שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

שרה אהרנסון

חברה במחתרת ניל"י, אחותו של אהרון אהרנסון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שרה אהרנסון
Remove ads

שרה אהרנסון[1] (5 בינואר 1890, י"ד בטבת ה'תר"ן – 9 באוקטובר 1917, כ"ג בתשרי ה'תרע"ח) הייתה מראשי מחתרת ניל"י, רשת ריגול יהודית שפעלה למען הבריטים ונגד הטורקים שליטי ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, במטרה לשחרר את הארץ מהשלטון העות'מאני.

עובדות מהירות לידה, התאבדה ...
Remove ads
Thumb
שרה אהרנסון
Thumb
אהרנסון ביום חתונתה, 1914
Thumb
קברי שרה ומלכה אהרנסון בבית הקברות בזכרון יעקב
Remove ads

ביוגרפיה

סכם
פרספקטיבה

שרה אהרנסון נולדה במושבה זכרון יעקב למשפחת אהרנסון, החמישית מבין שישה ילדים[2]. הוריה, אפרים-פישל ומלכה אהרנסון, שעלו לארץ ישראל מרומניה בשנת 1882 כחלק מקבוצות חובבי ציון, היו ממייסדי המושבה. אהרנסון למדה בבית-הספר במושבה, ובהמשך למדה בעצמה צרפתית וגרמנית; היא ידעה גם יידיש, טורקית וערבית. למדה אגרונומיה ובוטניקה, וסייעה לאחיה אהרן בחווה האגרונומית שהקים בעתלית. בנוסף לכך, אהרנסון ידעה גם לרכוב על סוסים ולמדה לירות באקדח. באביב 1914 נישאה בעתלית לחיים אברהם, סוחר יהודי אמיד ממוצא בולגרי שחי בטורקיה, עמו חיה מיוני 1914 עד סוף 1915 בקושטא שבטורקיה. הנישואים לא צלחו עקב היעדרויותיו של בן הזוג, שהיה בנסיעות עסקים ברחבי אירופה ובשל געגועיה לארץ ישראל ולחיי המושבה, ולכן היא שבה לביתה בזכרון יעקב אף שנשארה נשואה לחיים אברהם. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזר חיים אברהם לארץ ישראל והקים את ביתו בשכונת בת גלים בחיפה.

ב-25 בנובמבר 1915 יצאה אהרנסון לדרכה מטורקיה לארץ ישראל. היה זה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בתקופת תנועת הגייסות הטורקיים ובזמן גירוש המוני ארמנים, ואהרנסון נאלצה לחזות במעשי רצח העם שביצעו הטורקים נגד הארמנים. היא נסעה במשך שלושה שבועות ברכבת בקרונות מלאים חיילים ובדרכים המשובשות של אנטוליה באמצעות עגלות-איכרים. ב-16 בדצמבר 1915 הגיעה לארץ ישראל, ובאותו יום כתב אחיה אהרן אהרנסון ביומנו: "לנגד עיניה ממש ראתה את עינויי הארמנים בידי הטורקים. ראתה מאות פגרים של ארמנים, מושלכים ולא מובאים לקבורה, כשכלבים אוכלים אותם". בתזכיר "פרו ארמניה", שכתב אהרן אהרנסון למשרד המלחמה הבריטי, הביא גם את עדותה של שרה על נסיעתה: "מאז אותו מסע כל אזכור של הארמנים הנעשה בנוכחותה גורם לה להתקף היסטרי... בתחנה אחת...נראו אלפי ארמנים מורעבים, מוכי טיפוס, מחכים ימים שלמים לרכבת שתישא אותם דרומה. הם שכבו על האדמה, ליד ולצד הפסים... אותה עדה ראתה רכבות מגיעות עמוסות 60–80 ארמנים בכל קרון, כאשר 40 בלבד דיים למלא אותו יתר על המידה. ובתחנה נמצאו עשרה או עשרים מביניהם מתים (מרעב וטיפוס הבהרות). הארמנים המתים היו מושלכים מהקרונות, ומספר דומה של ארמנים חיים מוכנסים במקומם"[3].

לפי חיים הרצוג[דרוש מקור], אהרנסון החלה בעקבות מראות אלו להזדהות עם הבריטים, אויביה של האימפריה העות'מאנית. שרה השתלבה בארגון המחתרת ניל"י ("נצח ישראל לא ישקר") שהקימו אחיה אהרן וחברם אבשלום פיינברג, והחלה לפעול כדי לסייע לבריטים לכבוש את ארץ ישראל מידי הטורקים; ניל"י נעשה, למעשה, לארגון הריגול הפרו-בריטי הגדול ביותר במזרח התיכון. שרה פיקחה על העברת זהב, שנתרם מארצות הברית, ליישוב היהודי, שסבל ממחסור כלכלי ומרעב.

