וירג'יניה וולף

אדליין וירג'יניה וולף (באנגלית: Adeline Virginia Woolf;‏ 25 בינואר 1882 – 28 במרץ 1941) הייתה סופרת, מבקרת ספרות ופמיניסטית אנגלייה. נחשבת לאחת הסופרות המודרניות החשובות של המאה ה-20, ולחלוצת זרם התודעה בספרות. בין ספריה הבולטים: "גברת דאלוויי" (1925), "אל המגדלור" (1927), "אורלנדו" (1928) ו"חדר משלך" (1929).

וירג'יניה וולף
Virginia Woolf

לידה	25 בינואר 1882 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
התאבדה	28 במרץ 1941 (בגיל 59) לואיס, הממלכה המאוחדת
שם לידה	אדליין וירג'יניה סטיבן
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	Monk's House
מקום מגורים	Monk's House
מקום לימודים	קינגס קולג' לונדון
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	דרמה, פרוזה
זרם ספרותי	מודרניזם
יצירות בולטות	אל המגדלור, חדר משלך, אורלנדו, גברת דאלוויי, הגלים
תקופת הפעילות	1904–1941 (כ־37 שנים)
הושפעה מ	ג'ורג' אליוט, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בן או בת זוג	לאונרד וולף (10 באוגוסט 1912–28 במרץ 1941) ויטה סאקוויל-ווסט
חתימה

ביוגרפיה

נולדה בשם אדליין וירג'יניה סטיבן (Adeline Virginia Stephen) בלונדון. אמה הייתה ג'וליה ג'קסון דקוורת'(אנ'), בת למשפחת ג'קסון, שבבעלותה הוצאת ספרים מכובדת. אביה, לזלי סטיבן (Leslie Stephen), היה מבקר ספרות, מייסד "המילון של הביוגרפיה הלאומית" (Dictionary of National Biography), ועורך כתב העת הספרותי (Cornhill Magazine).^[1] שני הוריה היו נשואים בשנית, ובבית בשכונת דרום קנזינגטון שבלונדון גדלו ילדים משלוש מערכות נישואים, אלו הקודמות של שני הוריה ועוד שלושה אחים מאותם הורים. עד גיל שלוש לא הצליחה לדבר כהלכה.

במשך שבע עשרה שנות נישואי הוריה הייתה אמה עסוקה בעיקר במילוי צרכיו של בעלה. וירג'יניה האמינה כי היא ואחיה הצעיר "נרמסו עוד ברחם אמם תחת משקל הכרכים של המילון החשוב". אביה השפיע על עיצוב דמותה הרוחנית, עודד אותה לקרוא והעמיד לרשותה את ספרייתו,^[1] אך גם סבל מהתקפי חרדה, והיה מוטרד בענייני פרנסת המשפחה. האם ג'וליה קרסה תחת העול, ונפטרה בשנת 1895. מות האם היה כדברי וולף "האסון הגרוע ביותר שיכול לקרות^[2]", אך האסון המתמשך יותר היה הקדרות הכאוטית שירדה על הבית. שני אחיה למחצה, ג׳ורג׳ דאקוורת(אנ') (המבוגר ממנה ב-13 שנה) וג׳רלד דאקוורת(אנ') (המבוגר ממנה ב-11 שנה) התעללו מינית בה ובאחותה ואנסה בל. ההתעללות המינית החלה כשוולף הייתה בת שש ונמשכה עד שהייתה בת 24.^[3]

ב-1894 סבלה וולף מהתמוטטות עצבים בפעם הראשונה. יש הסבורים שסבלה לאורך חייה מהפרעה דו־קוטבית. סטלה דקוורת', אחותה למחצה, לקחה את מקומה של האם, אך מתה שנתיים לאחר מכן. אביה מת מסרטן ב-1904. לאחר מות אביה עברה וולף לגור יחד עם שני אחיה בבית אחותה ואנסה בל בבלומסברי. בשנת 1907 הצטרפה אל קבוצת בלומסברי שפעלה עד שנות ה-30 של המאה ה-20 והשפיעה רבות על האמנות והספרות באירופה. אחיה הצעיר והאהוב טובי מת בשנת 1906.

לאחר לידת בנה הראשון של אחותה ונסה, פלירטטה וירג'יניה עם קלייב בל, בעלה. "מה רצתה, בעצם? היא לא הייתה מאוהבת בקלייב כלל. אם אמנם הייתה מאוהבת באדם, הרי בוונסה הייתה מאוהבת".^[2]

בשנת 1905 החלה לכתוב למוסף הספרותי של "הטיימס", The Times Literary Supplement. משנה זו החלה לפרסם מאמרים, שהצטברו לאורך חייה לכ-500.

