מצבת מישע

מַצֶּבֶת מֵישַׁע היא מצבת זיכרון שמתוארכת לסביבות 840 לפנה"ס, שהוצבה מטעם מישע, מלך מואב, בעיר דיבון שבעבר הירדן. המצבת מתארת כיצד כמוש, אלוהי המואבים, כעס על עמו ולכן הרשה לממלכת ישראל לכבוש אותם, אך לבסוף אפשר למישע למרוד בישראל בתקופת שלטונם של מלכי שושלת בית עמרי, לנצח ולהחזיר את השטח לממלכת מואב. מישע מתאר גם מבנים רבים שבנה. המצבת כתובה בכתב עברי קדום.

מצבת מישע

מצבת מישע שהיא מצבת זיכרון לכמוש, אלוהי המואבים, שהוצבה מטעם מישע מלך מואב בעיר דיבון,
פרטי הממצא
חומרים	בזלת
רוחב	60 ס״מ
גובה	100 ס״מ
עומק	60 ס״מ
תוכן הממצא
שפה	מואבית
כתב	הכתב העברי הקדום
תיאור כיתוב	34 שורות
יצירת הממצא
תאריך יצירה	840 לפנה״ס?
הוזמן על ידי	מישע
פרטי האתר והחפירה
תאריך גילוי	1868
התגלה בידי	פרדריק אוגוסטוס קליין
מיקום אתר	דיבון
קואורדינטות	31°29′56″N 35°47′08″E
פרטי הממצא כיום
אוסף	המחלקה לעתיקות המזרח הקרוב של הלובר
מיקום נוכחי	חדר 303
מזהה קטלוגי	AO 5066
מיפוי ועוד

המצבה התגלתה בשנת 1868, והיא מהווה את אחד הגילויים החשובים בארכאולוגיה של תקופת המקרא בשל היותה העדות החוץ-מקראית הראשונה למתואר בתנ"ך. המצבה נמצאת כיום במוזיאון הלובר שבפריז.

תיאור המצבה

המצבה עשויה אבן בזלת והסיתות על פניה עבודת אומן. גובהה כמטר ורוחבה כ-60 ס"מ. בכתובת השתמרו 34 שורות מתוך 36 השורות שככל הנראה היו קיימות בה. היא כתובה באלפבית פיניקי-עברי^[1] ולשונה מואבית, שפה קרובה לעברית המקראית. בין מילה למילה מפרידה נקודה, ובין משפט למשפט מפריד קו.

בימי עמרי ואחאב היה מישע כפוף לישראל, ולאחר מות אחאב נאמר: ”וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל”^[2]. ואכן, בכתובת מספר מישע על התקופה בה מואב הייתה משועבדת לישראל, על השחרור מעול השיעבוד, על כיבוש ערים בתחום ממלכת ישראל ועל מפעלי הבנייה הכבירים שביצע בארצו.

גילוי המצבה

המצבה פורסמה בקהילה המדעית המערבית ובעולם כולו בשנת 1868 על ידי הכומר והמיסיונר האנגליקני פרדריק אוגוסטוס קליין (אנ'). במסעותיו בעבר הירדן המזרחי התרועע עם הבדואים שם, והם גילו לו על קיומה של מצבת אבן עתיקה הנושאת כתובת שאיש אינו יודע לקרוא. הם הובילו אותו למקום ליד הכפר דיבאן שבעבר הירדן המזרחי (30 ק"מ מזרחית לים המלח מול עין גדי) ושם הוא ראה מצבה מאבן בזלת מלוטשת בגודל של מטר על שבעים סנטימטר אשר אף על פי שעמדה גלויה תחת כיפת השמים – דבר קיומה נשמר בסוד מפני שאר התיירים והמטיילים האירופאים שסיירו באזור. השמועה על אודות הגילוי הגיעה לאוזני הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו, שדאג להשיג העתק נייר גבס של הכתובת. במהלך יצירת ההעתק פרצה קטטה בין הבדואים ושליחי גנו נמלטו על נפשם כשההעתק ניזוק תוך כדי מנוסתם. לאחר מכן עירב גנו את השלטון העות'מאני שילחץ על הבדואים למכור לו את הכתובת. הבדואים בזעמם על התערבות העות'מאנים – ניפצו את הכתובת לרסיסים. גנו הצליח להשיג חלק מהשברים, וצ'ארלס וורן הצליח להשיג שני שברים נוספים, ובצירוף ההעתק הצליח גנו לשחזר את מרבית הכתובת והאבן הועברה למוזיאון הלובר שבפריז.

חשיבות התגלית

גילוי המצבה ופיענוח הטקסט נחשבים לאבן דרך בהתייחסות המדעית למקרא: זוהי העדות החוץ-מקראית הראשונה לתיאור המופיע במקרא. בנוסף, במצבת מישע מופיעים שמות מדויקים מהתקופה, המוזכרים גם בתנ"ך - לרבות השם "אראל-דודה", שיש המפרשים אותו כאזכור דוד המלך בהתייחסות לממלכת יהודה. גילוי זה שינה את ההנחה שהייתה נפוצה בקרב חוגים מסוימים באותם הימים שהמקרא הוא יצירה חשמונאית מאוחרת, מעשייה יהודית אשר אינה משקפת כל אמת היסטורית. גילוי זה עודד ניסיונות נוספים למציאת הוכחות ארכאולוגיות לתיאורים המקראיים.

