Loading AI tools
מפקד הצוות הראשון בסיירת מטכ"ל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחיאל אמסלם "אמסה" (21 באוקטובר 1939 – 5 ביוני 1967) היה קצין בצבא הגנה לישראל בדרגת רב-סרן ומפקד הצוות הראשון בסיירת מטכ"ל. בין חייליו נמנה אהוד ברק.[1] לאחר מכן שימש כקצין מודיעין של חטיבת הצנחנים. במלחמת ששת הימים היה מפקד פלוגה ב' בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים, ונהרג ביום הראשון למלחמה.
 | |
| לידה |
21 באוקטובר 1939 ח' בחשוון ה'ת"ש חיפה |
|---|---|
| נהרג |
5 ביוני 1967 (בגיל 27) כ"ו באייר ה'תשכ"ז רצועת עזה |
| מקום קבורה | חיפה |
| מדינה |
ישראל  |
| כינוי | יחי, אמסה |
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| דרגה |
 רב-סרן |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| קרב רפיח | |
| הנצחה | |
| תצפית ואנדרטה בראש מעלה סיירים | |
  | |
יחיאל אמסלם היווה השראה לדמותו של גיבור הספר "אהבת שאול" מאת אלי עמיר.[2]
אמסלם נולד, גדל והתחנך בחיפה. בנם של יעל ושמעון אמסלם, הורים למשפחה בת עשרה ילדים. הוא למד ב"חדר" "תורת האמת" ובבית הספר הדתי "שערי תורה". בנעוריו בהמלצת המורים נשלח עם מלגה ללמוד בבית הספר הריאלי בחיפה במסגרת הפנימייה הצבאית, אותה סיים בהצטיינות.[3]
אמסלם גויס באוגוסט 1958 כמ"כ לגולני. אברהם ארנן, מקים סיירת מטכ"ל, משך אותו לסיירת בינואר 1959. אמסלם עמד בהצלחה גם במבדקים שנערכו על ידי מאיר הר-ציון. לאחר מכן איתר וגייס מועמדים נוספים ל"יחידה" ועמד בראש "הצוות הראשון" של סיירת מטכ"ל כשהיה בדרגת סמל.[4] אמסלם הצטיין גם בתפקידו זה והיה החייל הראשון מהסיירת שנשלח לקורס קצינים.[5] הוא שב ליחידה כקצין לצוותו, "צוות אמסה".
בשנת 1964 נשלח אמסלם מטעם צה"ל ללמוד באוניברסיטה העברית לתואר B.A במדעי המזרח והמדינה. על תקופה זו כתב הסופר אלי עמיר את הספר "אהבת שאול". לאחר הלימודים נשלח כמדריך טירוני צנחנים וכמדריך צניחה בתל נוף, ובמקביל שימש כקצין מודיעין. על אף משיכתו של אמסלם למסגרת הצבאית הקרבית, האמין כי יבוא היום וישרור שלום בין העם הערבי והיהודי ואמונה זו קיבלה ביטוי בהתנהגותו בפעולות צה"ל האחרונות לפני מלחמת ששת הימים. כך לדוגמה, דאג בנקודות יישוב ערביות להרגיע את האוכלוסייה המקומית שלצה"ל אין כוונות לפגוע בהם ואף היה אוסף את הילדים ומחלק להם סוכריות עד שזכה לכינוי בקרב חבריו "מחלק הסוכריות".[6]
אמסלם נשלח להשתלמות שריון ולאחר מכן קיבל את פלוגה ב' בגדוד 202, כשהוא מחליף את מתן וילנאי, שנפצע קשה בפעולת סמוע (מ"פ נוסף היה בפלוגה חודשיים והודח).[7] אמסלם אימן את הפלוגה, ויצא למלחמת ששת הימים.
