התקופה העות'מאנית בארץ ישראל - מונחים

התקופה העות'מאנית בארץ ישראל ארכה כארבע מאות שנה, משנת 1517 עד 1917, ומונחים רבים בשפה הטורקית החדשה והערבית, שחלקם שנוצרו או השתמעו בעקבות השלטון העות'מאני, השתרשו מאז בשפה ובתרבות העברית, כמו בתרבות הארצישראלית בכללה. חלקם נוצרו לפני התקופה העות'מאנית, ומקורם משפות הכובשים והפולשים הקודמים: פרסית, מונגולית, וערבית ללהגיה, השתמרו מתקופות קדומות: הערבית, הצלבנית והממלוכית.

הובאו בערך המונחים העיקריים, בתעתיק וההיגוי המקובלים ביישוב, הגם שאופן הגייתם של המונחים השתנה במקצת, בין אתרים ובמשך השנים; ואשר נעשה בהם שימוש בספרות, באמנות, ובאדריכלות הארצישראלית והעברית לדורותיה, בהיסטוריוגרפיה הישראלית, בספרות החוק והמשפט האזרחי והצבאי של מדינת ישראל.

האימפריה העות'מאנית, 1481–1683

א

בסדר הא"ב
מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
אַבְּלָק	ablak	آبلق	أبلق	.	מספר משמעויותה קשורות לגווני צבע: 1) לבן מאוד, בהיר מאוד, צחור. 2) ססגוני, שחור־לבן. 3) רהיט שצבעו אדמדם ושחרחר. 4) סגנון השיבוץ של אבנים מגוונים שונים, בדרך כלל לבן ואדום בבניין בתים וחיפויָם. נפוץ באדריכלות היוקרה בחצי האי האיברי בתקופה השלטון הערבי, ואצל הממלוכים. אומץ בבתי פאר שנבנו בארץ ישראל במאה ה-19 וה-20
אגא	ağa, תעתיק טורקי: אָאָה	آغا	.	.	אדון, מושל, בעל אחוזה.[1] (ראו גם אגא)
אוֹדה	oda	اوده, اودا, או اوطه	.	.	חדר, ובית חדר של משפחת פלאח; בצבא העות'מאני, נקרא כך קסרקטין של יחידת יניצ'רים; בהשאלה: ארגון, התאחדות, או אגודה של בעלי מקצועות חופשיים
אוֹצַ'ק	ocak, תעתיק טורקי: אוֹגָ'ק	اوجاق	.	.	מובנה המילולי: תנור, כבשן, אח בנוי בקיר הבית; בהשאלה: קרוב משפחה, משפחה, שושלת, עם; ובשימוש השלטוני והצבאי: יחידות היניצ'רים השונות, מרכז צבאי
אוֹצַ'קְלִיק	ocaklık, תעתיק: אוג'קליק	اوجاقلق	.	.	אחוזת הפקד, שהכנסותיה מיועדות לצורכי הביטחון והצבא. על פי התפיסה החוקתית העות'מאנית קרקעות האימפריה שייכות לסולטאן, והוא מעניק זכות שימוש בהן למי שהוא חפץ ביקרו. נקבעו כמה סוגי קרקעות או אחוזות הפקד: הפקד צבאי שניתן להורשה, הפקד שירות או משרה מוגדרת, הפקדי הסולטאן, אחוזות שרווחיהן נועדו להוצאות ביטחון של האימפריה, כמו בניית מבצרים ומספנות, אחוזות הקדש לצדקה ודת[2]
איילט	eyalet, תעתיק טורקי: אֶיַאלֶה	ایالت	ערבית: إيالة	.	רשות שלטונית, פלך; יחידת המנהל האזרחית או הצבאית הגדולה ביותר באימפריה העות'מאנית; בחלק מהתקופות היה המונח זהה לוילאייט
אלאי ביי, גם מיר-(א)לאי	alaybeyi	آلای بکی	.	.	מפקדם של אבירי הסולטאן (להלן: סיפהי) באחוזות ההפקד (להלן: תימאר)
אִלְתִזַאם	iltizam	التزام	إلتزام	.	זיכיון חכירה של גביית המיסים מהשלטונות לאזור מוגדר באימפריה העות'מאנית; למעשה, הזיכיון העניק סוג של שליטה על תושבי האזור
אפנדי	efendi	افندی	.	יוונית תיכונה: αυθέντης, אדון, פטרון, תואר כבוד בביזנטיון	תואר כבוד, ומשמעיו על פי הנמענים: אדון (של משרת או עבד); הוג'ה, מנהיג דתי או מורה מוסלמי; אימפריה העות'מאנית: תואר שנלווה לשמותיהם של נסיכים, אנשי דת, פקידי ממשל מסוימים וקציני צבא, סטודנטים ובאופן כללי אנשים מלומדים. במקורות העבריים הארצישראליים תואר אשר הוסף לשמו הפרטי של אדם מכובד, אמיד או נושא במשרה[3][4]
אֶקְמֵק	ekmek	اکمک	.	.	לחם, מזון,[5] וכן, קיום, פרנסה, מחיה
אַסוּקַאר	.	.	.	.	מענק סוכר לפקידים לחגים ומועדים

ב

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
באבּ	bap, תעתיק טורקי: בָּאפּ	باب	המקור ערבי: باب	.	שער, דלת; באב אל וואד עוברת לשער הגיא
בַאיְרַאם	bayram, היגוי טורקי: בַּאירָ(א)ם	بایرام	.	.	חג ומועד
באש-צַ'אוּש	başçavuş, היגוי טורקי: בָּשְׁצָ'בוּשׁ	باش چاوش	.	.	סמל ביחידת היניצ'רים
בורג	burç, תעתיק טורקי: בּוּרְץ'	برج או بورج	برج, היגוי: בֻּרְג'	נשאלה מארמית: ברגא. מילה בעלת משמעות זהה ביוונית עתיקה: πύργος, היגוי: פורגוס	מצודה, מגדל, צריח
בֵיילַר-ביי (אנ')‏	beylerbeyi	بکلر بکی	.	.	המופקד על פלך, הממונה על מושלי המחוזות, באימפריה העות'מאנית, ובמילים אחרות: פקידים רמי דרג נושאי סמכויות אזרחיות וצבאיות, שהיו מופקדים על האלייט; sancakbeyleri, ראש סנג'ק
בִּיר, בִּיאְר	bîr, bi’r	بئر	بئر	.	בור, באר מים; בויארה, פרדס; בויארג'י, פועל חקלאי ושומר פרדס[6]
בלד	belde, תעתיק טורקי: בֶּלְדֶה	بلده	بلدة	.	כפר, עיר; קהילה; אזור, מקום .באלדי, מקומי, בין השאר, התואר צורף לשמות של זני צמחים
בלדִייֶה	belediye	بلدیه	بلديّة	.	עירייה, בית העירייה, ובירושלים כונה כך גם מבנה בית החולים ברחוב יפו מול שוק מחנה יהודה
בנא	bani, תעתיק טורקי: בָּנִי, או בָּאנִי	بانی	بنّاء	.	בנאי, מקים, מייסד
בקשיש	bahşiş, תעתיק טורקי: בַּהְשִׁישׁ	بخشش	.	מקורה בפרסית: بخشش, היגוי: בַּחְ'שֵׁשׁ, ומשמעה: נדיבות, מתנה, מחילה, מענק	תשר, דמי שירות, דמי שתייה, טיפ; במובן מתנה, גמול. בהקשר הארצישראלי, משמעו בדרך כלל שוחד לשליטים העות'מאניים, וכדבר נפוץ ושכיח[7]
בֶּרַאת	berat, תעתיק טורקי: בראט	برات	براءة	.	תעודה, זיכיון. מסמך מטעם המדינה המעניק למקבלו זכות או הטבה כלשהי. ובמובן השלטוני: צו סולטאני שהופק למטרות שונות: מינויים לתפקיד, הענקת קצבאות חודשיות, הענקת הטבות ועוד

