נחום סטלמך

נחום סְטֶלְמַך (19 ביולי 1936 – 27 במרץ 1999) היה כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת החלוץ, ונחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים של ישראל ולשחקן הבולט ביותר של הפועל פתח תקווה. לזכותו 61 הופעות במדי נבחרת ישראל, בהן כבש 22 שערים, והוא מדורג במקום השישי בטבלת מלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים.

נחום סטלמך

מידע אישי
לידה	19 ביולי 1936 פתח תקווה, ארץ ישראל
פטירה	27 במרץ 1999 (בגיל 62) ישראל
עמדה	חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1952–1969 1969–1970 1970 הפועל פתח תקווה בני יהודה תל אביב הפועל הרצליה סך הכול 351 (152) 18 (4) 1 (1) 368 (159)
נבחרת לאומית כשחקן
1956–1968 ישראל 61 (22)
קבוצות כמאמן
1967–1969 1969–1970 1972–1973 1973–1974 1975–1977 1977–1978 1978–1979 1979–1980 1982–1983 1983–1984 1984 1985–1986 1987–1988 1999 הפועל פתח תקווה (שחקן-מאמן) בני יהודה הפועל כפר סבא בית"ר ירושלים הפועל חיפה הפועל ירושלים מכבי פתח תקווה בית"ר תל אביב שמשון תל אביב הפועל בית שמש הפועל חדרה מכבי רמת עמידר הפועל באר שבע הפועל פתח תקווה (מנהל מקצועי) ישראל (עוזר מאמן)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

רגע לאחר שסטלמך הבקיע מול שוער ברית המועצות לב יאשין

סטלמך מבקיע מול יוגוסלביה

סטלמך, שלישי מימין, מתדרך את שחקני בני יהודה במהלך אימון

ביוגרפיה

קריירה כשחקן

סטלמך החל לשחק בקבוצות הילדים של הפועל פתח תקווה בילדותו, כשהיה בבית הספר היסודי. עלה לראשונה להרכב הקבוצה הבוגרת כבר בגיל 16. המשחק הראשון בו השתתף היה בתחילת 1952 מול הפועל בלפוריה, כשבבוקר עוד שיחק במדי קבוצת הנוער. בעונת 1954/1955 הוא זכה עם הפועל פתח תקווה באליפות הראשונה בתולדותיה. באותה עונה הוא כבש 27 שערים וסיים במקום השני בטבלת מלך שערי הליגה, אחרי ניסים אלמליח מבית"ר תל אביב שכבש 30 שערים^[1].

סטלמך החל לשחק בנבחרת ישראל כשחקן הפועל פתח תקווה בגיל 20, והחל לבלוט במשחקי הנבחרת כשחקן קישור כבר במשחקיו הראשונים. שיא הקריירה שלו בנבחרת הוא משחקה ההיסטורי של הנבחרת נגד נבחרת ברית המועצות, במשחק הגומלין שנערך בישראל במסגרת המשחקים הקדם-אולימפיים (ב-1956). רגע השיא במשחק, שהתקיים באצטדיון רמת גן לעיני כ-60,000 צופים, היה שער הנגיחה של סטלמך אל בין חיבורי הקורות של השוער הרוסי לב יאשין, שיצר שוויון זמני בתוצאה, 1–1. היה זה השער הראשון בתולדות הנבחרת שהובקע על ידה באצטדיון רמת גן.

אף על פי שישראל הפסידה באותו משחק 1–2, נחשבה התוצאה להישג מפתיע של הנבחרת, במיוחד לאור התוצאה בברית המועצות (תבוסה של 0–5). משחק זה היה מעין דו-קרב בין דוד וגוליית, מדינה קטנה מול מעצמה אדירה, וסטלמך הפך מאותו משחק לגיבור לאומי. סטלמך שיחק בנבחרת 61 משחקים (ברוב המשחקים שימש כקפטן הנבחרת) והבקיע בהם 22 שערים, רובם הובקעו בנגיחת ראש (רק חמישה שחקנים כבשו יותר שערים במדי הנבחרת). הודות למיומנותו זו זכה סטלמך לכינוי "ראש הזהב".

לפני הטיסה למשחק בברית המועצות הורה דוד בן-גוריון לשחקני הנבחרת לשנות את שם משפחתם לעברית. סטלמך שינה את שמו זמנית לפלד^[2]. באותה תקופה עבד סטלמך כפקיד מודיעין בבית חולים בילינסון.

סטלמך הוביל את קבוצתו, הפועל פתח תקווה, להישג חסר תקדים שאף קבוצה עד היום לא הצליחה לשחזר, חמש אליפויות ישראל רצופות. בסך הכל זכה עם הקבוצה בשש אליפויות, בחמש סגנויות ובגביע מדינה אחד. הוא כבש במדי הפועל פתח תקווה 152 שערי ליגה, הישג מרשים לאור העובדה שבניגוד לכובשים מובילים אחרים בליגה, כמעט כל שעריו היו שערי שדה - הוא לא היה בועט הפנדלים הבכיר של הקבוצה.

