Loading AI tools
אדמו"ר מדזיקוב בשנים תרל"ז-תרע"ג מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יהושע הורוביץ (מכונה על שם ספרו עטרת ישועה; ט"ו באדר ה'תר"ח – י"א בטבת ה'תרע"ג) היה אדמו"ר ורב העיר טרנובז'ג (דז'יקוב), השלישי בשושלת דז'יקוב. נודע גם כבעל חוש מוזיקלי מפותח, והלחין מספר ניגוני תפילה, ובהם לחן עממי-חסידי לשיר אשת חיל.[1]
 | |||||
| לידה |
19 בפברואר 1848 ט"ו באדר ה'תר"ח טרנובז'ג  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 בדצמבר 1912 (בגיל 64) י"א בטבת ה'תרע"ג טרנובז'ג (דז'יקוב) | ||||
| מקום קבורה | דז'יקוב | ||||
| מדינה |
פולין | ||||
| מקום מגורים | דז'יקוב | ||||
| מקום פעילות | דז'יקוב | ||||
| תקופת הפעילות |
? – 21 בדצמבר 1912 | ||||
| השתייכות |
חסידות דז'יקוב | ||||
| חיבוריו | עמק הלכה, עטרת ישועה | ||||
| בת זוג | מרים | ||||
| אב | רבי מאיר הורוביץ | ||||
| אם | דבורה הורוביץ | ||||
| |||||
  | |||||
נולד לרבי מאיר הורוביץ ולדבורה. נחשב ל"עילוי" ובעל כישרונות, והיה בעל מזג דינמי וסוער. בגיל 18 סיים את כתיבת ספרו, "עמק הלכה" על סוגיות הש"ס. למד אצל אביו, ובגיל צעיר התכתב עם גדולי דורו, וזכה מהם להערכה; כך לדוגמה רבי יוסף שאול נתנזון כותב עליו בהסכמתו לספרו "עמק הלכה": ”ולפי מעט השנים הרבה מקנתו וראיתי איל מנגח ימה וצפונה על הדרך הנהוג לפנים, כמו ספר "דורש לציון" להגאון בעל נודע ביהודא”.
בתיווך סבו רבי אליעזר הורוביץ, נשא את מרים, בת הנגיד ר' יהודה לייבוש רייך מריישא, מחסידי סבו. לאחר נישואיו החל לכהן כרב העיר דז'יקוב. את תפקיד זה הוריש לו אביו בחייו, לאחר סירובו של אחיו הבכור רבי נפתלי חיים הורוביץ לקבלו עליו.[2] רבנותו אופיינה בתקיפות, והוא היה מעורה בחיי הקהילה היהודית בעיר, תוך שהוא מחייב את ראשי הקהל להתייעץ עמו בעניינים העומדים על הפרק.
ספרו "עמק הלכה" וסדרת קונטרסים שהודפסו בתוך ספרים שונים (ראו להלן: ספריו) הקנו לו מעמד הלכתי־תורני חשוב, ושאלות רבות – הלכתיות או למדניות – הופנו אליו. לאחר פטירתו, הועתקו, הוגהו, סודרו והודפסו בשנת תרצ"ב הרבה מתשובותיו על ידי נכדו ר' חיים מנחם דוד (בנו של רבי אלטר'ל, והרב הצעיר של דז'יקוב) בשם "שו"ת עטרת ישועה". תשובות רבות נוספות אבדו במהלך מלחמת העולם השנייה.
בשנת ה'תרל"ז נפטר אביו, והוא החל לכהן כאדמו"ר בדז'יקוב. למדנותו, מנהיגותו וכישרונו המוזיקלי משכו אליו אלפי חסידים. דרשותיו שהושמעו על ידו בטישים שערך היו בנויות מתורות חסידיות. הן הכילו חידושים ורעיונות הבנויים בעיקר על גימטריה, נוטריקון וצירופי אותיות (כמסורת רבי נפתלי מרופשיץ, שהונהגה גם על ידי אביו), והצטיינו בהברקות שנונות. דרשות אלו נרשמו על ידי חסידו ר' מאיר אופען מריישא, בפיקוחו של בנו רבי אלטר'ל שאסף אותן והדפיסן תחת השם "עטרת ישועה".
הורוביץ נהג להסתיר את דרכיו והנהגותיו, והתנהג לעיתים בצורה מוזרה, עד שלפעמים היה ללעג אצל אלו שלא הכירו אותו. מתנגדיו קראו לו "האדמו"ר שלא מתפלל", מכיוון שהיה מתפלל ביחידות ובשעת התפילה בציבור טייל בין המתפללים ולא התפלל עמהם.
