Remove ads
מועצה מקומית ערבית, בצפון ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כפר יאסיף (בערבית: كفر ياسيف) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, כ-8 ק"מ מצפון-מזרח לעכו, על כביש 70, ליד המועצה המקומית אבו סנאן. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1925. בתחומי הכפר נמצא מקאם נבי אל-ח'דר המקודש לעדה הדרוזית.
מרכז הכפר ב-2006 | |||||||||||||||||||||||||
שם בערבית | كفر ياسيف | ||||||||||||||||||||||||
מדינה | ישראל | ||||||||||||||||||||||||
מחוז | הצפון | ||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | מועצה מקומית | ||||||||||||||||||||||||
ראש המועצה | עסאם שחאדה | ||||||||||||||||||||||||
גובה ממוצע[1] | 58 מטר | ||||||||||||||||||||||||
סוג יישוב | יישוב 10,000–19,999 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[1] | |||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 10,594 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה ארצי[2] | 175 | ||||||||||||||||||||||||
- מאזן מפוני חרבות ברזל[3] | 0.03 אלפי תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- צפיפות אוכלוסייה | 3,240 תושבים לקמ"ר | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג צפיפות ארצי[2] | 71 | ||||||||||||||||||||||||
תחום שיפוט[4] | 3,270 דונם | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 219 | ||||||||||||||||||||||||
32°57′15″N 35°09′48″E | |||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[5] |
5 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 130 | ||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2019[4] |
0.3962 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 141 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
|
פרופיל כפר יאסיף נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||
אתר המועצה |
שרידים רבים מעידים על קיומו של יישוב עתיק יומין שראשיתו בימי הכנענים, הישראלים והפיניקים. במקום מצויים גם שרידים של יישוב יהודי משנאי-תלמודי מימי הרומאים, הביזנטים והצלבנים, אשר נהרסו ברובם או נטמנו.
בתקופה הצלבנית בארץ ישראל היה הכפר ידוע בשם קפרסי (Cafresi) או קפריאסיף (Cafriasif).[6] בשנת 1193 העניקה המלכה איזבלה ובן זוגה אנרי השני, רוזן שמפאן את המצודה של כפר יאסיף לשליטים הצבאיים של המסדר הטבטוני.[7] במאה ה-13, התגוררו בכפר נוצרים ששילמו מיסים לבישוף בעכו.[8] ב־1283, מוזכר הכפר בהודנה בין הצלבנים בעכו לבין הסולטאן הממלוכי אל-מנצור קלאון.[9]
במהלך השלטון העות'מאני, התבססה כלכלת הכפר בעיקר על גידול זיתים וכותנה. רישום מס עות'מאני משנת 1596 מצביע על כך שבכפר הייתה אוכלוסייה של 58 משפחות מוסלמיות, שבעה רווקים מוסלמים ו-19 משקי בית יהודים.[10] ברנרד לואיס מציין כי ברישומים העות'מאניים של כפר יאסיף וישובים נוספים לא מצוינים התושבים הנוצרים ברישומים.[11]
בשנות ה-40 של המאה ה-18, התיישבו בכפר יאסיף עשרה משקי בית יהודיים בהנהגתם הרוחנית של הרב שלמה עבאדי, והצטרפו אליהם מספר יהודים נוספים, שעזבו את צפת בראשית שנות ה-60 בעקבות רעידות האדמה. לדברי הנוסעים היהודים, היהודים בכפר יאסיף חיו היטב בחסותו של השליט העות'מאני הגליל האוטונומי דאהר אל-עומר, שסובלנותו אפשרה את הקמתה הראשונית של הקהילה היהודית.[12]
בכפר יאסיף נמצא עד היום בית קברות יהודי עתיק, שהיה בשימוש מן המאה ה-17 עד ראשית המאה ה-20. יהודי עכו והסביבה, שלא רצו להיקבר מחוץ לתחומי ארץ ישראל (עכו נחשבה כעיר נכריה מחוץ לתחומי ארץ ישראל), עשו שימוש בבית עלמין זה, כפי שתועד גם בידי החוקר הצרפתי ויקטור גרן בעת ביקורו בכפר בשנת 1870[13][14].