את שם המשפחה וולף קיבלה ב-1912 כשנישאה לתאורטיקן הפוליטי לאונרד וולף.

חייהם החברתיים של הזוג וולף היו עשירים מאוד. יומניה מלאים בתיאורים מפורטים וצבעוניים של מפגשים מגוונים, נסיעות, התארחויות, נופים ויחסים אנושיים מורכבים עם סביבתם הסוערת.^[4] עם זאת חלתה וולף לעיתים קרובות, פיזית ונפשית. היא סבלה מכאבי ראש, מחלות עונתיות וחום גבוה במשך ימים, ובתקופות רבות הייתה מושבתת לגמרי מפעילות. ב-1912 ניסתה להתאבד, ובמאי 1936 לא הרשה לה רופאה לכתוב יותר מארבעים וחמש דקות ביום. בינואר 1938 ביקרו בני הזוג וולף אצל זיגמונד פרויד בהמפסטד.^[2]

בספטמבר 1939 ניזוק ביתם של הזוג וולף בהפצצות הגרמניות על לונדון, והם לא יכלו להגיע אליו. וולף המשיכה להיאבק בדיכאון, ובני הזוג נסעו לברייטון כדי להיוועץ ברופא נוסף בדבר מצבה. ב-28 במרץ 1941 התאבדה וירג'יניה וולף כאשר מילאה כיסיה באבנים והטביעה עצמה בנהר אוס(אנ') ליד ביתה בסאסקס.

היא השאירה מכתב האומר:

יקר מכול, אני בטוחה שאני משתגעת שוב. אני מרגישה, שלא נוכל לעבור שוב תקופה נוראה שכזו כמו בפעמים קודמות. והפעם לא אחלים עוד. אני מתחילה לשמוע קולות, ואינני מצליחה להתרכז. על כן אני עושה מה שנראה לי המעשה הטוב ביותר - - - מה שאני מבקשת לומר הוא זה, שאני חייבת לך את כל האושר שידעתי בחיי. - - - אינני חושבת, כי יכלו שניים להיות מאושרים יותר משהיינו אנו. ו'.

— קוונטין בל, וירג'יניה וולף, 1988

יצירה ספרותית

וולף נחשבת לאחת מהסופרות החשובות של המאה ה-20, ולאחת מהחלוצות השימוש ב"זרם התודעה" ככלי נרטיבי בכתיבת רומן.

ב-1915 פרסמה את ספרה הראשון, "המסע אל החוץ". בשנת 1919 פורסם "לילה ויום", רומן ריאליסטי המתרחש בלונדון, שמנגיד את חייהן של שתי חברות, קתרין ומרי. ב-1922 פרסמה את "חדרו של יעקב" המבוסס על מותו של אחיה טובי.

עם פרסומם של "אל המגדלור"(אנ') ב-1927 ו"הגלים"(אנ') ב-1931, ביססה וולף את מעמדה כאחת הסופרות המודרניות המובילות. בעבודות אלה פיתחה טכניקה החושפת את ההווי הנשי ומציאת חלופות לתפיסת המציאות הגברית השלטת באותה תקופה. בשנת 1925 פרסמה את הרומן "גברת דאלוויי", המתאר בצורה סטירית יום בחייה של גיבורת הספר (קלאריסה דאלווי) ודרך יום זה את מחשבותיהם של קבוצת אנשים במהלך יום בחייהם.

וולף עסקה רבות בסוגיות פמיניסטיות, ובמסגרת זאת פרסמה את הספר "אורלנדו" (Orlando, 1928), רומן פנטזיה העוקב אחרי קריירה של גיבורה ביסקסואלית וטרנסג'נדרית בחצרה של המלכה אליזבת הראשונה. ייתכן שכתיבת ספר זה התבססה, באופן חלקי לפחות, על ידידותה הקרובה של וירג'יניה עם ויטה סקויל וסט, אשת הדיפלומט הרולד ניקולסון.^[2][5] היחסים ביניהן אמנם לא הגיעו לידי קשר מיני, אך היו רוויים בארוטיקה עדינה. "נוכחותה מוצאת חן בעיני, ויופייה. כלום אני מאוהבת בה? אבל מה היא האהבה? היא "מאוהבת" בי (ראוי לשים זאת במירכאות), וזה מרגש, מחניף, מעניין".^[2]