ג

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
גַאפר, כפר, חַ'פַארָה	נגזר מ-gafîr	غفير	غفير	.	חייל, שומר, נוטר. המונח גפיר המשיך ושומש גם בתקופת המנדט; במשמעות שלטונית: מס שמירה שהוטל על צליינים העוברים בדרכי הארץ; למעשה, סוג של מכס, או דמי מעבר בארץ[8][9]
גֶ'בֶּלי	cebeli	جبه‌لی	.	.	שומר ראש חמוש ורכוב על סוס שליווה על פי החוק בעל הפקד בעת מלחמה. במשמעות נוספת שלטונית: כוחות שיטור רכובים על סוסים שפעלו במחוזות האימפריה (הוילאייטים).
גום	.	ייתכן שמקורה בטורקית עות'מאנית (תעתיק לטיני): kavm, היגוי: קַוְם	قَوْم	.	נוהג והליך נקמת דם אצל השבטים הבדואים בארץ ישראל. המתיישבים היהודים באזורי הספר נהגו להתחשב בו הדדית, במיוחד אנשי "השומר" החמושים[10]
גוּמְרוּק	gümrük	کومروک או کمرک	.	מקורה של המילה ביוונית התיכונה: κομμέρκιον היגוי: קוֹמֵרְקִיוֹן, מסחר, סחר, מלטינית: commercium	מכס, על שלוש משמעויותיו: המס, המוסד, ובית המכס; בהקשר הארצישראלי בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל: בית מכס מרכזי שכן בנמל יפו
ג'ורה	.	.	جورة, בור, גומה	.	בור איסוף שופכין, בור ספיגה
ג'ין	cin	جنّ	جنّ	.	כוחות על טבעיים: 1) על פי האמונה הדתית, ישויות נעלמות מחושי האדם, אשר נחונו ברצון ויכולת הבנה, וכפופות לציוויי האל. 2) יצורים בלתי נראים, בעלי צורות שונות, היכולים להיטיב או להרע, שדים. 3) בהשאלה: אדם חכם, פיקח, מבריק, שנון; קרבה אטימולוגית לשורש הארמי: ג.נ.נ. (להגן, לסגור, להקיף בגדר)
ג'יפתליק, צִ'יפְטִלִיק	çiftlik	چفتلک	.	جفت, היגוי פרסי: ג'וֹפְט; ומשמעה: קרקע, שאפשר היה לחורשה בעזרת צמד שוורים, וגם זוג, צמד שוורים רתומים	משמעי המילה נלקחו מהפרסית קרקע, חווה; בשימוש שלטוני: קרקעות של הסולטאן, ולמעשה, קרקעות מדינה; ובהשאלה: זוג או כפילות
גְרוּש, קוּרוּשׁ	kuruş	.	.	מלטינית תיכונה grossus, בגרמנית: Groschen	בשם זה, נקראו מספר מטבעות שונים, אשר הונפקו במשך השנים בגדלים וממתכות שונות; תחילה מטבע אירופי, משלהי המאה ה-16 ואילך, היה יחידת כסף עות'מאנית בערך של 80 אקצ'ה; ואחר כך, מאית הלירה הטורקית. במשך התקופה שמאז הנפקתו היה שווה ערך למטבע סולידוס זהב אחד, אחר כך שנים עשר דנאריוס כסף; ואחר כך עוד ירד בערכו. במקורות העבריים נקרא המטבע גם אַסַדִי, אַרְיֵה[11] ו-רִיאֵל; ובעברית שמקורה בלדינו או ספרדית: גרושוש[12]

ד

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
דוגרי	doğru, תעתיק טורקי: דוֹרוּ	دوغرو או دوغری	.	.	מספר מובנים קרובים: 1) ישר (קו). ובהשאלה: 2) ישר, הגון. 3) אמיתי, נכון. 4) מתאים, הולם, ראוי. 5) מדויק. 6) נכון! (מילת הסכמה)
דוֹנְמֶה	dönme, תעתיק טורקי: דוֹנְמֶה, או דֶנְמֶה	دونمه	.	.	שם עצם ושם פעולה הנגזר מהפועל dönmek, שמשמעו בין השאר: 1) לחוג, להסתובב, להסתחרר. 2) לחזור, לשוב. 3) לפנות. 4) להפוך ל, להיעשות, להיות. 5) להמיר דת (או השקפה) בשידול או בכפייה, על פי רוב לאסלאם. הדונמה הוא מי ששודל או חויב להתאסלם; וכך נקראה עדת היהודים המתאסלמים חסידי שבתי צבי, אשר התאסלמו בעקבות המרת דתו לאסלאם אשר נכפתה עליו על ידי השלטונות העות'מאניים; וזאת, עקב אמונתם במניע נסתר לכך[13]
דֶוְשִירְמֶה	devşirme	دوشرمه או دیوشرمه	.	.	גיוס חובה שנכפה על צעירים נוצרים מרחבי האימפריה העות'מאנית, וכלל את המרת הדת לאסלאם, אל יחידות היניצ'רים
דיה	diyet	دیت	دية	.	כופר נפש, פיצוי לאדם על פציעה, או למשפחה על אובדן בנה[14]
דִיוַאן	divan	ديوان	.	המקור פרסי: ديوان	חדר קבלת אורחים וישיבה בצוותא;[15] בשימוש שלטוני: מועצה, או מועצה גדולה מיסודם של מדינאים רמי דרג, המועצה האימפריאלית תיפקדה כממשלת האימפריה העות'מאנית
דִירְלִךּ, תעתיק טורקי: דִירְלִיק	dirlik	دیرلک	.	.	משכורת מטעם המדינה, שהוענקה לפקיד או מבצע שירות עבור שירות כלשהו. ובמשמעות שלטונית נוספת: ההכנסות שהניבו אחוזות ההפקד (להלן: תימאר), ובפרט, הקרקעות שההכנסות השנתיות ממיסיהן הניבו למעלה מ־100,000 אַקְצֶ'ה (מטבע כסף).
דֶפְתֶר	defter, תעתיק טורקי: דפטר	دفتر	دفتر	.	פנקס, ספר, מסמך רשמי שכלל רשומות מיסים, הכנסות ואוכלוסין; ובהשאלה, בשימוש שלטוני: סקר או מפקד של מיסים וקרקעות; דפתר חקאני הוא פנקס רישום המקרקעין; דפתרדאר הוא נושא הפנקס
דר, דאר	dar	دار	دار	המקור בשפות השמיות אכדית וארמית	מקום, בית, מעון, מבצר, חווילה, מולדת; באסלאם נעשתה הבחנה בין דאר אל אסלאם, دار الإسلام, שטח בריבונות מוסלמית, לבין דאר אלחַרְב, دار الحرب, שטח בריבונות לא מוסלמית
דראגומן, דרגומן	dragoman	دراغمان	מערבית ترجمان (תַּרְגֻ'מָאן) התגלגלה ליוונית תיכונה: δραγόμανος (היגוי: דְרָגוֹמָנוֹס), לאיטלקית dragomano, לצרפתית ואנגלית: dragoman	מקור המילה בשפות השמיות: אכדית targumanu, אוגריתית; עברית וארמית: השורש ת.ר.ג.מ	מתרגם
דֶרְוִויש	derviş	درويش	.	درويش	נזיר ואיש דת, או מסדר איסלאמי

ה

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
הוָא	hava, תעתיק טורקי: הָוָה	هوا	.هواء	هوا	למילה מבחר משמעויות קרובות: אוויר, רוח, אטמוספירה, מזג אוויר, אקלים, שמיים; וגם מלודיה, מנגינה, גובה צליל, ובהשאלה: מצב רוח, הלך רוח
"הים הלבן"	Akdeniz, תעתיק טורקי: אָקְדֵנִיז	آق دڭيز	.	بحر سفيد, הים הלבן, היגוי: בַּהְרִ־י סֵפִיד	הים התיכון עם הים האגאי נקראו בשם זה בטורקית.[16] "הים הלבן" הוא עברות הביטוי הטורקי[17]
התעת'מנות	.	.	.	.	קבלת האזרחות העות'מאנית. בתולדות ארץ-ישראל שייך מונח זה לתקופה השלטון העות'מאני. בסך הכל נאמד מספרם של המתעת'מנים ביישוב היהודי בכ-15 עד 18 אלף איש.

ו

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
ואדי, וואד	vadi	وادی	وادی	.	משמעה האחד ובשימוש הארצישראלי: עמק, נחל, קרקעית נהר. משמעה השני: אופן, שיטה, סגנון, דרך, וגם נושא
וַאִלי	vali	والی	والي	.	מושל על ולאיה
וזיר	vezir, תעתיק טורקי: וֵזִיר	وزير	وزير	.	שר בממשלה, בעל תפקיד רם בממשל העות'מאני, אזרחי או צבאי, שר או מושל, הנושא בתואר פאשה
וָורקוֹ	vergi, תעתיק טורקי: וֵרְגִי	ویرکو או ویرکی	.	.	מס, מס קרקעות[18] מס בשם זה נהג גם בתקופת המנדט
וילאייט	vilayet, תעתיק טורקי: וִלֵאיָה	ولایت	ولاية	.	מחוז, פלך;[19] בחלק מהתקופות היה המונח זהה לוילאייט
וֶכִּיל	vekil תעתיק טורקי: וקיל	وكيل	وكيل	.	ממונה מטעם השלטונות, "ממלא מקום" של בעל תפקיד; סוכן, מתווך; מנהל כללי; ציר פרלמנטרי; ואף שר בממשלה
וסִיקה	vesika	وثيقه	وثيقة	.	"תעודת עובד בעבודות הממשלה" העות'מאנית; בהקשר הארצישראלי, נמסרה לעובדים בגדודי ה"עמליה" ואף נרכשה מקבלני עבודות, כאמצעי מניעה של הגיוס אל השרות בצבא העות'מאני, ובעליה היו נושאים אותה עמהם; השרות הצבאי אשר נכפה על גברים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, היה כרוך בתנאי חיים ויחס קשה,[20][21] וכן, פנקס לתלושי מזון
וַאקַףְ	vakıf, תעתיק טורקי: ואקיף	وقف	وقف	.	הקדש נכסי דלא ניידי ברשות מוסדות הדת מוסלמית, ואינם בכפיפות לרשויות המקומיות; אחד מחמשת סוגי הקרקע על פי חוק המג'לה מ-1858
וַקְפִיָה	vakfiye	وقفیه	وقفيّة	.	תעודת הקדש

