תופיק טובי

תופיק טובי
توفيق طوبي
	צילום מ-1951
לידה	11 במאי 1922; חיפה, פלשתינה (א"י)
פטירה	12 במרץ 2011 (בגיל 88); חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות האורתודוקסי, חיפה
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית הישראלית
סיעה	מק"י, רק"ח, חד"ש
	14 בפברואר 1949 – 4 ביולי 1990; (41 שנים)
כנסות	1–12
פרסים והוקרה
	עיטור הידידות בין העמים

תַּוְפִיק טוּבִּי (בערבית: توفيق طوبي; 11 במאי 1922 – 12 במרץ 2011) היה פוליטיקאי ערבי-ישראלי קומוניסטי. כיהן כחבר הכנסת מטעם חד"ש. כהונתו הייתה מהארוכות שידעה הפוליטיקה הישראלית, למעלה מ-41 שנות כהונה, כולן רצופות.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

טובי נולד בחיפה לאליאס ולאליס (לבית ח'ורי). סיים את בית הספר היסודי של הקהילה האורתודוקסית בחיפה וב-1936 עבר ללמוד בפנימיית בית הספר "אלמוטרן גובאת" (צהיון) של המיסיון הבריטי בירושלים והיה פעיל בהתאחדות התלמידים הערבים ולאחר מכן בתנועת התלמידים הערבים.

בשנת 1940 חזר לחיפה והצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ). לאחר פיצול המפלגה על רקע לאומי ב-1943 היה אחד ממייסדי הליגה לשחרור לאומי, שהתנגדה תחילה לתוכנית החלוקה אולם לאחר מכן תמכה בה עקב השינוי החיובי בעמדת ברית המועצות.

לאחר פטירת אביו ב-1941 נאלץ לסייע בפרנסת המשפחה ולכן ויתר על לימודים אוניברסיטאיים. בשנים 1943–1948 עבד במחלקת העבודות הציבוריות של ממשלת המנדט הבריטי.

ב-1948 איחדו חברי הליגה הערבים וחברי הפק"פ היהודים כוחות והקימו את המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). טובי היה חבר הוועד המרכזי של המפלגה, חבר לשכה ומזכירות, וערך את ביטאונה בשפה הערבית, "אל-איתיחאד". בנוסף, היה חבר נשיאות הוועד הארצי למען שלום מאז שנות ה-50 וחבר נשיאות מועצת השלום העולמית.

בשנת 1949 נבחר לכנסת מטעם מק"י, והיה צעיר חברי הכנסת הראשונה. באותה שנה, בעת שקבל על התנהגות צה"ל בפעולות חיפוש מסתננים בגליל, היו שטענו נגדו כי עליו להודות שמאפשרים לו לכהן בכנסת. בעקבות זה יצא להגנתו המשורר נתן אלתרמן במדורו "הטור השביעי" בשיר בשם "הנזיפה בתופיק טובי".^[1] למרות שליטתו בעברית, הקפיד לנאום בכנסת בערבית כשלאחר נאומו דבריו מתורגמים לעברית בידי מתורגמן.^[2]

בשנת 1956, לאחר טבח כפר קאסם, גבו תופיק טובי ועמיתו מאיר וילנר עדויות מהפצועים והפיצו אותן, בין השאר מעל במת הכנסת, תוך שימוש בחסינותם הפרלמנטרית. כך הצליחו להביא את המידע לידיעת הציבור כשבועיים לאחר המעשה, למרות מאמצי הצנזורה הצבאית להסתיר את התרחשות הטבח מהציבור. בשנת 1965, בעקבות ויכוחים פנימיים במק"י על מהות היותה תנועה יהודית ערבית ולא ציונית, הוחלט בחודש יוני על פילוג. טובי, יחד עם חבריו מאיר וילנר, אמיל חביבי, תאופיק זיאד וסשה חנין, הקימו את רק"ח, שהייתה תנועה יהודית ערבית ולא ציונית, בה טובי שימש כנציגה השני בכנסת ביחד עם וילנר. מצב זה המשיך משהוקמה חד"ש בשנת 1977, וטובי היה מספר שתיים ברשימתה לכנסת. בשנת 1976 נתמנה לסגן מזכ"ל המפלגה ובשנת 1989 נתמנה למזכ"ל המפלגה, תפקיד שכיהן בו עד 1993.

ב-4 ביולי 1990 פרש מהכנסת לאחר למעלה מ-41 שנות כהונה רצופות, והוחלף בתמר גוז'נסקי. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-119 ברשימת חד"ש לכנסת.^[3]

תופיק טובי שני רק לשמעון פרס במניין שנות הכהונה כחבר הכנסת, ושלישי רק למאיר וילנר ושמעון פרס במניין הקדנציות כחבר הכנסת (12 קדנציות).

טובי נשאר קומוניסט כל ימי חייו. עמדתו כלפי מדינת ישראל הייתה מורכבת. הוא הגדיר את עצמו כפטריוט ישראלי והדגיש שאינו רואה ניגוד בין זהותו הערבית לישראליותו.^[4] בנאומו הראשון בכנסת בשנת 1949 שיבח את העמידה הישראלית במלחמת העצמאות מול מה שכינה "מזימות והתערבות אימפריאליסטית", ראה בה מלחמת שחרור לאומי, וראה בהקמתה של מדינת ישראל "ניצחון לכל כוחות החופש והדמוקרטיה במזרח התיכון". הוא ביקר את הסכמתה של ישראל לסיפוח השטח שיועד למדינה הערבית (שהוא ציפה שתהה ידידותית ודמוקרטית) לידי מלכויות ירדן ומצרים. את אשמת הנכבה הטיל על "השליטים הערבים הריאקציוניים" שהתנגדו לתוכנית החלוקה.^[5] הוא גם קבל על האפליה בכך שהערבים אינם נקראים לשרת בצה"ל.^[6]

טובי התגורר בחיפה והיה נשוי לאולגה (אחותו של אמיל תומא). הוא היה אחרון חברי הכנסת הראשונה שנשארו בחיים. נפטר ב-12 במרץ 2011, אולגה נפטרה ב-28 בנובמבר 2016.

בנו היחיד, אליאס טובי הוא פרופסור לרפואה, מנהל המחלקה לאימונולוגיה ואלרגיה קלינית במרכז רפואי בני ציון ומנהל בית החולים האיטלקי בחיפה.

ב-2013 הוחלט להנציח את תאופיק טובי בקריאת קטע הרחוב בו הוא גר : רחוב תאופיק טובי. שם הרחוב שהוסב, היה בעבר קטע מרחוב קיסריה שהוביל לרחוב חורי. בטקס נכח הסופר סמי מיכאל. ביתו של טובי הוגדר כבית לשימור והוא נמצא ברחוב תאופיק טובי 18. בחזית הבית מוצב שלט מורשת כחול של המועצה לשימור אתרים.