ביום הראשון למלחמה, בקרב רפיח, נכנסה חטיבת המילואים 11 לרצועת עזה. משימת החטיבה הייתה לכבוש את הרצועה ואת צפון סיני, והיא תוגברה, בין היתר, גם בגדוד 202 בפיקוד סא"ל צבי בר. החטיבה לחמה בקרבות על מבואותיה המזרחיים של העיר עזה ובקרבות הקשים לכיבוש מבואותיה הדרומיים של העיר (קרב עלי מונטר). מולה עמדה הדיוויזיה ה-20 (הפלסטינית) של הצבא המצרי. במהלך ה-5 ביוני, לאחר כיבוש מספר מוצבים, הגיעה פלוגה ב' למוצב בצומת "חירבת דרג'". הלחימה על המוצב הייתה עיקשת ואמסלם נפצע בידו, אך המשיך בטיהור המוצב. כאשר הסתער בראש לוחמיו אל התעלה המרכזית, פגע כדור בראשו והוא נהרג במקום.[2] לאחר מותו, קיבל את הפיקוד על הפלוגה סגנו, סרן נחמיה כהן. כהן הוביל את הפלוגה לקרב שנערך ליד חירבת זיתון ברצועת עזה ובמהלך הקרב נהרג גם הוא, זמן קצר לאחר אמסלם.[8]
לאחר מותו הועלה אמסלם לדרגת רב-סרן. הוא הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בקיבוץ בארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה.[9]
פקודו אהוד ברק אמר בכנס לזכר נופלי הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה:
אל משהו מרוּחה המיוחדת של הפנימייה הצבאית נחשפתי כחייל צעיר בסיירת מטכ"ל. הבולט שבקצינים הצעירים ביחידה היה אז יחיאל אמסלם בוגר המחזור הרביעי של הפנימייה שליד הריאלי. ספוג כולו בנורמות ובערכים שלה. ישרות וישירות. דבקות במשימה ומחויבות. חדור בחדוות העשייה. וחוטא בכתיבה בסתר. דרוך לזנק אל כל אתגר או אפילו תגרה. לוחמני מול יריבים, תובעני בעת הביצוע ומחבק – בין לבין – לפקודיו. מאות קילומטרים גמעתי בלילות, כחייל צעיר, כשלפני מתמרת צלליתו – ורגליו הארוכות מחייבות אותי לא פעם לרוץ. הרבה ממה שאני יודע על פיקוד ישיר על אנשים קיבלתי מאמסלם
— אהוד ברק(הקישור אינו פעיל)
לאחר מלחמת ששת הימים חיפשו פקודיו מ"צוות אמסה" דרך להנציחו ותרו את הנגב בחיפוש אחר מקום סמלי להנצחתו של "מי שהוליכנו בהרים ובשבילים אלו". לבסוף נמצא "מעלה סיירים".[10] ב-1968 הוקמה לזכרו אנדרטה ותצפית בראש המעלה על ידי חבריו. האנדרטה נפגעה על ידי רעידת אדמה ושופצה. ב-1996 חוללה על ידי זרים וב-2008 שופצה שוב על ידי לוחמים וחבריו של יחיאל מסיירת מטכ"ל.[11]
בשנת 1998 יצא לאור הרומן "אהבת שאול" מאת אלי עמיר, בו מתוארים ימיה הראשונים של סיירת מטכ"ל בשנים 1961–1959. דמותו של אבשלום (אבשי) קהתי, גיבור הספר, מבוססת, על פי עדותו של עמיר, על דמותו של רס"ן יחיאל אמסלם.[12] קהתי מתואר כבחור שגדל באזור עוני ברחוב הרצל בחיפה, וסיים בהצטיינות את הפנימייה הצבאית שם.[13] ישנה הקבלה נוספת לגבי האנדרטה במעלה סיירים:
"על גבינו ממש נשאנו את האבנים לבנות את הגלעד, ובידנו סיתתנו את הטעון סיתות, והצבנו אותן אבן על גבי אבן בדקדוק ובקפידה ובאהבה. שני לילות ישנו בשקי שינה בקור העז של המדבר, עד שתמה המלאכה. את האבן שחקוקה עליה הכתובת עשה לנו על פי הזמנתנו עושה מצבות מקצועי, ואנחנו נשאנו אותה במכונית לשם, ושיבצנו אותה בגלעד, לאמור: גלעד לזכרו של אבשלום (אבשי) קהתי ז"ל, מפקד וחבר, שהוליכנו בהרים ובשבילים האלה, להכין אותנו למלחמה ולשלום. חיילים ורֵעים".
— ציטוט מתוך אהבת שאול
בהתייחסו לספרו, סיפר אלי עמיר: "כשהרומן התפרסם החלו אנשי צבא למיניהם, מראשוני סיירת מטכ"ל, לומר לי שהם מזהים שאבשי הוא למעשה יחיאל אמסלם ז"ל. הם לגמרי צדקו.[דרושה הבהרה] היה זה לפני כעשר שנים ד"ר רון לוי, אל"ם בדימוס ואחד מראשוני סיירת מטכ"ל, לקח את עמיר לבקר באנדרטה שבהרי אילת. שם, במעלה הסיירים אל מול הר תמנע, מהמקום הצופה על נחל עתק ומשקיף על הרי אדום, כשהחול המדברי מסמא את העיניים והרוח משתולל, החל הרומן "אהבת שאול" לקרום עור וגידים. עמיר סיפר: "האנדרטה והאיש מאד סקרנו אותי. האנדרטה נתנה לי השראה וללא ספק, הייתה הטריגר לכתיבת הרומן".[14]
יחיאל אמסלם, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
