Loading AI tools
פולמוס אודות קביעת לוח השנה העברי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר הייתה מחלוקת אודות קביעת לוח השנה והסמכות המכריעה בכך, שהתגלעה בסתיו שנת ד'תרפ"ב (סוף 921), בין רב סעדיה גאון ובין רבי אהרן הכהן בן מאיר, ראש ישיבת גאון יעקב. היא מהמפורסמות בהיסטוריה היהודית, ובמשך כשנתיים - מראש חודש כסלו ד'תרפ"ב (4 בנובמבר 921) עד זאת חנוכה ד'תרפ"ד (13 בדצמבר 923) - נהגו בגללה בני ארץ ישראל ובני בבל והקהילות הכפופות לכל אחת מהן בלוחות שנה שונים. לא ברור כיצד נסתיימה המחלוקת, אך בדורות הבאים נקבעה ההלכה כדעת רס"ג.
התגלעות המחלוקת החלה מוויכוח על פירושו המדויק של המושג "מולד זקן" הנוגע לקביעת היום בו יחול ראש השנה, אך משעה שהצדדים לא הגיעו לידי הסכמה היא עברה למישור כולל: ויכוח על הסמכות ההלכתית העליונה. כאשר בן מאיר טוען לבכורה בסמכות חישוב לוח השנה והנהגת העם מתוקף היותו גאון ארץ ישראל ולטענתו תלויה קביעת המועדים בארץ ישראל, ואילו רס"ג מתכחש לטענות אלו וקורא לקהילות היהודיות לא לקבל את דעתו.
אליה מנציבין הסורי מנסח כך את שנת המחלוקת "שנת תלתמאא ותשע עלת בשבתא י"ב אייר דשנת א'רל"ב דיוניא,[1] בה נפל פולגא בינת יהודיא דבמערבא ליהודיא דבמדנחא בחושבא דעידיהון ויהודיא מן דבמערבא עבדו רשא דשנתהון יומא דתלתבשבא והנון דבמדנחא יומא דחמשבשבא". בספרו "מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר"[2] מבאר החוקר חיים יחיאל בורנשטיין כי הכוונה שהתחילה המחלוקת בשנת 309 להג'רה (שהתחילה ביום 12 במאי 921, שהיא שנת 1232 למניין השטרות, השנה ההיא נמשכה עד 1 במאי 922), אך לא חלקו בפועל על ראש השנה עד אמצע שנת 310 להג'רה שהחלה באביב של שנת 1233 למניין השטרות.
ראשי ישיבות בבל נהגו להכריז את קביעות כל שנה בחודש אלול של השנה הקודמת, כי אז היו מתאספים כל החכמים בירחי כלה.[3] בארץ ישראל הוכרזה הקביעות בהושענא רבה במעמד הר הזיתים.[4] במהלך החורף נשלחו אגרות המחלוקת הראשונות.[5]
המחלוקת נסבה אודות הכלל של דחיית מולד זקן במולד חודש תשרי ד'תרפ"ד. על פי כללי הלוח העברי (כפי שנהגו חכמי בבל), ראש השנה נקבע ליום שבו מולד הלבנה, מלבד בארבעה מקרים שבהם הוא נדחה ליום שלמחרת. אחד ממקרים אלו הוא "מולד זקן": אם המולד חל לאחר יותר משמונה עשרה שעות מהשקיעה (היינו לאחר חצות היום), ראש השנה נקבע ליום המחרת. רב אהרן בן מאיר טען שבידו מסורת ש"מולד זקן" הוא רק אם חל המולד 642 חלקים אחר חצות היום, ואם חל קודם לכן, אף על פי שחל אחר חצות, ראש השנה לא נדחה (ובהתאם לכך, גם בדחיות האחרות המבוססות על דחיית מולד זקן, ג"ט ר"ד בשנה פשוטה ובט"ו תקפ"ט בשנה שאחר עיבור, יש להוסיף לדעתו 642 חלקים).
המולד של שנת ד'תרפ"ד חל 237 חלקים (כ-13 דקות) לאחר חצות היום של שבת, ולכן לדעת חכמי בבל על ראש השנה היה להידחות ביומיים (יום אחד משום מולד זקן, ויום נוסף בשל המניעה לקבוע את ראש השנה ביום א'), ואילו לדעת בן מאיר ראש השנה חל בשבת. וכך ניסח הרב אהרן בן מאיר את טענותיו:
כמה הוריות ועבורים לרבן גמליאל אבינו ז"ל כרצונו ואין ממיר בארץ מכל החכמים שהיו בדורו כל שכן בחוצה לארץ, ולפיכך הוצרכנו לבאר לכם סוד ארבעה שערים להראות כי מאחר שהרשות בידינו לעבר לא בדא ולא באפס שורש מחשבון הכריז חמודנו, גם להודיעכם ביאור כל שער ושער אשר למדנו מן החכמים הראשונים ז"ל וכן הוא מפורש שאין ראש השנה נתכון לא בא' בשבת ולא בד' ולא בו' כענין שלמדנו וירשנו מאבותינו רבן גמליאל הנשיא ורבנו יהודה הנשיא לא אד"ו ראש השנה אלא בשני וג' וה' וביום השבת לא נחלקו חכמים שיום קודש ראש השנה נקרא באחד מאלו ארבעה ימים וכן העמידה סנהדרין גדולה את גבולן רק לארבעת ימים האלה וזה פירושן נולד תשרי בגה"ז רואים אם נשתייר רביע יום חסר אמר"ת חלקים עושין אותו ראש, ואם חסר במר"ת דוחין אותו ואנו מבארין לכם באלו ד הימים כמ' שערים
— מכתב רבי אהרן הכהן בן מאיר אל קהילת בגדד - חיים יחיאל בארנשטיין, מחלקת, ורשה: תרס"ד, באתר היברובוקס
וכן המשיך רב אהרן הכהן לטעון באיגרת שכתב אל קהילת בגדאד. כנגדו, רב סעדיה טען כי יש לדחות את ראש השנה בשנה זו ביומיים, כאמור. לעומת זאת, הרב אהרן בן מאיר טען שמסורת ביד בית דינו כי יש להוסיף 642 חלקים להגדרת "מולד זקן", ולכן אין לדחות את ראש השנה כי בשנת ד'תרפ"ד שבה המולד חל רק 237 חלקים לאחר חצות היום.
גם מולד תשרי ד'תרפ"ג חל ביום שלישי, תשע שעות ו-441 חלקים. לשיטת רב סעדיה גאון יש לדחות את השנה ליום חמישי מכוח דחיית ג"ט ר"ד בשנה פשוטה, לעומת זאת רב אהרן בן מאיר טען שיש להוסיף 642 חלקים להגדרת ג"ט ר"ד (ג-ט-תתמ"ו) ולכן אין לדחות את ראש השנה אלא לעשותו בשלישי.
המחלוקת בשנת ד'תרפ"ג השפיעה גם על שנת ד'תרפ"ב מכיוון שאורכם של חשוון וכסלו נקבע על פי ההבדל בימים בין ראש השנה הנוכחית לראש השנה הבאה. לפי רב סעדיה גאון ההבדל הוא שבעה ימים והשנה שלמה (חשוון וכסלו בני 30 יום), ולפי רב אהרן בן מאיר ההבדל הוא חמישה ימים והשנה חסרה (חשוון וכסלו בני 29 יום).
סיכום המחלוקת ברמה הטכנית מוצג בטבלה הבאה:[6]
| שנה | מולד תשרי | לוח השנה לפי רב אהרן בן מאיר | לוח השנה לפי רב סעדיה גאון |
|---|---|---|---|
| ד'תרפ"ב | יום רביעי, אחת עשרה שעות ו-932 חלקים | שנת החא (ראש השנה ביום ה' בגלל לא אד"ו ראש, שנה חסרה מעוברת, פסח ביום א') | שנת השג (ראש השנה ביום ה' בגלל לא אד"ו ראש, שנה שלמה מעוברת, פסח ביום ג') |
| ד'תרפ"ג | יום שלישי, תשע שעות ו-441 חלקים | שנת גכה (ראש השנה ביום ג', שנה כסדרה פשוטה, פסח ביום ה') | שנת הכז (ראש השנה ביום ה' בגלל ג"ט ר"ד, שנה כסדרה פשוטה, פסח בשבת) |
| ד'תרפ"ד | שבת, שמונה עשרה שעות ו-237 חלקים | שנת זשג (ראש השנה בשבת, שנה שלמה פשוטה, פסח ביום ג') | שנת בחג (ראש השנה ביום ב' בגלל מולד זקן, שנה חסרה פשוטה, פסח ביום ג') |
מאז גילוי המחלוקת במחקר המודרני, ניסו מלומדים שונים להעלות השערות מה מקור הפער של 642 החלקים בין מסורת בבל למסורת ארץ ישראל וכיצד נוצר פער זה. חיים יחיאל בורנשטיין[7] הציע כי יסוד ההבדל של 642 חלקים בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל הוא בכך שכל שיטה חישבה בצורה שונה את המולד "העיקרי" (מולד "יצירה" שממנו מתחילים לחשב את המולדות ובשביל נוחות החישוב חיפשו מולד עגול בלי 'חלקים'). חכמי בבל קבעו כמולד עיקרי את מולד תשרי בשנת היצירה, ולפי שיטתם המולד היה ו' י"ד, כלומר ביום שישי בשעה ה-14 מתחילת הלילה. בחישוב תאורטי לאחור, מולד ניסן שלפני היצירה היה לשיטתם ד' ט' תרמ"ב. לעומתם חכמי ארץ ישראל קבעו כ'עיקר' את מולד ניסן שלפניו ולשיטתם מולד ניסן היה ד' ט', כלומר ביום רביעי בתחילת השעה התשיעית מהלילה. להשערתו, במקורן שתי השיטות הסתמכו על בטלמיוס שקבע בחישוביו את מולד חודש ניסן שנת ג'י"ד (747 לפנה"ס) כמולד 'עיקרי', הם חישבו לאחור את המולדות מאז עד לבריאת העולם והוסיפו את הפרשי הזמן בין אלכסנדריה לירושלים; לפי חישובם מולד תשרי בשנת היצירה היה ו' י"ג תק"צ ומולד ניסן הקודם לו ד' ט' קנ"ב.[8] חכמי ארץ ישראל קבעו את המולד העיקרי בניסן שלפני היצירה, וחכמי בבל קבעו את המולד העיקרי בתשרי. שתי השיטות עיגלו את המספר בשביל נוחות החישוב, וכך קבעו חכמי ארץ ישראל את המולד העיקרי (ניסן שלפני היצירה) כ-ד' ט', וחכמי בבל את מולד תשרי שלאחריו כ-ו' י"ד. כתוצאה מכך כל חישובי המולדות של חכמי ארץ ישראל הקדימו ב-642 חלקים לחישובים של חכמי בבל, ולכן כאשר המולד של חכמי בבל חל פחות מ-642 חלקים אחרי חצות, לפי חכמי ארץ ישראל הוא חל קודם חצות ואינו נחשב ל"מולד זקן". בן מאיר ביקש לקבוע כי לפי חישובי חכמי בבל מולד זקן הוא רק כאשר המולד מאחר ב-642 חלקים אחר חצות שאז גם לפי חכמי ארץ ישראל חל המולד אחר חצות. לדברי בורנשטיין שורש המחלוקת נעוץ במחלוקת קדומה[9] מתי נברא העולם האם בניסן או בתשרי.
בנוסף על המחלוקת על דחיית המולד הזקן המחלוקת הייתה על הכוח שיש לחכמי בבל לקבוע את המעדות, בן מאיר טען שאפילו אם חכמי בבל היו צודקים בדין בכל זאת אין בכוחם להכריע על קביעת המועדות, ורק בית הדין של ארץ ישראל יכול לקבוע את זמן המועדות.[10]
המחלוקת הובילה את שני הצדדים לעשות שימוש בכינויים חריגים אחד כלפי השני. רב סעדיה גאון כינה את רבי אהרן בן מאיר "אבן ממאיר" וכתב נגדו בחריפות[דרוש מקור], ומאידך רבי אהרן בן מאיר התייחס לרס"ג בלא תואר רב או גאון וכינהו 'סעיד בן יוסף אלדאלאצי',[11] שאף בו יש בו צלילים של זלזול.