ספר פמיניסטי נוסף שכתבה היה "חדר משלך" (A Room of One's Own, 1929) בו עסקה במכשולים ובדעות הקדומות המופנות כלפי נשים סופרות, ובצורך של נשים בהון עצמי כדי שתוכלנה לעסוק באמנות. הפרק האחרון בספר דן באפשרות של חשיבה ביסקסואלית. בשנת 1938, עם עליית הפשיזם באירופה, כתבה את המסה "שלוש גיניאות" (Three Guineas), שדנה בקשר שבין הזכות לחינוך ולתעסוקה לנשים לבין קידום השלום, החירות והצדק.

יצירות המתייחסות לווירג'יניה וולף

ב-1962 עלה לראשונה על במות ברודוויי מחזהו עטור התהילה של אדוארד אלבי, "מי מפחד מווירג'יניה וולף?". המחזה משתמש בשמה של הסופרת כאלוזיה לתכניה האינטלקטואליים-מיניים החתרניים, שמקבלים ביטוי טעון ביחסים בין הדמויות במחזה. בשנת 1966, זיכה סרט קולנוע בשם זה את אליזבת טיילור בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

בשנת 1992 החלה הקרנתו של הסרט "אורלנדו", בבימויה של סאלי פוטר, המבוסס על יצירתה של וולף בשם זה מ-1928. בתפקיד האציל הבריטי האנדרוגני, גיבור הסרט, מככבת השחקנית טילדה סווינטון, ובתור המלכה אליזבת הראשונה מופיע השחקן קוונטין קריספ.

ב-2002 יצא לאקרנים הסרט "השעות", המבוסס על חייה של וולף ועל ספרה "גברת דאלוויי". הסרט עצמו היה מועמד לפרס אוסקר, וניקול קידמן קיבלה את הפרס על תפקידה בסרט כווירג'יניה וולף. הסרט נעשה על פי ספרו זוכה פרס פוליצר של מייקל קנינגהם מ-1998. הוא ספג ביקורת בקרב שוחרי וירג'יניה וולף על כך שלא תיאר במדויק את חיי וולף ופועלה.

ב-2018 יצא לאקרנים הסרט ויטה וירג'יניה (אנ'), המתאר את הקשר בין וולף לבין ויטה סאקוויל־וסט (אנ'), בכיכובן של ג'מה ארטרטון ואליזבת דביקי.

מספריה שתורגמו לעברית

• אורלנדו: ביוגרפיה (1928, Orlando: A Biography)
  • תרגום צבי ארד, מחברות לספרות, תשכ"ד; זמורה, ביתן, מודן, 1974
  • תרגום שרון פרמינגר, ידיעות ספרים, 2007
• אל המגדלור (1927, To the Lighthouse)
  • תרגום מאיר ויזלטיר, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל"ו 1975
  • תרגום ליה נירגד, ידיעות ספרים, 2009
• בין המערכות (1941, Between the Acts)
  • תרגום אהרן אמיר, זמורה, ביתן, מודן, תשמ"א 1981
  • תרגום שרון פרמינגר, ידיעות ספרים, 2011
• הגלים (1931, The Waves)
  • תרגום מאיר ויזלטיר, זמורה-ביתן, תשמ"ב 1982
  • תרגום ליה נירגד, ידיעות ספרים, 2008
• חדר משלך (1929, A Room of One's Own)
  • תרגום אהרן אמיר, שוקן, תשמ"א 1981
  • תרגום יעל רנן (הבאה לדפוס - ריקי אופיר), ידיעות ספרים, 2004
• חדרו של ג’ייקוב (1922, Jacob's Room) - תרגום ניצה בן-ארי, זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986
• חירות של רגע: פרקי יומן, מקוצר וערוך על ידי אן אוליביה בל, תרגמה אלינוער ברגר, כתר, 2011
• יהודים – מקטע, יומן, מכתב. (מאנגלית: אריאל קריל, יהודה ויזן), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ד', 2014.
• לילה ויום (1919, Night and Day) - תרגום אביבה ברושי, זמורה-ביתן, תשנ"ה 1995
• מות העש: מסות, רשימות ומאמרים, תרגמה כרמית גיא, כתר, 2008
• מכלול סיפורים קצרים - תרגום ברוריה בן ברוך בעריכת סוזן דיק, כתר, תשנ"א
• המסע אל החוץ (1915, The Voyage Out) - תרגום אביבה ברושי, זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993
• גברת דאלוויי (1925, Mrs. Dalloway)
  • תרגום רנה ליטוין, זמורה, ביתן, מודן, תשל"ה 1974
  • תרגום שרון פרמינגר, ידיעות ספרים, 2008
• פלאש: קורות חייו (1933, Flush: A Biography)
  • תרגם חנוך קלעי, דביר, תשל"ג
  • תרגמה ליה נירגד, ידיעות ספרים, 2010
• פרשווטר (1923, Freshwater) - מחזה. תרגום יהודה ויזן, דחק לספרות טובה, עמדה, תש"ע 2010
• שלוש גיניאות (1938, Three Guineas) - תרגום אהרן אמיר, שוקן, תשמ"ה 1985
• השנים (1937, The Years) - תרגום אדם זרטל (ערך יחיעם פדן), זמורה, ביתן, מודן, תש"ם 1979
• רישום של העבר (1976, Moments of being) - מאנגלית אנה הרמן, זמורה, ביתן, מודן, 2011
• איך לקרוא ספר (How should one read a book 1925), תרגום סמדר גונן, נהר ספרים, 2022^[6]

