שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

חמדת ימים (ספר)

ספר העוסק במנהגים והלכות, בעיקר של מועדי ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Remove ads

ספר חמדת ימים הוא ספר העוסק במנהגים והלכות, בעיקר של מועדי ישראל, בספר תוכחות מוסר, על פי הקבלה בכלל וקבלת האר"י בפרט, ופורסם לראשונה בידי הרב ישראל יעקב אלגאזי באיזמיר תצ"א (סביבות 1731). ישנם שסברו כי מחבר הספר הוא נתן העזתי.

עובדות מהירות מידע כללי, שפת המקור ...

שאלת זהותו וטיבו של המחבר - האם קדום או מאוחר, והאם היה שבתאי או נאמן למסורת נתונים במחלוקת, ובעקבות כך גם היחס למנהגים הכתובים בספר.

Remove ads

שבתאות בספר

סכם
פרספקטיבה

הספר הודפס 54 שנה לאחר מות שבתי צבי. בתוך הספר הודפסו שירים ובהן אקרוסטיכון "נתן עזתי", וכן מאמרים הידועים בהתייחסותם לשבתאים.[1]

כיום מוסכם על חוקרים מן האקדמיה שמדובר בלקט, רובו ככולו מתוך כתבים קבליים של תלמידי האר"י ומנהגים והלכות שאין מקורם בשבתאות, ממגוון תקופות ומקורות, ותוך השמטת השמות המקוריים.[2][3] בעבר היו שסברו, בעקבות היעב"ץ, שכותב הספר עצמו, כולל המנהגים שבו, היה נתן העזתי השבתאי או מחבר שבתאי מאוחר יותר.[4][5]

חוקר הקבלה ישעיה תשבי טען על סמך דברי ספרים אחרים, מאוחרים יחסית, שהוטמעו בתוך "חמדת הימים", שהספר התחבר על ידי צוות תלמידי חכמים מאיזמיר שהושפעו מהשבתאות.

בחוגי היהדות האורתודוקסית הייתה מחלוקת עזה בעניין שבתאות הספר, שקיבלה פרסום במסגרת התנגדותו החריפה של רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) בפולמוס על שבתאותו של רבי יהונתן אייבשיץ, כך כתב "הצצתי בו שעה מועטת ונרתעתי לאחורי, אז ידעתי מה טיבו ושמץ מינות ש"ץ שר"י (=שבתי צבי שם רשעים ירקב) המובלעת בתוכו בשקוצים ורמזים אין מספר". מלבד היעב"ץ, הבעש"ט[6], תלמידו רבי יצחק מדרוהוביץ'[7] והרב יהודה פתיה, סברו כי יש בספר מן השבתאות.[8]

חלק מאדמו"רי החסידות סברו כי אפשר ללמוד בספר ואף לנהוג בחלק מן המנהגים שכתובים בו, תוך הסתייגות מחלקים שזוהו במפורש עם שבתאות.[9][10]

הראשון שניסה לפרוך את שבתאות הספר באופן שיטתי, היה המקובל הליטאי-ירושלמי ר' מנחם מנכין היילפרין, שהחל לעסוק בנושא כבר בשנות ה-70 של המאה ה-19.[11] עוד בהיותו בליטא שלח מכתב לר' ישראל ברגר מבוקרשט, שעל סמך דבריו פרסם בקיץ ה'תר"ס (1900) מאמר ארוך במאסף התורני "וילקט יוסף", בו הגן על הספר וטען שמחברו חי לפני נתן העזתי. המאמר גרר תגובות רבות לשני הצדדים.[12] במקביל, בערך באותה שנה,[13] ר' מנחם מנכין פרסם בירושלים את חיבורו "כבוד חכמים", בו ניסה להפריך את עמדתו של ר' יעקב עמדין. החיבור הוליד ויכוח בינו לבין ר' מרדכי לוריא, שפרסם חוברת בשם "אמת ליעקב" (בתוך מהדורתו לשו"ת הרשב"א חלק שישי, ירושלים תרס"ג/1903), ולאחר שרמ"מ פרסם מהדורה שנייה של ספרו בה השיב על הטענות – פרסם נגדו לוריא חוברת חדשה בשם "מלחמת יעבץ" (ירושלים תרע"ד/1914). נגד חיבורו של היילפרין כתב גם האדמו"ר ר' חיים אלעזר שפירא ממונקאטש מאמר בשם "משיב מפני הכבוד", שפורסם בספרו "חמשה מאמרות".[14][15]

Remove ads

מחבר הספר

סכם
פרספקטיבה

לראשונה נדפס הספר באיזמיר בשנים ה'תצ"א–תצ"ב (1731–1732), והמביא לבית הדפוס היה ר' ישראל יעקב אלגאזי מאיזמיר,[16] הכותב שרכש את כתב היד בצפת, בלי ציון שם מחברו. בהקדמתו לספר הוא משבח אותו ואת גדולת מחברו, ומתאר כיצד הגיע הספר לידיו. תוך שלושים שנה נדפס שבע פעמים נוספות.

היעב"ץ טען כי מחבר הספר הוא נתן העזתי. דוד כהנא מראשוני תנועת ההשכלה הסכים עם קביעתו של היעב"ץ בסוף ספרו ('תוי ספרים') 'אבן התועים',[5][17] וכן צבי גרץ.

בשנת תשי"ד (1954) יצא לאור ספרו של אברהם יערי "תעלומת ספר" (בהוצאת מוסד הרב קוק) ובו ההשערה שהמחבר הוא הדיין בנימין הלוי מתלמידי האר"י, הקודם לשבתאי צבי ולשבתאות.[18] גרשם שלום חלק על מסקנתו של יערי לזהות את המחבר עם רבי בנימין הלוי ונקט כדעתו של היעב"ץ כי מחבר הספר הוא נתן העזתי.[19]

בכסלו תשס"ט (2008) יצא לאור 'אוצר חמדת ימים' של הרב דוד שלמה קוסובסקי-שחור, המבסס את ההשערתו של יעירי המזהה את המחבר עם רבי בנימין הלוי[20] ובמבוא מורחב לאחת ממהדורות הספר, הרב משה צוריאל כתב תגובה לכל הדעות השוללות את תוכן הספר.[21] יערי טען כי הפיוט הכלול בספר ובו אקרוסטיכון שמו של נתן העזתי אינו מגוף חיבור הספר המקורי.[18]

ההיסטוריון מאיר בניהו טען שמחבר הספר הוא ככל הנראה הרב ישראל יעקב אלגאזי עצמו. הרב אלגאזי היה רבו של החיד"א, ואביו של רבי יום טוב אלגאזי, רבה העתידי של ארץ ישראל.[22][5]

ישעיה תשבי, תלמידו של שלום, מספר מאמרים המפריכים את כל טענותיו של יערי ומצביעים על כך שהספר חוּבּר בקרב חוגו של רבי חיים אבולעפיא באיזמיר, נותן ההסכמה לספר, והכולל גם את רבי יעקב אלגאזי, המביא לדפוס של הספר לראשונה, וחבריו לבית המדרש "כתר תורה", וכן המדפיסים רבי יונה אשכנזי ורבי דוד חזן. תשבי קבע כי הספר חובר בחלק הראשון של המאה השמונה עשרה, כחלק מהפעילות השבתאית של החוג. מרבית ממצאיו של תשבי לעניין הספר הם המקובלים כיום בעולם האקדמיה.[23]

בנוסף לתשבי, פרסמו יעקב ברנאי ומאיר בניהו אף הם מאמרים, המצביעים על הזיקה השבתאית של הספר.[24] לעומתם, טען משה פוגל,[25] כי מחבר הספר השתמש אומנם בקטעי ליטורגיה ותיקוני תשובה שבתאים, אך עשה זאת בשל ערכם ואיכותם, ואין בכך כדי להצביע על שבתאותו.[26] בנספח למאמרו, ערך פוגל דיון בקשר לדמותו של בעל חמדת ימים, והציע: "במקום לנסות ולהצביע על הדמות ההיסטורית שחיברה-ערכה את חמדת ימים עדיף להסתפק בשרטוט קווים המאפיינים את המחבר".[27] מתוך כך, הוא הגיע למסקנה כי העבודה על הספר - הן כתיבה והן עריכה של קטעים קדומים שצרף המחבר לספר - ארכה עשרות שנים, משנת 1671 לשנת 1712, והייתה מפעל חייו, אם כי הוא לא הספיק להשלימה.[28]

