מין של ציפור שיר מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ירגזי סצ'ואני (שם מדעי: Poecile weigoldicus) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים.
| ירגזי סצ'ואני | |
|---|---|
ירגזי סצ'ואני | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | ירגזיים |
| סוג: | פויסילה |
| מין: | ירגזי סצ'ואני |
| שם מדעי | |
| Poecile weigoldicus קליינשמידט וויגולד, 1921 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
הירגזי הסצ'ואני הוא עוף קטן באורך 11–12 ס"מ ומשקל 8–15 גרם.[2] ראשו שחור עם כיפה שחורה גדולה, לחיים לבנות, וכתם קטן ושחור על הגרון. הבטן בצבע בז' בהיר עם מותניים כהות, והגב, הכנפיים, והזנב אפורים־חומים.[3] הירגזי הסצ'ואני מאוד דומה לירגזי שחור-סינר ולירגזי הרים, אם כי שונה מהם בצורת ובגוון הכיפה והכתם על הגרון; אצל ירגזי שחור-סינר הכיפה שחורה מבריקה עם מעין "ציצה" קטנה והכתם גדול מאוד, אצל הירגזי הסצ'ואני הכיפה שחורה עם גוון חום כהה (ללא ציצה) והכתם קטן יותר. הזנב רבוע. המקור שחור וקצר וכף הרגל אפורה כהה.[4] הירגזי משמיע קריאה רמה ומאונפפת הנשמעת כ–"צי", וקריאה חלושה יותר הנשמעת כ–"פסיט", המופיעות לעיתים כ–"פסיט־צי". בדומה למינים אחרים בסוג, הירגזי הסצ'ואני משמיע קריאה שנשמעת כ-"צ'יקדי-די-די!".[5]
הירגזים הסצ'ואניים חיים בקבוצות קטנות.[5] הירגזי ניזון מפרוקי רגליים (בעיקר זחלים ופגיות) וזרעים,[2] ונצפה אוכל עגילי פרחים.[5] במהלך הקיץ מזון צמחי מהווה כ–50% מתזונת העוף הבוגר, ובחורף עד כ–75%. הגוזלים אוכלים יותר זחלים ופגיות מהבוגרים. במהלך החורף, הירגזים חיים בלהקות מעורבות עם סיטיים, טפסי עצים ומלכילונים. הקן נבנה על ידי הנקבה מקליפת עץ, עשב, סיבים צמחיים, פרווה, נוצות, ולעיתים רחוקות טחב. הקן מוקם בחלל בעץ בגובה של עד 3 מטרים (לרוב פחות ממטר). הנקבה מטילה 5–9 ביצים ודוגרת עליהן 13–15 ימים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים. הגוזלים פורחים בגיל 17–20 ימים, אם כי הפרחון נשאר תלוי בהורים לעוד 12–15 ימים.[2]
הירגזי הסצ'ואני חי ביערות הרריים (במיוחד יערות אורן),[3] בחורשים, פארקים, גינות ושטחים עירוניים במרכז סין (צ'ינגהאי, טיבט, יונאן וסצ'ואן), בגבהים בין 2,200–4,310 מטרים מעל פני הים.[4] טווח התפוצה (כ–1,170,000 קמ"ר) של מין זה גדול, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה לא כומת, אך לא סביר שהוא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן אין ירידה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, ירגזי סצ'ואני מסווג כמין ללא חשש.[6]
המין נכלל בעבר בסוג ירגזי עם רוב הירגזיים האחרים, אך מחקר משנת 2005 מבוסס נתונים גנטיים ומורפולוגיים תמך בהפרדת הסוג פויסילה,[7] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[8] ITIS,[9] ו-IOC (אנ').[10] תוצאות דומות חזרו במחקר מאוחר יותר (יוהנסון ואחרים, 2013), אם כי פוצלו מהסוג מספר מינים לסוג סיטיפרוס.[11] הירגזי הסצ'ואני קרוב במיוחד לירגזי ההרים ולירגזי הפרסי, ונחשב בעבר לתת־מין של ירגזי הרים.[4][12][8] לא תוארו תת־מינים של ירגזי סצ'ואני.[9][10] השם המדעי ניתן לירגזי הסצ'ואני על שם מקס הוגו ויגולד (1886-1973), זואולוג גרמני.
לפי טריץ' ואחרים (2017), העץ הפילוגנטי של הסוג (Poecile) הוא:[12]
| פויסילה |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ירגזי סצ'ואני, באתר ITIS (באנגלית)
ירגזי סצ'ואני, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
ירגזי סצ'ואני, באתר GBIF (באנגלית)
ירגזי סצ'ואני, באתר eBird (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
