Loading AI tools
פוליטיקאי אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרקו אנטוניו רוביו (באנגלית: Marco Antonio Rubio; נולד ב-28 במאי 1971) הוא פוליטיקאי אמריקאי, חבר המפלגה הרפובליקנית, המכהן כסנאטור מטעם מדינת פלורידה, מאז ינואר 2011.
 | |||||
| מרקו רוביו, 2018 | |||||
| לידה |
28 במאי 1971 (בן 53) מיאמי, פלורידה, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Marco Antonio Rubio  | ||||
| מדינה | ארצות הברית | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||
| בן או בת זוג |
Jeanette Dousdebes Rubio (1998–?) | ||||
|
marcorubio | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
רוביו נולד במיאמי, פלורידה[1], כבנם השני והילד השלישי של מריו רוביו ואוריה גרסיה. הוריו היו קובנים שהיגרו לארצות הברית בשנת 1956 והתאזרחו ב-1975[2]. סבו מצד אמו של רוביו, פדרו ויקטור גרסיה, היגר באופן חוקי לארצות הברית בשנת 1956, אך חזר לקובה כדי למצוא עבודה ב-1959[3]. כשחזר לארצות הברית בשנת 1962 בלי ויזה, מכיוון ששגרירויות ארצות הברית בקובה היו סגורות, שופט ההגירה הורה לגרשו[4], אך רשויות ההגירה בארצות הברית החליטו בסופו של דבר לאפשר לו להישאר בארצות הברית ללא ויזה. משפחתו של רוביו הייתה קתולית, אם כי מגיל 8 עד גיל 11, בתקופה שהם חיו בלאס וגאס הוא ומשפחתו היו חברים בכנסייה המורמונית[5]. רוביו התחתן בכנסייה הקתולית[6].
רוביו למד בתיכון דרום מיאמי וסיים את לימודיו ב-1989. הוא סיים תואר במדעי המדינה מאוניברסיטת פלורידה בשנת 1993, וסיים בהצטיינות תואר במשפטים באוניברסיטת מיאמי בשנת 1996[7]. רוביו הצהיר כי עלות השכלתו הייתה 100,000 דולר אמריקאי שמימן על ידי הלוואות סטודנטים שאותן סיים להחזיר רק ב-2012[8].
בתקופת לימודי המשפטים הוא התמחה אצל חברת הקונגרס אליאנה רוס-לאטינן[9].
רוביו נבחר בגיל 28 לבית הנבחרים של פלורידה, כשהוא מייצג את המחוז ה-111. רוביו הגיע למקום השני בסיבוב הראשון בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית ב-14 בדצמבר 1999[10] אבל ניצח בסיבוב השני בהפרש של 64 קולות[11]. בבחירות לבית הנבחרים ב-25 בינואר 2000, הביס את המועמדת הדמוקרטית אנסטסיה גרסיה כשזכה ל-72% מהקולות[12]. הוא זכה בבחירות שוב ב-2002 וב-2004 עם 66% מהקולות. ב-2006, הוא נבחר לתקופת כהונה מלאה רביעית ללא מתמודדים נגדו[13]. בדצמבר 2002 רוביו מונה למנהיג הרוב בבית[14] ובנובמבר 2003 הוא הפך לאמריקאי קובני הראשון שמונה ליו"ר בית הנבחרים של פלורידה.
רוביו כתב את הספר, "100 Innovative Ideas for Florida's Future" (בעברית: 100 רעיונות חדשניים למען העתיד של פלורידה), הכולל מידע שנאסף על ידי רוביו בעת נסיעות ברחבי המדינה ומשיחות עם אזרחים. רבים מהנושאים שהוא קידם בשנה הראשונה שלו כיו"ר נוסחו ברעיונות שכתב בספר הזה. בשנת 2007 תמך ברפורמה במערכת המס בפלורידה, במטרה להפחית מיסים ולהקטין את הוצאות הממשל[15].