ז

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
זֵאוְיָה	zaviye	زاویه	زاوية	.	בערבית וטורקית: זווית, פינה, מסגד קטן; ועל פי זאת גם אכסניה לדרווישים, אנשי דת ומיסטיקנים מוסלמים, ובמשמעות מושאלת: עמדה, השקפה או נקודת מבט
זִעֵאמֶה	zeamet, תעתיק טורקי: זֶאָמֵט	زعامت	המקור ערבי: زعامة	.	אחוזת הפקד גדולה שההכנסותיה השנתיות נעו בין 20,000 ל־99,999 אקצ'ה
זֵעִים	zaim, תעתיק טורקי: זָאִים	زعيم	زعيم	.	בעל אחוזת הפקד; ובהרחבה: הזעים היה בעל הזכויות על הזעאמה או הזאמט; על פי החוק נועדו כ־5,000 האקצ'ה הראשונים שהניבה אחוזת הזאמט לצורכי הזעים, ובכל 5,000 נוספים היה מחויב לכלכל את צרכיו (מזון, ציוד וכו') של לוחם חמוש - ג'בלי (cebeli) אחד

ח

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
חאן	han ,kervansaray, תעתיק טורקי: הָאן, וקֶרְוָאנְסָרַאִי	خان	.	خان, פונדק, אכסניה, היגוי: ח'אן کاروانسرا; كاربان ו-كاروان, הלחם של שתי מילים פרסיות, היגוי: כארבּאן, או כארוואן	אכסניה, פונדק, בית מידות ששימש למגורי ארעי לעוברים ושבים בדרך כלל על אם הדרך; בקומה הראשונה, התנהל מסחר, הסעדה ואף הרבצת הבהמות, ובשנייה התגוררו האורחים; חאנג'י, חוכר החאן
חַארָה	.	.	حارة	.	שכונה, חארת = שכונת
חַג'	hac	حجّ	המקור ערבי: حجّ	.	אחת מחמשת היסודות של האסלאם: עלייה למכה
חוּגֶ'ה, חיגֶ'ה	hüccet, תעתיק טורקי: הוּגֵ'ט	حجّت	حجة	.	תעודה המעידה על בעלות בנכסי דלא ניידי; אישור ארעי מהשלטונות העות'מאניים בארץ ישראל[22]
חווג'ה, חאוג'ה	hoca, תעתיק טורקי: הוֹגָ'ה	خواجه	.	خواجه, תעתיק: ח'וֹגֶ'ה או חָ'אגֶ'ה	1) חכם דת מוסלמי, הרשאי למלא תפקיד מסוים בתוך הקהילה. 2) בלשון הדיבור: מורה. 3) יועץ, אדם חכם העץ עצות. 4) בעבר: איש דת עוטה גלימה ומצנפת, שלמד במדרסה. פירושים נוספים: אפנדי, בעלים, אדון[23]
חוצ'ן	hısn, תעתיק טורקי: הִיסְן	حصن	حِصْن	.	מבצר, מצודה; תל אל חוצ'ן הוא שמה הערבי של בית שאן[24]
חוריה	hürriyet, תעתיק טורקי מקורב: הוּרִייֵט	حرّیت	حرّيّة	.	חירות, חופש, גם בשימוש פוליטי ושלטוני[25]
חוּשָה	havşa, תעתיק טורקי: הָוְשׁ	.	حوش	.	מעון עשוי מחימר וקש[26]
חושמה	.	.	.	עברית חדשה	מילה שנתחדשה על ידי הלשונאי אליעזר בן-יהודה על פי ראשי התיבות: חוקה של משלת העם, בעקבות מהפכת הטורקים הצעירים ושינוי שיטת הממשל באימפריה העות'מאנית ב-1908[27] "הקונסטיטוציה - בלשון המדיניות האירופית"[25]
חַ'טִי הוּמֵאיוּן	hatt-ı hümayun, תעתיק טורקי: הט-י הומאיון	خط همايون		המילה הראשונה בערבית: خط, משמעה: כתב, כתיבה, כתב יד, השנייה בפרסית: همايون, משמעה: קדוש, מבורך, הקשור לסולטאן, ופרסי גם תחביר צירופן	צו, החתום על ידי הסולטאן בראשו
חכם בּאשִי	hahambaşı, תעתיק טורקי: הָהָמְבָּשִׁי,‏ baş ראש או מנהיג	خاخام باشی	.	.	הרב הראשי של האימפריה העות'מאנית. בשנת 1842 אוחדה משרתו עם המשרה והתואר הוותיק: הראשון לציון. כיום משמש לציון רב ראשי במדינה כלשהי, לאו דווקא טורקיה
חִמַאיֶה	himaye	حمايه	حماية	.	נתיני מדינות זרות השוהים באימפריה העות'מאנית
חמוּלה	hamule	.	حامولة, היגוי ערבי: חמוּלֶה	.	בית אב, משפחה
חמאם	hamam, תעתיק טורקי: הָמָם	حمام	.	.	בית מרחץ
חמסה	.	.	המקור ערבי: خمسة	.	קישוט בצורת יד על חמש אצבעותיה, הנחשב לסגולה ונתלה בפתחי הבתים; בקרב הערבים ידוע ה-"hamse eli", היינו "יד החמסה", ואצל מוסלמים, ובכלל זה הטורקים, הוא מוכר כ-"Fatma'nın eli" - כף ידה של פטמה בת מוחמד
חפיר	hafr, תעתיק טורקי: הַפְר	حفر	המקור בערבית: حَفْر	.	חפירה
חַצַרִי	hazari, תעתיק טורקי: הָזָרִי	حضری	حضريّ	.	הקשור בשלום ובעת שלום; אורח החיים של תושבי קבע בערים ובכפרים
חַ'רַאג	haraç, תעתיק טורקי: הָרָץ'	خراج	خراج	.	חראז,[28] מס גולגולת, מס מדינה שהוטל על הלא מוסלמים ברחבי האימפריה העות'מאנית. בשימוש שלטוני: מס שנגבה על פי רוב מבעלי קרקעות טורקים, אזרחי האימפריה העות'מאנית.
חַרֵם	harem, תעתיק טורקי: הָרֵם	حرم	حرم	.	מקדש; דבר קדוש; אשה נשואה; אגף נפרד בארמון המיועד למגורי הנשים, ואסור לגברים זרים, הרמון
חרם א-שריף	Harem-i Şerif	حرم شريف	الحرم الشريف	.	במובן המילולי: המקום הקדוש והמכובד; בהקשר הארצישראלי: הכעבה הקדושה וסביבותיה, בהר הבית בירושלים, על פי ההלכה האיסלאמית הכניסה אליהן אסורה על ה"כופרים", וכן אסור להרוג בה כל יצור חי

ט

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
טאבו	tapu, תעתיק טורקי: טַפּוּ, טַאפּוּ	طاپو	.	נגזר מהמילה היוונית τοπεῖον, פיסת אדמה, שטח קרקע קטן; לטינית: Topia, עבודת אדמה	תעודת קניין בנכסי דלא ניידי; כלולות בה החובות והזכויות של המחזיק בה
טוּג	tuğ, תעתיק טורקי מקורב: טוּ	طوغ	.	.	תג דמוי זנב סוס, שהוענק לפקידות הגבוהה; העיטור היה דמוי נוצות או עשוי גדילים בצדו הקדמי של הטורבן (או קסדה) לראשיהם של סולטאנים ושרים, וזירים).
טוּגְרַא	tuğra, תעתיק טורקי: טוּרָא או טוּרָה	طغرا	.	.	חותמת הסולטאן בצורת חמש אצבעות - כתחליף נוח לחתימה הידנית עם דיו; ייתכן שהתגלגל לכינוי האימפריה העות'מאנית: תוגרמה
טוּר	tur	طور	طور, היגוי: טור	המקור בשפות השמיות: בארמית טורא	הר
טוּרבן	tülbent, תעתיק טורקי: טוּלְבֵּנְט	دلبند או دولبند	.	המקור פרסי: دول بند, הלחם של שתי מילים: دول, דוּל - דלי ו- بند, והמילה: Band, שמשמעה פס, רצועה, חבל, מיתר	שתי משמעויות המילה הן: 1) אריג כותנה קל ורך, שקשריו עדינים ומרווחים, או מוסלין, אריג כותנה עדין ודק. 2) כיסוי ראש מאריג זה.
טימאר, תֵּימַאר	tımar	تيمار	.	המקור פרסי: تيمار, משמעה: טיפול, השגחה, או הזדהות רגשית.	למילה מספר משמעויות: האחת, טיפול, בפצעים, בעצים, ובבהמות; והשנייה, בתקופת הסלג'וקים והעות'מאנים, נקראו כך קרקעות שנמסרו לאדם תמורת תפקיד או שירות מוגדרים, והניבו הכנסה שנתית של 3,000-20,000 אקצ'ה; ובמילים אחרות, אחוזת הפקד שקבלו אבירי הסולטאן, הסיפאהי, לשם פרנסתם
טמבל	tembel, תעתיק טורקי: טֶמְבֵּל	تنبل	.	تنبل	עצלן; בעברית החדשה טמבל הוא טיפש; כובע טמבל, והוא כינוי לכובע תפור מבד אפור, המשמש לעובדים וחיילים [29]
טָרִיק	tarik	طريق	המקור בערבית: طريق	.	דרך
טרסַה	teras‏ ,taraça, תעתיק טורקי: טָרָצָ'ה, או טֵרָס	.	.	מקור המילה הטורקית לשני היגוייה: מאיטלקית, terrazza, ומצרפתית, terrasse, ומשמעותן: חצר, חלקת אדמה שטוחה סמוכה לבית, שתיהן מקורן בלטינית, במילה: terraceum: ‏, שנגזרה מהמילה: terra, אדמה, קרקע	מספר משמעויותיה: 1) משטח קרקע נתמך על ידי אבנים בנוי על ידי חקלאים כמדרגה במדרון ההר, כדי לנקז את המים אל גידולי המדרגה ולעצור את סחף העפר. טרסות נבנו בארץ ישראל מאז העת העתיקה. 2) רחבה, מרפסת

י

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
יוק	yok	یوق	.	.	אֵין (בניגוד ליֵש). משמעיות נוספות: נעדר, שאינו בנמצא, לא (כתשובה שלילית)
יֶנִיצֶ'רִ	yeniçeri, תעתיק טורקי: יֶנִיצֶ'רִי	یکیچری	.	.	במובן המילולי: חייל חדש, בשימוש השלטוני: חייל ביחידות בחיל רגלים בצבא הטורקי שגויסו בחובה ואף בכפייה באוכלוסייה הנוצרית ברחבי האימפריה העות'מאנית

כ

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
כֵּאהְיַא, כִּחְ'יא, קחייא	kâhya, תעתיק טורקי: קַהְיָה או קַאהְיָה	کتخدا או کهیا	.	ייתכן שמקורה פרסי: كدخدا	השם שהוענק לאנשים שנבחרו בידי הממשלה לנהל את ענייני הבית באחוזות הגדולות, ולטפל בענייניהם של סוחרים ואומנים; מנהל הכלכלה, כלכל
כּוחלֶה	.	.	מקורה בערבית: كحله	.	הנחת חומר חיבור, כגון טיט בייצור הבנאים, או מלט מוכן, בין לבנים, משטחי חיפוי של קירות, או נדבכים. הרכבו וצבעו משפיעים על מראה הבניין

ל

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
לִוַא	liva, תעתיק טורקי: לִיוָה	لوا	لواء	.	במובן המילולי: דגל, בשימוש השלטוני: מחוז; הצבאי: חטיבה - בריגדה, ותת-אלוף - בריגדיר ג'נרל
ליוואן	livan	.	ليوان	.	חדר במרכז הבית: סלון, חדר שחזיתו פתוחה, או מרפסת. שימש להסעדה ולאירוח, ולאורך קירותיו הונחו ספות נמוכות. בחלק מבתים, עוצב ליוואן ללא תקרה, פתוח אל חלל הבית הדו קומתי, או שתקרתו הייתה מוזזת; המבנה האדריכלי המסורתי של בתי ליוואן, מונח שהשתרש בעברית בת זמננו (אולם שמו הערבי של בית שכלל ליוואן הוא בית אל ספן). השפיע על האדריכלות המודרנית

מ

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
מַדאפֶה	mazif, תעתיק טורקי: מָזִיף	.	مضافة,مضيفة	.	בית ששעריו ושולחנו פתוחים לכל דיכפין, או בית שדלתו פתוחה לכול. אכסניה לאורחים, ללא תשלום, בבעלות הקהילה או היישוב, ומקום למפגש והחלפת דעות; מכיוון, שהייתה נוהג מקובל בקרב ערביי ארץ ישראל, הוקמה גם בכפר גלעדי על ידי אנשי "השומר"
מַאלִכַּנֶה	malikâne, תעתיק טורקי: מאליקאנה	مالکامه	مالك	המקור פרסי: خانه	בית מידות הבנוי על שטח נרחב, אחוזה גדולה; בשימוש שלטוני: אחוזה של ממשלת האימפריה העות'מאנית, שהכנסותיה הוענקו לסולטאן ומשפחתו; ובגילגול נוסף: קרקע או חווה שהועברו לרשותו של עובד ציבור או פקיד ותיק ומוערך; מקבלה היה רשאי לנצל לשימושו את הכנסותיה במרוצת חייו, אך אסור היה לו למוכרה או להורישה
מֶגְ'לִיס	meclis	مجلس	مجلس	.	מועצה רשמית ממונה על ידי השלטונות; חוקי המג'לה מ-1858 הגדיר את מעמדן של קרקעות מסוגים שונים. החוקים בוטל במדינת ישראל ב-1969, על פי חוק המקרקעין סעיפים 155-152; אולם השפעותיו ניכרות בתכנון הקרקעות בשטח הריבוני של מדינת ישראל, וכן נוהגים על פיו בשטחי יהודה, שומרון ועזה בשליטת הרשות הפלסטינית
מג'ידה, מג'ידי	mecidiye	مجیدیه	.	.	מטבע כסף ששוויו 20 קורוש, הוטבע בשנת 1840 וקרוי על שמו של הסולטאן עבדולמג'יד הראשון
מסדר המג'ידיה	Kılıçlı Mecidi Nişanı, ובפי העם: mecidiye nişanı	.	.	.	מסדר ועיטור החרב על שם אבדילמג'יט הראשון[30]
מוואת	mevat, תעתיק טורקי: מוואט	موت	מהמילה הערבית: موت, מוות	.	עצמים דוממים; בשימוש שלטוני: קרקע צחיחה ללא עיבוד חקלאי וללא בעלות, "כגון אדמת חול ובצות" אשר המיישב אותן הופך לבעליהן[31] אחד מחמשת סוגי הקרקע על פי חוק המג'לה מ-1858
מֻחְתַּסִבּ	muhtesip, תעתיק טורקי: מוּהְטֵסִיפּ	محتسب	محتسب	.	פקיד ממונה בתחום המנהל האזרחי; פיקח על השווקים ועל מחיריהם הקבועים בחוק של מוצרי בעלי המלאכה והסוחרים, בחן את אמצעי השקילה שלהם, וקנסם בעת הצורך
מוכתר, מוח'תאר	muhtar, תעתיק טורקי: מוּהְטָר	مختار	مختار	.	משמעה: ריבוני, עצמאי; בשימוש שלטוני: ראש כפר ומייצגו כלפי השלטונות ; אופי ותואר התפקיד אומץ גם ביישוב היהודי החדש בתקופות העלייה הראשונה והשנייה, ושימש בו בדרך כלל איש ביטחון, וגם בתקופת המנדט הבריטי[32]
מוּפְתִּי	müftü, היגוי טורקי: מוּפְטוּ	مفتی	مفتٍ	.	חכם דת מוסלמי, ופוסק הלכה על פי האסלאם, בשימוש שלטוני: נושא המשרה המופקד על ענייני הדת במחוזות (il) ובנפות (ilçe)
מוּשַאהַרַא	müşahere, היגוי טורקי: מוּשָׁהֵרֶה	.	مشاهرة	.	מס חודשי[33]
מוּשע, מושעא	muşah, תעתיק טורקי: מוּשָׁהּ	مشاع	مشاع; המקור ערבי, במילה: مشاع, מֻשַׁאע	.	בשימוש שלטוני: קרקע בבעלות משותפת של שניים ויותר; צורת קניין נפוצה בכפרים, על פי יצחק בן-צבי ברוב "הקרקעות המעובדות בכפר הערבי", שבהם הקרקע הייתה שייכת בדרך כלל לחמולות, משפחות גדולות; בעקבות גידול האוכלוסייה, משלהי המאה ה-19, כבר לא הספיקה הקרקע המשותפת לכלכלת משפחה גדולה; השלטונות המנדט הבריטי עודדו פיצולי המושאע, אולם בהצלחה חלקית[34]
מוּתַּסַלִם	mütesellim, תעתיק טורקי: מוּטֵסֶלִים	متسلّم	ייתכן שמקור המילה במונח הערבי: متسلم (=מקבל), ובפועל הערבי: تَسَلَّمَ	.	תהליך מינוי הממונה על מחוז, על ידי מושל הפלך; ובפרוטרוט: מינויים של ה"ביילר-ביי" וראשי הסנג'קים (sancakbeyleri) שהיו מופקדים על ניהול המחוזות והנפות מטעמם, טרם ימי הטנזימאט
מוּתַּצַרִף	mutasarrıf, תעתיק טורקי: מוּטַסַריף	متصرّف	متصرّف	.	בעל, בעלים; בשימוש שלטוני: מושל מחוז
מַחְלוּל	mahlul', תעתיק טורקי: מהלול	محلول	محلول	.	שימוש לרעה בקרקע מסוג מירי (קרקע שהיא רכוש הממשלה), הכולל אי-עיבוד של הקרקע. לאחר שלוש שנות מחלול, יכולה הממשלה את הקרקע מידי הבעלים ולהחזיר אותה להחזקתה.[35] בארץ ישראל נקראו בשם זה אתרים אחדים, בהם שכונת מחלול.
מחכּמה	mahkeme, mehkeme, תעתיק טורקי: מַהְקֵמֶה	محکمه	محكمة; שמו הערבי בירושלים: אל-מדרסה א-תנכזיה	.	המשפט, ובית משפט, בית דין; המחכמה בירושלים שכן בבית מידות בעיר העתיקה, בסמוך לשער השלשלת של הר הבית[36]
מִירִי	mirî	میری	عمير, היגוי: אמיר	המילה הפרסית מיר היא קיצור של המילה הערבית, mirî היא הלחם של שתי מילים: המילה הפרסית: مير - עם הסופית הערבית: "י"	משמעות מילולית: שכירה או שכירות; בשימוש שלטוני: קרקעות - במובן של קרקעות מדינה, וגם ההכנסות מהן, של השליט, דהיינו, מס קרקעות; במובן רחב יותר, רכוש המדינה או אוצר המדינה; התושבים בתחום הקרקע אינם יכולים לבצע בה שינוי בקרקע, כגון בנייה או עבודת אדמה, אך מותר להם להשתמש במבנים או ביבולים המצויים בה[37] אחד מחמשת סוגי הקרקע על פי חוק המג'לה מ-1858
מכדָרִיָה	.	.	.	שמירה על שדות מזרע. המונח היה בשימוש ביישוב ואצל אנשי "השומר" בתקופת העלייה השנייה[38]
מִירְמִירַאן	mirimiran	میر میران	גלגול של מילים ערביות, תעתיק ערבי: (א)מיר אל-אומרא	.	מושל המושלים, בשימוש השלטוני: המופקד על פלך; שם ערבי נרדף לתארים השלטוניים: ביילר-ביי (ראו לעיל), ראש פלך (איילט)
מֻלְכּ, מוּלק	mülk, תעתיק טורקי: מוּלְק	ملك	ملك, תעתיק ערבי: גם מִלְכּ	.	משמעותה הקדומה: נכסי-דלא-ניידי ברשות השליט, דהיינו המדינה; בעת החדשה נוצרה משמעות שלטונית, חדשה, והיא קרקע בבעלות פרטית של התושבים; ברשותם לבנות בה לשם מגורים או לפתח בה חקלאות, והמיושבת תושבים רבים[39] אחד מחמשת סוגי הקרקע על פי חוק המג'לה מ-1858
מִלֶת	millet, תעתיק טורקי: מִילֵט	ملّت	ملّة, בערבית משמעותה המקורית היא הדוברים אותה שפה	.	אומה, לאום; קהילת אנשים המתגוררים באותם שטחים, וחולקים שפה, היסטוריה, רגשות, אידֵאלים, מסורות ומנהגים. הגדרות נוספות: עַם, אחים לדת, וכן בנים לאמונה, עדה או כת דתית כלשהי ברחבי האימפריה העות'מאנית; בשימוש חוקתי-שלטוני: עדה דתית שאינה מוסלמית; באימפריה העות'מאנית מעמד העדות הנוצרית והיהודית היה נחות משל המוסלמים על פי החוק האיסלאמי
מֶפְרוּז	mefruz	.	مفروز	.	"חלקה שנפרדה מן המושע ועומדת לגמרי לרשותו של הפרט"[40]
מֻעַלִם	muallim, תעתיק טורקי: מוּאָלִים	معلّم	המקור ערבי: معلّم	.	מורה, מומחה, מֻעַלִם בָּנא: האומן המנהל ומפקח על עבודת הבניין, מקצוע שאף הועבר בירושה
מתרוּכה	metruk ‏ (topraklar), תעתיק טורקי: מטרוק	متروك	.	متروك	קרקעות נטושות, או רכושם של נפטרים ללא יורשים.[41] על כן, לשלטונות הזכות להשתמש בהן ולנצלן לרשות הציבור. קרקעות אלה נחלקו לשני סוגים: 1) דרכים ציבוריות, שווקים וירידים, רציפים בנמלים, ואתרי תפילה באוויר הפתוח. 2) אדמות מרעה, שטחי מרעה הרריים ומחסים לחורף, שנמסרו לתועלתם של תושבי כפר או עיירה בודדים, או של כמה עיירות וכפרים; אחד מחמשת סוגי הקרקע על פי חוק המג'לה מ-1858

