בית"ר תל אביב

בית"ר תל אביב
מידע כללי
תאריך ייסוד	1934 (בית"ר תל אביב); 2000 (בית"ר שמשון תל אביב) ; 2011 (בית"ר תל אביב רמלה) ; 2019 (בית"ר תל אביב בת ים) ; 2023 (בית"ר תל אביב)
אצטדיון	אצטדיון בת ים, בת ים ; (תכולה: 3,100)
יו"ר	קבוצת ניהול - המרכז הארצי לבית"ר
מאמן	יוסי גורדנה
ליגה	ליגה ב'
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ

בית"ר תל אביב היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר תל אביב ומשחקת בליגה ב'. צבעי הקבוצה הם כחול ולבן, ומגרשה הביתי הוא אצטדיון בת ים.

המונח "בית"ר תל אביב" מפנה לכאן. לערך העוסק בקבוצת הכדורסל, ראו בית"ר תל אביב (כדורסל).

עובדות מהירות מידע כללי, תאריך ייסוד ...

סגירה

הקבוצה הוקמה בשנת 1934 כבית"ר תל אביב והיא נמנית עם המועדונים הוותיקים ביותר בישראל, כאשר לפני קום מדינת ישראל זכתה פעמיים בגביע הארץ-ישראלי, ולאחר מכן הייתה ממייסדות הליגה הבכירה בישראל בעונת 1949/1950. בשיאה שיחקה הקבוצה כ-30 עונות בליגה הבכירה בישראל, אך לקראת סוף המאה ה-20 ירדה מגדולתה, ובשנת 2000 התאחדה עם שמשון תל אביב לקבוצה אחת שנקראה בית"ר שמשון תל אביב. בשנת 2011 פרשה שמשון מהאיחוד והקבוצה התאחדה עם קבוצת עירוני רמלה ונקראה בית"ר תל אביב רמלה. בשנת 2019 פורק האיחוד עם רמלה והקבוצה התאחדה עם מכבי עירוני בת ים ונקראה בית"ר תל אביב בת ים. בשנת 2023 נפרדה הקבוצה מבת ים ושם הקבוצה חזר לבית"ר תל אביב^[1].

היסטוריה

בית"ר תל אביב

השנים הראשונות

בית"ר תל אביב הוקמה כקבוצת נוער בשנת 1934 על ידי מנחם ליקורמן, שהיה מפקד בית"ר במעוז המצודה. בשנת 1935 נוסדה קבוצת הבוגרים על ידי מאיר קוסובסקי, אך אחרי תקופה קצרה היא התפרקה ושחקני הנוער שבגרו תפסו את מקומה.

בשנת 1937 זכתה בית"ר תל אביב באליפות ליגה ג' והעפילה לליגה ב'. כשהייתה קרובה לעלות לליגה א' (אז הליגה הבכירה), טענו בהתאחדות לכדורגל שהקבוצה אינה ראויה להתמודד בליגה הבכירה. נקבע משחק ידידות באצטדיון המכביה בין הקבוצה לבין מכבי תל אביב, ששיחקה בליגה א'. בית"ר ניצחה 1–0 ורק אז הכירה ההתאחדות בבית"ר כקבוצה הראויה לשחק בליגה הבכירה. לבסוף, הוחלט בישיבת ועדת הליגה והגביע של ההתאחדות שבית"ר תצטרף לליגה א' לאחר שסיימה שנתיים ברציפות כאלופת הליגה השנייה, כשבעונת 1939 סיימה הקבוצה את הליגה של מחוז תל אביב ב' עם 22 ניצחונות וללא אף הפסד אחד.