ב-5 במאי 2009, רוביו הודיע באתר האינטרנט שלו כי הוא מתכוון להתמודד כסנאטור מטעם מדינת פלורידה על מושב הסנאט האמריקאי שהתפנה על ידי מל מרטינז, שהתפטר. בתחילה התמודד מולו בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית, צ'ארלי כריסט, שהיה באותה עת המושל המכהן של פלורידה, אך ב-28 באפריל הודיע כריסט על ריצה עצמאית ולמעשה ויתר לרוביו על המועמדות מטעם המפלגה. כמה ממגייסי הכספים העיקריים של כריסט סירבו לתמוך בו לאחר שרוביו זכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לסנאט. ב-2 בנובמבר 2010, זכה רוביו בבחירות הכלליות עם 49% מהקולות לעומת 30% של כריסט ו-20% של מועמד המפלגה הדמוקרטית קנדריק מיק[16]. בעקבות ניצחונו בבחירות, אוזכר רוביו כמועמד רפובליקני פוטנציאלי לבחירות לנשיאות 2012[17]. רוביו הצהיר זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד כי אין לו עניין בריצה לנשיאות או להיות סגן נשיא ב-2012[18].
במהלך הקדנציה שלו חבר רוביו לקבוצה של חברי סנאט משתי המפלגות, שכונתה "חבורת השמונה" (Gang of Eight), וכוללת בנוסף אליו את צ'אק שומר, לינדזי גרהאם, ג'ון מקיין, ג'ף פלייק, דיק דרבין, בוב מננדז ומייקל בנט, במטרה לקדם רפורמה בחוקי ההגירה לארצות הברית, שתסדיר בין השאר את מעמדם של כ-11 מיליון שוהים בלתי חוקיים[19]. בשנת 2012 הוא הפציר במפלגתו להתפשר על החוק DREAM act כדי לא להרחיק את המצביעים ההיספניים מהמפלגה הרפובליקנית[20].
במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית 2012, הביע תמיכה במועמדותו של מיט רומני[21]. רוביו נשא את אחד הנאומים המרכזיים בוועידת המפלגה הרפובליקנית, שבסיומו הציג את רומני כמועמד המפלגה לנשיאות. נאומו הוכתר על ידי הוושינגטון פוסט כטוב ביותר בוועידה, שלמעשה הציבה אותו ככוכב העתידי של המפלגה[22]. לאחר נאום מצב האומה הראשון של הנשיא ברק אובמה לאחר בחירתו מחדש, נבחר רוביו לתת את נאום התגובה מטעם המפלגה הרפובליקנית וחיזק בכך את מעמדו כאחד ממנהיגיה.
ב-15 במאי 2020 נכנס רוביו לתפקידו כיושב הראש בפועל של ועדת המודיעין של הסנאט של ארצות הברית, בעקבות התפטרותו של ריצ'רד בר לאור חקירה פדרלית בגין סחר לכאורה במידע פנים[23].
בבחירות 2022, התמודד לכהונה שלישית לסנאט, נגד המועמדת הדמוקרטית, ואל דמינגס, חברת בית הנבחרים מטעם פלורידה, וניצח עם 57% מהקולות. [24]
ב-13 באפריל 2015 הכריז על התמודדותו בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, ועל כך שלא יתמודד מחדש על מושבו בסנאט[25], אך ב-15 במרץ 2016 פרש מהמירוץ לאחר שהפסיד במדינתו פלורידה לדונלד טראמפ[26]. ביוני 2016 חזר בו מהצהרתו הקודמת בעניין הבית העליון והכריז כי כן יתמודד לכהונה נוספת בסנאט[27]. הוא נבחר לכהונה נוספת בנובמבר 2016 ברוב של כ-52%. בינואר 2019 החל לכהן כיו"ר הוועדה לעסקים קטנים.