נ

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
נַאחִיָה	nahiye, תעתיק טורקי: נָהִיֶה	ناحیه	ناحيّة	.	ערבית: סביבה, בשימוש השלטוני: נפה או יחידת מנהל קטנה מסנג'ק
נַאיִבּ	naip, תעתיק טורקי: נָאִיפּ	نائب	نائب	.	משמעויותיה: 1) נושא תפקיד, או ממלא מקום; 2) נושא בתפקיד הקאדי; 3) האדם המנהל את המדינה באין שליט על הכס, או בעת שזה עדיין ילד
נפוש, נפוס	nüfus	نفوس	המקור ערבי: قيد, רשומות, פרוטוקולים, זיכרון דברים	.	אוכלוסייה; בשימוש שלטוני ועממי, ובקיצור של (טורקית:) nüfus kaydı, שמה של תעודת מעבר, פספורט; תפקדה לעיתים כ"תעודת זהות" כפי מובנה כיום; המונח היה בשימוש ביישוב גם בראשית תקופת המנדט הבריטי;[42] מאמור אל נפוס, "הפקיד הממונה על הפספורטים העות'מאניים"[43] "הממונה על תעודות הלידה והדרכונים"[44]

ס

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
סוּוַארִי	süvari	سواری	.	سواری	פּרָש; בשימוש צבאי: חייל רכוב על סוס; בהשאלה: רב חובל או קפיטן (ראו להלן) באוניית סוחר
סוּלטני	Sultani	سلطانی	.	.	מטבע זהב שהוטבע בתקופת שלטונו של הסולטאן מהמט השני במאה ה-15; נקרא אַלְטוּן (כלומר זהב, או זהוב), וגם אשרפי או שריפי, פלוֹרִיאו פלוֹרִין, ו-שַאהִי; ובמקורות העבריים: אדום זהב, ובראשי תיבות: א"ז,[45] ו-פֶּרַח[46]
סַיְימֶן, וגם סיימניש	seymen או seğmen, תעתיק טורקי: סֵיְמֵן	سکمن	.	פרסית: سگبان, השומר, המשגיח, מטפל בכלבים[47]	משמעויותיה רבות, בהן: כוח הגנה דמוי־צבא בעל היררכיה משלו, אשר נטל חלק במלחמות, על פי רוב רכוב על סוסים; ובשימוש דומה, גַיס בחיל היניצ'רים; בהקשר ארמון הסולטאן: גם מטפלם של כלבי הציד של ארמון הסולטאן; במקורות העבריים: חייל שכיר[48]
סִיפָּאהִי	sipahi	سپاهى	.	המקור: سپاهى, צבא	חייל פרש, אחד מאבירי הסולטאן, מחילות פרשים או רגלים, העומדים לרשותו. בנוסף על מעורבותם בפשיטות, מעשי ביזה, פעילות שיטור והגנה על כוחות רגליים אחרים מפני האויב, עסקו בעת הצורך גם בפעילות התקפית. בתמורה לשירותם קיבלו זיכיון לגביית מיסי אחוזות הפקד של הסולטאן, ולרשותם גם הועמדו אחוזת הפקד (תימאר) על רווחיהן[49]
סְלַאח	.	.	ייתכן שהמקור בערבית: סִלַה, صلة, ומשמעותה: קשר, חיבור, זיקה, חוליה מקשרת	.	משקוף, הבנוי מלבנים
סַנְגָ'ק	sancak	سنجاق	.	.	במובן המילולי: דגל; ובמובן צבאי מפורט: דגל עם מוט־דגל, שכיתוביו רקומים ואמרתו מצוייצת, המחולק על פי רוב ליחידות צבאיות של הצבא העות'מאני; בקירוב והשאלה: ימין הספינה (ה־starboard); בשימוש שלטוני: יחידה בהיררכיה השלטונית העות'מאנית, בין ה־İl לבין ה־İlçe
סַנְגַ'ק פַאשַאלִיק,	sancak paşalığı, תעתיק טורקי מקורב: סנג'ק פשלִיאִי[50]	.	.	.	במובן מילולי: מחוז הדגל, בשימוש השלטוני: אזור רחב
סַרַאי	saray, תעתיק טורקי: סָרַאי	سراى	.	سراى	במובנה המילולי: מבנה רחב ידיים ששימש כמקום מושבם של השליטים או ראשי המדינה - בית מידות, היכל, ארמון; וכן, מבנה גדול שנוהלו בו עניינים ציבוריים; בהשאלה, ובשימוש שלטוני: שליט, נשיא, ראש המדינה ואנשיו
סַרַאיָה	נגזרה מהמילה הטורקית: saray	.	.	.	סראיה היא מילת כינוי לבית הממשלה והמשטרה בערים, כגון בירושלים וביפו[51]
סֶר עַסְכַּר	serasker, תעתיק טורקי: סֵרַסְקֶר	سرعسکر	הלחם של שתי מילים: האחת, سر, "ראש" בפרסית, והאחרת عسكر, "צבא" בערבית	سرعسكر	במובן מילולי: חייל, וגם שירות צבאי; בשימוש צבאי שלטוני: מפקד בכיר או עליון בצבא, ואף ראש צבא הסולטאן באימפריה העות'מאנית

