מוטי יוגב

מוטי יוגב
	מוטי יוגב, 2012
לידה	22 בפברואר 1956 (בן 68); י' באדר ה'תשט"ז; חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת חיפה
מפלגה	הבית היהודי
סיעה	הבית היהודי, איחוד מפלגות הימין
	www.motiyogev.co.il
	5 בפברואר 2013 – 16 במרץ 2020; (7 שנים)
כנסות	ה־19–22
	סגן ראש המועצה האזורית מטה בנימין; מזכ"ל בני עקיבא; יו"ר החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי;
	סגן ראש המועצה האזורית מטה בנימין; מזכ"ל בני עקיבא; יו"ר החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי;
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1974–1999 (כ־25 שנים)
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
	מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל; מפקד גדוד 202; מפקד בסיס האימונים של חטיבת הצנחנים; מפקד יחידת מגלן; מפקד חטיבת אפרים; מפקד מערך הכשרת הטירונים הכלל-צה"לי; ראש מטה וסגן מפקד אוגדת עזה במיל';
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות; מבצע קדש; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה

מרדכי (מוטי) יוגב (נולד ב-22 בפברואר 1956, י' באדר ה'תשט"ז) הוא פוליטיקאי ישראלי. כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת הבית היהודי. שימש מפקד יחידת מגלן, מפקד חטיבת אפרים ורמ"ט אוגדת עזה במילואים, בדרגת אלוף-משנה וכן מזכ"ל תנועת בני עקיבא, יו"ר החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי, וסגן וממלא מקום של ראש המועצה האזורית מטה בנימין.

אין לבלבל ערך זה עם הערך "מטי יוגב".

עובדות מהירות לידה, מדינה ...

סגירה

נולד וגדל כמרדכי וגנברג בשכונת נווה שאנן בחיפה. שכונה שסבו וסבתו מצד אמו, אריה וחסידה בן צבי, היו ממייסדיה. אביו, אשר וגנברג, יליד גרמניה, היה מנהל שירות המבחן לנוער בחיפה ובצפון. אמו אלישבע הייתה מורה ומנחת מורים, ראש מחלקת הדרכה וחברת ההנהלה הארצית של בני עקיבא וממייסדות קיבוץ סעד.

למד בבית הספר היסודי רמב"ם בחיפה ובישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה. כחבר בתנועת הנוער בני עקיבא הדריך בסניף נוה שאנן ובסניף כפר הרא"ה.

שירותו בצה"ל

לאחר תקופה במסגרת הנח"ל בכפר עציון, התגייס לצה"ל בשנת 1974 והתנדב לסיירת שקד. לאחר קורס קציני חי"ר שימש מפקד צוות בסיירת^[1]. בהמשך שימש מפקד פלוגה בחטיבת הצנחנים, בגדוד 202, והוביל אותה במבצע מנורה. לאחר תפקיד זה השתחרר מצה"ל, הכיר את אשתו רחל בקיבוץ מגדל עוז, שם נישאו. באותה תקופה למד כשנה בישיבת מרכז הרב.

במוצאי שבת חול המועד פסח 1980, אחרי הפיגוע במשגב עם, הופיע בביתו משה יעלון, שהיה אז מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, והיה אמור להתמנות לסגן מפקד היחידה. הוא ביקש מיוגב להחליף אותו בתפקידו הנוכחי. יוגב חזר כמפקד פלגה בסיירת מטכ"ל תחת פיקוד עוזי דיין ולאחר מכן עמר בר-לב ולקח חלק במבצע מוביל^[2]. בהמשך לחם עם היחידה במלחמת לבנון הראשונה והשתחרר שנית מצה"ל. בשירות המילואים היה מפקד פלגה בסיירת.

למד שלוש שנים נוספות בישיבת מרכז הרב והתפרנס מגינון והדרכת חוגי סיור.

בעקבות פנייה מאלוף פיקוד המרכז, אמנון ליפקין-שחק, שב לשירות קבע כסמג"ד גדוד 890^[3]. לאחר לימודים במכללה לפיקוד ומטה מונה למפקדה השני של יחידת מגלן. הוא פיקד עליה באינתיפאדה הראשונה^[4]. בהמשך היה מפקד בא"ח צנחנים בסאנור (1988–1989) ומפקד גדוד 202 של הצנחנים, שעליו פיקד בלחימה בדרום לבנון (1989-1990)^[5]. בסיום התקופה יצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי ובאוניברסיטת חיפה, ואחר כך מונה למפקד חטיבת אפרים תחת מפקד אוגדת איו"ש תא"ל משה יעלון.

לאחר התבטאות של יוגב בתקופת הסכמי אוסלו שלפיה אין הבדל בין חמאס לפת"ח ולרשות הפלסטינית ומחבלים עוברים מארגון אחד לשני, הורה הרמטכ"ל, אהוד ברק, להעביר אותו לתפקידי הדרכה. בשנים 1993–1999 שימש מדריך בקורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים ולאחר מכן כמפקד בסיס ההדרכה הכלל צה"לי לטירונים. עם שחרורו משירות קבע, בדרגת אלוף-משנה, שב לתפקיד מבצעי כראש מטה אוגדת עזה במילואים.

יוגב הוא בעל תואר שני במדעי המדינה בהצטיינות ובוגר המכללה לביטחון לאומי.

לאחר השחרור מצה"ל

בחודש אלול תשנ"ט 1999, לאחר שחרורו מצה"ל, החליף את יונה גודמן כמזכ"ל תנועת הנוער בני עקיבא. יוגב הוסיף את מחוז יהודה לתנועה ועודד את הבוגרים שלא נכנסו להדרכה לקחת חלק בפעילות התנועה. במסגרת פרויקט זה הקים את הנהגת הנוער שפעלה בקרב חבריא ב'. בשנת 2003 הוחלף על ידי איתן מור-יוסף.

משנת 2003 שימש יוגב בהתנדבות כיו"ר הדירקטוריון וממלא מקומו של מנכ"ל החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי. הוא כיהן בתפקיד כ-3 שנים.

לאחר מכן שימש בתפקידי התנדבות בסיוע לנוער בסיכון וכן במאבק בתוכנית ההתנתקות. הקים והוביל את פורום הקצינים הבכירים נגד התוכנית. בפולמוס הסרבנות שלפני ההתנתקות התייצב יוגב נגד הקריאה לסירוב פקודה. שניים מבניו היו אז קצינים. אחד מהם, סמ"פ בצנחנים, לא המשיך לשרת בקבע בעקבות ההתנתקות. השני, שהיה מ"פ מסלול בגולני, נתקל בקשיים רבים. בזמן הפינוי הגיע יוגב לנווה דקלים על מנת לסייע למפונים ולגשר בין חבריו בצה"ל והמתיישבים, כך שהאחרונים יתנגדו לפינוי באופן בלתי אלים.

בשנת 2006, במהלך אירועי עמונה, נפצע יוגב כשניסה להגן בגופו על קבוצת נערות מאלות של שוטרי מג"ב. הוא הוכה בבטנו וברגליו וגיד נקרע ברגלו. בעקבות פציעתו והשיקום הארוך שעבר תבע את השוטר אייל פרו^[6] ובמסגרת פשרה עם המשטרה זכה לפיצוי בסך 156 אלף ש"ח^[7].

בשנת 2008 מונה לסגן וממלא מקום ראש מועצה אזורית מטה בנימין, אבי רואה^[8] ושימש בתפקיד 5 שנים.

חבר הכנסת ה-19

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה תמך בנפתלי בנט בבחירות המקדימות לראשות הבית היהודי^[9]. בבחירות המקדימות לרשימת הבית היהודי באותן בחירות זכה יוגב במקום החמישי, וברשימה המשותפת של הבית היהודי ותקומה שובץ במקום התשיעי.

עם כינונה של הכנסת התשע עשרה מונה יוגב לחבר ועדת החוץ והביטחון וליושב ראש ועדת המשנה לעניינים אזרחיים וביטחוניים ביהודה ושומרון^[10]. עמד גם בראש השדולה לקידום הגרעינים החברתיים והקהילות המשימתיות בישראל^[11]. היה חבר בוועדה לזכויות הילד ובוועדת העלייה והקליטה.

יוגב היה שותף לחקירת ולהפקת לקחי מבצע צוק איתן ויו"ר הוועדה להפקת לקחי מבצע שובו אחים והגשת המסקנות לשר הביטחון. הוא הגיש למטה לביטחון לאומי תוכנית לפתרון מדיני ברצועת עזה שתכליתה ”עזה – אזרחית, בשליטת העזתים, תוך שליטת על, ביטחונית והומניטרית של ישראל“.

בשנת 2015 אישרה הכנסת תיקון לחוק שיזם לטובתם של נפגעי תקיפה המאפשר להם לקבל סיוע תקציבי מהמרכז לגביית קנסות, לצורך סיוע וטיפול.

חבר הכנסת ה-20

לאחר התמודדות נוספת בפריימריז של "הבית היהודי" נכנס גם לכנסת העשרים. יוגב שימש בכנסת זו כחבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת וב-9 ועדות משנה שלה כולל ועדת המשנה לשירותים חשאיים. בנוסף היה שוב חבר בוועדת החינוך, העלייה והקליטה וזכויות הילד.

יוגב מתנגד לאקטיביזם שיפוטי ותקף בחריפות מספר פסקי דין של בג"ץ שפסלו החלטות מנהלתיות או חוקי כנסת. כך ביולי 2015, בעקבות פסיקה של בג"ץ שקבע כי יש להרוס באופן מידי 24 יחידות דיור שנבנו בבית אל בניגוד לחוק על קרקע בבעלות פלסטינים. אף על פי שהמדינה פעלה להכשרתם, אמר יוגב: ”אם ההחלטה שכפי ששמעתי אותה עכשיו שבג"ץ החליט על הריסת בתי דריינוף למרות שיש תב"ע בתוקף והיתר לבנייתם, אז זו שרלטנות של בג"ץ, חוסר צדק, על בג"ץ צריך להרים כף של טרקטור D9, ואנחנו כמערכת מחוקקת, נדאג לרסן את השלטון המשפטי במדינה, את הזנב שמכשכש בכלב, ונדאג באופן ערכי וצודק שבישראל תשלוט הכנסת והממשלה, והרשות השופטת תדע את מקומה”^[12]. לאחר מכן אמר שהשימוש בטרקטור כדימוי לא היה ראוי. בעקבות דבריו השימוש ב-D9 בציבוריות הישראלית הפך למטבע לשון. באוקטובר של אותה שנה, לאחר ששופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן הוציא צו זמני להקפאת הריסתם של מספר בתים של מחבלים שרצחו יהודים, ביקר אותו יוגב בחריפות^[13].

יוגב תומך בחזקת הגיל הרך^[14]. בנובמבר 2015 נמנע, בניגוד לעמדת הקואליציה, מהצבעה בעד הצעת חוק לביטולה. בעקבות כך החליטה סיעת הבית היהודי להשעותו מתפקידיו בוועדת החוץ והביטחון לשלושה חודשים, ושלא להביא הצעות חוק שלו לאישור ועדת השרים לחקיקה עד תום מושב החורף של הכנסת^[15]. לאחר מספר ימים מסר הבהרה ובוטלה השעייתו מוועדת החוץ והביטחון^[16].

חבר הכנסת ה-21 וה-22

לאחר ההכרזה על הקדמת הבחירות לכנסת העשרים ואחת למרץ 2019 ופרישתם של בנט ושקד שהקימו את מפלגת הימין החדש הודיע יוגב על מועמדותו לראשות הבית היהודי^[17], אך בהמשך הסיר את מועמדותו^[18]. בבחירות הפנימיות לרשימת המפלגה לכנסת שהתקיימו במרכז המפלגה ב-4 בפברואר 2019 נבחר יוגב למקום הראשון בפריימריז, אחרי היו"ר. בבחירות התמודדה מפלגתו במסגרת רשימת איחוד מפלגות הימין והוא הוצב שלישי ברשימה ונבחר מטעמה לכנסת. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים שנקבעו לספטמבר 2019 הוצב במקום ה-5 ברשימת ימינה לכנסת מטעם הבית היהודי.

לקראת הבחירות לכנסת ה-23, לאחר שחברה הבית היהודי שוב לרשימת ימינה סמוך לסוף המועד החוקי להגשת הרשימות, נדחק יוגב למקום ה-11 ברשימה. בעקבות כך הודיע באותו ערב על פרישה מהתמודדות בבחירות, תוך שהוא מאשים את רפי פרץ בחוסר יושרה וחוסר מנהיגות^[19]. כמה ימים לאחר מכן חזר בו מכוונתו להתפטר לאחר לחצים מפעילים בבית היהודי. הרשימה זכתה בשישה מנדטים והוא לא נכנס לכנסת^[20].

הוא מכהן כחבר הוועד המייעץ של תנועת הביטחוניסטים.

יוגב נשוי לרחל ואב לעשרה. מתגורר בדולב. בן דוד של הרב חנן פורת.

בנו אריה נפל בעת שירותו הצבאי בשנת 2003.

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...