הרב אהרן הורה בישיבתו ולתלמידיו לקבוע את המועדים כפי הוראתו, ואילו חכמי בבל, ובראשם ראש הגולה דוד בן זכאי ורב סעדיה גאון כתבו לו כי טעות בידו. כתוצאה מכך פסח נחגג בארץ ישראל ביום ראשון, ובבבל ביום שלישי. בתגובה לטענת חכמי בבל, קבע רב אהרן בן מאיר כי הסמכות לקבוע מועדים ולעבר את השנה נתונה לחכמי ארץ ישראל בלבד, ועל כן פסיקתו מוסמכת יותר משל בן זכאי ורב סעדיה.[12]
בעקבות המצב שנוצר, בו יהודים באזורים שונים חגגו מועדים בזמנים שונים, הזדעזעו חכמי בבל מהפילוג וניסו לשכנע את רבי אהרן בן מאיר לחזור בו והפיצו בקהילות שונות מכתבים המזהירים שלא לנהוג כשיטתו, וכן רב סעדיה גאון פרסם את "ספר המועדים" נגד שיטתו, אך רבי אהרן בן מאיר גם עמד ופרסם את לוח "ארבעה שערים" (של חכמי בבל) בגרסה שלו. מצב בלתי-אפשרי זה הוביל את רב מבשר גאון ותומכיו, שבתחילה צידדו בשיטת רבי אהרן בן מאיר, לעבור לצד של רב סעדיה גאון וחכמי בבל.
חליפות המכתבים בין הצדדים הניצים לא פסקו, וחכמי בבל כתבו לרבי אהרן בן מאיר וניסו לפייסו לחזור בו ("נעשינו חרפה בגויים וקלסה בין המינים"; "אבלים נזופים בבכי תמרורים ואנחה", ועוד), אך רבי אהרן לא חזר בו והשיב להם במכתב כי "אף אילו נהרגנו ואלף כמותנו, לא נשנה מנהג אבותינו ולא נחליף חוק... יש הרשות לחבורת ארץ ישראל על חכמי בני הגולה, ואין לבני הגולה רשות על בני ארץ ישראל".[13] בהמשך מכתבו זה טען רבי אהרן בן מאיר כי רב סעדיה גאון אשם במחלוקת שפרצה.
ואולם, לפי דעתו של יששכר שטרן, היה רב סעדיה גאון דמות שולית יחסית בניהול הפולמוס. לטענת שטרן, ספר המועדים איננו פרי עטו של רב סעדיה, איננו דיון שיטתי בהלכות קביעת לוח השנה, אלא יומן תיעודי של תולדות הפולמוס (ואם כן שמו איננו בדיוק 'ספר המועדים'); ובעיקר: הפולמוס לא הסתיים בניצחון בבלי חד משמעי שכן לוחות השנה היריבים המשיכו להתקיים במקביל גם לאחר מכן (בשנת 927 ובשנת 1108) ולמעשה המשיך חוסר המיתאם בלוח עד המאה ה-12 (אז כבר הייתה ההגמוניה הארצישראלית חלשה הרבה יותר).[14]
בעניין הנקודתי שבו נחלקו רבי סעדיה גאון ובן מאיר, פסק הרמב"ם כדעתו של רבי סעדיה גאון.[15] אולם, דברים אחרים שכתב רס"ג במכתביו כנגד שיטת בן מאיר, זכו לביקורתו של הרמב"ם. מדובר בעניינים עקרוניים בדבר קביעת לוח השנה, וסמכותו של חשבון הלוח הקבוע מול לוח המבוסס על ראיית הירח, ולא בפרטים טכניים בלוח החשבון הקבוע.
כך לדוגמה, בפירוש המשנה לרמב"ם חרג הרמב"ם מדרכו בפירוש לנקוט בדברי-קנטור כלפי מישהו שלדעתו סטה מדרך המשנה והתלמוד, כך כתב:
ואני מתפלא על אדם שמכחיש ומתוכח בדבר הברור ואומר שדת היהודים אינו בנוי על ראיית החודש אלא על החשבון בלבד, והוא מאמין בכל הלשונות האלה. ואיני חושב שהאומר כן מאמין בכך אלא היתה מטרתו בדבר זה לנגח את יריבו באיזו צורה שתהיה שלא בצדק או בצדק - כיון שלא מצא מפלט מלחץ הוכוח. ומה שראוי שאתה תאמין שעיקר דתינו בנוי על הראייה ואם לא ייראה החדש משלימין שלשים יום לחדש היוצא ולשונות המשנה והתלמוד ומעשיות רבים שאירעו בענין זה במשך כל השנים מעידים באמצעות דבר זה
— פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת ראש השנה פרק ב משנה ז
לפי הערות הר"י קאפח,[16] כיוון הרמב"ם בדברים הללו כלפי אחת מטענות רב סעדיה גאון כנגד רבי אהרן הכהן בן מאיר. בהזדמנות נוספת בפירושו למשנה,[17] חזר הרמב"ם לנגוח בעמדת רב סעדיה גאון, וכך כתב;
ודבר זה ממה שמבטל טענת כל מי שמתוכח וטוען שלא היה צום כפור כלל לא ביום ששי ולא ביום ראשון, ושכל מה שנזכר דבר זה במשנה הוא על דרך ההנחה 'אלו אירע'. הרי דברה המשנה בהלכה למעשה שהפלוניים (כלומר הכהנים עולי בבל) היו אוכלים אותו חי, ואין מקום כאן לשום וכוח. ואי אפשר לומר שזה הנחה למה שלא היה, והרבה בתלמוד מה שמחזק דבר זה. אלא הענין הולך אחר הראייה בזמן שהיה בית דין, כמו שבארנו בראש השנה, דע זאת
— פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת מנחות פרק יא, משנה ז
ככל הנראה היה הרמב"ם בקי בסברות המחלוקת וסבר כי אין כל יסוד לשיטת רב סעדיה כי בית דין הגדול לא היו מקדשים על פי הראייה וכן שיום הכיפורים לא יפול לעולם ביום שישי או ביום ראשון. על פי הערות רב יוסף קאפח, ברור כי דברי הרמב"ם מכוונים כלפי רבינו סעדיה גאון ואף רבינו חננאל.[18]
הרמב"ם קבע גם, שקידוש החודש נתונה לחכמי ארץ ישראל בלבד. וז"ל:
ודע שהחשבון הזה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי החדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד, אלא בשעת הצורך ובהעדר החכמים מארץ ישראל אז אפשר לבית דין הסמוך בארץ ישראל שיעבר השנים ויקבע חדשים בחוצה לארץ כמו שעשה רבי עקיבא
גם בספר המצות לרמב"ם, האריך הרב לסתור אותה הטענה.[19]
ידוע כי בשנת ד'תרפ"ג עוד היה הבדל בין זמן חגיגת המועדים, ולעומת זאת בשנת ד'תרפ"ד הם כבר נחוגו באותו זמן בבבל ובארץ ישראל, מכל מקום לא חזרו ראשי ישיבת גאון יעקב מעמדתם, וגם רב אביתר גאון - שנפטר כמאתיים שנים לאחר מכן - הקפיד להדגיש את סמכותו הבלעדית כראש ישיבת ארץ ישראל לקדש חודשים ולעבר שנים.[20] לפי זה מבואר כי ישיבת גאון יעקב המשיכו במסורת של רבי אהרן בן מאיר ולא נענו לרב סעדיה גאון כל עיקר. עם כל זאת, ברבות השנים, עמדת חכמי בבל נתקבלה, ושיטתם בשימוש עד היום, ולולא גניזת קהיר לא היינו יודעים על דעתם של גאוני ארץ ישראל בדין תורת העיבור.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