ע

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
עֻהוּד עַתִיקָה	uhûd-i atika, תעתיק טורקי: אוּהוּדִ-י אָטִיקָה	عهود عتیق	عهود, היגוי: עֻהוּד, חוזים, בריתות; عتقاء היגוי: עֻתַקַאאֻ, עתיקים, קדומים, ישנים	.	משמעות מילולית: חוזים ישנים או בריתות ישנות; בשימוש שלטוני: קפיטולציות, כתבי אמנה שנחתמו עם המעצמות האירופאיות ואפשרו להם דריסת רגל שלטונית באימפריה העות'מאנית
עוֹשוּר	aşar ‏,öşür, תעתיק טורקי: אוֹשוּר, אָשָׁר	عشر	عشر	.	משמעות מילולית: עשירית, עשרה אחוזים; עשרוני או שבר עשרוני; בשימוש שלטוני: מס בשיעור עשירית שהוטל על יבולי השדה (קרי: מעשר) ונמסר לשלטונות[52]
עִיַאדַת	îdiyye[53]	عیدیه	מהמילה: العيد, עיד, חג	.	מענק לחגים ומועדים
עמלִיָה	ameliyat, תעתיק טורקי: אָמֵלִייָאט	عمليات	המקור ערבי: عمليّة (יחיד), عمليّات (רבים):	.	פעולות, עבודות, מעשים, ומובן הצבאי: מבצע או פעולה צבאית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, כונו כך עבודות ציבוריות שגויסו אליהן בכפייה אזרחים אל גדודים שאורגנו במתכונת צבאית
עַסְכַּר	asker, תעתיק טורקי: אַסְקֵר	عسكر	عسكر	.	חייל; שירות צבאי; ובהשאלה: אמיץ, עז רוח; בסלנג טורקי כיום משמעותה גם כסף
עקד	akd (?)	.	عقد	.	קשת, קמרון צולב, גג מקומר מאבנים

פ

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
פַּארַא	para, תעתיק טורקי: פָּרָה	پاره	.	پاره, היגוי פרסי: בין פּוֹרֶה ל־פָּארֶה	במובן המילולי: חלק, חתיכה, נתח; שמו של מטבע כסף שהיה הילך חוקי באימפריה העות'מאנית; ערכו ירד במשך הזמן כחלק 1/30 מגרוש ולבסוף ל-1/40. בטורקית כיום משמעותה: כסף או רווח. במקורות העבריים נקרא המטבע: פרה או פאר"ה, וברבים פרו"ת,[54] מיידיש (על שם מטבע עות'מאני אחר בשם זה), או מאידי ; בערבית קטעה מצריה; ובעברית: חתיכה[55]
פאשה, פאשא, באשה[56]	paşa	پاشا	.	.	תואר שהוענק לפקידי ממשל רמי־דרג ולקצינים בדרגות גבוהות מאלוף-משנה (albay) למושלי סנג'קים ולפקידי ממשל בדרגים גבוהים, לממונים על מושלי המחוזות (להלן: ביילרביי) ואף לשרים באימפריה העות'מאנית. עד ימי שלטונו של מהמט השני שימש גם כתואר כבוד למלומדים ואנשי מדע בולטים. 2) בימי הרפובליקה הטורקית דרגה צבאית: אלוף, גנרל, אדמירל
פלקה, פאלקאה	falaka	فلاقه או فلقه	فلقة	ייתכן שהמקור המילולי ביוונית עתיקה: φάλανξ, φαλαγγ, גזע, בול עץ, אלה	צורת הכאה על עקבי כפות הרגליים, כענישה או עינוי, שהייתה מקובלת בצבא ובמשטרה של האימפריה העות'מאנית; במקורות העבריים, ובהקשר הארצישראלי, לקו בה חיילים וקצינים יהודים בצבא העות'מאני, ואזרחים חשודים בעת חקירתם, כמו שרה אהרנסון לפני מותה, לאחר שנתפסה מחתרת ניל"י[57]
פלאח	fellâh	فلّاح	فلّاح	.	עובד אדמה, בדרך כלל בהקשר הארצישראלי, בחקלאות שלחין, משמעויות נוספות: 1) איכר מצרי. 2) שחור (אפריקאי), ערבי אפריקאי
פראר	firar, תעתיק טורקי: פִירָר	فرار	המקור בערבית: فرّار, עריק	.	מובנה המילולי: בריחה, התגנבות. בשימוש שלטוני וצבאי: עריקה צבאית ופוליטית, השתמטות; firari , היגוי: פִירָארִי, משתמט, עריק מגיוס לצבא; בארץ ישראל מלחמת העולם הראשונה כל נתין עות'מאני עד גיל העמידה היה חייב להתגייס לצבא העות'מאני או להשתתף בעבודות אזרחיות, ורבים שהסתתרו ונרדפו על ידי השלטונות כונו בשם זה[58]
פירמאן, פרמאן	ferman, תעתיק טורקי: פֶרְמָן	فرمان	.	המקור פרסי: فرمان	צו או פסק־דין, ובשימוש שלטוני: תעודה רשמית של הסולטאן עם חתימתו
פַתֻוַא	fetva	فتوا	فتوى	.	פסק של חכם הלכה מוסלמי

צ

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
צַ'אוּש, גאוש	çavuş, תעתיק טורקי: צָ'בוּשׁ	چاوش	.	.	בתקופת האימפריה העות'מאנית: 1) פקיד או נושא תפקיד שמילא תפקידים שונים במדרג המדיני העות'מאני; וכך במקורות העבריים[33] 2) בצבא העות'מאני: חייל שהופקד על העברת הפקודות מהמפקדים הבכירים למפקדים הזוטרים; (כיום משמעותה, דרגה צבאית: סמל ואף מנהל עבודה)

ק

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
קַאדָ'ה	kaza, תעתיק טורקי: קָזָה	قضا	قضاء	.	נפה, İlçe, תחום שלטונו של הקאימקאם
קַאדִי	kadı	قاضی	القاضي	.	דיין, שופט דתי באסלאם; בשימוש שלטוני: שופטים שהורשו עד עידן הטנזימאט (להלן) לפסוק בתביעות בנושאים מגוונים, ומעידן הטנזימאט, פסקו רק בענייני נישואים, גירושים, מזונות וירושות
קַאדִי עַסְכַר	kazasker, תעתיק טורקי: קָזָסְקֶר	قاضیعسکر	قاض العسكر	.	שופט עליון; בשימוש שלטוני: הממונים על הקאדים בימי האימפריה העות'מאנית; היו גם אחראים לפתרון בעיות משפטיות והלכתיות הקשורות בשירות הצבאי
קאוואס	kavas, תעתיק טורקי: קָבָס או קָוָס	قواس	המקור מערבית: قوّاس	.	שומר מיוחד של קונסולים, פקידים גבוהים וראשי עדות, וכן וכאשר לא היה צורך בשמירה, מלווה טקסי לבעלי תפקידים
קַאיֵמַקַאם, קימקאם	kaymakam	قایمقام	قائم مقام	.	משרה גבוהה, אזרחית או צבאית; ובשימוש צבאי: דרגה צבאית המקבילה לסגן-אלוף; כינויו של בהא אל דין, המושל הצבאי של יפו במלחמת העולם הראשונה
קוּצַ'אן, קושאן	koçan	قوچان	.	.	תעודה, אישור, היתר; תעודת בעלות על מקרקעין - שטר קניין (בשפה עממית)[59]
קושטא	Kuşta	.	.	.	שמה של עיר הבירה האימפריה העות'מאנית במקורות העבריים; שיבוש של שמה הקדום היווני-הרומי קונסטנטינופול, והמקוצר הטורקי איסטנבול
קיוֹסְק	köşk, היגוי ותעתיק טורקי: קוֹשְׁק	کوشک	.	کوشک, אחוזה, ארמון	בית או ביתן מקושט, על פי רוב מעץ, הנתון בלב גן גדול; וגם בקתת ציד מעוטרת, או אגף או בית קטן נוסף של ארמון, עתיר קישוטים
קזִילַאר אַגַאסִי	kızlar ağası, תעתיק טורקי: קִיזְלָר אָאָסִי	قیزلر آغاسی	.	.	ראש הסריסים השחורים (כלומר אפריקאים) בהרמון הנשים של הסולטאן
קֵישְלֶה	kışla	قیشلا, قیشلاق, או قیشلاغ	.	.	במובן המילולי: קסרקטין, מחנה חיילים; בהקשר הארצישראלי גם בית המשטרה והכלא העירוני; כגון בירושלים, בעיר העתיקה בסמוך לשער יפו
קלעה	kale, תעתיק טורקי: קָלֶה	قلعه	המקור ערבי: قلعة, מבצר, מצודה	.	מבצר, מצודה, מעוז, סמיכות: קלעת
קַפּוּדַאן	kapudâne, תעתיק טורקי: קַפּוּדָאנֶה	قپودانه	.	מקורו בלטינית: Capitane	קפיטאן, קברניט, דרגה בצי העות'מאני, שוות ערך לסגן אדמירל;[60] ואף ראש הצי Kapudan Pasha[17]
קַרַנְטִין, קווארינטינה[61]	karantina	قرانتینه או قرانتنه	.	המקור בניב ונטי: cuarantina, או Quarantina[62]	הסגר או מעצר זמני בבניין סגור של הממשל, לצורך בידוק מחלות, כגון חולירה, שנערך לבאים באונייה בנמל יפו[63]

