צמחי מרפא הוא שם כולל לצמחים ממינים בוטניים וממשפחות בוטניות שונות, שנמצאו כבעלי ערך מרפא או מועיל, אם דרך מחקרים מדעיים מודרניים ואם מתוך מסורות שימוש ברחבי העולם, לריפוי ולמניעה של מחלות ובעיות שונות בגוף האדם ובגוף החי.
העיסוק בצמחי מרפא (הידוע בלעז בשם "הרבליזם") ידוע גם בשמו "רפואה בוטנית" ונמצא בשימוש הן כחלק מהרפואה העממית והן כחלק ממסגרות רפואיות מודרניות, למשל כתחום הנלמד במסגרת לימודי רוקחות או במסגרת טיפולי רפואה משלימה הניתנים במרפאות קופות החולים ובבתי חולים ממשלתיים[1]. השימוש בצמחי מרפא יכול לכלול תכשירים, חליטות, תמציות תקניות, אבקות יבשות וחלקי צמחים, פטריות, אצות, ואף בעלי חיים. צמחים רבים יוצרים סינתזה לחומרים העשויים להועיל לבריאות האדם ובעלי חיים אחרים.
צמחי מרפא משתייכים למשפחות בוטניות שונות והם יכולים להיות עצים, שיחים, פרחים, פירות וירקות. בישראל מקובל לחלק את צמחי המרפא לצמחים מַעֲרָביים וצמחים סיניים, אך יש גם צמחים שמגיעים משימוש מסורתי באזורי תפוצות ישראל (תימן, מרוקו, עיראק וכו'), צמחים שמגיעים מהמסורת ההודית (איור ודה), וצמחים ייחודיים לארץ ישראל וסביבתה שנפוצים בשימוש בעיקר בקרב הבדווים וערביי הארץ, למטרות ריפוי.
המרפאים והמטפלים בצמחי מרפא נקראים הרבליסטים, ובמדינות רבות הם נדרשים לעבור רישום מסודר בדומה לרופאים או רוקחים על מנת לקבל רישיון לעסוק בטיפול באנשים או ברקיחה של צמחי מרפא. חלק מצמחי המרפא רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים[2].
האנתרופולוגיה של ההרבליזם
עמים מרחבי תבל עשו שימוש במאות ואלפי צמחים מקומיים לצורך טיפול במחלות מאז ימי הפרה-היסטוריה[3]. מממצאים שנאספו במערת שנידר בצפון מזרח עיראק ניתן להסיק כי ניאנדרתלים אשר חיו במקום לפני כ-60,000 שנה השתמשו בצמחי מרפא. לצד גופה שנקברה במקום נמצאו שמונה סוגי צמחים המצויים עדיין בשימוש נרחב ברפואה עממית ברחבי תבל[4]. האתר הארכאולוגי הראשון שבו קיימת תמימות דעים באשר לראיות לשימוש בצמחי מרפא הוא בציורים על קירות מערת לאסקו בצרפת, אשר על פי תיארוך פחמן גילן נקבע ל-13,000-25,000 לפנה"ס. צמחי מרפא נמצאו בין כליו של אצי, איש הקרח אשר גופתו הקפואה התגלתה בהרי האלפים השווייצריים, כ-5,300 שנה לאחר מותו. נראה שצמחי המרפא שמשו אותו לטיפול בטפילים שמצאו במעיו[5].
אנתרופולוגים משערים כי בעלי חיים פיתחו באופן אבולוציוני את הנטייה לאכול חלקים מרים של צמחים בתגובה למחלה[6]. התנהגות זו עוצבה כיוון שמרירות היא סימן למטבוליזם משני. מאזן הסיכון מול תועלת במקרים כאלה נטה לחיות, אשר נאלצו להתנסות בחיפוש אחר מרפא בעת מחלה. במהלך הזמן, בשילוב של הבנה, אינסטינקט, והתקדמות בדרך של ניסוי וטעייה, התפתח בסיס ידע שנשמר בתרבותם של שבטי האדם הקדומים. ככל שהתרחב בסיס ידע זה לאורך הדורות, התפתח אף תפקידו המיוחד של ההרבליסט (המתמחה ברפואת צמחי מרפא). תהליך זה התרחש כנראה בדרכים מגוונות בתרבויות שונות.
מרפאים ילידים טוענים לעיתים קרובות כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, האוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל[7] חוקרי שטח בתחום הביולוגיה מצאו ראיות המאששות גישה זו, על יסוד תצפיות שנעשו בשימפנזים, תרנגולות, כבשים ופרפרים. חלק קבוע מתפריטה של הגורילה המערבית הוא פירות הצמח Aframomum melegueta, שהוא קרוב לצמח הג'ינג'ר, ומועיל נגד זיהומים חיידקיים וכן כנגד הידבקות במחלה השיגלה[8]. חוקרים באוניברסיטת אוהיו ווסליאן מצאו כי ציפורים מסוימות בוחרות חומרי קינון בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות המגינים על גוזליהם מזיהומים[9].
רפואות צמחים מסורתיות
רפואת צמחי המרפא המסורתית הייתה מוגבלת לצמחייה מקומית, כך שמרפאים והרבליסטים התעמקו כמעט באופן בלעדי בצמחים הגדלים בסביבתם, ופיתחו דרכים שונות ויצירתיות כדי להפיק מהם תרופות ולנצל היטב את ערכם הבריאותי. רפואת צמחים (פיטותרפיה) התפתחה במקביל במקומות שונים בעולם, ונשתמרה במרוצת הדורות בכתב ובע"פ. העיסוק המעשי בחלק ממסורות הריפוי נכחד, אולם חלק מן המסורות השתמרו על קלפים, ניירות, לוחות אבן או חרס ועמודי הספרים, וחלקן קיימות מזה אלפי שנים ועד היום כחלק מפרקטיקות הריפוי המקובלות בקרב עמים, קבוצות אתניות, שבטים ואף מדינות.
ספרות צמחי המרפא המודרנית מכירה בחשיבותו של הפן המסורתי[10], לא רק בגלל הפולקלור אלא מסיבות רציונליות ותועלתיות. ראשית, שימושים מסורתיים לרוב מרמזים אילו צמחים רצוי לבדוק ולחקור, ואילו צמחים אינם בעלי סיכוי גבוה להימצא כבעלי תכונות ריפוי לאדם. שנית, אופן השימוש המסורתי בצמחים, שהרבה פעמים הוא תוצאה של ניסוי וטעייה של מאות ואלפי שנים, מתגלה במקרים רבים כאופן השימוש הטוב ביותר בצמח או שילוב של צמחים (פורמולה). כך למשל, כאשר מחקרים מודרניים ניסו לפענח את ההיגיון של שילובי צמחים מסורתיים, התגלה שבצמחים המרכיבים את הפורמולה קיימת פעילות תומכת או מאזנת, כלומר - צמח אחד מיתן את השפעת יתר הצמחים (השפעה מאזנת), וחומרים פעילים שהתגלו באחד מהצמחים שבפורמולה התבררו כמחזקים את השפעתם של חומרים שזוהו בצמח אחר שהרכיב אף הוא את הפורמולה, על גוף החי (השפעה תומכת). דוגמה נוספת ניתן לראות בכך שהכנה מסורתית של מרבית הצמחים ברפואת האיור ודה העתיקה היא על ידי בישולם בחלב, וכיום קיימות מספר השערות מחקריות לגבי חשיבותו של החלב במיצוי החומרים שבצמחים אלו.
מצרים הקדומה
בפפירוס אברס, מסמך מהמאה ה-16 לפנה"ס, תועדו 877 מרשמים ותרופות בשילוב צמחים כגון מור, לבונה, שומר, שמן קיק, ושמנים ארומטיים מצמחים כגון מנטה ולבנדר[11].