במסגרת עונתה הראשונה בליגה הבכירה, עונת 1940, ב-10 בפברואר 1940, התקיים במגרש אבו חצרה ביפו הדרבי הראשון מול הפועל תל אביב לעיני עשרות אלפי צופים. המשחק הסתיים בניצחון הפועל 1–0, ובגומלין באצטדיון המכביה ניצחה בית"ר 3–0. המשחקים בין בית"ר להפועל היו תמיד טעונים פוליטית ורגישים. בליגות הנמוכות, קבוצות הפועל הגדולות נמנעו מלהיפגש עם בית"ר, עד אשר היא העפילה לליגה הראשונה. את הליגה סיימה בית"ר כסגנית האלופה של הפועל תל אביב, והייתה אחת מהמתומדדות החזקות לתואר. ב-20 בפברואר 1940, במסגרת חצי גמר גביע המדינה של אותה העונה, נערך משחק בחיפה בין הקבוצה הבריטית של רגימנט הארטילריה המלכותי לבין בית"ר. לפני סוף המחצית נכבש שער לזכות בית"ר אך השופט פסל אותו, ובתגובה שחקן בית"ר נתן פנץ מחה על כך בפני השופט. השופט בתגובה קרא לשוטרים שהוצבו במגרש, והם עצרו את פנץ וכלאו אותו בתא המעצר. חברי קבוצתו של פנץ ירדו מהמגרש כמחאה, והשופט איים לתת לבית"ר הפסד טכני. לבסוף, נציג בית"ר שכנע את השחקנים לעלות בחזרה למגרש. לקראת סיום המשחק, בעט כספי בעיטה ממרחק של 50 מטר לשער והבקיע, והקבוצה עלתה לגמר הגביע. במשחק הגמר ניצחה בית"ר תל אביב 3–1 את מכבי תל אביב וזכתה בתואר הראשון בתולדותיה.^[2] ב-27 באפריל 1940 שיחקו לראשונה שחקנים של בית"ר תל אביב בנבחרת הלאומית, כשבנימין מזרחי, ורנר כספי ולוניה דבורין ערכו את הופעות הבכורה שלהם בנבחרת.

בעונת 1942 התמודדה הקבוצה בגמר הגביע נגד מכבי חיפה. בית"ר ניצחה בתוצאה הבלתי שגרתית 12–1, כשאליעזר שפיגל לבדו כבש שבעה שערים, וזכתה בפעם השנייה בגביע ארץ ישראל.^[3] בעונת 1944/1945 זכתה בית"ר תל אביב באליפות מחוז דרום והפועל תל אביב זכתה באליפות מחוז צפון, ונקבע מראש שאליפות הליגה תוכרע במשחק בין האלופות המחוזיות, אולם משחק זה לא נערך מעולם ותואר האליפות לא ניתן לאף אחד.^[4]

בגמר הגביע הארץ-ישראלי של שנת 1947 נפגשו בית"ר תל אביב ומכבי תל אביב. בדקה ה-86, במצב של 2–3 למכבי, נכבש שער לזכות בית"ר אך השופט פסל את השער ועקב כך פרצה מהומה גדולה, הקהל פרץ למגרש והמשחק הופסק. אחד משחקני בית"ר רץ וחטף את הגביע עמו, אך השופטים קבעו ניצחון טכני לזכות מכבי והגביע הועבר אליה.

באוגוסט 1947 הכריזו השלטונות הבריטיים על תנועת בית"ר, ובכלל זה גם אגודת הספורט בית"ר, כבלתי חוקית, משום שחלק משחקני קבוצות בית"ר לקחו חלק בפעולות ארגון האצ"ל. כשנודע שהקבוצה לא תוכל להמשיך בפעילותה (כמו שאר קבוצות הכדורגל של אגודת בית"ר), הוחלט לשנות את שם הקבוצה באופן זמני מ"בית"ר תל אביב" ל"נורדיה תל אביב". השם נורדיה נבחר על שמו של מקס נורדאו, ממייסדי התנועה הציונית. חלק קטן מהשחקנים סירבו לקבל את שינוי השם ל"נורדיה", והגדיל לעשות נתן פנץ, שהכריז שהוא יחזור לשחק רק כאשר יוחזר השם "בית"ר". בעונת 1947/1948 הייתה אמורה נורדיה תל אביב לזכות באליפות, אך שני מחזורים לפני סיום הליגה החליטה ההתאחדות על הפסקת פעילות הליגה והיא חודשה רק לאחר הקמת המדינה.