ר

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
ראסיָה	.	.	.	.	אבן הראשה, או אבן סוגר, מונחת באמצע הקשת ומייצבת את שיווי המשקל של שני צידי הקשת; במרוצת הזמן הודגשה והובלטה גם כחלק מהעיצוב בכניסות לבתים ובחלונות
ריאל	.	ریال	.	.	מטבע אירופאית שהילכה בארץ ישראל, לפחות באמצע מאה ה-19[64]
רַמַצַאן, רמדאן, תעתיק טורקי: רמז (א)ן	Ramazan	رمضان	رمضان	.	חודש הצום באסלאם
רעיא	raiyyet, תעתיק טורקי: רָאִייֵט	رعیت	رعيّة	.	נתיני האימפריה העות'מאנית שאינם מוסלמים; ברובם נוצרים; עד שלהי המאה ה-19, היה מעמדם באימפריה העות'מאנית נחות בהרבה משל המוסלמים[65]

ש

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
שבאב, שבב	şebibe ‏,şebâb, תעתיק טורקי: שֵֶׁבָּאבּ	شباب	شباب	.	מספר מובנים קרובים: 1) נוער, נעורים, עלומים, בחרות. 2) עלם, צעיר, בחור אמיץ לב. 3) צעירים, הדור הצעיר; וכך משמעו בעברית הארצישראלית[66]
שווֹיֶה	.	.	.	.	לאט[67]
שוכרה, וגם סוּחְ'רָה	suhra, תעתיק טורקי: סוּהְרָה	سخره	سخرة	.	עבודת פרך לטובת השלטונות; חטיפת בני אדם לעבודת כפייה עבור הממשלה או הצבא[68]
שייח', שיך	şeyh, תעתיק טורקי: שֵייהּ	شيخ	شيخ	.	ראש קבוצה חברתית, חמולה, משפחה גדולה, שבט או כפר; קבל את סמכותו בדרך כלל בירושה או כפי הסכמים שנקבעו; מנהל את צורכי הקבוצה ונושא ונותן עם גורמי חוץ שלטוניים ואחרים, וכן, איש נשוא פנים, זקן[69]
שׁרֵיעָה	şeriat, תעתיק טורקי: שֵׁרִיאָט	شریعت	شريعة	.	ההלכה של האסלאם, ובמשמע נוסף שוקת

ת

מונח	טורקית	טורקית עות'מאנית	ערבית	פרסית ושפות נוספות	משמעות
תבון, טאבון	tabun, תעתיק טורקי: טַבּוּן	.	طابون	.	תנור הנבנה בשקע הנחפר באדמה, או עשוי אבנים הדבוקות בחימר או טיט, האש מבוערת בזרדים וקש; לעיתים נבנית סככה מעליו. ממוקם בדרך כלל בחצר הבית[70]
תד'כּרה	tezkere, תעתיק טורקי: טֶזְקֵרֶה (הגייה במלרע)	تذکره	تذكيرة	.	משמעויותיה: 1) תזכיר, תזכורת, איגרת, הודעה, פתק כתוב. 2) מסמך, תעודה, או נייר רשמי המורים על הרשאה שהוענקה לפעולה, עסק או עניין כלשהם, רישיון. 3) מסמך המציין את סיומו של שירות צבאי
תוגרמה, וגם תורגמה	.	.	.	.	על פי השם המקראי תוגרמה,[71] כינוי לאימפריה העות'מאנית במקורות העבריים[72] תוגרמים, היינו טורקים[1]
תורג'מן, תורג'ימן	tercüman, תעתיק טורקי: טֶרג'וּמָן	ترجمان	.	.	מתורגמן[73]
תנט'ימאת, טנזימאט	tanzimat	تنظيمات	המקור ערבי: تنظيم	.	במובן המילולי: ארגון מחדש. בשימוש השלטוני ההיסטורי: תקופת מהפך ותיקונים באימפריה העות'מאנית ובחוקיה, שהחלה ב-1839 עד קבלתה של החוקה הראשונה ב-1876
תרבוש	sarpuş (בטורקית מודרנית רווח המונח fes)	سرپوش	طربوش	.	כובע לבד, בצבעים שונים, בהקשר העות'מאני והארצישראלי התרבוש האדום היה לסמל ההתעתמנות וחובשיו בפרהסיה הכריזו למעשה על היותם אזרחים עות'מאנים; לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה פירושה המעשי עבור חלק מהיישוב היה הגנה מגירוש, שבו נקטו השלטונות כלפי נתינים זרים[74]

מטבעות

• 
  סולטאני
• 
  שני פיאסטר
• 
  קורוש
• 
  פארא I
• 
  פארא II

ראו גם

מטה עם סמלי האימפריה העות'מאנית

• מרשם המקרקעין
• מטבעות ארץ ישראל
• מטבעות עות'מאניים
• לבוש מסורתי ביישוב הישן
• האימפריה העות'מאנית
• התקופה העות'מאנית בארץ ישראל
• חלוקה מנהלית של האימפריה העות'מאנית

לקריאה נוספת

מחקרים

• דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים, הבנייה הערבית מחוץ לחומות, ירושלים: הוצאת כתר, 1985.
• יצחק בן-צבי, ארץ-ישראל ויישובה בימי השלטון העות'מאני, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשט"ו-1955.
• בן-ציון דינור (עורך ראשי), ספר תולדות ההגנה, א, תל אביב: הוצאת מערכות, 1972-1955.
• ישראל ברטל, יהושע קניאל, זאב צחור (עורכים), העלייה השנייה: מחקרים, מקורות, אישים, א-ג, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח-1997.

מקורות

• אברהם יערי (עורך), מסעות ארץ ישראל, גבעתיים: הוצאת מסדה, 1976.
• אברהם יערי (עורך), זִכרונות ארץ ישראל, א-ב, רמת גן: הוצאת מסדה, 1974.
• אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, רמת גן, הוצאת מסדה, 1971.
• ישעיהו פרס, ארץ-ישראל: ספר-המסעות, ירושלים, ברלין, וינה, הוצאת בנימין הרץ, תרפ"א-1921.
• ברכה חבס (עורכת) (בהשתתפות אליעזר שוחט), ספר העליה השניה, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"ז-1947.
• קובץ "השומר", תל אביב: הוצאת ארכיון העבודה, תרצ"ז-1937.
• דוד תדהר, בשירות המולדת [1912–1960], תל אביב: הוצאת ידידים: 1961.

מילונים

• מילון לטורקית עות'מאנית מאת Prof. Dr. Mehmet KANAR
• מילון ערבי מאת איילון ושנער
• Dictionnaire turc-français par Charles Barbier de Meynard, 1881, E. Leroux.
• Kamus-i Firansavi: Dictionnaire turc-français, Şemseddin Sâmî, 1883, Imprimerie Mihran.

קישורים חיצוניים

• מילון הטורקית הגדול (Büyük Türkçe Sözlük),המוסד ללשון הטורקית ‏ (Türk Dil Kurumu)
• סֵוָאן נִישִַנְיָאן (Sevan Nişanyan),‏ מילון אטימולוגי לטורקית בת זמננו (Çağdaş Türkçenin Etimolojik Sözlüğü)
• מילים שמקורן בטורקית, באתר השפה העברית

