פמפלט

פָּמְפְלֶט (מאנגלית: Pamphlet) או קונְטְרֵס הוא חוברת דקה (בהיקף שבין דף יחיד ועד עשרות בודדות של דפים) שתכליתה לספק מידע לציבור, ואיננה כתב עת הרואה אור באופן סדיר.

חלוקת פמפלטים ברחוב

היסטוריה

מקור המלה במחזה אנגלי קצר (כ-800 מלים) בשם 'פמפילוס - סיפור אהבה', שהופץ על דף אחד במאה ה-12, ובזכות הצלחתו הפך למושג נרדף לטקסט קצר בעל חשיבות ציבורית.

בימינו מיוחס למושג 'פמפלט' משמעות של מסע פרסום או תעמולה ובימים שקדמו להתפתחות כלי תקשורת אלקטרוניים ואינטרנט, שימש כלי מרכזי בפולמוסים, כאשר כל אחד מהצדדים הפיץ בפמפלטים את עמדתו ותקף את העמדה הנגדית על מנת לשכנע את הציבור. עלות הפקתו הנמוכה וזמינות הפצתו המהירה, כמו גם האנונימיות שנלוותה אליו בדרך כלל ושלכן עקפה את חוקי הדיבה ועקרונות האתיקה העיתונאית, הביאו לכך כי פמפלטים הופצו לא פעם ללא עריכה של הטקסט, תוך שימוש בלשון חריפה, צעקנית, ציורית ובלתי מעודנת. כל אלו, בנוסף לרמת תוכן נמוכה יחסית ואיכות הפקה ירודה, הקנו למושג פמפלט הקשר של כינוי גנאי^[1][2].

עם זאת מופצים גם בימינו פמפלטים מוקפדים על ידי גורמים רשמיים לשם הסברה, לשם ביטחון הציבור ובריאותו כגון מאת פיקוד העורף, משרד הבריאות וכדומה או לצורכי תיירות, אך הם מוכרים יותר בכינוי 'עלוני הסברה'.

ביהדות

בתולדות היהדות פורסמו קונטרסים בענייני הלכה, מנהגים ומוסר ובנושאים שנויים במחלוקת, שעלות הוצאתם זולה מהוצאת ספר וקרובה יותר לאירועים אקטואליים. חלק מהקונטרסים פורסמו בעילום שם, על מנת לחמוק מן הצנזורה. בהמשך קיבלה המילה "קונטרס" משמעות של מילה נרדפת ל"חוברת".

ראו גם

• מנשר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פמפלט בוויקישיתוף

• פמפלט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את "חוק ישראל היום", 12 בנובמבר 2014: "...עלה יוזם החוק איתן כבל ואמר כי "ישראל היום הוא לא עיתון אלא פמפלט שכל מהותו פולחן אישיותו של נתניהו."
2. ראש הלשכה נ’ יו"ר המחוז, 24 בנובמבר 2004: "...ביטאון המחוז איננו אלא פמפלט בחירות שהכינו יו"ר המחוז וחברי סיעתו"