמר לאחר שביצעה מהפכים בדקות הסיום בכל שלבי הנוקאאוט. בשמינית הגמר נגד פריז סן-ז'רמן, שלושער של כרים בנזמה בין הדקות 61–78 הספיק כדי למחוק פיגור של שני שערים ולהעפיל לשלב הבא. ברבע הגמר מול צ'לסי, שער של רודריגו בדקה ה-80 שלח את המשחק להארכה, בה הבקיע בנזמה את שער הניצחון. בחצי הגמר נגד מנצ'סטר סיטי, צמד של רודריגו בתוספת הזמן מחק פיגור שני שערים ושלח את המשחק להארכה, בה הבקיע בנזמה את שער הניצחון מבעיטת עונשין. במשחק הגמר ניצחה ריאל 1–0 את ליברפול משער של ויניסיוס למרות שליטה מוחלטת של ליברפול, והודות להופעה גדולה של טיבו קורטואה בשער, הופעה שזיכתה אותו בפרס השחקן המצטיין של המשחק. ניצחון זה הביא לריאל מדריד את הגביע ה-14 שלה, לפחות פי שניים יותר מכל קבוצה אחרת. בעונת 2023/2024 זכתה ריאל מדריד תחת שרביטו של אנצ'לוטי בליגת האלופות באירופה, לאחר שניצחה במשחק הגמר את בורוסיה דורטמונד 0:2. עבור ריאל מדריד זו הייתה הזכייה בפעם ה-15, מתוך 18 הופעות בגמר, המהווה שיא הזכיות בליגת האלופות. מאז שנת 1981 הגיעה ריאל ל-9 גמרים וניצחה בכולם.[15]
ההמנון הראשון של ריאל מדריד, בביצועו של חוסה דה אגילר, נכתב לראשונה על אחת ממפיות מסעדת "La Rana Verde". מריאנו גארסיה, אשתו מרסדס אמור פארינה, אנטוניו וילנה סאנצ'ז והמאסטרו לואיס קיסנרוס גאליאנה אחראים על כתיבת המילים.
בשנת 2002, לרגל חגיגות מאה שנה לייסוד המועדון, נכתב ההמנון "Himno del Centenario". את המילים והלחן כתב חוסה קאנו (אנ'), והמבצע הוא הטנור המפורסם פלאסידו דומינגו (Placido Domingo).[16]
בסיום עונת 2013/14, אחרי הזכייה בגביע האלופות העשירי בתולדות המועדון, החליט המוזיקאי נדיר חייאת (שידוע בשם הבמה ‘רד-וואן’) ליצור המנון שיציין את ההישג ההיסטורי. יחד עם מילותיו של מנואל ז’אבויס כתבו השניים את "המנון הדסימה" (שפירושו עשר בספרדית), שפזמונו החוזר הוא "Hala madrid Y nada más". ההמנון מושמע לפני כל משחק של הקבוצה באצטדיונה הביתי, וכן בכל פעם שהיא מבקיעה שער.
     תלבושת הקבוצה בשנים הראשונות
|
צבע החולצה והמכנסיים של ריאל מדריד מאז הקמתה היה לבן, אם כי בשנותיה הראשונות הופיע פס כחול על חולצתהּ, ושלא כיום, צבע גרבי המועדון היה כחול כהה. התלבושת המפוספסת הוחלפה בשנת 1902 בתלבושת לבנה לחלוטין. באותה שנה, גם הגרביים הכחולים הוחלפו בשחורים. בשנות ה-40 המוקדמות שינה מנהל הקבוצה פעם נוספת את צבע המדים על ידי הוספת כפתורים בשמאל החולצה וסמל המועדון. ב-23 בנובמבר 1947, במשחק מול אתלטיקו מדריד באצטדיון "מטרופוליטנו", הפכה ריאל לקבוצה הספרדית הראשונה הנושאת מספרים על גב חולצותיה. צבע תלבושת החוץ המסורתית של המועדון היה שחור-ארגמן.
חולצת המועדון הנוכחית מיוצרת על ידי חברת אדידס, החתומה עמו על חוזה משנת 1998. ספונסר הקבוצה הראשון היה חברת זאנוסי, אשר הייתה חתומה על חוזה עם המועדון בין השנים 1982–1985. לאחר מכן, חתם המועדון על חוזה חדש עם חברת פרמלט, ובהמשך עם חברת אוטייסה, לפני החתימה על הסכם עם חברת "טאקה", שהחל בשנת 1992 והסתיים בשנת 2001. ב-2002 חתמה הקבוצה על חוזה עם חברת סימנס, ולוגו חברת BenQ סימנס הופיע על חולצת המועדון. ספונסר הקבוצה הנוכחי הוא חברת פליי אמירטס.
* Realmadrid.com הופיעה כספונסר של החולצה כדי לקדם את האתר החדש של הקבוצה
ערך מורחב – אצטדיון סנטיאגו ברנבאואצטדיונהּ הביתי של הקבוצה הוא ה"סנטיאגו ברנבאו", הממוקם בעיר מדריד. שמו הקודם של האצטדיון היה: "אצטדיון נואבו צ'מרטין" ("Estadio Nuevo Chamartin").
האצטדיון נחנך בדצמבר 1947, ונושא את השם "סנטיאגו ברנבאו" החל מינואר 1955, על שמו של נשיא (אנ') המועדון לשעבר. במשחק הראשון שנערך באצטדיון שיחקה ריאל מדריד נגד קבוצת בלנשש הפורטוגלית. כיום קיבולת האצטדיון היא 81,044 צופים, לאחר ששונתה מספר פעמים לאורך השנים כשהשיא היה 120,000 מקומות.
במהלך השנים התקיימו באצטדיון מספר משחקים חשובים, בהם גמר מונדיאל 1982, גמר יורו 1964, גמר ליגת האלופות (4), גמר גביע המלך הספרדי (36), גמר אליפות העולם למועדונים, וגמר גביע הליברטדורס 2018. והוא האצטדיון היחיד בעולם שאירח את כל המשחקים הללו.
ערך מורחב – הקלאסיקולריאל מדריד יריבות ספורטיבית עתיקת יומין עם ברצלונה, יריבות המכונה אל קלאסיקו. מבחינה ספורטיבית, מבוססת היריבות עם ברצלונה על היותה קבוצה מצליחה אף היא בכדורגל הספרדי והאירופי. עם זאת, מבוססת היריבות גם על רקע פוליטי[דרושה הבהרה]. מאז הקמתם, ייצגו שני המועדונים מחוזות שונים בספרד: ריאל מדריד את קסטיליה, וברצלונה את קטלוניה. היריבות הגיעה לשיאהּ בתקופת שלטונו של הרודן פרנסיסקו פרנקו, אז נחשבה ריאל הקבוצה המייצגת את השלטון בספרד, ולעומתה ברצלונה - הקבוצה המייצגת את האופוזיציה. למרות זאת, במהלך מלחמת האזרחים בספרד, נפגעו חברי שני המועדונים מתומכי פרנקו, ודווקא שחקני ברצלונה תמכו בגלוי בשליט.[דרוש מקור] פרנקו הרוויח מהצלחות ריאל באירופה, והשתמש במועדון ככלי שרת למטרות תעמולה פשיסטית. עם זאת, בתוך ספרד, ניצל פרנקו בבד בבד גם את הצלחותיה של ברצלונה לקידום צרכיו האישיים. הוא תמך ביריבות בין המועדונים, על מנת להסיח את דעת האוהדים ממסעות התעמולה הפשיסטיים שניהל, ובהם עסק ללא הרף.[דרוש מקור]
ערך מורחב – הדרבי של מדרידהמשחקים בין ריאל מדריד לאתלטיקו מדריד מכונים דרבי, כיוון ששתי הקבוצות שוכנות באותה עיר, מדריד.
על פי מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד,[17] קיימים לקבוצה מעל 287 מיליוני אוהדים ברחבי העולם, ריאל אף מובילה בכמות העוקבים ברשתות המדיה החברתיות.[18][19] לצורך הידוק הקשרים עם קהילות האוהדים מסביב לעולם, המועדון מתנהל מול סניפים מקומיים המכונים "פנייה מדרידיסטה" (בספרדית: Peña Madridista) ומהווים את מועדוני האוהדים הרשמיים בכל מדינה.
ערך מורחב – ריאל מדריד קסטיליהריאל מדריד קסטיליה היא קבוצת המילואים של המועדון, המשחקת כיום בסגונדה ב'. הקבוצה נוסדה בשנת 1930 תחת השם "אגרופסיון דפורטיבה פלוס פטרה". בשנת 1972, שונה שמהּ ל"מועדון הכדורגל קסטיליה". בשנת 1991, שונה שמהּ פעם נוספת ל"ריאל מדריד ב'", ובשנת 2004 קיבלה הקבוצה את שמהּ הנוכחי, "ריאל מדריד קסטיליה". הקבוצה זכתה פעמיים בגביע הספרדי לנוער, פעם אחת באליפות ה-"Segunda División" (הליגה הספרדית השנייה) ושלוש פעמים באליפות הליגה השלישית. בעונת 1979/80, הקבוצה הגיעה עד לגמר גביע המלך הספרדי, שם הפסידה 1–6 לקבוצת האם, ריאל מדריד. כוכבי עבר והווה רבים גדלו בקבוצה לאורך השנים.
|
|
ערך מורחב – ריאל מדריד קסטיליה
|
|
| תפקיד | שם |
|---|---|
| מאמן ראשי |  קרלו אנצ'לוטי |
| עוזר מאמן | דווידה אנצ'לוטי |
| עוזר מאמן טכני | פרנצ'סקו מאורי |
| מאמן כושר | אנטוניו פינטוס |
| עוזר מאמן טכני/כושר | בנחמין פולקו |
| מאמן שוערים | לואיס יופיס |
| אנליסט | סימאונה מונטנארו |
| פיזוטרפיסט | חוסה קרלוס פראלס |
.jpg)
גביע אירופה לאלופות/ליגת האלופות: 15 זכיות (שיא)
הסופר-קאפ האירופי
החל משנות ה-50 של המאה ה-20 עם די סטפנו פושקאש וקופה ועד למאה החדשה עם רונאלדו נזאריו, זידאן ובהמשך כריסטיאנו רונאלדו עברו והתפרסמו בריאל מדריד עשרות שחקנים. מדיניות ה"גלאקטיקוס" של ריאל וההצלחה שלה בחזיתות רבות מיתגה אותה כמועדון-על, ושחקנים גדולים ברחבי העולם רצו להצטרף למועדון מה שהוביל לכך שאגדות כדורגל רבות שיחקו בשורותיו.
סנטיאגו ברנבאו חסינטו קינקוסס ריקרדו זאמורה חואניטו אלונסו פרנסיסקו "פאקו" חנטו
אלפרדו די סטפנו
רמון קופה
פרנץ פושקש פירי סנטיאנה חוסה אנטוניו קמאצ'ו
פול ברייטנר חואניטו מיצ'ל אמיליו בוטרגניו מנולו סאנצ'יס רפאל מרטין ואסקס מיגל פרדסה רפאל גורדיו
הוגו סאנצ'ס ברנד שוסטר פרננדו היירו
איוואן זמורנו ראול גונזלס חוסה אמביסקה גוטי
רוברטו קרלוס
פרדראג מיאטוביץ'
קלרנס סידורף
דאבור שוקר פרננדו מוריינטס איקר קסיאס מיצ'ל סלגאדו
סטיב מקמנמן
לואיש פיגו קלוד מאקללה זינדין זידאן רונאלדו (נזאריו) מייקל אואן דייוויד בקהאם סרחיו ראמוס רוד ואן ניסטלרוי אלברו ארבלואה מרסלו פפה כריסטיאנו רונאלדו צ'אבי אלונסו כרים בנזמה קאקה אנחל די מריה לוקה מודריץ'
גארת' בייל
קיילור נבאס
טיבו קורטואה אדן אזאר נאצ'ו פרננדס
.jpg)
נכון ל-28 במאי 2022. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.
| # | שם | שנים בקבוצה | הופעות |
|---|---|---|---|
| 1 | ראול גונזלס | 1994–2010 | 741 |
| 2 | איקר קסיאס | 1999–2015 | 725 |
| 3 | מנולו סאנצ'יס | 1983–2001 | 710 |
| 4 | סרחיו ראמוס | 2005– 2021 | 671 |
| 5 | כרים בנזמה | 2009-2023 | 605 |
| 6 | סנטיאנה | 1971–1988 | 645 |
| 7 | פרננדו היירו | 2003-1989 | 601 |
| פרנסיסקו חנטו | 1953–1971 | 601 | |
| 9 | חוסה אנטוניו קמאצ'ו | 1973–1989 | 577 |
| 10 | פירי | 1964–1980 | 561 |
| # | שם | שנים בקבוצה | שערים | הופעות |
|---|---|---|---|---|
| 1 | כריסטיאנו רונאלדו | 2009–2018 | 450 | 438 |
| 2 | כרים בנזמה | 2009–2023 | 323 | 605 |
| 3 | ראול גונזלס | 1994–2010 | 323 | 741 |
| 4 | אלפרדו די סטפנו | 1953–1964 | 308 | 396 |
| 4 | סנטיאנה | 1971–1988 | 290 | 645 |
| 6 | פרנץ פושקש | 1958–1966 | 242 | 645 |
| 7 | הוגו סאנצ'ס | 1985–1992 | 208 | 282 |
| 8 | פרנסיסקו חנטו | 1952–1970 | 182 | 601 |
| 9 | פירי | 1979-1964 | 172 | 561 |
| 10 | אמיליו בוטרגניו | 1983–1995 | 171 | 463 |
אתר האינטרנט הרשמי של ריאל מדריד (בספרדית, באנגלית, בצרפתית, בפורטוגזית, ביפנית, באינדונזית, בסינית ובערבית)
ריאל מדריד, ברשת החברתית פייסבוק
ריאל מדריד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ריאל מדריד, ברשת החברתית אינסטגרם
ריאל מדריד, ברשת החברתית טיקטוק
ריאל מדריד, ברשת החברתית LinkedIn.svg){kind=icon}
ריאל מדריד, סרטונים בערוץ היוטיוב
ריאל מדריד, ערוץ באתר Twitch.tv
נדן פלדמן, ספורט | אלופת החובות, באתר TheMarker, 30 בנובמבר 2014Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