מאמריה

• על הרומאנים 'המנהרה' ו'אורות מסתובבים' מאת דורות'י ריצ'רדסון (מאנגלית: אביעד שטיר), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ח', 2017.

לקריאה נוספת

• קוונטין בל, וירג'יניה וולף: ביוגרפיה, תרגום מאנגלית לאה דובב, הוצאת שוקן, 1988. (הספר בקטלוג ULI)
• מירי גלעד, מסע אל חוויית הרגע: בחיי היומיום וביצירתם של וירג'יניה וולף וס. יזהר, הוצאת רסלינג, 2013. (הספר בקטלוג ULI)
• אורן גל, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית (הפרק: וירג'יניה וולף - צורה: שאלה של הגדרה), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014, עמ' 64–76. (הספר בקטלוג ULI)
• Virginia Woolf, A Writer's Diary, Hogarth Press, 1959 (הספר בקטלוג ULI)
• Hermione Lee, Virginia Woolf, Chatto & Windus, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
• Louisa A. Desalvo (ed.), Mitchell Alexander Leaska (ed.), The Letters of Vita Sackville-West to Virginia Woolf, Hutchinson, 1984 (הספר בקטלוג ULI)
• אליסיה חימנס ברטלט, חדר לא שלך, הוצאת חרגול מודן, 2022^[7]
• אילת נגב, "וירג'יניה וולף: אני בטוחה שאני משתגעת שוב", בתוך שיחות אינטימיות, תל אביב: מישכל, 1995. גרסה דיגיטלית מפרויקט בן־יהודה.

סיפורת

• דבורה נגבי, וירג'יניה: רומן ביוגרפי, הוצאת עם עובד, 2019.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: וירג'יניה וולף
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: וירג'יניה וולף

• מיצירתה של וירג'יניה וולף בפרויקט גוטנברג
• כתבי וירג'יניה וולף בפרויקט בן-יהודה
• גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לווירג'יניה וולף, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת: להאזנה
• רנה ליטוין, חשתי שגם אני שוקעת בגלים, באתר הארץ, 22 בינואר 2007
• ארנה קזין, חדר משלה, חדר משלו, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2007
• אלי שאלתיאל, חדר משלו, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2007
• יהודית קציר, מה עושה הארובה של רידינג בהרצאה של אשה: 80 שנה ל"חדר משלך", באתר nrg‏, 11 בנובמבר 2009
• דורון קורן, אליוט פינת ג'ויס, באתר ynet, 8 בפברואר 2011
• יהודה ויזן‏, זאבה בודדה: במלאת 70 למותה של וירג'יניה וולף, באתר וואלה, 28 במרץ 2011
• עופרה עופר אורן, וירג'יניה וולף: שעות חייה האחרונות, בבלוג "סופרת ספרים", 3 באוגוסט 2014
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-136 של וירג'יניה וולף, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
• וירג'יניה וולף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מינה אוזיורט קיליץ', הוצאת הוגארת' של וירג'יניה ולאונרד וולף קוראת לאיטיות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2021, (הוצאת הוגארת'(אנ'))
• כתבי וירג'יניה וולף בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• וירג'יניה וולף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מידע על וירג'יניה וולף בקטלוג הספרייה הלאומית
• וירג'יניה וולף (1882-1941), דף שער בספרייה הלאומית
• וירג'יניה וולף, ברשת החברתית Goodreads