היה מעורה בהנהגה הציבורית של דורו, ולחם בפרט נגד תנועת ההשכלה היהודית. השתתף ונאם בכינוס הרבנים בלבוב, בשנת תרל"ט, אז הוחלט על הקמת תנועת מחזיקי הדת; למרות גילו הצעיר אז (31) ישב ליד רבי יהושע מבעלז מזקני האדמו"רים באותה עת. כך הודפסה גם תפילה שחיבר בשנת תרס"ט לזמן ביעור חמץ, אז שרף יחד עם החמץ גם ספרי ההשכלה שמצא אצל הבחורים.[3]
בשנת ה'תרס"ט העביר את משרת הרבנות בעיר דז'יקוב לבנו רבי אלטר'ל, כדי שיוכל לבסס יותר את החסידות. במהלך שנותיו האחרונות נוסדו קלויזים רבים בערים שונות, כגון ריישא, לנצוט, מעליץ, טארנוב, קרקוב ובארנוב, מהם נחשבו כקלויזים מרכזיים של החסידות.
מצבו הבריאותי הורע בשנותיו האחרונות, והיו בהן שבתות שלא ערך טיש מחמת חולשתו. מצבו הידרדר בחודשיו האחרונים, והוא נפטר בשבת, י"א בטבת תרע"ג, בעירו דז'יקוב, והוא בן כ־65. הלווייתו התקיימה למחרת, והוא נקבר באוהל של אדמו"רי דז'יקוב, לצד אביו.
האדמו"ר התפרסם כמלחין בעל חוש מוזיקלי מיוחד. הלחין ניגונים כמעט לכל קטעי התפילות של הימים הנוראים, כמו "חמול" ו"היה עם פיפיות". נהג גם לקחת שירים ממקורות שונים ולהתאימם לקטעי התפילה, למשל ה"מארש" של הפיוט "שערי ארמון", המשמש כ"סילוק" בתפילת נעילה של יום כיפור, הוא במקורו "מארש הניצחון" של הצי הרוסי הקיסרי. לחן שהלחין על "אשת חיל" התפרסם כלחן חסידי עממי.
מסופר כי החזן זיידל רובנר הגיע אליו במיוחד כדי להאזין לתפילותיו ולניגוניו, ושהה אצלו מספר שבועות, במהלכן השמיע אף הוא מיצירותיו; חלק מהן הושרו אחר כך על ידי האדמו"ר בשולחנותיו.[4]
מאיר שמעון גשורי כותב:
ר' יהושע העלה את חסידות דז'יקוב למדרגה די גבוהה, בכח המזון הנגיני שסיפק כל צרכה, והבאים אחריו ידעו לנהוג סלסול בנגינתו. אמנם יודעים הם להעריך גם את ניגוני השושלאות האחרים ולפעמים גם להשתמש בהם רק שמוש עראי, אבל אין ניגון דז'יקוב נדחה מפני ניגון אחר, ויהיה "גם היפה ביותר". זה נובע מהכרתם העצמית בנוגע לנגינתם שעליה תפארתם
— מ. ש. גשורי, "לקורות הניגון החסידי", בתוך: אזכרה, קובץ תורני מדעי לזכרו של הרב קוק, עמ' תס"ד
רבים מניגוניו, ומניגוני דז'יקוב בכלל, השתמרו בחסידות ויז'ניץ על ידי בן אחותו רבי חיים מאיר הגר. כמו ה"אשת חיל" בניגון דז'יקוב אותו נהג רבי חיים מאיר לשיר בשבתות שלפני יום ההילולא של אדמו"רי דז'יקוב. גם לקטעים מסוימים בתפילה התאים מניגוניו, כמו "יחדשהו" לשבת מברכים. אחד מהניגונים שרבי חיים מאיר הלחין, היה בבואו לשהות אצלו דודו רבי יהושע בימי הושענא רבה ושמיני עצרת, וכמתנה הלחין עבורו שיר.[5]
יש מי שציין לבת נוספת, שנישאה לרבי חיים מאיר יחיאל הורוביץ מריינזוב, בנו של רבי ישראל ממעליץ-דז'יקוב (בנו של רבי יהודה ממעליץ וחתנו של רבי מאיר מדז'יקוב; הוא עצמו כיהן כאדמו"ר מדז'יקוב במעליץ).[6]
מהדורה שנייה הודפסה בירושלים תש"ל, על ידי נכדי רבי חיים מנחם דוד, הרב יחזקאל הורוביץ והרב מנחם דוד הגר. בשלישית הודפס הספר בשנת תשנ"ח, על ידי הרב יחזקאל הורוביץ, בעריכה מחודשת ובתוספת מראי מקומות. האדמו"ר מדז'יקוב ואב"ד גבעת זאב, הרב חיים מאיר הורוביץ, ההדיר את הספר מחדש, בתוספת ביאורים, בשני כרכים: על התורה (גבעת זאב תש"ף), ועל המועדים (גבעת זאב תשפ"ב).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
