ברכת החודש

בִּרְכַּת הַחֹדֶשׁ (ביהדות ספרד ותימן: הכרזת ראש חודש או תיקון ראש חודש) היא תפילה בה מברכים את החודש הבא ומכריזים על מועדו של ראש החודש. התפילה נאמרת בין ההפטרה לתפילת מוסף בשבת שלפני ראש חודש. שבת זו נקראת שַׁבַּת מְבָרְכִים, על שם הברכה, והיא נחשבת לשבת חגיגית יותר מהרגיל.

המונח "הכרזת ראש חודש" מפנה לכאן. לערך העוסק בקידוש החודש על ידי בית דין, ראו קידוש החודש.

ברכת החודש
נוסח אשכנז:[1] יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבותֵינוּ, שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, וְתִתֶּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם. חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת. חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, חַיִּים שֶׁיְּמַלֵּא ה' מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה,[2] אָמֵן סֶלָה: המנהג ברוב הקהילות להודיע זמן מולד הלבנה, והחזן לוקח ספר התורה מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ וְגָאַל אוֹתָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת. הוּא יִגְאַל אוֹתָנוּ בְּקָרוֹב וִיקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. חֲבֵרִים כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֹאמַר אָמֵן: ראשׁ חֹדֶשׁ (פלוני) יִהְיֶה בְּיוֹם (פלוני) הַבָּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה:[3] יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה וְנֹאמַר אָמֵן.[4] נוסח הספרדים: מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבותֵינוּ וּמִמִּצְרַיִם גְּאָלָם, הוּא יִגְאַל אוֹתָנוּ וְיָשִׁיב בָּנִים לִגְבוּלָם. בְּסִימָן טוֹב יְהֵא לָנוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ (פלוני) בְּיוֹם (פלוני ופלוני) (חִדּוּשֵׁיהּ בְּיוֹם (פלוני) וּקְבוּעֵיהּ וּמִנְיָנֵיהּ בְּיוֹם (פלוני). יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל עַמּו יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂון וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה טוֹבָה, לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת, וְלִבְשׂורוֹת טוֹבוֹת, (בחורף - וְלִגְשָׁמִים בְּעִתָּם), (בקיץ - וּלְטַלְלֵי בְרָכָה), וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְלִגְאֻלָּה קְרוֹבָה, וְאִמְרוּ אָמֵן.

מקור הברכה

מהותו של מנהג זה הוא כדי שכל אדם יידע מתי יחול ראש חודש, שכן בעבר לא היו לוחות שנה כתובים ומודפסים לכולם, ולא כל האנשים היו באים לבית הכנסת בימות החול, בגלל טרדות שונות ועיסוקם במלאכה. לכן הכריזו על החודש הקרב בשבת, שכן זהו היום שבו כולם היו באים לבית הכנסת.

הברכה ומנהגיה

סדר הברכות

ברוב קהילות האשכנזים נהוג קודם הברכה לומר את תפילת רב ('יהי רצון') שמקורה בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט"ז, עמוד ב'. בתפילה זו מבקשים מהקב"ה שהחודש הבא יהיה חודש עם פרנסה, בריאות, יראת שמים ובקשות נוספות. תפילה זו לא מופיעה בסידורי אשכנז הישנים.^[5] ברוב קהילות הספרדים והתימנים, נוהגים לומר סדרת תפילות "יהי רצון".^[6] בנוסח איטליה לא אומרים לא זה ולא זה, אלא מתחילים "מי שעשה נסים", ובברכת חודש אב (ולפי המנהג המקורי גם בברכת חודש תמוז) מתחילים "כך גזרו".^[7]

לאחר מכן אומרים "מי שעשה נסים", בקשה לגאולה; בחלק מהקהילות תפילה זו נאמרת על ידי הקהל והחזן חוזר עליו, ובחלק מהקהילות נאמרת רק על ידי החזן. בחלק מהעדות, מכריז הגבאי את זמן מולד הלבנה^[8] (המולד הבא יהיה ביום חמישי, שעות - 9, חלקים - 391; 3 באוקטובר 2024 בשעה 4:00:46).

ברוב הנוסחאות, אומרים מיד אחרי "מי שעשה נסים" את עיקר הברכה, והוא ההכרזה על היום או הימים בשבוע הבא שבהם יחול ראש חודש ומיד לאחר ההכרזה אומרים תפילה נוספת על החודש הבא (יחדשהו). לפי חלק מהמנהגים, בזמן הברכה מחזיק שליח הציבור בידיו את ספר התורה, שנמצא מחוץ לארון הקודש מאז הוצאתו לקריאת התורה. בנוסח איטליה, לפני ההכרזה עצמה אומרים "כך גזרו רבותינו המכובדים, שנכריז בפני הקהל הקדוש הזה, שיהיו יודעים גדולים וקטנים" וממשיכים עם ההכרזה עצמה "שיש לנו ראש חדש (פלוני) יום (פלוני) (ויום (פלוני)) בחשבון רבותינו יום (פלוני)." ובמקום יחדשהו אומרים "הרחמן ישמח אותנו, ויקבץ אותנו (מהרה) מארבע כנפות הארץ, ונאמר אמן".

בנוסח רומניא, הנוסח שונה לגמרי: אומרים פיוט המתחיל "יי אלהי ישראל ברחמיו הרבים". אחרי הפיוט אומרים לקט פסוקים, ובסופו מכריז החזן בארמית: "הקול כל עמא הבו דעתכון למשמע קל קדוש ירחא הדין כמה דגזרו מרנן ורבנן חבורא קדישא דהוו יתבין בארעא דישראל. אית לן ריש ירחא ד(פלוני) ב(כך וכך) בשבת, חושבניה ומניניה ב(כך) בשבת, מלכא דעלמא יעבדיניה לסימנא טבא לנא ולכל עמיה בית ישראל ואמרו אמן".^[9]

בנוסח פרובאנס אומרים את ארבע תפילות יהי רצון, כמו בנוסח הספרדים. אחר כך, אומרים את יקום פורקן השני, ומי שברך לקהל כמו בנוסח אשכנז (הם נאמרים בנוסח זה רק בשבת מברכים). נוסח הכרזת החודש עצמה דומה לנוסח איטליה: "כך גזרו רבותינו המכובדים שנכריז בכל קהילות הקודש, שיהיו יודעין גדולים וקטנים כשיהיה לנו ראש חודש. ראש חודש יהיה ביום ... (ויום ...) יחדשהו הקדוש ברוך הוא עלינו לששון ולשמחה, לריוח לחיים לפרנסה ולכלכלה להצלה ולהצלחה. וכן יהא רצון ונאמר אמן".

יש נוהגים לעמוד בברכה, משום שהברכה היא כעין קידוש החודש שנעשה בעמידה.^[10]

חודשים שאין מברכים בהם החודש

נוהגים שאין מברכים את חודש תשרי, שהרי זה ראש השנה, וכולם יודעים מתי יחול^[11] או מתוך אמונה כי כך השטן לא ידע את מועד יום הדין (ראש השנה), ולא יוכל לקטרג על ישראל^[12], בשם הבעל שם טוב מובא שהחודש השביעי, שהוא החודש הראשון לחודשי השנה – ה' בעצמו מברכו בשבת מברכים בשבת האחרון של חודש אלול, ובכח זה ישראל מברכים את כל הי"א החדשים בשנה. יש מקומות שנוהגים שלא לברך את חודש אב משום שהוא חודש של פורעניות;^[13] בנוסח איטליה נוהגים שבאב מדלגים את קטע "מי שעשה נסים",^[7] ובנוסח תימן נוהגים שבאב אומרים "יהפכהו" במקום "יחדשהו".

מנהגי עדות

לפני ראש חודש אב נהוג במספר קהילות ספרדיות להשמיט את אמירת הברכה המקדימה להכרזה (יהי רצון) ותמורתה יש אומרים את סופה של הקינה "אשחר עדתי" לר' יהודה הלוי:

מחדש חודשים / יקבץ קדושים / אנשים ונשים / לעיר הבנויה וזה החודש / לטובה יחדש / ורצון יצו האל / רב העליליה

בדורות המוקדמים נאמרה כל הקינה, אך בדורות מאוחרים יותר, בשל ההתנגדות לאמירת קינות בשבת, הונהג לומר רק את סופה. כיום, אפילו תוספת זו הולכת ופוחתת, ובקהילות ספרדיות רבות (בעיקר בארץ ישראל) נהוג לברך את חודש אב ככל חודש אחר.