בשנת 1917, בהיעדרם של אהרן, שעזב את ארץ ישראל והגיע למצרים הבריטית, ואבשלום פיינברג שנהרג על ידי בדואים, ניהלה שרה אהרנסון יחד עם יוסף לישנסקי את פעולותיה של רשת הריגול, והעבירה מידע לסוכנים בריטיים אשר הגיעו בספינה אל מול חוף עתלית. לעיתים ערכה מסעות נרחבים בשטחי הממלכה הטורקית העות'מאנית, אספה מידע שימושי לבריטים, והביאה אותו ישירות אליהם למצרים. המידע הועבר באמצעות אוניית ריגול בריטית קטנה בשם "מנגם" שהפליגה בין מצרים לבין חוף עתלית והעבירה בחשאי גם אנשים, כסף וציוד. באחת הפעמים, כשאהרנסון הפליגה למצרים, יעץ לה אחיה אהרן להישאר בשטח הבריטי, מחוץ להישג ידם של הטורקים, אך היא שבה לזכרון יעקב כדי להמשיך בפעילותה.

בסתיו שנת 1917, נתפסה אחת מיוני הדואר ששלחה אהרנסון עם מסר לבריטים, בביתו של אחמד בק בקיסריה. בעקבות מעצרו של נעמן בלקינד והדלפות שונות, החלו השלטונות לחשוד בקיום רשת ריגול יהודית. שרה סירבה לברוח מארץ ישראל דרך הים, כפי שיעצו לה הבריטים, מפני שלא הצליחה להסדיר פינוי לכל חבריה, ונשארה בזכרון יעקב. בערב סוכות תרע"ח (אוקטובר 1917) צרו השלטונות הטורקים על המושבה. בעקבות הלשנה תפסו הטורקים את שרה אהרנסון וכל חברי ניל"י, לרבות אביה ואחיה, מלבד יוסף לישנסקי, שהספיק להימלט. הם עינו את שרה בעינויים קשים במשך שלושה או ארבעה ימים, אולם היא לא גילתה דבר מסודות הארגון לטורקים. לאחר שהתקבלה הוראה להעבירה לנצרת, כנראה במטרה לתלותה בדמשק, ביקשה שרה אהרנסון להתקלח ולהחליף בגדים בביתה. במקלחת, ניסתה להתאבד בעזרת אקדח שהוסתר בסליק במשקוף הדלת[4], וזאת כדי להימנע מעינויים נוספים, וכדי לא למסור לטורקים את שמות חבריה למחתרת. אהרנסון נפצעה אנושות, ובעודה בהכרה ביקשה מד"ר הלל יפה, שהוזעק לטפל בה, כי יזרז את מותה, ושלושה ימים לאחר מכן נפטרה. אהרנסון נקברה בבית הקברות בזכרון יעקב בחלקה מגודרת, בצמוד לקבר אמה, מלכה. על מצבתה מופיע שמה הפרטי, שרה, ללא תיאור נוסף.

במכתבה האחרון, שכתיבתו נקטעה ברגע שהגיעו הטורקים, היא מבקשת שינקמו את דמה הן מהממשלה הטורקית והן מהיהודים שמסרו אותה לשלטונות.

בשנת 2012, בטקס האזכרה השנתי שציין 95 שנה לפטירתה, ניטע לצד קברה חוטר מדקל אבשלום[5].

Remove ads

הנצחה

ב-19 פברואר 1991, הנפיק השירות הבולאי סדרה של שלושה בולי דואר שעליהם דיוקנאות של רחל המשוררת (בלובשטיין), לאה גולדברג ושרה אהרנסון. כל בול בסדרה שויך לאחת מהן. האמנית רות (בקמן) מלכא עיצבה את הבולים. על השובל של הבול שהוקדש לשרה אהרנסון הופיע הכיתוב הבא: "ניל"י – נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר"[6].

שרה אהרנסון הונצחה בבית שבו גרה והתאבדה בזכרון יעקב, שהפך למוזיאון המספר את תולדות בני משפחת אהרנסון ותולדות מחתרת ניל"י. בעלה הונצח ב"בית חיים אברהם" ברחוב ביאליק, חיפה.

הערים הבאות קראו רחוב על שמה של אהרנסון: רמת גן, מודיעין-מכבים-רעות, גדרה, פתח תקווה, רעננה, מזכרת בתיה, קריית גת, אשדוד, אשקלון, באר שבע ואור יהודה.

Remove ads

לקריאה נוספת

ספרי ילדים ונוער

סיפורת

עיון

לצפייה

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

וידאו

Remove ads

הערות שוליים

Loading content...
Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads