Loading AI tools
מושב לשעבר שצורף לפתח תקווה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כפר אברהם היה מושב עובדים[1] מיסודו של הפועל המזרחי בארץ ישראל, נוסד בשנת תרצ"ב מרץ 1932[2]. המושב צורף לפתח תקווה בשנת 1952[3] וכיום הוא מהווה שכונה בצפונה של העיר.
 | |
| אחד משרידיו האחרונים של הכפר ברחוב אורבך | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | פתח תקווה |
| תאריך ייסוד | מרץ 1932 |
| קואורדינטות | 32°05′42″N 34°53′50″E |
| שכונות נוספות בפתח תקווה | |
|
(למפת גוש דן רגילה)   כפר אברהם  מצפון: __ רמת השרון, __ הוד השרון מצפון, ממזרח ומדרום: __ מועצה אזורית דרום השרון מדרום: __ מועצה אזורית חבל מודיעין, __ גני תקווה, __ קריית אונו מדרום-מערב: __ רמת גן ממערב: __ בני ברק, __ תל אביב | |
  | |
גבולות הכפר:
נהוג לראות שכונות נוספות כחלק משכונת כפר אברהם המודרנית אם כי הן לא היוו חלק מהכפר ההיסטורי, אלא השלמת המרקם האורבני עם חיבורו של המושב לתוך העיר ועם התפתחות העיר צפונה:
הגרסה העממית והנפוצה למדי גורסת שמקור השם בטעות. המושב נקרא על שם הרב ד"ר יעקב אריה אדולף סלבנדי והמייסדים חשבו שהשם אדולף הוא כינוי לאברהם. רחוב בשכונה נקרא על שמו. גרסה נוספת היא שהכפר נקרא על שמו של אברהם אבינו.[דרוש מקור]
בשנת 1913 רכש פאול נתן לכבודו של הרב ד"ר יעקב אריה סלבנדי כ-800 דונם אדמה בקרבת הכפר הערבי פג'ה, מערבי שנודע בשם אבו כישכ. סלבנדי ביקש להקים במקום מוסד לילדים יתומים והמקום כונה על שמו "אדמות סלבנדי". את תוכניותיו של סלבנדי קטעה מלחמת העולם הראשונה והוא הספיק להקים במקום רק בניין ובאר מים אחת, ככל הנראה בדרום-מזרח צומת הרחובות ריינס, שטמפפר, הרצוג של היום.
לאחר מלחמת העולם הראשונה מינה סלבנדי את פרופ' פיק, מראשי תנועת המזרחי בגרמניה אפוטרופוס על האדמות והלה אפשר לקבוצת רודגס להתיישב על חלק מהאדמות עד מעברם לנקודת יישוב הקבע שלהם.
בשנת 1932 הוחכרו חלק מהאדמות ל-25 מתיישבים דתיים שהקימו במקום מושב עובדים דתי שנקרא בתחילה "מושב סלבנדי"[4]. המתיישבים היו חלוצים דתיים ששהו אז בפתח תקווה ובמושבות סמוכות והשתייכו לקבוצות שח"ל, הרב ריינס, וחת"ם סופר של הפועל המזרחי. בנוסף היו בהם מספר חברים מקבוצת רודגס, שלוש משפחות שהגיעו ממחנה ישראל ושתי משפחות שהגיעו מכפר חיטים שננטש. על פי חוזי החכירה שנחתמו עם חברת "סלבנדי מושב עובדים" קיבל כל מתיישב בזכות העוברת בירושה, 3 דונמים בכפר למגורים, רפת, לול וגידולי ירקות ועוד כ-13 דונם לצורך עיבוד חקלאי (גידולי שדה או מטעים) מחוץ למושב בצידי הדרך שמובילה לראש העין.
למתיישבים הראשונים הוקמו מספר צריפים גדולים ומקלחת ציבורית (היכן שעומד היום בית כנסת עלומים). בהדרגה הובאו ליישוב פרות והוקמה רפת מרכזית. המים לעיבוד חקלאי סופקו בידי חברת הירקון. לאחר זמן לא רב הוקמו צריפים לכל משפחה. בשנת 1941 הועברו האדמות מידי חברת סלבנדי לידי הקרן קיימת לישראל ללא תמורה. בשנת תש"ב בנתה הסוכנות היהודית לכל משפחה מבנה קשיח שכלל שני חדרים ומטבח ולאחר זמן כל משפחה הוסיפה מבנה שירותים. הוקמה מחלבה בה ריכזו את החלב שנמכר לתנובה. תקופה מסוימת החזיקו אנשי כפר אברהם חנות למכירת חלב בתל אביב. הוקם צריף במרכז המושב ששימש לבית כנסת ובו גם התקיימו אסיפות החברים ונבנה מבנה בית ספר בקצהו הצפון מערבי של השכונה אשר כיום משמש כגן ילדים. בסמוך לגן הילדים הוקם מפעל "נקניק הכפר" שהיה מפעל לנקניקים שבמשך שנים ארוכות משך אליו קונים דתיים מכל הסביבה וייצר נקניקים על פי מתכונים שהובאו במיוחד מגרמניה על ידי הנס יעקב. לתפקיד רב המושב נבחר הרב דוד סלומון ששימש גם כרב של עין גנים וכראש חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי.