לאחר קום המדינה

בעונה הראשונה של הליגה הבכירה תחת מדינת ישראל, עונת 1949/1950 שיחקה בית"ר וסיימה במקום השישי. בעונת 1954/1955, שחקן בית"ר ניסים אלמליח קבע שיא וכבש 30 שערים בעונה אחת, שיא אשר החזיק מעמד 61 שנים עד שנשבר על ידי ערן זהבי בעונת 2015/2016. בהמשך שנות ה-50 התנדנדה בית"ר תל אביב בין הליגה הבכירה לליגת המשנה.

בתחילת שנות ה-60, עקב מצבה הרע של הקבוצה, שעמדה לרדת ליגה, נקטה בית"ר תל אביב במהלך חריג לאותה תקופה, והחתימה שני שחקנים זרים דרום אמריקניים, אנטוניו בונזי וקרלוס בוסטמנטו, אשר שיחקו בקבוצה כמה שנים, אך לא הושיעו אותה מלרדת לליגת המשנה ב-1960/1961. ב-1963/1964 סיימה במקום הראשון בליגה א' (ליגת המשנה דאז) ועלתה חזרה לליגה הבכירה, אולם הצליחה לשרוד רק עונה אחת, לפני שירדה בסיום עונת 1965/1966. שלוש עונות לאחר מכן הצליחה לעלות שוב לליגה הבכירה ב-1968/1969 שם הצליחה להתברג בשנות ה-70, בחלק האמצעי של הליגה, כאשר בשורותיה כיכב בהתקפת הקבוצה משה "קיש" רומנו, שהגיע אליה בהעברה משמשון תל אביב. בין השחקנים המפורסמים והמוכשרים באגודה באותה עת היו השוער אבי ליברמן והבלמים שרגא טופולנסקי ואברהם לב, שיאן ההופעות של הקבוצה בנבחרת ישראל, עם 16 הופעות בינלאומיות.

בשנת 1977 העפילה בית"ר תל אביב לגמר גביע המדינה בו הפסידה 0–1 למכבי תל אביב. גם בליגה של עונת 1976/1977 חוותה הקבוצה הצלחה מסוימת כשסיימה במקום הרביעי, הגבוה שלה מזה עשור. בעונת 1979/1980 ירדה הקבוצה שוב לליגת הארצית יחד עם קבוצת האגודה מירושלים, בית"ר ירושלים, אולם שניהן חזרו יחד עם מכבי חיפה לליגה הבכירה בסיום העונה שלאחר מכן, ב-1980/1981. אולם בית"ר תל אביב לא הצליחה לשרוד וירדה עונה לאחר מכן שוב לליגת המשנה בסיום עונת 1981/1982, וחזרה מיד לאחר מכן, וכך קרה שוב בהמשך העשור בעונת 1984/1985 כאשר היא חוזרת כבר בעונה שלאחר מכן. התקופה הטובה יחסית של הקבוצה הייתה בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, כשכוכבה הגדול באותה התקופה היה ניסים כהן, אשר הוביל את הקבוצה לצמרת הליגה כחלק מ"שלושת הכהנים" יחד עם הקשר ניסן כהן והחלוץ ירון כהן. החל מעונת 1987/1988 העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון בליגה הבכירה במשך חמש עונות רצופות, ובעונת 1990/1991 סיימה במקום השלישי, הגבוה ביותר בתולדותיה (בימים שאחרי קום המדינה), תחת הדרכתו של המאמן יצחק שום. אך בסיום העונה שלאחר מכן, ב-1992/1993 ירדה שוב לליגת המשנה. בעונת 1995/1996 ירדה בפעם האחרונה מהליגה הבכירה, ומאז הידרדרה הקבוצה לליגות הנמוכות יותר, כשבסיום עונת 1998/1999, מוצאת את עצמה בית"ר תל אביב בליגה השלישית בישראל, משם מצליחה הקבוצה לחזור רק עשור לאחר מכן.

במאה ה-21 - התמזגויות עם קבוצות אחרות

בשנת 2000 התאחדה הקבוצה עם שמשון תל אביב, והקבוצה המאוחדת נקראה בית"ר שמשון תל אביב. הקבוצה שיחקה בליגה הארצית, אז הליגה השלישית, וניסתה להעפיל לליגת המשנה ללא הצלחה. הישג השיא של הקבוצה היה בעונת 2007/2008 כאשר העפילה לחצי גמר גביע המדינה, לאחר שהדיחה את קבוצות ליגת העל מכבי תל אביב ועירוני קריית שמונה ואת קבוצת הפועל פתח תקווה מהליגה הלאומית. בחצי הגמר הודחה על ידי הפועל תל אביב לאחר דו-קרב בעיטות עונשין. בסוף עונת 2008/2009 העפילה הקבוצה מהליגה השלישית לליגת המשנה, הליגה הלאומית, ובעונת 2009/2010 סיימה במקום ה-12 והצליחה להישאר בליגה.

בשנת 2011 התאחדה הקבוצה עם עירוני רמלה, שהוקמה כמה שנים קודם לכן כהמשכה של בית"ר רמלה שהתפרקה. כתוצאה מהאיחוד עם רמלה פרשה שמשון מהאיחוד והקימה מחדש את קבוצת שמשון תל אביב, והקבוצה החדשה נקראה בית"ר תל אביב רמלה.

בעונת 2011/2012 סיימה הקבוצה במקום השמיני בפלייאוף האמצעי של הליגה הלאומית. בעונת 2012/2013 הייתה הקבוצה בסכנת ירידה ואף הגיעה למשחקי המעבר לליגה השלישית, אך ניצחה וניצלה מירידה.

בעונת 2013/2014, לראשונה מאז האיחוד, הצליחה להגיע לפלייאוף העליון בליגה הלאומית, וסיימה את העונה במקום השביעי בטבלה. בעונת 2014/2015 סיימה הקבוצה במקום ה-12 בליגה הלאומית, ובגביע המדינה הודחה בסיבוב ח' על ידי מכבי תל אביב.

בעונת 2015/2016 סיימה הקבוצה במקום ה-9 בליגה הלאומית, ובגביע המדינה העפילה לשלב רבע הגמר לאחר שהדיחה בשמינית הגמר את הפועל רעננה מליגת העל. בשלב רבע הגמר הודחה על ידי אלופת המדינה, הפועל באר שבע.

עונת 2016/2017 היוותה עונת שיא עבור הקבוצה המאוחדת, שהצליחה לסיים במקום השלישי בליגה, וסיימה מרחק של 3 נקודות בלבד מהפועל עכו שהעפילה לליגה הבכירה. בגביע המדינה הודחה הקבוצה בשמינית הגמר לאחר שהפסידה למועדון ספורט אשדוד מליגת העל בבעיטות הכרעה. בעונת 2017/2018 שוב העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון, וסיימה את העונה במקום הרביעי בטבלה. בעונת 2018/2019 סיימה הקבוצה במקום השביעי בליגה בפלייאוף העליון, ובגביע הודחה בסיבוב ז' על ידי הפועל באר שבע.

במאי 2019 פורק האיחוד עם רמלה, ביוזמת ראש העירייה מיכאל וידל, שביקש להקים את בית"ר רמלה מחדש כקבוצה עצמאית.^[5] לאחר מכן בית"ר תל אביב התאחדה עם קבוצת "מכבי עירוני בת ים" ושינתה את שמה לבית"ר תל אביב בת ים.^[6] במסגרת האיחוד העביר המועדון את כל פעילותו לבת ים, כולל מחלקת הנוער, והסיכום הוא שקבוצת הבוגרים תעבור לשחק באצטדיון העירוני בבת ים בעתיד לאחר שישודרג לדרישות הליגה הלאומית. לקראת עונת 2019/2020 סיכמה הקבוצה על מעברה הזמני לאצטדיון העירוני בנס ציונה.