היו ניסיונות נוספים לזיהוי המחבר, כדלקמן: דוד פרנקל, שסבר כי המחבר הוא ישראל שלמה לינגו.[29] ההצעה נדחתה על ידי שלום[30]; ישעיה תשבי, שסבר בשנות הארבעים (קודם עריכת מחקריו הנ"ל), כי המחבר הוא ר' חזקיה דה סילוא, מחבר הספר פרי חדש, אך לא המשיך במחקר בשאלה זו[31]; יעקב ברנאי, שהעלה השערה כי המחבר הוא רבי יעקב וילנא, אך נראה כי זנחהּ.[32] מאיר בניהו, שסבר כי המחבר הוא יעקב אלגזי[33]; והרב יעקב משה טולדנו, שהציע את רבי חייא ב"ר יוסף דיין כמחבר הספר.[34]

כיום, חוקרי האקדמיה סבורים שמדובר בלקט ערוך בשינויי לשון מתוך ספרים עתיקים או ישנים יותר, אמנם רובם ככולם לפני השבתאות, ושהמלקט הוא הרב (ישראל) יעקב אלגאזי עצמו, המביא לדפוס והמפרש, שאין ספק שאין בו שבתאות. ההוכחות לכך הן לשוניות: מטבעות לשון ששונו מהציטוטים המקוריים, ואשר ייחודיים לרב אלגאזי, החוזרים פעמים רבות לאורך הספר, וכן הוכחה מתוך מהדורה מודפסת ראשונה של הספר, שם בתוך ההערות של הרב אלגאזי קיימת הודאה לכאורה, שהוא עצמו מחבר הספר.[4] עדיין יש מן החוקרים הסבורים שחלק מן המנהגים עצמם והכתוב בספר הוא פרי עטו של הרב אלגאזי או עוזריו, ובכל מקרה שמקורן שבתאי.[35]

Remove ads

תוכן והשפעה

סכם
פרספקטיבה

הספר הוא בעל חשיבות לתרבות היהודית של היום, שכן הלכות ומנהגים רבים נלקחו ממנו הלכה למעשה. תוכנו של הספר רצוף במאמרי מוסר והתעוררות על פי דרך הקבלה. הוא אחד המקורות לחידוש מנהגי החג ט"ו בשבט בדורות האחרונים, והמקור לתיקון ליל שביעי של פסח המקובל בקהילות הספרדים. בהוצאות החדשות מובאות בתחילת הספר רשימה של עשרות מנהגים שנשתרשו בעקבות ה"חמדת ימים" כאשר הוא המקור היחיד הידוע למנהגים אלו.

השימוש בספר נפוץ ומקובל בעיקר בין חכמי הספרדים, ומנהגים קבליים שונים שמקורם בספר השתרשו בכל קהילות ישראל. גם בחוגי החסידות לא הייתה תמימות דעים באשר לספר, היו שוללים והיו מזכים. התנגדות חריפה הובעה בידי אדמו"רי קומרנא בספריהם, וזידיטשוב. דעה חיובית אודות הספר הביע[36] רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו של הגאון מווילנה, באומרו כי מאחר שהגר"א שיבח מאמר המופיע בספר, אם כן אין לדבר דברי גנאי על הספר. גם רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא כתב בצוואתו הנדפס בספרו יסוד ושורש העבודה ללמוד בספר.

הרב שלמה אלישיב הגדירו כ"אחד מקדושי עליון".[37] הספר, במהדורה משנת ה'תשס"ג (2003), נפתח בהסכמתו של הרב עובדיה יוסף: "לא ייכנס בלבי התלהבות מקדושת שבת ויום טוב, אלא על ידי קריאה בספר התורה הזה".

מאידך, הרב מרדכי אליהו אמר "מאותו יום שקראתי במנחת יהודה על כך, אינני מחזיק בביתי את הספר 'חמדת הימים', למרות שהוא ספר יפה מאד." כן אמר הרב אליהו שרבי יוסף חיים בעל הבן איש חי חיבר את ספרו 'לשון חכמים' בעיקר כדי שלא ישתמשו בספר 'חמדת ימים'.[38] לעומת זאת, יש הטוענים שהבן איש חי הסכים לספר 'חמדת ימים' והביאו ראיה לכך ממה שמביא בספריו כמה פעמים מדברי הספר.

הרב הבן איש חי[39]כתב בתוך דבריו ”ואין לסמוך בדבר זה על ספר חמדת ימים ביום הקדוש הזה (= יום כיפור) שהוא חמדת הימים של כל השנה”.

לקריאה נוספת

Remove ads

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חמדת ימים בוויקישיתוף

מהדורות שונות של הספר

על הספר

Remove ads

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads