מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יָהְצָה, או יַהַץ, הייתה עיר מקראית באזור השליטה של המואבים. לאחר כיבוש הארץ על ידי שבטי ישראל נכללה בנחלת שבט ראובן אך העיר נפלה בגורלם של שבט לוי ונמנית בין 48 ערי הלויים.
.jpg)
שבטי ישראל כבשו אותה בתקופת ההתנחלות מידי האמורים, בראשם מלכם סיחון, כפי שסופר בספר במדבר:
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר, בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן, כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי, בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ.
בספר דברים מתוארת ההתמודדות עם תושבי עבר הירדן המזרחי, שנתפסו כבעלי עוצמה צבאית, כאירוע חשוב בתולדות ההתנחלות הישראלית; שכן, כדי לנצחם נזקק עם ישראל לברכה ולהתערבות של האל. הפסוקים, הנוגעים לפרשה בספר דברים, פותחים בציוויו של האל למשה, מספרים על המסר ששלח משה לסיחון מלך חשבון, שעיקרו בקשת רשות למעבר בשטח הנתון לריבונותו והצטיידות, תמורת תשלום מלא, בדרך אל ארץ ישראל שממערב לירדן; סירובו של סיחון, ועלילת המערכה שהתלקחה בין שבטי ישראל לבין התושבים ביהץ, וסיומה בחורבנה המלא של יהץ:
קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן, רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה. הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ. וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ, לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול. אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי, וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי, רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר, עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ. וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה יָהְצָה. וַיִּתְּנֵהוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ. וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף, לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד. רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ.
יהץ נכללה בנחלת שבט ראובן כפי שצוין בספר יהושע:
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם. וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא. חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן. וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת.
אחר כך, נעשתה יהץ עיר לויים, כפי המסופר בספר דברי הימים:
וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ לְמִזְרַח הַיַּרְדֵּן מִמַּטֵּה רְאוּבֵן – אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת יַהְצָה וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ.
בספר שופטים הזכיר השופט יפתח את הניצחון על האמורי ביהץ בעניין מלך עמון:[1]
יהץ הסמוכה למידבא הוזכרה בקינה שיוחסה לנביא ישעיהו, ממנה ניתן ללמוד כי חזרה לשליטת המואבים בתקופת המלוכה:
מַשָּׂא מוֹאָב, כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה, כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי, עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל, בְּכָל רֹאשָׁיו קָרְחָה, כָּל זָקָן גְּרוּעָה. בְּחוּצֹתָיו חָגְרוּ שָׂק, עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי. וַתִּזְעַק חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, עַד יַהַץ נִשְׁמַע קוֹלָם, עַל כֵּן חֲלֻצֵי מוֹאָב יָרִיעוּ, נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ.
וכך גם משתמע מהנאמר בספר ירמיהו:
לְמוֹאָב: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הוֹי אֶל נְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה, הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם, הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב וָחָתָּה. אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב, בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה, לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי, גַּם מַדְמֵן תִּדֹּמִּי, אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב. [...] וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר, אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מֵיפָעַת.
במאה ה-20 הוצע לזהות אותה בג'לול, ממזרח למידבא, אך הצעה זו לא התקבלה.[2] וכן הוצע לזהותה בחרבת אֶל-מְדֱיִינֳה.[3]
במצבת מישע מלך מואב מהמאה ה-9 לפנה"ס, נאמר שהעיר נכבשה על ידו והובאו אליה מבני מואב ליישבה.
יוחנן אהרוני זיהה בשנות ה-70 את יהץ עם האתר חירבת אל מודין את-תמד. חוקר המקרא האמריקאי אנדרו ג'ון דירמן קיבל זיהוי זה בשנות ה-80.[4] האתר שוכן ממזרח לים המלח. זהו אתר מבודד הקרוי על שם וואדי את-תמד, שבסמוך לו הוא נמצא. האתר ממוקם צפונית-מזרחית לדיבון. החוקר האירופאי הראשון שביקר ותיעד את האתר הוא אלואיס מוסיל, שביקר באתר בתחילת המאה ה-20. נלסון גליק סקר את האתר ופרסם את ממצאיו בשנות ה-30.[5] האתר נחפר לראשונה בשנת 1996. זהו אתר מלבני, שהוקם על משטח מלאכותי, שנבנה מקירות תמך ומולא בעפר. קירות התמך תחמו שטח של 140X80 מטר. האתר הוקף בסוללה שנחפרה בחלק הדרומי. הסוללה הוקמה על בסיס קיר אבן, ואליה הוצמדה חלקלקה. בחלק הצפון מזרחי נמצא השער, שכולל 6 תאים. זהו שער קטן יותר מהשערים שהתגלו בגזר וחצור. יכול להיות שבסמוך לשער ישנו מפעל מים. רוב המבנים שנחשפו באתר הם ציבוריים. ישנו מקדש ליד השער ובדרום מבני עמודים. הממצאים שנאספו אופייניים לסוף תקופת הברזל 2, אזור המאה ה-6 לפנה"ס. ישראל פינקלשטיין גם סבור שמדובר ביהץ שלפי מצבת מישע נבנתה על ידי המלך עומרי. לדעתו הממצאים שנאספו בחפירות הם מהשלב האחרון של האתר, שהוא הכיבוש הבבלי במאה ה-6 לפנה"ס. מתיארוך פחמן-14 שנעשה לקורות עץ בשער, התקבל טווח השנים 810-755 לפנה"ס. באתר נתגלו גם שברי חרסים מתחילת הברזל 2. לכן לדעתו האתר הוקם על ידי המלך עומרי במאה ה-9 לפנה"ס. באתר לא זוהה הרס, ולכן פינקלשטיין סבור שמישע השתלט על האתר ללא שימוש בכוח.[6]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.