הבניינים והשטח של קבוצת רודגס הועברו לידי הסתדרות נשי המזרחי באמריקה שהקימה עליהם מוסד חלוצי-דתי-חקלאי לקליטת בני נוער מחוץ לישראל, שנקרא מוסד עלייה, שהפך בהמשך לחלק מרשת אמי"ת.
יצחק בן עמי כתב בזכרונותיו על כפר אברהם של אותם הימים:
במלחמת העצמאות סבל המושב מהפגזות קשות של הצבא העיראקי בשל קרבתו לשומרון. בני המושב השתמשו במבנה האבן של בית הכנסת שנקרא על שמו של הרמב"ם כמקלט. במהלך המלחמה פגעה בבית הכנסת פצצת מרגמה פגיעה ישירה אך לא היו נפגעים בנפש.
החל בשנות השישים התחילה העיר הסמוכה, פתח תקווה, "לנגוס" בכפר. הדבר הצריך את חיסול המערכת החקלאית. במהלך השנים הבאות נהרסו מרבית בתי הכפר המקוריים. מבנה בית הכנסת הורחב ושופץ, מבנה בית הספר נהרס ועל חורבות הרפת נבנה בית הכנסת עלומים שהקימו צעירי המושב ומשתייך לזרם ישראל הצעיר.
עד מהרה הפך הכפר לחלק מהעיר שהלכה וסגרה עליו. בשנות השבעים הפך הכפר לחלק רשמי מהעיר, מה שהאיץ עוד יותר את הפיתוח מסביבו ואת בניית השכונות הסמוכות. בכפר נשארה "מועצת הכפר" שמתפקדת כגוף תת-מוניציפלי ונבחרת אחת לכמה שנים. מהצביון המקורי של המושב נותרה בעיקר האוכלוסייה הדתית והחוק שמחייב בנייה כפרית נמוכה.
בשנת 1988 צולם בכפר הסרט הקיץ של אביה על פי ספרה הידוע של גילה אלמגור. הסרט הוא אחד התיעודים היחידים למראה אותנטי של בתיהם של המתיישבים המקוריים. במהלך שנות התשעים נהרסו סופית רוב הבתים ונותרו רק בתים אחדים. את הבתים הצנועים, הפרדסים והשדות החליפה בנייה צפופה יותר של וילות ובתים פרטיים.
בטבת תשס"ט נחנך באולם שליד בית כנסת הרמב"ם קיר זיכרון למייסדים. על הקיר מופיעות תמונות של המייסדים ומתקופות של הכפר וכן רשום תיאור מקוצר של תולדות המקום והמוסדות שפעלו בו.
רבה של השכונה הוא הרב ששון כהן ראש כולל "אהל רחל-שערי גאולה" ומזקני רבני תימן.
בשנת 1981 נרשמו הקרקעות במרשם המקרקעין על שם הקרן הקיימת לישראל ובית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שחוזה החכירה של המתיישבים נותר בתוקף ולא ניתן לשנותו אלא בהסכמת המתיישבים[5]. על פי הסכמה עם עיריית פתח תקווה הייתה כוונה לשנות את ייעוד הקרקעות החקלאיות לבנייה ולפצות את המתיישבים על פי החלטה 727 של מינהל מקרקעי ישראל. אולם בעקבות בג"ץ הקרקעות נדרשו המתיישבים למסור לידי המדינה את הקרקעות על פי החלטה 969, שקבעה שעל בעלי קרקע חקלאית שייעודה שונה להשיבה למנהל ללא שהושגה הסכמה על פיצוי[6]. יורשי המתיישבים פנו לבג"ץ בדרישה לקבל פיצוי בעת שינוי ייעוד הקרקע אולם בג"ץ דחה את עתירתם והפנה אותם לבית המשפט המחוזי לבירור טענותיהם על זכויות באדמות[7].
כנוס עולי מבצע עזרא ונחמיה בכפר אברהם, יומני כרמל יולי 1951 (התחלה 2:58)
כפר אברהם (ישראל), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