בעונת 2020/2021, במסגרת משחקי גביע המדינה, ניצחה הקבוצה את עירוני קריית שמונה מליגת העל והביסה 4–0 את בני סכנין,^[7] גם כן מליגת העל, בדרך אל חצי גמר הגביע בו הפסידה בפנדלים להפועל תל אביב 7:6.

בעונת 2021/2022, עוד באפריל 2022 לפני סיום הליגה, ירדה הקבוצה רשמית לליגה א’ (הליגה השלישית), כאשר נקבע כי היא תישאר במקום האחרון בליגה הלאומית עד לסיום העונה, והקבוצה חזרה לליגה השלישית בישראל לראשונה אחרי יותר מעשור בו בילתה בליגה הלאומית. בעונה שלאחר מכן, עונת 2022/2023 ירדה הקבוצה לליגה ב' ממקום אחרון.

בשנת 2023 נפרדה בית"ר תל אביב מבת ים, 23 שנים מאז שונה שמה לראשונה, חזרה הקבוצה לשמה ההיסטורי והמקורי - בית"ר תל אביב^[8].

תארים והישגים

ליגת ארץ ישראל:

סגנות (2): 1940, 1946/1947

גביע המדינה:

זכייה (2): 1940, 1942
- סגנות (2): 1947, 1976/1977

גביע הטוטו לליגת המשנה:

זכייה (2): 1993/1994, 2021/2022

שחקנים בולטים בעבר

לוניה דבורין
נתן פנץ
ארנסט וינברגר
יצחק שניאור
ניסים אלמליח
נחמיה חליבה
משה חליבה
אליעזר שפיגל
גיורא שפיגל
מרדכי שפיגלר
אלי בן אמו
משה רומנו
ז'קי פורטוגז
אנטוניו בונזי
יחיאל אבן צור
אברהם בוגדנוב^[9]
בנימין בלנרו^[10]
מיורה יחזקאל
משה לרמן
אליעזר צוויג
גברי בן שמעון
מאיר בר ציון
הרצל חסון
רונן זייגרמן
יצחק גמבש^[11]
עלי מוחמד
יעקב גמבש^[12]
רפי פרל
רפי תשובה
קרלוס בוסטמנטו
אברהם לב
אברהם "חולי" לוי
משה הופטמן
שמואל דוד
יוסף שמריה
שבתאי טורס
יעקב כהן
שמעון כהן
שרגא טופולנסקי
אבי ליברמן
שלום רוקבן
משה פיזנטי
אריה חביב
ניסים כהן
ניסן כהן
ירון כהן
ישראל מאיה
משה אייזנברג
רונן שוויג
דלי ואלדס
איגור פטרוב
ויאצ'סלב סוקריסטוב
איציק קורנפיין
שגיא שטראוס
רועי יהודה
אודי כבודי
שי עובדיה
מנחם קורצקי
יניב אברג'יל
שאהין דינייב
יונתן כהן
שמואל אברהמי

ראו גם: קטגוריה:כדורגלני בית"ר תל אביב

זוכים בתואר מלך השערים של ליגת העל במדי בית"ר תל אביב

מידע נוסף עונה, שם השחקן ...

עונה	שם השחקן	שערים	הערות
1954/1955	ניסים אלמליח	30	היה שיא הכיבושים בעונה אחת במשך 61 שנה, עד שנת 2016
1955/1956	אברהם לוי	16	יחד עם מיכאל מיכאלוב מהפועל תל אביב
1972/1973	משה רומנו	17

סגירה

צוות מקצועי

מאמן ראשי	ישראל ארז בלפר
עוזר מאמן	ישראל ניב סידי, רן אליאס
מאמן שוערים	ישראל גיא נחשון
מאמן כושר	ישראל נועם קלמנוביץ
מנהל מקצועי מחלקת נוער	ישראל אדיר מונייר

לקריאה נוספת

זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 203 - 208, הוצאת ישראגול, 2011
עומר עינב, עומדים בשער: כדורגל ויחסי יהודים וערבים בא"י–פלסטין, 1917–1948, הוצאת עם עובד, תשפ"ב 2022