אבו כישכ (שבט בדואי)
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עַרַבּ אַבּוּ כִּשְׁכּ (בערבית عرب أبو كشك) היה שבט בדואי בארץ ישראל שמוצאו במצרים או בצפון סיני. בני השבט היגרו לארץ בסוף המאה השמונה-עשרה.[1] הם נטו את אוהליהם בעמק חפר והשרון עד חיפה.[2]
עד מחצית המאה ה-20 נטה את אוהליו בנפת יפו וליד המושבה פתח תקווה. בשל כך, התקיימו יחסים כלכליים בין אנשי השבט לבין אנשי היישוב, שכללו מסחר והעסקה. במאורעות תרפ"א (1921), תקפו לוחמים חמושים מאנשי השבט את פתח תקווה, והתפתח קרב, שבמהלכו נפלו חללים משני הצדדים ורבים אחרים נפצעו.
על פי מפקד האוכלוסין של ממשלת המנדט בשנת 1931, השתייכו אליו 1,007 נפש.[3] בסקר הכפרים המנדטורי משנת 1945 נאמדה אוכלוסיית הכפר אבו כישכ בכ־1,900 נפש.[4]
אנשי השבט הקימו את היישוב אבו כישכ בשרון הדרומי. במהלך מלחמת העצמאות תקף כוח של אצ"ל מאהל אחד של השבט וגירש את יושביו. ב-30 במרץ 1948 עזב השבט את השרון מתוך פחד מפני התקפה יהודית.[5][6]
לקריאה נוספת
- יהודה אידלשטיין, אברהם שפירא, א-ב, תל אביב: הוצאת ידידים, תרצ"ט 1939, עמ' 413-353.
- אבי ששון ורועי מרום, ביארת שניר - מפרדס לשכונה: התפתחות ההתיישבות בעורף החקלאי של העיר לוד, לוד - עיר האלוהים 6, 2020, עמ' 75-49
קישורים חיצוניים
- רמתיים - מושבה באדמות אבו קישק, מתוך: סיפורי מושבות, באתר כותר
חתונה באוהלי אבו קישק. צולם בשנת 1929, ימים בודדים לפני פרעות תרפ"ט- מפת אדמות אבו כישכ באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.