מין של ציפור שיר ממשפחת הירגזיים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ירגזי הדסון (שם מדעי: Poecile hudsonicus) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים החיה בקנדה וצפון ארצות הברית, ותוארה על ידי יוהאן ריינהולד פורסטר בשנת 1772. הירגזי מצוי ביערות צפוניים וירוקי עד, בעיקר יערות אשוחית.[2]
| ירגזי הדסון | |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | ירגזיים |
| סוג: | פויסילה |
| מין: | ירגזי הדסון |
| שם מדעי | |
| Poecile hudsonicus פורסטר, 1772 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
המין נכלל בעבר בסוג ירגזי עם רוב הירגזיים האחרים, אך מחקר משנת 2005 מבוסס נתונים גנטיים ומורפולוגיים תמך בהפרדת הסוג פויסילה,[3] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[4] ITIS,[5] ו-IOC (אנ').[6] תוצאות דומות חזרו במחקר מאוחר יותר (יוהנסון ואחרים, 2013), אם כי פוצלו מהסוג מספר מינים לסוג סיטיפרוס.[7] לפי טריץ' (2017), העץ הפילוגנטי של הסוג (Poecile) הוא:[8]
| פויסילה |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לירגזי הדסון 5 תת-מינים:[5]
ירגזי הדסון הוא עוף גוץ וגדול ראש באורך 12.5–15 ס"מ, במוטת כנפיים 20 ס"מ ובמשקל 7–12 גרם.[10] לירגזי בטן עגלגלה בצבע אפור בהיר, מותניים חומים בגוון חלודה, ותת-שת אפרפר. הראש מורכב ממספר חלקים: הלחיים בהירות, הסנטר והגרון שחורים, הכיפה בצבע חום, הצווארון בצבע אפור והמקור קצר כתוצאה מכלל אלן. הגב חום אפרפר, הזנב אפור ובאורך 6 ס"מ, הכנפיים ארוכות במקצת ואפורות וכף הרגל באורך 1.5 ס"מ אפורה ירקרקה.[2] פרטים צעירים דומים לבוגרים, אבל דהויים יותר בצבעם.[11] בדומה לקרובו ירגזי שחור-כיפה, קריאת ירגזי הדסון נשמעת גם כן כ-"ציקדי די די", מקור שמם באנגלית (Chickadee), אם כי היא איטית ומזמזמת יותר.[2] כמו הירגזי שחור הכיפה, גם לירגזי הדסון קריאת איום.[12] המקור באורך 7–9 מ"מ ובצבע שחור.[13]
ירגזי הדסון הוא זריז ואקרובטי. בחורף, הירגזים מתקבצים ללהקות קטנות, שלעיתים מכילה מינים אחרים (כמו מלכילונים). הירגזי המבוגר ביותר שתועד היה בן 5 שנים ו-4 חודשים, ותועד בנובה סקוטיה, קנדה.[2] ירגזי הדסון לרוב יציב, אם כי נדידות קצרו טווח תועדו כתוצאה מחורפים קרים.[12] במונטנה, הירגזים תועדו נודדים דרומה החל מיוני וכלה בנובמבר, רובם באוגוסט–ספטמבר.[11]
ירגזי הדסון ניזון מזרעים (במיוחד של שדר ואשוחית), עכבישים וחרקים (במיוחד חיפושיות וזבובים) ומגיע למתקני האכלה. הוא שומר מזון לחורף, בו הירגזי אוכל אותו.[2] הירגזי מחפש מזון תוך חיטוט בעלים וענפים, וניקור בחללים וחורים בקליפת העץ,[12] ואף תוך כדי תעופה. ירגזי הדסון מחטט באצטרובלים בכדי להגיע אל הזרעים ולאכול אותם. זחלי פרפראים הם מקור מזון חשוב בעונת הקיץ, ואילו גלמים וביצי חרקים בחורף.[14]
הירגזי הוא בעל חיים מונוגמי. עונת הקינון חלה ממאי עד יוני. הקן מוקם בחלל בגוף העץ, בין אם טבעי או קן נקרים נטוש. שני בני הזוג מפנים את חלל הקן, אם כי רק הנקבה בונה את הקן, מקליפת עץ, טחב, חזזית, נוצות, ועלים יבשים. הנקבה מטילה 5–8 ביצים לבנות עם נקודות בצבע חלודה, בעיקר סביב הקצה הקהה. הנקבה דוגרת על הביצים במשך 11–16 ימים,[14] והגוזלים עוזבים את הקן בגיל 16–20 ימים.[12] כשהגוזלים קטנים, הנקבה נשארת בקן בזמן שהזכר ממשיך להביא אוכל, וכשהם גדולים שני ההורים מביאים לגוזלים אוכל.[14]
ירגזי הדסון חי ביערות, בעיקר יערות אשוחית צפוניים הקרובים לקו העצים, אם כי באזורים דרומיים יותר גם ביערות שדר, אלמון וערבה,[12] ובביצות במזרח.[14] התיעוד האמין האחרון ממרילנד מגיע מאפריל של שנת 1978.[15] הערכות גודל האוכלוסייה ושטח התפוצה (11,300,000 קמ"ר) גבוהות מאוד, ולכן הוא אינו עומד בקריטריונים אלו של סכנת הכחדה. למרות העובדה שמגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה, הירידה אינה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. עקב כך, ירגזי הדסון הוא מין ללא חשש.[16]
ירגזי הדסון, באתר ITIS (באנגלית)
ירגזי הדסון, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
ירגזי הדסון, באתר GBIF (באנגלית)
ירגזי הדסון, באתר eBird (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