במהלך התמודדותו לסנאט היה מזוהה רוביו עם תנועת מסיבת התה[28]. הוא תמך ביוזמה להגביל את הגידול בהוצאות הפדרליות והתנגד לחבילת התמריצים של הנשיא ברק אובמה ב-2009. הוא תומך ביוזמות שנועדו לאזן את התקציב הפדרלי, כולל תיקון ואיזון תקציבי[29]. רוביו תמך בשינויים במנגנון הביטוח הלאומי כדי למנוע גירעונות שהיו צפויים בעתיד. הוא הצהיר שהוא תומך בתוכנית המחקר ופיתוח הפדרלית שמקדמת ומממנת חדשנות טכנולוגית, שבה הוא רואה "נושא קריטי לפיתוח המשק"[29]. הוא תומך בהארכת הקיצוץ במיסים ומאמין כי אין צורך להעלות מיסים בעת מיתון. הוא מתנגד למס על רווחי הון ולמס העיזבון, וקבע כי מדובר בכפל מס.
רוביו מחזיק בדעות שמרניות בנושאים חברתיים. הוא מתנגד להפלות ולפסק דין רו נגד וייד, והצהיר כי "הזכות לחיים היא דבר בסיסי שמנצח כמעט כל זכות אחרת שאני יכול לדמיין"[30]. במהלך עימות הבחירות של המפלגה הרפובליקנית ב-2015, ציין כי הוא מאמין כי לעובּרים מגיעה ההגנה של חוקת ארצות הברית, גם במקרה של היריון מאונס ומגילוי עריות, ושהדורות הבאים יראו את ההפלות כמעשה ברברי. הוא מתנגד לנישואים חד-מיניים ואמר כי הוא בעד הזכות של כל מדינה להגדיר את הנישואים בדרך המסורתית"[31].
בתחום מדיניות החוץ התנגד רוביו למדיניותו של אובמה מול מדינות אמריקה הלטינית וכינה אותה נאיבית, מהוססת ורשלנית[32]. הוא היה מראשי המתנגדים לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם קובה, צעד שאותו כינה ניצחון למשטרים מדכאים[33]. הוא מתנגד להסכם עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה, וב-2015 היה אחד מ-47 הסנאטורים שחתמו על מכתב המתריע כי הקונגרס עשוי שלא לכבד הסכם זה.
יחד עם הסנאטורית ג'ין שאהין מהמפלגה הדמוקרטית יזם חוק להגבלת פעילותו של ארגון חזבאללה. החוק מאשר להטיל סנקציות על מוסדות פיננסיים בין-לאומיים המקיימים פעילות עסקית עם ארגון חזבאללה ועם גופי לוויין שלו. החוק עבר בסנאט בנובמבר 2015 ובבית הנבחרים בדצמבר אותה שנה[34].
רוביו התחתן ב-1998 עם ג'נט דאוסדבס, פקידת בנק לשעבר ומעודדת של מיאמי דולפינס ממוצא קולומביאני, ולזוג ארבעה ילדים[35]. רוביו ומשפחתו גרים במערב מיאמי שבפלורידה. לאחר שעזב את בית הנבחרים של פלורידה בינואר 2009, פתח משרד עורכי דין עד שהכריז על עצמו כמועמד לסנאט האמריקאי בבחירות 2010.
בראיון ב-2012 הצהיר רוביו: "אני קתולי, אמונתי עולה בקנה אחד מבחינה תאולוגית עם הכנסייה הקתולית. אני מאמין בסמכותה של הכנסייה, אבל יש לי גם כבוד עצום לאחים ולאחיות בזרמים הנוצריים האחרים."
אתר האינטרנט הרשמי של מרקו רוביו (באנגלית)
מרקו רוביו, ברשת החברתית פייסבוק
מרקו רוביו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מרקו רוביו, ברשת החברתית אינסטגרם
מרקו רוביו, ברשת החברתית LinkedIn.svg){kind=icon}
מרקו רוביו, סרטונים בערוץ היוטיוב
מרקו ברברו ואשלי פרקר, הניו יורק טיימס, מרקו רוביו, בן למהגרים וכוכב רפובליקאי צעיר, יתמודד לנשיאות ארה"ב, באתר הארץ, 13 באפריל 2015 מיכאל טוכפלד, "הסרבנות הפלסטינית היא המכשול לשלום, לא ההתנחלויות", בעיתון מקור ראשון, 28 בפברואר 2018Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
