חזקיה די סילוה

הרב חזקיה די סילוה (~ה'תט"ז, 1656 - ~ה'תנ"ו, 1695^[1]) היה פוסק, שד"ר, ומגדולי רבני ארץ ישראל במאה ה-17. מחבר הספר פרי חדש.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

חזקיה די סילוה

ציור שנמצא בגנזיו של צבי הירש להרן
לידה	1659 ליוורנו, טוסקנה
פטירה	1698 (בגיל 39 בערך) ירושלים, האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה	ישראל בית הקברות בהר הזיתים, ירושלים
תקופת הפעילות	?–1698
צאצאים	דוד די סילוה

סגירה

ביוגרפיה

נולד בליוורנו שבאיטליה. בהיותו כבן 20 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים ולמד בה אצל רבי ישראל יעקב חאגיז בבית יעקב. במהלך התקופה הקצרה מעלייתו עד לנישואיו, בגיל 22 נשא לאישה את חנה בתו של רבי רפאל מרדכי מלכי, חמיו של רבי משה חגיז, ואחותו של רבי עזרא מלכי (בעל "שמן למאור" על ספר המאור ו"מלכי בקודש" על הרמב"ם)^[2]. בנו רבי דוד די סילוה היה רופא בירושלים.

בשנים שלאחר נישואיו עמל בתורה. ידוע שלמד אצל רבי שלמה קוסטא ורבי יהודה שארף במצרים, ואצל רבי משה גאלנטי בירושלים. לאחר פטירת של הרב גאלנטי התמנה לראש ישיבה במקומו, עוד לפני הגיעו לגיל 30. בין השנים 1688–1692 נסע בשליחות לאירופה וידוע ששהה באמסטרדם, שם סיים לכתוב את חלק יורה-דעה של ספרו, והדפיסו.

בחזרתו לירושלים הקים בה את ישיבת בית יעקב פירירא, ועמד בראשה עד פטירתו.

מתלמידיו: רבי יצחק הכהן רפפורט, מחבר ספר "בתי כהונה"; רבי שלמה אלגאזי (השני) רבה של מצרים; רפאל יצחק זרחיה אזולאי (אבי החיד"א). נפטר בגיל 39 בלבד. נקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

בשכונת זיכרון משה בירושלים, קיים רחוב על שם ספרו "פרי חדש".

ספרו פרי חדש

סכם

פרספקטיבה

הספר מקיף את החלקים אורח חיים ויורה דעה, ופירוש לתשעה סימנים באבן העזר שנקטעו בתחילתם ובסופם. החלק על יורה דעה יצא לאור בחיי המחבר (אמשטרדם תנ"ב, 1692), ואילו החלק על אורח חיים ואבן העזר יצא לאור על ידי בנו, רבי דוד, לאחר פטירתו (אמשטרדם תס"ו, 1706). חלק גדול מהספר על חלק אורח חיים נקבר עמו בטעות ביחד עם כתבי קבלה שלו.

ספרו מתאפיין בגישה מקורית מאוד, הבוחנת את דברי הפוסקים שקדמו לו באופן ביקורתי לאור דברי התלמוד, ללא משוא פנים. יש דמיון מסוים בין גישתו כפוסק לבין זו של הגר"א, ובפרטי הלכה רבים יש התאמה בין דעותיהם. הספר זכה להסכמותיהם של רבני דורו בירושלים, חברון ואמסטרדם, אולם עצמאותו וסגנונו עוררו גם ביקורת.

בשו"ת גינת ורדים לר' אברהם בן מרדכי הלוי ממצרים^[3] מובא כי כאשר הגיע הספר פרי חדש למצרים "עברו מעברה על מקצת דבריו ומצאו ששלח רסן לשונו לדבר תועה על גדולי ישראל אשר מימיהם אנו שותים... ועל רבינו הגדול בית יוסף... כתב עליו שטנה", ולפיכך החליטו חכמי מצרים להחרים "שלא יקרא שום אדם בספר הלז, לא קריאת עראי ולא קריאת קבע", אך את ר' חזקיה עצמו החליטו שלא להחרים בשל גדולתו בתורה. המחבר דן האם ניתן להתיר חרם זה לאחר מותו של ר' חזקיה ומסקנתו שדי בכך שבית הדין שאסר על קריאת הספר יתיר את החרם ובכך יהיה מותר לעיין בו. אמנם תלמידו של הפרי חדש, ר' שלמה אלגאזי נתמנה לרבה של מצרים והיה שם רב במשך ארבעים וחמש שנים, וכל הוראותיו היו כדעת רבו^[4].

בדורות מאוחרים יותר התקבל הספר ללא עוררין, אף נדפסו ליקוטים מדבריו ברוב מהדורות השולחן ערוך, והוא משמש כיום כאחד מספרי היסוד בפסיקת הלכה. רבי חיים בן עטר כתב את ספרו פרי תואר ליישב את תמיהות הפרי חדש על הפוסקים בחלק יורה דעה.

ציוריו

ישנם מספר ציורים של דמותו, רובם נעשו בחייו.^[5]

ציור הנמצא בחדר הרבנים של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם.^[6]
במוזיאון ישראל בירושלים ישנו דיוקן אנונימי מאת צייר בן המאה ה-17 (ציור שמן. השונה מדיוקנו בגיר הנמצא בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם).
בגנזיו של צבי הירש להרן נמצא ציור נוסף.