מכּתביה:

• וירג'יניה וולף, מלחמת יש ברירה, באתר ynet, 4 במרץ 2008
• וירג'יניה וולף, תרגום: יהודה ויזן‏, "פרשווטר" - קומדיה מאת וירג'יניה וולף, באתר וואלה, 28 במרץ 2011
• פותחים ספר: אל המגדלור | וירג'יניה וולף, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2009
• פתיחת הספר 'הגלים', באתר הארץ, 18 באוגוסט 2008
• הגלים: פרק מספרה של וירג'יניה וולף, באתר nrg‏, 6 באוגוסט 2008
• פרקים מתוך תרגום חדש של יומני וירג'יניה וולף, באתר הארץ, 19 בינואר 2011
• עופרה עופר אורן, תרגום המאמר: "משלח יד של נשים" שכתבה וירג'יניה וולף, בבלוג "סופרת ספרים", 25 באוקטובר 2018
• עופרה עופר אורן, תרגום המאמר "Defoe": במלאת מאתיים שנה ל"רובינזון קרוזו", בבלוג "סופרת ספרים", 3 בינואר 2019
• דפנה לוי, תרגום רשימתה של וירג'יניה וולף על מרי וולסטונקראפט, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 17 באפריל 2019

על יצירתה:

• אריאנה מלמד, זה לא גברת זה אדון, באתר ynet, 30 באוגוסט 2007
• אילת שמיר, בוקר אחד, אחרי המלחמה הגדולה, באתר הארץ, 22 באפריל 2008
• ליאת אלקיים, לשבור את הגלים, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2008
• גליה בנזימן, האומללויות נושאות כוס לחיי התמוטטותן, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2008
• רונית מטלון, לשבור את הגלים, באתר ynet, 1 ביולי 2009
• נעמה צאל, שום דבר איננו רק דבר אחד, "אל המגדלור", באתר הארץ, 5 באוקטובר 2009
• גליה בנזימן, מגדלור קטן בים האפל של הקיום, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2009
• תלמה אדמון, הכלב והמשוררת: ביקורת על "פלאש", באתר nrg‏, 27 במאי 2010
• ארז שוייצר, "חירות של רגע: פרקי יומן" מאת וירג'יניה וולף, כתיבה חופשית, באתר הארץ, 16 במרץ 2011
• עינת יקיר, וירג'יניה וולף: מות העש, בלוג באתר בננות, 8 במרץ 2008
• עינת יקיר, וירג'יניה וולף: הגלים, בלוג באתר בננות, 20 בדצמבר 2009
• כרמית ספיר ויץ, הרומן האחרון: על "בין המערכות" של וירג'יניה וולף, באתר nrg‏, 10 בינואר 2011
• תלמה אדמון, פסטורליה רועמת: על "בין המערכות" מאת וירג'יניה וולף, באתר nrg‏, 25 בינואר 2011
• גליה בנזימן, מחוגי השעון נעצרו ברגע הנוכחי, באתר הארץ, 27 במאי 2011
• גל אורן, שאלה של הגדרה, מוסף "שבת", מקור ראשון, 10 ביוני 2011
• דפנה לוי, רשימותיה של וירג'יניה וולף, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 12 בדצמבר 2019
• עינת יקיר, על וירג'יניה וולף ו"בין המערכות", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2021
• עופרה עופר אורן, "פלאש": מה אפשר ללמוד מכלב, בבלוג "סופרת ספרים", 9 בספטמבר 2021

הערות שוליים

1. אליס שלוי, וירג'יניה וולף, אנציקלופדיה העברית ט"ו, עמ' 890–891
2. קוונטין בל, וירג'יניה וולף, שוקן ירושלים, 1988
3. Williams, Lucia CA. "Virginia Woolf’s history of sexual victimization: a case study in light of current research." Psychology 2014 (2014).
4. וירג'יניה וולף, תרגום: אלינוער ברגר, חירות של רגע /פרקי יומן/, כתר, 2010 (1984 בשפת המקור)
5. Nigel Nicolson, Portrait of a Marriage, Bantam books, 1973
6. שמעון זנדבנק, על שתי מסות של וירג'יניה וולף, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2023
7. גילי איזיקוביץ, ראיון עם הסופרת אליסיה חימנס ברטלט, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2022