בראשית המאה ה-20 בית הקברות היהודי הורחב ונקנה שטח נוסף במימון הברון רוטשילד. בעקבות פרעות תרפ"ט יהודים חדלו מלקבור בבית הקברות.[15] ב-1824 ביקר בכפר הנוסע רבי דוד דבית הלל ותיאר את המקום: "צפונית מזרחית לעכו לא הרחק משפת הים התיכון נמצא כפר קטן ושמו כפר יסיף. ובכפר כ־15 משפחות יהודים ילידי הארץ העוסקים בעבודת אדמה ולהם בית כנסת קטן. הלשון המדוברת היא ערבית, המטבעות המשקלות והמידות כשל עכו".[דרוש מקור] הקהילה חרבה ב-1841 ואחרוני יהודיה עקרו לעכו.
בסוף המאה ה-19 היו בכפר בין 350–600 תושבים, מרביתם יוונים אורתודוקסים וכרבע מוסלמים.[16]
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית היא העתיקה מבין הכנסיות שבכפר. לפי ויקטור גרן, בעת ביקורו בכפר ב-1870 היא הייתה בת מאה וארבעים שנה; לפי נתון זה, יש לתארכה לשנת 1730.[14]
במפקד האוכלוסין של 1922 היו בכפר 172 מוסלמים, 665 נוצרים ו-33 דרוזים.[17]
כפר יאסיף הוגדר כרשות מקומית על ידי המנדט הבריטי ב-1 בדצמבר 1925. יאני קוסטנדי יני (Yani Kustandi Yani) שימש כראש המועצה בשנים 1933–1948[18] וגם אחרי הקמת מדינת ישראל.
באפריל 1938, במהלך המרד הערבי בארץ ישראל, קבוצה של מורדים ערבים הטמינה מוקשים על הכביש שליד כפר יאסיף. המוקשים גרמו להתפוצצות רכב צבאי בריטי, והרגו תשעה חיילים. כפעולת תגמול, תכנן הצבא הבריטי לשרוף את הכפר, אך מחאות מצד התושבים שטענו שהאחראים לכך הם תושבי הכפר הסמוך כּויכּאת גרמו לבריטים לחזור בהם. שמונה אנשים, בעיקר אזרחים נהרגו בכּויכּאת לאחר מכן מידי הצבא הבריטי.[19]
בהתקפה נוספת מצד הערבים על כביש ביטחון בריטי חדש סמוך לכפר, נהרג חייל אחד ונפצעו שניים נוספים. הבריטים שחשדו שוב בתושבי הכפר החלו בתוכניתם לשרוף את הכפר, ובין 14 ל-17 בפברואר 1939 הצבא הבריטי שרף 68–72 בתים (כמחצית מבתי הכפר), רובם בבעלות מוסלמית, ומספר קטן של בתים נוצריים ודרוזים. כאשר כמה מתושבי הכפר הסמוך כּויכּאת באו לבחון את ההרס בכפר יאסיף, תשעה מאנשיהם נורו למוות בעת שהתקרבו לכפר. מאוחר יותר משהתגלה שוב כי המבצעים לא יצאו מכפר יאסיף, נאלצה הממשלה הבריטית, לשלם פיצויים כספיים לתושבים שנפגעו ולמועצה המקומית. בכספי הפיצויים נבנה בית ספר יסודי ובנין מסחרי בכפר, אשר קיימים עד היום.
לדברי כומר אנגליקני שנכח במקום, "התושבים בכפר יאסיף היו להוטים מאוד לציין כי החיילים שהרסו את בתיהם לא היו אנגלים אלא אירים".
על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, בשנת 1945 מנתה אוכלוסיית הכפר כ-1,400 תושבים, והשתרעה על פני שטח של 6763 דונם. 350 מתושבי הכפר היו מוסלמים, 1,105 נוצרים ו-40 "אחר" (דרוזים). 3,234 דונם משטח הקרקע שימש לגידול מטעים ו-3,310 דונם לגידול דגנים,[20] בעוד ש-75 דונם שימש לבניה עירונית.