הערות שוליים

1. איגרת על עלית אברהם רויגו וסיעתו, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, עמ' 230.
2. ראו למשל: יצחק בן-צבי, ארץ-ישראל ויישובה בימי השלטון העות'מאני, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשט"ו-1955, עמ' 105-100.
3. סבלות יהודי ירושלים בימי הפחה מחמד בן פרוך (מזכרונות איש ירושלים, ה'שפ"ה-ה'שפ"ז 1625-1626), בתוך: אברהם יערי (עורך), זכרונות ארץ ישראל, רמת גן: הוצאת מסדה, 1974, עמ' 46.
4. ראו למשל: דוד תדהר, בשירות המולדת [1912–1960], תל אביב: הוצאת ידידים: 1961, עמ' 24.
5. רבקה אלפר, קורות משפחה אחת, עמ' 256.
6. אליהו אבן-טוב, בפתח-תקוה בתקופת "החרם", בתוך: ספר העלייה השניה, עמ' 167.
7. רבקה אלפר, קורות משפחה אחת, עמ' 233.
8. על פי יצחק בן-צבי, ארץ ישראל ויישובה, .
9. מסעות ר' חיים יוסף דוד אזולאי, בתוך: אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, עמ' 372.
10. ראו למשל: גד, תחנות, בתוך: קובץ "השומר", תל אביב: הוצאת ארכיון העבודה, תרצ"ז-1937, עמ' 89.
11. איגרת על עלית אברהם רויגו וסיעתו, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, עמ' 237.
12. סבלות יהודי ירושלים בימי הפחה מחמד בן פרוך, זכרונות ארץ ישראל, עמ' 48.
13. ראו למשל: גרשם שלום, סדר תפילות של ה'דונמה' מכת האיזמירים, מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשמ"ב-1982, עמ' 421-370.
14. יהודה אידלשטיין, אברהם שפירא, ב, תל אביב: הוצאת ידידים, תרצ"ט 1939, עמ' 246.
15. דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים, הבנייה הערבית מחוץ לחומות, עמ' 460.
16. על פי המקוראתר פורמולה, הטורקים קשרו בין צבעים לרוחות השמיים, ואלה משתקפים בבירור בשמות הגאוגרפיים המוכרים לנו כיום. הם ייחסו ירוק וכחול למזרח, לבן למערב, שחור לצפון ואדום לדרום. גם ה"מרכז" זכה לצבעים משלו: צהוב וזהוב. לפיכך הים הלבן אינו אלא הים המערבי, השוכן מערבית לטורקיה; הים השחור הוא הים הצפוני (השוכן צפונית לטורקיה), הנהר הירוק ישילאירמאק (Yeşilırmak) הוא הנהר המזרחי.
17. ראו למשל: מסעות שמואל בן דוד הקראי מקרים, בתוך: אברהם יערי (עורך), מסעות ארץ ישראל, עמ' 227.
18. ראו למשל: יהושע ילין, משא ומתן על קניית אדמת יריחו, בתוך: אברהם יערי (עורך), זכרונות ארץ ישראל, א, עמ' 205.
19. במשמעה זה, נזכרה המילה לראשונה בכתובים בשנת 1070.
20. רבקה אלפר, קורות משפחה אחת, עמ' 238.
21. ראו למשל: דוד תדהר, בשירות המולדת [1912–1960], עמ' 28.
22. יהושע ילין, גידול היישוב היהודי בירושלים, תקצ"ד-תרכ"ג (1834–1863), בתוך: אברהם יערי (עורך),זכרונות ארץ ישראל, הוצאת מסדה, עמ' 164.
23. ראו למשל: בן-ציון טל, בעבודת ה"בחר", ספר העלייה השניה, עמ' 270.
24. גבי מזור, החפירות בתל בית שאן ובתל אצטבה, באתר רשות העתיקות.
25. יהודה אידלשטיין, אברהם שפירא, ב, תל אביב: הוצאת ידידים, תרצ"ט 1939, עמ' 245.
26. מ' קריגסר, קובץ "השומר", תל אביב: הוצאת ארכיון העבודה, תרצ"ז-1937, עמ' 97-96.
27. ראו: יוסף חיים ברנר, רְגָשִׁים וְהִרְהוּרִים (על העיתונות הציונית), "הפועל הצעיר", שבט תר"ע-1910, באתר פרויקט בן-יהודה.
28. איגרת ר' אברהם ישמעאל חי סנגויניטי מעכו לאביו במודינא, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, הוצאת מסדה, עמ' 256.
29. ראו:טמבל.
30. ראו למשל: מסעות בנימין זאב הרצל בארץ-ישראל, בתוך: אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, עמ' 751.
31. ראו למשל: יצחק בן-צבי, אוכלוסי ארץ ישראל, עמ' 158.
32. ראו למשל: אלכסנדר זייד, בראשית הימים, בתוך: ספר העלייה השניה, עמ' 174.
33. סבלות יהודי ירושלים בימי הפחה מחמד בן פרוך, זכרונות ארץ ישראל, הוצאת מסדה, עמ' 48.
34. ראו למשל: יצחק בן-צבי, אוכלוסי ארץ ישראל, כרך חמישי, תל אביב, הוצאת מצפה, תרצ"ז-1937, עמ' 157-156.
35. ראו: יצחק בן-צבי, אוכלוסי ארץ ישראל, כתבי יצחק בן-צבי: כרך חמישי, תל אביב, הוצאת מצפה, תרצ"ז-1937, עמ' 158-157.
36. גד פרומקין, דרך שופט בירושלים, תל אביב: הוצאת דביר, תשט"ו-1955, עמ' 35-36.
37. ראו למשל: יצחק בן-צבי, אוכלוסי ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"ז, עמ' 158-157.
38. בן-ציון דינור (עורך), ספר תולדות ההגנה, א, א, הוצאת מערכות, תשט"ו-1954, עמ' 276.
39. ראו למשל: יצחק בן-צבי, אוכלוסי ארץ ישראל, כרך חמישי, תל אביב, הוצאת מצפה, תרצ"ז-1937, עמ' 158.
40. יצחק בן-צבי, אוכלוסי ארץ ישראל, עמ' 157.
41. ראו: פורטל היסטוריה.
42. ספרי נפוס טורקיים, באתר גנזך המדינה.
43. מ' קריגסר, קובץ "השומר", תל אביב: הוצאת ארכיון העבודה, תרצ"ז-1937, עמ' 97.
44. ראו למשל: דוד תדהר, בשירות המולדת [1912–1960], עמ' 25-24.
45. איגרת ר' חיים ב"ר טוביה כ"ץ מווילנא, מצפת (1810), בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, הוצאת מסדה, עמ' 339.
46. איגרת בני הישיבה בירושלים, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, עמ' 163, 171.
47. על פי מילון הפרסית-טורקית של קָנָר (KANAR Farsça Türkçe Sözlük) ‏ (מאת Prof. Dr. Mehmet Kanar).
48. סבלות יהודי ירושלים בימי הפחה מחמד בן פרוך, זכרונות ארץ ישראל, עמ' 46.
49. ראו:במילון מקוון.
50. פשליאי הוא צורת הסמיכות של המילה פשליק.
51. ראו: יעקב שטיינברג, ב"אחוה" בימי המלחמה", בתוך: ברכה חבס (עורכת), ספר העלייה השניה, עמ' 270.
52. ראו למשל: יהושע ילין, משא ומתן על קניית אדמת יריחו, בתוך: אברהם יערי (עורך), זכרונות ארץ ישראל, א, הוצאת מסדה, עמ' 205.
53. ייתכן שמקורו במילה הטורקית: îdiyye, תעתיק טורקי: אִידִיֶּה.
54. איגרת ר' אברהם ישמעאל חי סנגויניטי מעכו לאביו במודינא, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, עמ' 256; איגרת ר' יוסף סופר מצפת, עמ' 298.
55. ראו למשל: איגרת ר' אברהם ישמעאל חי סנגויניטי מעכו לאביו במודינא, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, הוצאת מסדה, עמ' 255.
56. במקורות העבריים הופיעו שלוש הצורות. ראו למשל: איגרת על עלית אברהם רויגו וסיעתו, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, הוצאת מסדה, עמ' 231.
57. ראו למשל: דוד תדהר, בשירות המולדת [1912–1960], עמ' 22.
    יעקב יערי-פולסקין, מרגלים או גבורי המולדת?, תל אביב: הוצאת שומרון, תר"ץ-1930, עמ' 151.
58. ראו: יעקב שטיינברג, ב"אחוה" בימי המלחמה", בתוך: ברכה חבס (עורכת), ספר העליה השניה, עמ' 270.
59. מקורה של המילה בבולגרית או סרבית: על פי מילון בולגרית־אנגלית המקוון: המילה кочан (קוצ'ן) בבולגרית משמעה: 1) ספח קבלה, פנקס (לקבלות וטפסים). 2) לב או גזע (של ירק, כדוגמת כרוב או חסה), קלח, אשכול (תירס), לב, ליבה (תפוח). ואלה אכן גם מובניו האחרים של המונח הטורקי koçan.
60. על פי פורטל לתרבות ואמנות: "המונח kapudane, שהשימוש בו החל בשנת 1682, ... ציין דרגה המקבילה לסגן אדמירל. בהיררכיית הפיקוד בצי הייתה דרגה זו שנייה רק למפקד הימייה (האדמירל, בטורקית דאז: Kaptan-ı Derya).
61. איגרת ר' אברהם ישמעאל חי סנגויניטי מעכו לאביו במודינא (1741), בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, הוצאת מסדה, עמ' 251.
62. על פי אברהם יערי, שם.
63. ראו למשל: משה סמילנסקי, ייסוד המושבה חדרה, בתוך: אברהם יערי (עורך), זכרונות ארץ ישראל, ב, הוצאת מסדה, עמ' 721.
64. אברהם ברטורא, ישאו הרים שלום, מכתבי מסע ועלייה 1834–1836, ירושלים: הוצאת ראובן מס, חש"ד.
65. ראו למשל: יצחק בן-צבי, אוכלוסי ארץ ישראל, עמ' 117-116.
66. ראו למשל: אלכסנדר זייד, בראשית הימים, בתוך: ספר העלייה השניה, עמ' 167.
67. ראו למשל: בן-תיון טול, בעבודת ה"בחר", בתוך: ברכה חבס (עורכת), ספר העליה השניה, עמ' 270.
68. ראו למשל: רבקה אלפר, קורות משפחה אחת, ירושלים-תל אביב: הוצאת מ. ניומן, תשכ"ז-1967, עמ' 234.
    יעקב שטיינברג, ב"אחוה" בימי המלחמה", בתוך: ברכה חבס (עורכת),ספר העליה השניה, עמ' 270.
69. סבלות יהודי ירושלים בימי הפחה מחמד בן פרוך, זכרונות ארץ ישראל, הוצאת מסדה, עמ' 46.
70. ראו: רבקה אלפר,קורות משפחה אחת, עמ' 245.
71. למשל בספר יחזקאל כ"ז 14.
72. שתי אגרות של ר' ישראל מפירושא מירושלים, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, עמ' 178.
73. איגרת על עלית אברהם רויגו וסיעתו, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, הוצאת מסדה, עמ' 230, 237.
74. ראו למשל: דוד תדהר, בשירות המולדת [1912–1960], עמ' 24-23.