סולת

סולת היא דגן, בדרך כלל חיטה, הטחון בטחינה דקה.

גרגירי סולת

בסבוסה - עוגת סולת

סולת היא גוש קמח עבה בקוטר רבע עד שלושת רבעי המילימטר ה"נופל" בשלבים הראשונים של הטחינה ממרכז גרעין החיטה. כמות הסולת המתקבלת היא בדרך כלל כ־3 עד 5 אחוזים מנפח הגרעין, ובאה על חשבון הקמח הבהיר. אם אין צורך בייצור סולת, החומר ימשיך את תהליך הטחינה, וייטחן עד להפיכתו לקמח.

ערכים תזונתיים (ל-100 גרם)
אנרגיה	360 קלוריות
פחמימות	73 גרם
סיבים תזונתיים	4 גרם
חלבון	12.7 גרם
שומן	1.1 גרם
שומן רווי	0.2 גרם
מים	13 גרם
ויטמין B1 (תיאמין)	0.28 מ"ג
ויטמין B3 (ניאצין)	3.31 מ"ג
ברזל	1.2 מ"ג
זרחן	136 מ"ג
אשלגן	136 מ"ג

מאכלי סולת

מהסולת ניתן להכין דייסה, כאשר אופים או מבשלים אותה עם מים או חלב, ממתיקים וחומרי טעם כשנף. במטבח הצפון אפריקאי השימוש הרווח בסולת הוא להכנת קוסקוס ומיני קינוחים מתוקים. באזור טוסקנה שבאיטליה נהוג להכין ממנה סוג פסטה בשם פיצ'י. במטבח הכורדי ובמטבחים מזרח תיכוניים אחרים, נוהגים להשתמש בין היתר בסולת לציפוי קובה, אם כי נפוץ יותר השימוש בבורגול. במטבח התימני נהוג לשלב במרק התימני המפורסם מאכל דמוי פירה בשם "עסיד" שעשוי מסולת.

עוגת סולת נפוצה בגרסאות שונות בקרב עמי המזרח התיכון. במטבח היהודי נהוגה כמאכל בתום יום הכיפורים, לשבירת הצום.

בין שמותיה^[1]: בסבוסה (במטבח הערבי), ספרא או ספרה (במטבח הטריפוליטאי), טישפישטי (במטבח הספרדי, טורקי ובולגרי), הריסה/הרישה (במטבח התוניסאי והאלג'יראי), שאמאלי (ביוון).

הסולת ביהדות

הסולת מוזכרת בתנ"ך ובלשון חכמים פעמים רבות, ומשמעותה שונה מזו שבעברית החדשה^[2], והיא חלקי הקמח המובחרים שהופרשו ממנו הסובין, ואף חלקי הקמח הדק^[3][4]. אבן עזרא מפרש את שורש המילה מלשון הגבהה וסילוק הפסולת ככתוב: ”סִלָּה כָל אַבִּירַי” (איכה, א', ט"ו).

הסולת מתוארת בלשון המקרא כמוצר יקר, ”וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה” (יחזקאל, ט"ז, י"ג), וסולת חיטים היא החומר שעולה על המזבח כמנחה לקורבנות השונים, מלבד מנחת העומר בה מקריבים סולת שעורים, ומנחת סוטה שלא באה מן הסולת כלל.

הצירוף "סָלְתָּהּ וְשַׁמְנָהּ" (נהגֶה: סוֹלתה ושַמנהּ; על פי רוב מוסב על נסתרת, אך גם נוטה לפי הגופים: סולתו ושמנו, סולתם ושמנם וכיוצא בזה) מציין את הטוב שבטוב, הטוב והמובחר, החלק המשובח מכול, העידית. מקורו בספר ויקרא, פרק ב':

"וְנֶפֶש כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וֶהֱבִיאָהּ אֶל-בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל-לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'"

גם היפוך סדר הרכיבים מקובל: שַמנה וסוֹלתה.

סמולינה

סולת מחיטה קשה (דורום) נקראת סמולינה, ומשמשת לייצור פסטה איכותית. יש המוסיפים סמולינה ללחם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סולת בוויקישיתוף

• דייסת סולת, מאתר "טבע הריפוי"
• שירשור מתכוני סולת, בפורום מתכונים של תפוז אנשים
• רפרפת סולת - קינוח הודי, מאתר הנטורופתיה הישראלי
• טישפשטי - עוגת סולת בנוסח ספרדי, מאתר "על השולחן"
• פשטידת סולת ובשר, ממגזין "דרך האוכל"
• ליאור אדרי, סוכר, דבש וסולת, באתר ynet, 23 במאי 2002
• הערך סולת באתר מכון המקדש
• סולת, באתר המכון למצוות התלויות בארץ
• סולת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)