Loading AI tools
פוליטיקאית ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחמה רונן (נולדה ב-15 בספטמבר 1961) היא אשת ציבור ישראלית. כיהנה כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה והייתה חברת הכנסת בכנסת ה-15 מטעם מפלגת המרכז. כיום מכהנת כיו"ר קבוצת ממן, המאגדת 10 חברות בתחום הלוגיסטיקה והתעופה. כמו כן, מכהנת כדירקטורית בחברות דן, תמר פטרולויום, טרנדליינס-חממה בתחום האגריטק ומדטק ובחברות נוספות
לידה |
15 בספטמבר 1961 (בת 62) אביחיל, ישראל | ||||
---|---|---|---|---|---|
מדינה | ישראל | ||||
השכלה | אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה | ||||
מפלגה | מפלגת המרכז, הליכוד | ||||
סיעה | מפלגת המרכז, הליכוד | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
רונן נולדה ב-1961 במושב אביחיל שבשרון, לאב עובד אחזקה בחברת החשמל ולאם מורה. בעלת תואר ראשון בחינוך והיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת חיפה.
החל משנת 1984, במשך שבע עשרה שנים, שימשה כעוזרת לחבר הכנסת והשר רפאל איתן בתפקידים שונים[1]. היא החלה את דרכה כעוזרת פרלמנטרית וכמרכזת סיעת "צומת" בכנסת[2]. לאחר שרפאל איתן מונה לשר החקלאות ביוני 1990, הוא מינה אותה לתפקיד יועצת פוליטית ועוזרת שר לקשרים עם הכנסת והממשלה[3]. בנוסף מונתה לדירקטוריון רשות שדות התעופה כנציגת הממשלה. לאחר הבחירות לכנסת ה-13, ביוני 1992, מפלגת צומת לא הצטרפה לממשלתו של יצחק רבין, והיא נאלצה לפרוש מתפקידה[4].
בשנים 1994–1996 הייתה אחראית על תיאום פעולות המהנדסים והאדריכלים הזרים שעסקו בתכנון טרמינל 3 של נמל התעופה בן-גוריון ובבנייתו[5].
בשנים 1996–1999 כיהנה תחת רפאל איתן בתפקיד מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה. בכך, הייתה לאישה הראשונה בישראל שמונתה לתפקיד מנכ"לית של משרד ממשלתי (יחד עם נילי ארד שמונתה באותה עת למנכ"לית משרד המשפטים). במסגרת תפקידה התנגדה באופן מפתיע להחלת חוק הפיקדון על מכלי משקה[6]. אך פעלה לסגירת מזבלת חיריה[7], ונגד פרויקט המרינה בבת גלים בחיפה[8].
בינואר 1999, לפני תום כהונתה כמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, יזמה יחד עם אלון טל ופעילי סביבה נוספים את הקמת מפלגת "קול הסביבה". בעת הקמת המפלגה אמרה כי מטרתה להתמנות לאחר הבחירות לשרה להגנת הסביבה. והבטיחה, כי תפעל להרחבת סמכויות המשרד לתחומי אנרגיה ומים[9]. היא תכננה לרוץ בראשות המפלגה לכנסת, אך לבסוף הצטרפה למפלגת המרכז והתכוונה לקדם את רעיונותיה משם[10].
על פעילותה בעת הקמת "קול הסביבה" התקיימה חקירה כנגדה, בחשד לקבלת שוחד מאיש העסקים ופעיל הליכוד דוד אפל. בעקבות תרומה בסך כ-50 אלף שקלים שהועברה מחברת "צביון", שבשליטת אפל, ל"עמותה לקידום איכות הסביבה והשלטון בישראל", שהייתה קשורה לרונן ומפלגת "קול הסביבה". במשך חקירתה במשטרה הוצגו לפני רונן תמלילי שיחות בין אפל לבין כמה מידידיו, בהם אריה דרעי, שמהם עלה לכאורה, שאפל סבר כי רונן תפעל לפי רצונו, ושהוא עושה לכאורה שימוש בשמה כמי שתעזור לו לקדם את ענייניו וענייני מקורביו[11]. בספטמבר 2003 הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד אפל, על מתן שוחד בארבע פרשות שונות, כולל השוחד לרונן[12]. החקירה נגד רונן נסגרה בנובמבר 2004 ללא אשמה פלילית על ידי פרקליט המדינה ערן שנדר[13], שכתב: "קבלת כספים בעת שהייתה מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, בייחוד מאדם שהייתה עמו בקשרים במהלך תפקידה, מהווה מהלך פסול, ואף שבנסיבות אלה לא עלה לכדי עבירה פלילית יש בו כדי להוות חשד לעבירת משמעת"[14]. אם כי אפל הורשע לבסוף בפרשות האחרות[15].
בבחירות לכנסת החמש עשרה, במאי 1999, לא נבחרה לכנסת. לאחר שהוצבה במקום השביעי ברשימת מפלגת המרכז[16], שזכתה רק לשישה מנדטים. ראש המפלגה יצחק מרדכי, שמונה לשר התחבורה, הגיש את מועמדתה לתפקיד מנכ"ל רשות שדות התעופה[17], אך לבסוף מינה אותה, בדצמבר 1999, לתפקיד יו"ר חברת ממן - מסופי מטען וניטול, שהייתה אז חברה ממשלתית שהופרטה חלקית ונמצאת בשליטת קבוצת תעבורה[5].