משחקו האחרון היה במסגרת ליגה א' צפון (הליגה השנייה) ב-27 בדצמבר 1970 במדי קבוצת הפועל הרצליה במשחק דרבי כנגד מכבי הרצליה, ובו כבש את שער הניצחון (1–0)^[3]. המשחק עורר מחלוקת מאחר שבאותה עת היה מאמן בני יהודה, והוזמן לשחק בהפועל הרצליה כשחקן אורח, תוך ניצול פרצה בתקנון ההתאחדות^[4].

קריירה כמאמן

הוא החל את קריירת האימון שלו בבני יהודה, בעונת 1969–1970, כמאמן שחקן^[5], אחר כך אימן את מכבי פתח תקווה והפועל כפר סבא, ובעונת 1974–1973 עבר לאמן את בית"ר ירושלים^[6].

בשנים 1975–1977 אימן את קבוצת הפועל חיפה, כאשר שיחקו בה הכוכבים יוחנן וולך ויצחק אנגלנדר.

במחצית הראשונה של שנות ה-80 אימן קבוצות בליגה הארצית את בית"ר רמלה, הפועל חדרה ומכבי רמת עמידר^[7].

ב-25 בספטמבר 1984 הואשם סטלמך ביחד עם אברהם המאירי, בני נבנהויז ויצחק דרוקר בפרשת שוחד והטיית תוצאת משחק כדורגל, שבע שנים קודם לכן, שלושה מחזורים לסיום עונת 1976/1977, במשחק שנערך ב-14 במאי 1977, בין מכבי פתח תקווה להפועל חיפה אותה אימן, שהייתה בסכנת ירידה מהליגה הבכירה. חיפה ניצחה את פ"ת בחוץ 4–0 והבטיחה את הישארותה בליגה הלאומית. סטלמך הורשע בקשירת קשר לביצוע עוון וזוכה מאשמת השוחד^[8]. סטלמך נידון לחודש מאסר בפועל וחמישה חודשים מאסר על תנאי^[9], לאחר ערעור, עונשו הומר לעשרה חודשים מאסר על תנאי^[10].

לקראת עונת 1985/1986 מונה לתפקיד המאמן הפועל באר שבע^[7]. בעונה זו הגיעה הקבוצה לראשונה בתולדותיה למעמד גמר גביע הטוטו, לאחר שניצחה בחצי הגמר 2–1 את מכבי תל אביב^[11]. בשנים 1986–1987 חזר לאמן את בית״ר רמלה^[12].

בשנות ה-90 היה מאמן נבחרת נערים ב' של ישראל. כמו כן שימש ראש יחידת הספורט באוניברסיטת תל אביב.

לקראת משחקי מוקדמות יורו 2000 מינה אותו שלמה שרף לעוזרו בנבחרת ישראל. במסגרת תפקיד זה יצא ב-1999 לספרד עם נבחרת ישראל למשחק במוקדמות אליפות אירופה. הוא נפטר שם במפתיע מדום לב, לפני המשחק. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה, שיצאה מאצטדיון רמת גן^[13].

הוקרה והנצחה

• לאחר מותו נקרא תא הכבוד באצטדיון רמת גן על שמו של סטלמך. אוהדי הפועל פתח תקווה ניהלו קמפיין, במשך שנים רבות, לקרוא לאצטדיון המושבה "ראש הזהב" לזכרו של סטלמך^[14].
• מגרשה הביתי של הפועל פתח תקווה בכדורסל נקרא על שמו.

• בתאריך 6 בדצמבר 2011 הנפיק דואר ישראל סדרה של 10 בולי דאר הקרויה " אגדת הכדורגל הישראלי" . אחד מהבולים האלה הוקדש להנצחת זכרו של סטלמך. הבול עוצב במשותף על ידי האמנים אופיר בגון ומאיר אשל. על השובל מופיעה חתימת ידו של סטלמך.^[15]

פרסומיו

נחום סטלמך - הראש, הכדור והרשת.תל אביב: דיוקני ספורט, 1961(הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: נחום סטלמך
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נחום סטלמך

• נחום סטלמך, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
• נחום סטלמך, באתר Transfermarkt
• נחום סטלמך, באתר National Football Teams
• נחום סטלמך, באתר FootballDatabase.eu
• משחקי נחום סטלמך בנבחרת ישראל, אתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
• נחום סטלמך, באתר מוזיאון הפועל פתח תקווה
• צבי קופמן, "הכדורגל, הרי את כל חיי נתתי לו", מעריב, 10 באוקטובר 1984
• אלי קמיר, דיוקן: נחום בלי כלום, מעריב, 21 בדצמבר 1987
• אשר גולדברג, נחום סטלמך - האיש והאגדה, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 30 בינואר 2011