בקהילות מזרח אירופה בהן נוהגים לומר את תפילת אב הרחמים מדי שבת, נהוג שלא לומר את התפילה בשבת מברכים (ובמקומות רבים נהגו ונוהגים לאומרה בשבת מברכים אייר וסיוון בשל העובדה שבתקופה זו אירעו הגזרות בגינן נקבעה תפילת אב הרחמים. יש מקומות בהם אומרים אב הרחמים בשבת מברכים אב). אך הרב צבי יהודה הכהן קוק נהג לאחר השואה לאומרה בכל השבתות. מנהגו זה היה מנהג אישי ולא כהנהגה לכלל.^[14]

בקצת קהילות מנהג המערבי, נוהגים לדלג את המי שברך לקהל (ה"יקום פורקן" השלישי) והתפילה לשלום המלכות בשבת מברכים.^[15]

בקהלות אשכנז המערבי, משתמשים במילים "הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה" רק בשבת (כדי שיהיה ברור שלא אומרים שהיום ראש חדש), ו"למחר" או "למחרתו" רק ביחס ליום א'. כך שאם ר"ח חל ביום א', אומרים "ר"ח (פלוני) יהיה למחר ביום הראשון". אם חל ביום ב', אומרים "ר"ח (פלוני) יהיה ביום השני"; חל ביום ב' וביום ג' "ר"ח (פלוני) יהיה ביום השני וביום השלישי", וכו'. חל בשבת אומרים "ר"ח (פלוני) יהיה ביום שבת קדש הבא עלינו לטובה"; חל בשבת וביום א' אומרים "ר"ח (פלוני) יהיה ביום שבת קדש הבא עלינו לטובה ולמחרתו ביום הראשון".

ראו גם

• קידוש החודש
• ברכת הלבנה

קישורים חיצוניים

• מקורותיה של הכרזת ראש חודש באתר בירורי ההלכה של הרב אשר וייס
• ברכת החודש באנציקלופדיה היהודית של אתר "דעת"
• הפיוט ברכת החודש, באתר הפיוט והתפילה
• שבת מברכים וברכת החודש בפניני הלכה לרב אליעזר מלמד
• מידע על ברכת החודש בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. קטע הראשון לא מופיע בסידוי אשכנז הישנים, והתפילה מתחילה "מי שעשה נסים".
2. נוסח אחר: בזכות תפילת רב
3. ראו בתוך המאמר לחילופי נוסחאות בשורה זו.
4. נוסח קצר זה של יחדשהו מופיע בכל סידורי אשכנז עד הזמן האחרון, וכן נוהגים ברוב קהילות נוסח אשכנז בחו"ל, וגם בקצת קהילות בארץ. הפרושים הנהיגו לומר נוסח הדומה לנוסח הספרדים: יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה טוֹבָה וּלְכַלְכָּלָה. לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת, וְלִבְשׂורוֹת טוֹבוֹת. (בחורף: וְלִגְשָׁמִים בְּעִתָּם), וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְלִגְאוּלָה קְרוֹבָה וְנֹאמַר אָמֵן.
5. ראו לדוגמה סידור ר' אליה בחור, מנטובה ה'שכ"ב, דף נ"ב עמוד א'
6. מה שנוהגים האשכנזים לומר אחרי קריאת התורה בימות החול.
7. הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג איטאלייאני, ירושלים תשע"ד, עמוד 77.
8. על מנהג זה ראה: יעקב לוינגר, על הכרזת המולד בבתי הכנסת.
9. מחזור רומניא, ויניציאה רפ"ג, דף ל"ג עמוד ב' - דף ל"ד עמוד א'.
10. s:מגן אברהם על אורח חיים תיז. ראה כאן.
11. שער הציון סימן תי"ז, ס"ק ב'.
12. ספר המנהגים הערה 100
13. משנה ברורה סימן תי"ז, ס"ק א'.
14. לפי עדות שמשו הרב יוסף בדיחי.
15. מנהגי ישורון, נוא יארק תשמ"ח, עמ' 7.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.