במרץ 2001, בעקבות הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בהם ניצח אריאל שרון, פרשו מהכנסת חברי מפלגת המרכז אורי סביר ואמנון ליפקין-שחק ורונן ודוד מגן נכנסו לכנסת במקומם[18]. רונן הייתה חברה בוועדת הכלכלה ופעלה נגד הטבות החינם לעובדים בחברות הממשלתיות. בפרט עובדי רשות שדות התעופה וחברת אל-על, המאפשרות לעובדיהן ובני משפחותיהם לטוס בחינם פעם שנה[19]. בנובמבר 2001 נבחרה לתפקיד יו"ר סיעת המרכז בכנסת, במקומו של רוני מילוא שהתמנה לשר לשיתוף פעולה אזורי[20]. בנובמבר 2002 פרשה ביחד עם חבר הכנסת דן מרידור מסיעת המרכז ועברה אל הליכוד[21].
בדצמבר 2002, שני קבלני קולות במרכז הליכוד נעצרו על ידי חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה, בחשד שביקשו ממנה כסף תמורת גיוס מצביעים בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לבחירות לכנסת השש עשרה[22]. בבחירות המקדימות לא הצליחה לבסוף רונן להתברג במקום ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת[23].
באוקטובר 2003 אחד עשר חברי הליכוד, ביניהם חברי הכנסת גלעד ארדן וגילה גמליאל, עתרו לבית הדין העליון של התנועה, בבקשה להדיח את רונן מהמפלגה, בגלל מעורבותה ב"יוזמת ז'נבה", יוזמת שלום שלטענתם מנוגדת לחלוטין למצע תנועת הליכוד[24].
עם תום כהונתה בכנסת, במרץ 2003, מונתה לתפקיד יו"ר בשכר של חברת "לוגיסטיקר" הנמצאת בבעלות קבוצת ממ"ן, בנוסף מונתה למנהלת הפעילות הבינלאומית של קבוצת ממ"ן[25]. ביוני 2004 חזרה שוב לתפקיד יו"ר קבוצת ממ"ן[26], המאגדת 10 חברות בתחום הלוגיסטיקה והתעופה. בסוף 2004 התמנתה רונן גם ליו"ר תאגיד המיחזור אל"ה[27].
בינואר 2006, תאגיד אל"ה בחר בחברת ממ"ן כמפעל שימיין את מכלי המשקה הריקים, אותה הוא אחראי לאסוף ולמחזר. רונן הייתה יושבת ראש של שתי החברות באותה עת. לטענתה היא לא נטלה חלק בישיבת דירקטוריון תאגיד אל"ה שאישר את ההתקשרות עם ממן, וכי ההתקשרות אושרה על-ידי ועדת הביקורת של התאגיד[28].
במאי 2006 קיבלה רונן קנס מנהלי מהמחלקה המשפטית של משרד החקלאות, לאחר שאישרה ל-33 גורי כלבים שהובאו לישראל מאוזבקיסטן, ללא היתרים מתאימים, לעזוב את מסוף המטענים של ממן. זאת בניגוד מוחלט לדרישת השירותים הווטרינריים של משרד החקלאות, תוך הפרת תנאי ההסגר שנועדו לגורים[29]. חודש אחר כך בוטל הקנס בשל "נסיבותיו המיוחדות של המקרה", לאחר שכמה מהם מתו במסוף המטענים, בשל התנאים במקום[30].
ביולי 2007 מונתה לדירקטורית בחברת בתי זיקוק לנפט[31]. על מינויה לדירקטורית נמתחה ביקורת מאחר שקודם הייתה מנכל"ית המשרד להגנת הסביבה, המפקח על הזיהום של בתי הזיקוק[32].
בינואר 2010, מונתה לדירקטורית בבנק הפועלים[33], אך בדצמבר 2015, על רקע מגבלות חוק הריכוזיות, הקובע בין היתר שדירקטור בתאגיד פיננסי לא יכול לשמש גם כדירקטור בתאגיד ריאלי, נאלצה להתפטר מדירקטוריון בנק הפועלים[34].
במהלך 2010 נחקרה מעורבותה בפרשת הולילנד ובפרשת חברת הזרע, עליהן נידון אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל לשעבר ל-6 שנות מאסר בפועל. בפרשת הולילנד נחשף כי מפלגת "קול הסביבה" שהקימה והעמותה הקשורה אליה, קיבלו תרומה משמואל דכנר, שנשכר כמאכער לצורך קידום פרויקט הבנייה של שכונת הולילנד. את הכספים העביר דרך עידו דיסנצ'יק (לשעבר עורך העיתון "מעריב") שנשכר כאיש יחסי הציבור של הפרויקט[35]. דיסנצ'יק ורונן נוקו מכל חשד לאחר שלא נמצאו ראיות שנתבקשה טובת הנאה עבור התרומה[36]. בפרשת חברת הזרע נחשף כי ב-2004 נשכרה רונן על ידי חברת הזרע, אז חברה בת של קבוצת פולאר השקעות שבשליטתו של אביגדור קלנר, כדי לסייע בתוכניות בנייה שניסתה חברת הזרע לקדם באדמות שליד מזבלת חירייה. רונן קיבלה 107 אלף שקל תמורת ייעוץ. החברה חכרה במקור את הקרקע ממינהל מקרקעי ישראל לשימוש חקלאי, אך קיבלה אישור לתכנן בה בנייה למגורים, מהלך שנחקר במסגרת הפרשה. בדצמבר 2010 רונן הגיעה למשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה כדי לתת עדות. לא הוגש נגדה כתב אישום, אך מעורבותה עוררה ביקורת על העובדה שרונן, שבמשך השנים ידעה למתג את עצמה כבעלת אג'נדה ירוקה, נשכרה על ידי יזמי נדל"ן לטובת בניית דירות על חשבון פארק אריאל שרון, שתוכנן באותה עת במקום[6].
במרץ 2019 פרשה מתפקידה כיו"ר תאגיד המחזור אל"ה, לאחר חמש עשרה שנים בתפקיד[37].
רונן נשואה ואם לשלושה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.