הכתובת

הכתובת ידועה בסימון KAI 181.

1. אנך. משע. בן. כמש-- . מלך. מאב. הד 2. יבני | אבי. מלך. על. מאב. שלשן. שת. ואנך. מלכ 3. תי. אחר. אבי | ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה | במ[ת. י] 4. שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר 5. י. מלך. ישראל. ויענו. את. מאב. ימן. רבן. כי. יאנף. כמש. באר 6. צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר. כ[...] 7. וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את א[ר] 8. צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש 9. בה. כמש. בימי | ואבן. את. בעלמען. ואעש. בה. האשוח. ואבן 10. את. קריתן | ואש. גד. ישב. בארץ. עטרת. מעלם. ויבן. לה. מלך. י 11. שראל. את. עטרת | ואלתחם. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העם. 12. הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. ואס 13. חבה. לפני. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרן. ואת. אש 14. מחרת | ויאמר. לי. כמש. לכ. אחז. את. נבה. על. ישראל | וא 15. הלך. בללה. ואלתחם. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרם | ואח 16. זה. ואהרג. כלה. שבעת. אלפן. גברן. ו[גר]ן | וגברת. וגר 17. ת. ורחמת | כי. לעשתר. כמש. החרמתה | ואקח. משם. א[ת. כ] 18. לי. יהוה. ואסחב. המ. לפני. כמש | ומלך. ישראל. בנה. את 19. יהצ. וישב. בה. בהלתחמה. בי | ויגרשה. כמש. מפני | ו 20. אקח. ממאב. מאתן. אש. כל. רשה | ואשאה. ביהץ. ואחזה. 21. לספת. על. דיבן | אנך. בנתי. קרחה. חמת. היערן. וחמת 22. העפל | ואנך. בנתי. שעריה. ואנך. בנתי. מגדלתה | וא 23. נך. בנתי. בת. מלך. ואנך. עשתי. כלאי. האש[וח למי]ן. בקרב 24. הקר | ובר. אן. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר. לכל. העם. עשו. ל 25. כם. אש. בר. בביתה | ואנך. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר 26. [י]. ישראל | אנך. בנתי. ערער. ואנך. עשתי. המסלת. בארנן. 27. אנך. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא | אנך. בנתי. בצר. כי. עין 28. ----- ש. דיבן. חמשן. כי. כל. דיבן. משמעת | ואנך. מלך 29. ת[י] ----- מאת. בקרן. אשר. יספתי. על. הארץ | ואנך. בנת 30. [י. את. מה]דבא. ובת. דבלתן | ובת. בעלמען. ואשא. שמ. את. [...] 31. --------- צאן. הארץ | וחורנן. ישב. בה. ב 32. --------- אמר. לי. כמש. רד. הלתחם. בחורנן | וארד 33. ---------[ויש]בה. כמש. בימי. ועל[...]. משמ. עש 34. -------------- שת. שדק | ואנ[ך...]

1. 𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤌𐤔𐤏 𐤟 𐤁𐤍 𐤟 𐤊𐤌𐤔 ? ? 𐤌𐤋𐤊 𐤟 𐤌𐤀𐤁 𐤟 𐤄𐤃‎ 2. 𐤉𐤁𐤍𐤉 | 𐤀𐤁𐤉 𐤟 𐤌𐤋𐤊 𐤟 𐤏𐤋 𐤟 𐤌𐤀𐤁 𐤟 𐤔𐤋𐤔𐤍 𐤟 𐤔𐤕 𐤟 𐤅𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤌𐤋𐤊‎ 3. [𐤕𐤉 𐤟 𐤀𐤇𐤓 𐤟 𐤀𐤁𐤉 | 𐤅𐤀𐤏𐤔 𐤟 𐤄𐤁𐤌𐤕 𐤟 𐤆𐤀𐤕 𐤟 𐤋𐤊𐤌𐤔 𐤟 𐤁𐤒𐤓𐤇𐤄 | 𐤁[𐤍𐤎 𐤟 𐤉‎ 4. 𐤔𐤏 𐤟 𐤊𐤉 𐤟 𐤄𐤔𐤏𐤍𐤉 𐤟 𐤌𐤊𐤋 𐤟 𐤄𐤔𐤋𐤊𐤍 𐤟 𐤅𐤊𐤉 𐤟 𐤄𐤓𐤀𐤍𐤉 𐤟 𐤁𐤊𐤋 𐤟 𐤔𐤍𐤀𐤉 | 𐤏𐤌𐤓‎ 5. 𐤉 𐤟 𐤌𐤋𐤊 𐤟 𐤉𐤔𐤓𐤀𐤋 𐤟 𐤅𐤉𐤏𐤍𐤅 𐤟 𐤀𐤕 𐤟 𐤌𐤀𐤁 𐤟 𐤉𐤌𐤍 𐤟 𐤓𐤁𐤍 𐤟 𐤊𐤉 𐤟 𐤉𐤀𐤍𐤐 𐤟 𐤊𐤌𐤔 𐤟 𐤁𐤀𐤓‎ 6. 𐤑𐤄 | 𐤅𐤉𐤇𐤋𐤐𐤄 𐤟 𐤁𐤍𐤄 𐤟 𐤅𐤉𐤀𐤌𐤓 𐤟 𐤂𐤌 𐤟 𐤄𐤀 𐤟 𐤀𐤏𐤍𐤅 𐤟 𐤀𐤕 𐤟 𐤌𐤀𐤁 𐤟 | 𐤁𐤉𐤌𐤉 𐤟 𐤀𐤌𐤓 𐤟 𐤊‎ 7. [𐤅𐤀𐤓𐤀 𐤟 𐤁𐤄 𐤟 𐤅𐤁𐤁𐤕𐤄 | 𐤅𐤉𐤔𐤓𐤀𐤋 𐤟 𐤀𐤁𐤃 𐤟 𐤀𐤁𐤃 𐤟 𐤏𐤋𐤌 𐤟 𐤅𐤉𐤓𐤔 𐤟 𐤏𐤌𐤓𐤉 𐤟 𐤀𐤕 𐤟 [𐤀𐤓‎ 8. 𐤑 𐤟 𐤌𐤄𐤃𐤁𐤀 | 𐤅𐤉𐤔𐤁 𐤟 𐤁𐤄 𐤟 𐤉𐤌𐤄 𐤟 𐤅𐤇𐤑𐤉 𐤟 𐤉𐤌𐤉 𐤟 𐤁𐤍𐤄 𐤟 𐤀𐤓𐤁𐤏𐤍 𐤟 𐤔𐤕 𐤟 𐤅𐤉𐤔‎ 9. 𐤁𐤄 𐤟 𐤊𐤌𐤔 𐤟 𐤁𐤉𐤌𐤉 | 𐤅𐤀𐤁𐤍 𐤟 𐤀𐤕 𐤟 𐤁𐤏𐤋𐤌𐤏𐤍 𐤟 𐤅𐤀𐤏𐤔 𐤟 𐤁𐤄 𐤟 𐤄𐤀𐤔𐤅𐤇 𐤟 𐤅𐤀𐤁𐤍‎ 10. 𐤀𐤕 𐤟 𐤒𐤓𐤉𐤕𐤍 | 𐤅𐤀𐤔 𐤟 𐤂𐤃 𐤟 𐤉𐤔𐤁 𐤟 𐤁𐤀𐤓𐤑 𐤟 𐤏𐤈𐤓𐤕 𐤟 𐤌𐤏𐤋𐤌 𐤟 𐤅𐤉𐤁𐤍 𐤟 𐤋𐤄 𐤟 𐤌𐤋𐤊 𐤟𐤉‎ 11. [ 𐤔𐤓𐤀𐤋 𐤟 𐤀𐤕 𐤟 𐤏𐤈𐤓𐤕 | 𐤅𐤀𐤋𐤕𐤇𐤌 𐤟 𐤁𐤒𐤓 𐤟 𐤅𐤀𐤇𐤆𐤄 | 𐤅𐤀𐤄𐤓𐤂 𐤟 𐤀𐤕 𐤟 𐤊𐤋 𐤟𐤄𐤏𐤌 𐤟 [𐤌‎ 12. [𐤄𐤒𐤓 𐤟 𐤓𐤉𐤕 𐤟 𐤋𐤊𐤌𐤔 𐤟 𐤅𐤋𐤌𐤀𐤁 | 𐤅𐤀𐤔𐤁 𐤟 𐤌𐤔𐤌 𐤟 𐤀𐤕 𐤟 𐤀𐤓𐤀𐤋 𐤟 𐤃𐤅𐤃𐤄 𐤟 𐤅𐤀[𐤎‎ 13. 𐤇𐤁𐤄 𐤟 𐤋𐤐𐤍𐤉 𐤟 𐤊𐤌𐤔 𐤟 𐤁𐤒𐤓𐤉𐤕 | 𐤅𐤀𐤔𐤁 𐤟 𐤁𐤄 𐤟 𐤀𐤕 𐤟 𐤀𐤔 𐤟 𐤔𐤓𐤍 𐤟 𐤅𐤀𐤕 𐤟 𐤀𐤔‎ 14. 𐤌𐤇𐤓𐤕 | 𐤅𐤉𐤀𐤌𐤓 𐤟 𐤋𐤉 𐤟 𐤊𐤌𐤔 𐤟 𐤋𐤊 𐤟 𐤀𐤇𐤆 𐤟 𐤀𐤕 𐤟 𐤍𐤁𐤄 𐤟 𐤏𐤋 𐤟 𐤉𐤔𐤓𐤀𐤋 | 𐤅𐤀‎ 15. 𐤄𐤋𐤊 𐤟 𐤁𐤋𐤋𐤄 𐤟 𐤅𐤀𐤋𐤕𐤇𐤌 𐤟 𐤁𐤄 𐤟 𐤌𐤁𐤒𐤏 𐤟 𐤄𐤔𐤇𐤓𐤕 𐤟 𐤏𐤃 𐤟 𐤄𐤑𐤄𐤓𐤌 | 𐤅𐤀𐤇‎ 16. [𐤆 𐤟 𐤅𐤀𐤄𐤓𐤂 𐤟 𐤊𐤋𐤄 𐤟 𐤔𐤁𐤏𐤕 𐤟 𐤀𐤋𐤐𐤍 𐤟 𐤂[𐤁]𐤓𐤍 𐤟 𐤅𐤂𐤓𐤍 | 𐤅𐤂𐤁𐤓𐤕 𐤟 𐤅[𐤂𐤓‎ 17. [𐤕 𐤟 𐤅𐤓𐤇𐤌𐤕 | 𐤊𐤉 𐤟 𐤋𐤏𐤔𐤕𐤓 𐤟 𐤊𐤌𐤔 𐤟 𐤄𐤇𐤓𐤌𐤕𐤄 | 𐤅𐤀𐤒𐤇 𐤟 𐤌𐤔𐤌 𐤟 𐤀[𐤕 𐤟 𐤊‎ 18. 𐤋𐤉 𐤟 𐤉𐤄𐤅𐤄 𐤟 𐤅𐤀𐤎𐤇𐤁 𐤟 𐤄𐤌 𐤟 𐤋𐤐𐤍𐤉 𐤟 𐤊𐤌𐤔 | 𐤅𐤌𐤋𐤊 𐤟 𐤉𐤔𐤓𐤀𐤋 𐤟 𐤁𐤍𐤄 𐤟 𐤀𐤕‎ 19. [𐤉𐤄𐤑 𐤟 𐤅𐤉𐤔𐤁 𐤟 𐤁𐤄 𐤟 𐤁𐤄𐤋𐤕𐤇𐤌𐤄 𐤟 𐤁𐤉 | 𐤅𐤉𐤂𐤓𐤔𐤄 𐤟 𐤊𐤌𐤔 𐤟 𐤌𐤐𐤍[𐤉 𐤅‎ 20. 𐤟 𐤀𐤒𐤇 𐤟 𐤌𐤌𐤀𐤁 𐤟 𐤌𐤀𐤕𐤍 𐤟 𐤀𐤔 𐤟 𐤊𐤋 𐤟 𐤓𐤔𐤄 | 𐤅𐤀𐤔𐤀𐤄 𐤟 𐤁𐤉𐤄𐤑 𐤟 𐤅𐤀𐤇𐤆𐤄‎ 21. 𐤋𐤎𐤐𐤕 𐤟 𐤏𐤋 𐤟 𐤃𐤉𐤁𐤍 | 𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤁𐤍𐤕𐤉 𐤟 𐤒𐤓𐤇𐤄 𐤟 𐤇𐤌𐤕 𐤟 𐤄𐤉𐤏𐤓𐤍 𐤟 𐤅𐤇𐤌𐤕‎ 22. 𐤄𐤏𐤐𐤋 | 𐤅𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤁𐤍𐤕𐤉 𐤟 𐤔𐤏𐤓𐤉𐤄 𐤟 𐤅𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤁𐤍𐤕𐤉 𐤟 𐤌𐤂𐤃𐤋𐤕𐤄 | 𐤅𐤀‎ 23. 𐤍𐤊 𐤟 𐤁𐤍𐤕𐤉 𐤟 𐤁𐤕 𐤟 𐤌𐤋𐤊 𐤟 𐤅𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤏𐤔𐤕𐤉 𐤟 𐤊𐤋𐤀𐤉 𐤟 𐤄𐤀𐤔[𐤅𐤇 𐤟 𐤋𐤌]𐤉𐤍 𐤟 𐤁𐤒𐤓𐤁‎ 24. 𐤄𐤒𐤓 | 𐤅𐤁𐤓 𐤟 𐤀𐤍 𐤟 𐤁𐤒𐤓𐤁 𐤟 𐤄𐤒𐤓 𐤟 𐤁𐤒𐤓𐤇𐤄 𐤟 𐤅𐤀𐤌𐤓 𐤟 𐤋𐤊𐤋 𐤟 𐤄𐤏𐤌 𐤟 𐤏𐤔𐤅 𐤟 𐤋‎ 25. 𐤊𐤌 𐤟 𐤀𐤔 𐤟 𐤁𐤓 𐤟 𐤁𐤁𐤉𐤕𐤄 | 𐤅𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤊𐤓𐤕𐤉 𐤟 𐤄𐤌𐤊𐤓𐤕𐤕 𐤟 𐤋𐤒𐤓𐤇𐤄 𐤟 𐤁𐤀𐤎𐤓‎ 26. 𐤟 𐤉] 𐤟 𐤉𐤔𐤓𐤀𐤋 | 𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤁𐤍𐤕𐤉 𐤟 𐤏𐤓𐤏𐤓 𐤟 𐤅𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤏𐤔𐤕𐤉 𐤟 𐤄𐤌𐤎𐤋𐤕 𐤟 𐤁𐤀𐤓𐤍𐤍]‎ 27. 𐤟 𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤁𐤍𐤕𐤉 𐤟 𐤁𐤕 𐤟 𐤁𐤌𐤕 𐤟 𐤊𐤉 𐤟 𐤄𐤓𐤎 𐤟 𐤄𐤀 | 𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤁𐤍𐤕𐤉 𐤟 𐤁𐤑𐤓 𐤟 𐤊𐤉 𐤟 𐤏𐤉𐤍‎ 28. 𐤔 𐤟 𐤃𐤉𐤁𐤍 𐤟 𐤇𐤌𐤔𐤍 𐤟 𐤊𐤉 𐤟 𐤊𐤋 𐤟 𐤃𐤉𐤁𐤍 𐤟 𐤌𐤔𐤌𐤏𐤕 | 𐤅𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤌𐤋𐤊‎ 29. 𐤕𐤉.. 𐤌𐤀𐤕 𐤟 𐤁𐤒𐤓𐤍 𐤟 𐤀𐤔𐤓 𐤟 𐤉𐤎𐤐𐤕𐤉 𐤟 𐤏𐤋 𐤟 𐤄𐤀𐤓𐤑 | 𐤅𐤀𐤍𐤊 𐤟 𐤁𐤍𐤕‎ 30. 𐤉 𐤟 [𐤀𐤕 𐤟] 𐤌𐤄𐤃[𐤁]𐤀 𐤟 𐤅𐤁𐤕 𐤟 𐤃𐤁𐤋𐤕𐤍 | 𐤅𐤁𐤕 𐤟 𐤁𐤏𐤋𐤌𐤏𐤍 𐤟 𐤅𐤀𐤔𐤀 𐤟 𐤔𐤌 𐤟 𐤀𐤕 𐤟 𐤅𐤒𐤃‎ 31. ....‎𐤑𐤀𐤍 𐤟 𐤄𐤀𐤓𐤑 | 𐤅𐤇𐤅𐤓𐤍𐤍 𐤟 𐤉𐤔𐤁 𐤟 𐤁𐤄 𐤟 𐤁𐤕 𐤟 𐤅𐤒 𐤟 𐤀𐤔 32. ....‎𐤅𐤉𐤀𐤌𐤓 𐤟 𐤋𐤉 𐤟 𐤊𐤌𐤔 𐤟 𐤓𐤃 𐤟 𐤄𐤋𐤕𐤇𐤌 𐤟 𐤁𐤇𐤅𐤓𐤍𐤍 | 𐤅𐤀𐤓𐤃 33. .....‎𐤅𐤉𐤔]𐤁𐤄 𐤟 𐤊𐤌𐤔 𐤟 𐤁𐤉𐤌𐤉 𐤟 𐤅𐤏𐤋 𐤟 𐤓𐤄 𐤟 𐤌𐤔𐤌 𐤟 𐤏𐤔] 34. ............𐤔𐤕 𐤟 𐤔𐤃𐤒 | 𐤅𐤀𐤍‎[𐤊...]

תעתיק הכתובת

השלמות המפענחים באות בסוגריים מרובעים: [ ], ואילו פירושי מילים בביאורים. מילים רבות במצבה נקטעות בשל מעבר שורה, ולכן יש לשים לב שכאשר שורה נגמרת, ייתכן שהמילה האחרונה בה ממשיכה בשורה שלאחריה.

אָנֹךִ^{[hebrew 1]} מֵשַׁע בֶּן כְּמֹשְ[יָת] מֶלֶךְ מֹאָב הַדִּ
יבֹנִי. אָבִי מָלַךְ עַל מֹאָב שְׁלֹשִן שַׁת^{[hebrew 2]} וְאָנֹךִ מָלַכְ
תִּי אַחַר אָבִי. וָאַעַשׂ הַבָּמַת^{[hebrew 3]} זֹאת לִכְמֹש בַּקִּרְחֹה^{[hebrew 4]} בָּמַ[ת יֵ]
שַׁע כִּי הֹשִעַנִי מִכָּל הַמְּלָכִן וְכִי הֶרְאַנִי בְּכָל שׂנְאַי^{[hebrew 5]}. עָמְרִ
י מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיְעַנֵּו אֶת מֹאָב יָמִן רַבִּן^{[hebrew 6]}, כִּי יֶאֱנַף כְּמֹש בְּאַרְ
צֹה. וַיַחֲלִיפֹה בְּנֹה^{[hebrew 7]} וַיֹּאמֶר גַּם הֻא: אֲעַנֵּו אֶת מֹאָב. בְּיָמַי אָמַר כֵּ[ן].
וָאֵרֶא בֹּה^{[hebrew 8]} וּבְבֵתֹה. וְיִשְׂרָאֵל אָבֹד אָבַד עֹלָם^{[hebrew 9]}. וַיִּרַשׁ עָמְרִי אֶת אֶרֶ
ץ מְהֵדְבָא, וַיֵּשֶׁב בָּהּ יָמֵהֻ וַחֲצִי יְמֵי בְּנֹה אַרְבָּעִן שַׁת, וַיְשִׁ
בֶהָ כְּמֹש בְּיָמַי. וָאֵבֶן אֶת בַּעַלְמְעֹן וָאַעַשׂ בָּה הָאַשׁוּח^{[hebrew 10]}. וָאֵבֶן
אֶת קִרְיָתֵן. וְאִשׁ גָּד יָשַׁב בְּאֶרֶץ עֲטָרֹת מֵעֹלָם. וַיִּבֶן לֹה מֶלֶךְ יִ
שְׂרָאֵל אֶת עֲטָרֹת. וָאֶלְתַּחֵם^{[hebrew 11]} בַּקִּר^{[hebrew 12]} וָאֹחֲזֶהָ^{[hebrew 13]}, וָאֶהֱרֹג אֶת כָּל הָעָם [..מ
הַקִּרְיַת לִכְמֹש וּלְמֹאָב. וָאֵשְׁבְּ^{[hebrew 14]} מִשָּׁם אֶת אֲרִאֵל^{[hebrew 15]} דָּוִדֹה^{[hebrew 16]}, וָאֶסְ
חֲבֵהֻ לִפְנֵי כְּמֹש בַּקִּרְיַת. וָאֹשִב בָּהּ אֶת אִשׁ שָׁרֹן וְאֶת אִשׁ
מָחֳרָת^{[hebrew 17]}. וַיֹּאמֶר לִי כְּמֹש: לֵךְ אֱחֹז אֶת נְבֹה^{[hebrew 18]} עַל יִשְׂרָאֵל. וָאֶ
הֱלֹךְ בַּלֵּלָה^{[hebrew 19]} וָאֶלְתַּחֵם בָּהּ מִבְּקֹעַ הַשַּׁחֲרִת עַד הַצָּהֳרֵם וָאֹחֲ
זֶהָ, וָאֶהֱרֹג כֻּלָּהּ, שִׁבְעַת אֲלָפִן גְּבָרִן וְגֻרִן^{[hebrew 20]} וּגְבָרֹת וְגֻרֹ
ת^{[hebrew 21]} וּרְחָמֹת^{[hebrew 22]}, כִּי לְעַשְׁתָּר־כְּמֹש^{[hebrew 23]} הֶחֱרַמְתִּהָ. וָאֶקַּח מִשָּׁם אֶ[ת כְּ]
לֵי יַהֲוֶה וָאֶסְחַבְהֵם לִפְנֵי כְּמֹש. וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּנָה אֶת
יַהַץ וַיֵּשֶׁב בָּהּ בְּהִלְתַּחֲמֹה^{[hebrew 24]} בִּי, וַיְגָרְשֵׁהֻ כְּמֹש מִפָּנַי. וָ
אֶקַּח מִמֹּאָב מָאתֵן^{[hebrew 25]} אִשׁ כָּל רָשֵׁהֻ^{[hebrew 26]} וָאֶשָּׂאֵהֻ בְּיַהַץ וָאֹחֲזֶהָ
לָסֶפֶת^{[hebrew 27]} עַל דִּיבֹן. אָנֹךִ בָּנִתִי^{[hebrew 28]} קִרְחֹה^{[hebrew 29]},^{[hebrew 30]} חֹמַת הַיַּעֲרֵן^{[hebrew 31]}, וְחֹמַת
הָעֹפֶל^{[hebrew 32]}. וְאָנֹךִ בָּנִתִי^{[hebrew 33]} שְׁעָרֶיהָ וְאָנֹךִ בָּנִתִי^{[hebrew 34]} מִגְדְּלֹתֶהָ^{[hebrew 35]}, וְאָ
נֹךִ בָּנִתִי בֵּת מֶלֶךְ^{[hebrew 36]}, וְאָנֹךִ עָשִׂתִי^{[hebrew 37]} כִּלְאֵי הָאַשְׁ[וָח לְמַ]יִן^{[hebrew 38]} בְּקֶרֶב
הַקִּר^{[hebrew 39]}. וּבֹר אֵן בְּקֶרֶב הַקִּר בַּקִּרְחֹה. וָאֹמַר לְכָל הָעָם: עֲשׂוּ לָ
כֶם אִשׁ בֹּר בְּבֵתֹה. וְאָנֹךִ כָּרִתִי הַמִּכְרְתַת^{[hebrew 40]} לַקִּרְחֹה^{[hebrew 41]} בְּאַסִּרֵ
י יִשְׂרָאֵל^{[hebrew 42]}. אָנֹךִ בָּנִתִי^{[hebrew 43]} עֲרֹעֵר, וְאָנֹךִ עָשִֹתִי^{[hebrew 44]} הַמְסִלַּת^{[hebrew 45]} בָּאַרְנֹן.
אָנֹךִ בָּנִתִי בֵּת בָּמֹת^{[hebrew 46]} כִּי הָרֻס הֻא. אָנֹךִ בָּנִתִי^{[hebrew 47]} בֶּצֶר כִּי עִיִּן^{[hebrew 48]}
[הִא בְּאִ]שׁ דִּיבֹן חֲמִשִׁן^{[hebrew 49]}, כִּי כָּל דִּיבֹן מִשְׁמַעַת^{[hebrew 50]}. וְאָנֹךִ מָלַכְ
תִּ[י ..] מְאַת בַּקִּרִן אֲשֶׁר יָסַפְתִי^{[hebrew 51]} עַל הָאָרֶץ. וְאָנֹךִ בָּנִתִ
[י^{[hebrew 52]} מְהֵ]דְבָא, וּבֵת דִּבְלָתֵן^{[hebrew 53]} וּבֵת בַּעַלְמְעֹן, וָאֶשָּׂא שָׁם אֶת
...] צֹאן הָאָרֶץ. וְחַוְרֹנֵן יָשַׁב בָּה ב[...
...וַיֹּ]אמֶר לִי כְּמֹש: רֵד הִלְתַּחֵם בְּחַוְרֹנֵן. וָאֵרֶד [וָאֶלְתַּחֵ
ם בַּקִּר וָאֹחֲזֶהָ וַיְשִׁבֶ]הָ כְּמֹש בְּיָמַי. ועל [ ] משם עש[
...]שת שדק ואנ[כ...

1. אנוכי
2. שלושים שנה
3. הבמה
4. מצודת העיר
5. במפלת שונאי
6. ימים רבים
7. הוא אחאב
8. במפלתו
9. לְעולם
10. מאגר מים
11. ואלחם
12. בעיר
13. ואחזתי בה
14. שביתי
15. גיבור במואבית, ראו שמואל ב', כ"ג, כ'
16. אולי גבור מלכות יהודה מבית דוד שבא לסייע לישראלים
17. שם מקום
18. נבו, משבט ראובן
19. לילה
20. גורים – ילדים
21. גורות, ילדות
22. עלמות בתולות
23. האל הכפול עשתר־כמוש
24. בהלחמו
25. מאתיים
26. ראשיה או העניים שלה – רשיה
27. בנוסף
28. את
29. העיר
30. את
31. מביצורי העיר
32. המצודה
33. את
34. את
35. המגדלים שלה
36. בית המלך
37. את
38. סכר למאגר מים
39. העיר
40. מפעל מים
41. לעיר
42. כלומר בעזרת אסירי ישראל
43. את
44. את
45. הדרך
46. בית במות
47. את
48. עיים=הרוסים
49. הושיב בדיבון חמשים משפחות, או: אנשי דיבון חמושים
50. נשמעת לי, או: משמר צבאי
51. סיפחתי
52. את
53. דבלתיים

פירוש הכתובת

מהכתובת ניתן ללמוד כי עצמאותה של מואב באה לקיצה בימי עמרי, שיצא למסע כיבושים בארץ המישור של מואב ("מהדבא"). לא נאמר בכתובת שעמרי כבש גם את חבל הדיבון בו ישבו מלכי מואב, מישע ואביו. מישע גם לא מספר על כיבוש דיבון וערוער על ידו מאוחר יותר כאשר מרד בישראל. מסתבר, שעמרי הסתפק בהטלת מרות על מלך מואב שישב בדיבון. השעבוד נמשך כל ימי עמרי ו"מחצית" ימי אחאב. יש להניח, שמרד מישע בא בשעה שגבר לחץ הארמים על ישראל. תחילה הבטיח מישע את הקשר בין חבל מואב אשר מדרום לארנון ובין חבל דיבון, על ידי ביצור ערוער ובניית המסילות בארנון. הוא חיזק את עיר מושבו ("קרחה") והכשיר את העיר לעמידה ממושכת במצור.

אחאב לא התפנה לתקוף את מואב והסתפק בביצור יריחו: ”בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן” (מלכים א', ט"ז, ל"ד), החולשת על המעבר אל ערבות מואב וארץ המישור. בקרב קרקר נגד שלמנאסר השלישי, לא נזכר מישע בין בעלי הברית לצדו של אחאב. עם מות אחאב ברמות גלעד פרץ מישע צפונה והשתלט על ארץ עטרות, בית דבלתיים ויהץ. משם התקדם אל ארץ מידבא וכבש אותה, את בצר ואת נבו, היושבת על הדרך ממידבא אל ערבות מואב. מישע גם דאג ליישב באוכלוסייה מואבית יישובים שכבש.

בסופה של הכתובת מזכיר מישע מסע שערך לחורנים, בדרום מואב. אף על פי שהשורות האחרונות מקוטעות, ניתן להבין מהן שמישע הצליח להשיב את חורנים למואב (אולי מיד אדום), וכך החזיר מישע למואב כמעט את כל היקף הממלכה כפי שהייתה בעבר, מקצה ים המלח בדרום ועד ערבות מואב בצפון.

בשורות ה-12 וה-13 נאמר: ”וָאֵשְׁבְּ מִשָּׁם אֶת אֲרִאֵל דָּוִדֹה, וָאֶסְחֲבֵהֻ לִפְנֵי כְּמֹש בַּקִּרְיַת.” לפי אחת הפרשנויות, הכוונה היא שמישע שבה בעטרות שופן שבנחלת שבט גד, המזוהה עם ח'רבת עטרוז, את גיבור ("אֲרִאֵל", גיבור במואבית; ראו שמואל ב', כ"ג, כ') ממלכת יהודה שנשלטה בידי בית דוד, שבא לסייע לממלכת ישראל (יהושפט, מלך יהודה בתקופת מישע, עמד בקשרי ידידות וקשרי משפחה עם אחאב מלך ישראל).

ההיסטוריון והפילולוג הצרפתי אנדרה למר (אנ') טען, על סמך פענוח העתקי הגבס של הכתובת שנעשו לפני שנותצה, כי בחלק השבור שבסוף המצבה כתובות המילים הבאות: ”וְחַוְרֹנֵן יָשַׁב בָּהּ בֵתְ[דָּ]וִד [...וַיֹּ]אמֶר לִי כְּמֹש: רֵד הִלְתַּחֵם בְּחַוְרֹנֵן”. אם פענוח זה נכון, מישע מספר כי בני ממלכת יהודה (ממלכת בית דוד) ישבו בחורנים, והוא נצטווה על ידי כמוש לכבוש מהם את השטח. צורת קריאה זו מהווה לכאורה הוכחה חשובה ביותר לקיומו של דוד ההיסטורי כמייסד שושלת המלוכה ביהודה, ושל יהודה עצמה כממלכה בעל פרישה טריטוריאלית רחבה, פרטים השנויים במחלוקת במחקר.^[3]

ב-2019 ישראל פינקלשטיין, נדב נאמן ותומאס רמר ערערו על פענוחו של למר כמוטעה, וטענו כי הקריאה "בת[ד]וד" שגויה: לדידם ניתן לראות בכתובת רק את האות בי"ת, אחריה שתי אותיות חסרות, סימן הקו המציין סיום משפט, ולאחריו את האותיות ו"ו ודל"ת השייכות למשפט הבא, כלומר: "וחורנן. ישב. בה. ב[--] | וד[...]". לפיכך, יש להשלים בשבר זה שם בן שלוש אותיות של מלך המתחיל בבי"ת, וההשלמה הנכונה לדעתם היא בלק.^[4]

ראו גם

• הכתובת מקיר-מואב
• כתובת מלכותית מואבית
• כתובת תל דן
• ארכאולוגיה מקראית
• רשימת ממצאים מרכזיים בארכאולוגיה מקראית
• רשימת כתובות כנעניות וארמיות

לקריאה נוספת

• שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, ירושלים: מוסד ביאליק, 1992.
• שלמה מורג, "מישע — עיונים בתכונות לשון של להגים עבריים קדומים", בתוך: ארץ ישראל, ה', תשי"ט, עמ' 138–144.
• חיים רוזן, העברית שלנו: דמותה באור שיטות הבלשנות, תל אביב: עם עובד, תשט"ז 1945–1946, עמ' 7. – (ניתוח לשוני של מצבת מישע והשוואה למבנה הלשונות השכנות)
• חיים רבין, בערך: כתובת מישע – הלשון, אנציקלופדיה מקראית ד, ירושלים תשכ"ג, עמ' 926–929.
• חיים רבין, שפות שמיות: פרקי מבוא, הוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית ומוסד ביאליק, ירושלים תשנ"א (1991: ISBN 965-342-575-7), עמ' 71–75. – (תיאור הלשון המואבית ופקסימיליה של מצבת מישע).

• Rev. F. A. Klein, "The Original discovery of the Moabite stone", Quarterly statement – Palestine Exploration Fund, No. VI, 1870, London. pp. 281-283. [דיווח מהכומר שפרסם את דבר קיום המצבה על השתלשלות הגילוי]
• Joshua Blau, "Short Philological Notes on the Inscription of Mesha", in: Ma`rav 2/2 (1979-80), pp. 143-157.
• John Andrew Dearman, Studies in the Mesha inscription and Moab. Atlanta, Ga.: Scholars Press 1989. ISBN 1555403565.
• michael langlois, "The Kings, The City, and the House of David on the Mesha Stele in Light of New Imaging Techniques" (לחיזוק נכונותה של הקריאה "בית דויד" בכתובת מישע).
• J.C.L. Gibson, "Inscriptions in Moabite", in: Textbook of Syrian Semitic Inscriptions, vol 1, Oxford 1975, pp. 71-84
• Franz Praetorius, "Zur Inschrift des Meša`", in: Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft 59 (1905), pp. 33-35; 60 (1906), p. 402.
• André Lemaire, “House of David” Restored in Moabite Inscription, BAR 20:03 (May/June 1994). Biblical Archaeology Society (סקירה מדוקדקת של השתלשלות הגילוי ודיון בשאלת אזכורו של דוד בכתובת)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: מצבת מישע
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מצבת מישע

• מצבת מישע, דף שער בספרייה הלאומית
• [Mesha_Stele מצבת מישע], באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• שארית קדומים, המליץ, גיליון מס' 15, 25 באפריל 1870 [כתבה על השתלשלות גילוי מצבת מישע, נכתב עם פרסום דבר הכתובת]
• יוסף ניצן, יהושפט נבו, כתובות ארכאולוגיות מתקופת המקרא: כתובת מישע, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• חגי משגב, כתובת מישע, בערוץ היוטיוב של בית אבי חי, 26 באוגוסט 2024

הערות שוליים

1. למואבים הייתה גרסה משלהם לכתב הפיניקי, השונה במקצת בין הגרסה שהייתה נהוגה בממלכות יהודה וישראל, אולם מצבה זו לא נכתבה בגרסה המואבית
2. ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק ד'
3. ראו סטיבן ל. מקנזי, King David: A Biography (excerpth), הניו יורק טיימס. ראו גם כאן את מאמרו של פרופ' מייקל לנגלואה המחזק את נכונות הקריאה "בית דויד" בכתובת מישע.
4. התגלית הארכיאולוגית שמוכיחה את קיומו של המלך התנכ"י?, באתר וואלה, 11 ביוני 2019