ב-1948, הייתה כפר יאסיף המועצה המקומית הערבית היחידה לצד הערים נצרת ושפרעם.[21] בזמן מלחמת העצמאות היא נכבשה כחלק ממבצע דקל.[22] כ־30% מהתושבים בכפר הגיעו לאחר שעזבו את בתיהם בכפרים באזור.[23] פלסטינים מהכפרים כֻּויכַּאת, אל-בירווה ומנשייה הגיעו לכפר יסיף בעקבות כיבוש כפריהם, חלקם נשארו וחלקם גורשו לירדן.[24] בכפר התיישבו גם מעקורי איקרית. בישיבת הכנסת בתשע במרץ 1949, מחה חבר הכנסת, תופיק טובי, על העברת כ־700 מתושבי הכפרים שהגיעו לכפר יאסיף לירדן.[25][26] ב־5 ביוני 1951 הופעלה מחדש המועצה המקומית על ידי ממשלת ישראל. כפר יאסיף היא המועצה המקומית הערבית היחידה, שהמשיכה לפעול אחרי הקמת המדינה. בבחירות המקומיות למועצה שנערכו ב־1954 זכה יאני קוסטנדי יני בבחירות וכיהן ברשות המועצה עד 1964.[18] יאני היה יושב הראש של המפלגה הקומוניסטית המקומית והצליח להביס את הרשימה מטעם מפא"י בכל מערכת בחירות. הוא ראה את עצמו לא רק ראש המועצה המקומית של כפר יאסיף אלא כדובר של הערבים שחיו במדינה החדשה.[27]
ב-1972 נבחרה ויולט ח'ורי על ידי מליאת המועצה המקומית לראשת המועצה[28] לאחר שבעלה, פאזי חורי, פרש מתפקידו. היא שימשה כראשת מועצה כשנה ובמהלך כהונתה המועצה קבלה מענקים מיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים וכן התהדקו הקשרים עם הקיבוץ השכן, יחיעם. בבחירות ב-1978 רצה במפלגה עצמאית וזכתה במושב אחד. נכון ל-2019, חורי היא האישה היחידה שעמדה בראש מועצה ערבית בישראל.[29]
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים בכפר יאסיף 10,594 תושבים (מקום 175 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 66.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 8,469 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[30]
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2020: 52.5% מתושבי הכפר הם נוצרים, 44.8% מוסלמים ו-2.6% דרוזים.[31]
במסורת מקומית שתיעד איל דודסון, נאמר כי שתי משפחות בכפר הן ממוצא יהודי.[32]
כפר יאסיף התפרסם בין יישובי הערבים בארץ באחוז הגבוה ביותר של אקדמאים.
בכפר יש 4 בתי ספר, 2 בתי ספר יסודיים (מ-א' עד ו'), 1 בית ספר חטיבת ביניים (מ-ז' עד ט') ו-1 בית ספר על יסודי (מ-י' עד י"א), יש גם ספרייה ציבורית שיש בה הרבה ספרים שיכולים להשתמש בהם לתקופה מסוימת ולהחזיר לספריה.
התיכון המקומי נקרא בית ספר תיכון "יני" על שמו של ראש המועצה של הכפר בשנים 1934–1962.
מקאם נבי אל-ח'דר (مقام النبي الخضر) קדוש לדרוזים והוא נחשב לקברו של אליהו הנביא על פי המסורת הדרוזית. אל-ח'דר או בשמו האחר, אבו איברהים הוא אחד מחמשת הנביאים שייסדו את הדת הדרוזית. ב-25 בינואר עולים אליו לרגל. עם זאת יש לציין שהשם אל-ח'דר מופיע במספר מקומות קדושים לנוצרים ולמוסלמים ברחבי הארץ.[33]
בכפר ישנם שני מסגדים ו-5 כנסיות.[34] בכפר מספר אתרים ארכאולוגים.[35]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.