מסופוטמיה
באתרים שומריים ובבליים אחדים נמצאו לוחות חרס ועליהן מרשמים רפואיים. בקובץ חוקי חמורבי (1728 לפנה"ס) קיימת עדות לשימוש בצמחי מרפא כגון שוש קירח, כסיה, שיכרון ומיני נענע[12].
תקופת המקרא
עדויות מקראיות לשימוש בצמחים כצמחי מרפא ניתן למצוא רק באופן עקיף. צמחים המוזכרים כצמחי בושם (מור ולבונה, חלבנה, לוט, נכאת), כצמחי רעל (דודא, רוש, לענה ופקועה) וכצמחי תבלין (שום, בצל, כמון, גד השדה, אזוב וקצח) היו ידועים במזרח העתיק כצמחי מרפא, אך סגולותיהם הרפואיות והשימוש בהם למטרות ריפוי, אינם מוזכרים במקרא[13].
הודו
ערך מורחב – איור ודה
סין
כתבים סיניים עתיקים מעידים על שימוש בתה מצמח מטפס בשם מה-הואנג (שרביטן) כבר לפני כ-5000 שנה[11], אך תחילתו של השימוש בצמחי מרפא מיוחסת לקיסר שֶׁנּוֹנְג[14] שחי לפני כ-3500 שנה ונחשב גם לאבי החקלאות בסין. הרפואה הסינית המסורתית מסווגת את צמחי המרפא הסיניים (שכוללים חלקי צמחים, רכיבים מן החי ומינרלים) לפי התכונות הבאות: אנרגיה, טעם, פעולה, תכונות, השתייכות מרידיאנית, התוויה עיקרית[15]. הרבליסטים מערביים רבים עושים כיום שימוש בצמחים סיניים, בפורמולות צמחים מסורתיות ואף בשיטות האבחון הסיניות. אחד הצמחים הסיניים המוכרים ביותר במערב הוא הג'ינסנג[16] שנחקר רבות גם בכלים מערביים וידוע בעיקר הודות לפעילותו כאדפטוגן (צמח מרפא המסייע לעמוד במצבי לחץ) ואפרודיזיאק[17]. שיטות אינטגרטיביות בטיפול ובמחקר משלבות כיום בין שמות צמחים ומונחים סיניים מסורתיים לשמות ומונחים מערביים, ובין צמחים סיניים לשיטות מחקר מערביות מודרניות, ולהפך.
יוון העתיקה
כתבים עבריים ויהודיים
צמחי מרפא מוזכרים בכתבים עבריים ובכתבים ומסמכים של יהודים שחיו בתפוצות ישראל. מלבד המקרא, ישנם מסמכים שמעידים כי הקהילה היהודית בקהיר בימי הביניים השתמשה בכ-450 מינים של צמחים לצורכי רפואה, וכתביהם של הרמב"ם (נסים קריספיל מציג רשימה מפורטת של צמחי המרפא של הרמב"ם[18]) ושל אסף הרופא מעידים אף הם על שימוש וידע רב ברפואת צמחים.
המחקר המודרני בצמחי מרפא
בין המחקרים הראשונים שנעשו בצמחי מרפא בתקופה המודרנית, ניתן למנות מחקרים שהגיעו מתחום האתנובוטניקה והפרמקולוגיה. המחקר האתנו-בוטני והאתנו-רפואי משמש מאז כניסתו לאקדמיה בראשית המאה ה-20 ועד היום ללימוד, הבנה ותיעוד של צמחי מרפא והשימוש בהם. בסוגי המחקר הללו, החוקר מגיע לאזור בו גדל הצמח באופן טבעי, ולומד כל מה שניתן ללמוד מהתושבים וממרפאים מקומיים שעושים שימוש בצמח למטרות ריפוי שונות. החוקר מגדיר באופן בוטני את הצמח ומתעד את אופן הכנתו בידי המקומיים, את דרכי השימוש ואת המחלות או המצבים שבהם משתמשים בו כריפוי.
בשנת 1887 פורסמו 3 כרכים של צמחי המרפא של קולר, שנחשבים עד היום למדריך מתקדם של צמחי מרפא.
סוג מחקר נוסף הוא מחקר קליני. במחקר זה, הצמח או חלקי הצמח שפעילותם משוערת או דורשת בדיקה, ניתנים למספר נסיינים. בדומה למחקרים הנעשים בתרופות, משתמשים החוקרים הקליניים של צמחי מרפא בשיטת הסמיות הכפולה וחלק מהנסיינים מקבלים פלצבו. בסיום המחקר נרשמות תוצאותיו ומוסקות המסקנות. חוקרים שמעוניינים לפענח מנגנוני פעולה וחומרים פעילים בצמחים, עורכים מחקרי מעבדה. מחקרים אלו נערכים אין ויוו (כלומר, בבעלי חיים) ואין ויטרו (כלומר, במעבדה). מחקרים הנעשים בחיות, (חולדות, עכברים, ולעיתים גם תרנגולות, פרות ומיני יונקים אחרים) בוחנים את השפעות הצמח, את תופעות הלוואי האפשריות שלו ואת טווח המינונים המומלץ. לרוב מחקרים אלו מבוצעים בצמחים שכבר קיים תיעוד היסטורי ו/או עכשווי של שימוש בהם על ידי בני אדם, או על ידי חיות שאוכלות מהם באופן טבעי בסביבת המחיה שלהן. מחקרי מעבדה מיועדים לבחינה של מיצוי הצמח, של חומר או קבוצת חומרים על תאים, אורגניזמים ותהליכים כימיים ומטרתם לקבוע מנגנוני פעולה משוערים, בתנאים סטריליים ומבוקרים, על ידי תצפית מיקרוסקופית ובחינת השינויים שמתרחשים כתוצאה מנוכחותם של חומרים המצויים בצמח.
מחקרים הכוללים את המונח פיטותרפיה (רפואת צמחים) החלו להופיע בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, ומאז ועד היום המחקר בצמחי מרפא נמצא בעליה מתמדת ותלולה.
קבוצות חומרים
מטבוליטים משניים שנמצאו בצמחים בעלי יכולות ריפוי כוללים בין היתר קומרינים, חומצות שונות, פלבנואידים, ספונינים, אלקלואידים, טאנינים, רזינים, שמנים נדיפים ועוד. קבוצות חומרים אלו אחראיות למגוון פעילויות המיוחסות לצמחים, גם אם מנגנון הפעילות שונה מצמח לצמח.
פעילות סינרגטית
דוגמה למורכבות מנגנון הפעילות של הצמחים ניתן לראות במקרים רבים בהם צמחים הוכחו כיעילים במחקרים קליניים, אך לא הראו כל פעילות, או פעילות מזערית בלבד, בניסויי מעבדה, כאשר פורק המבנה הכימי שלהם על מנת לבודד רכיב אחד. השערה מקובלת שמסבירה תופעה זו היא שבצמחים רבים קיימת פעילות סינרגטית של מספר מרכיבים שמעצימים את השפעת הצמח על גוף האדם, וכאשר מבודדים רכיב אחד בלבד השפעת הצמח יורדת או שאין השפעה כלל. בכך נבדלת, בין השאר, רפואת צמחי המרפא (פיטותרפיה) מהרוקחות הקונבנציונלית, מאחר שבענף הרוקחות נעשה שימוש בחומר פעיל יחיד המאפשר רישום פטנט לאחר הפקתו במעבדה.
מנגנוני פעולה של צמחים בגוף החי
ברפואת הצמחים המודרנית המערבית, מקובל להשתמש במינוחים מתחום הרפואה המערבית לתיאור התוויות הצמח, ולציין האם מדובר בפעילות שמיוחסת לצמח בעקבות שימושים מסורתיים או בעקבות מחקרים.
פעילות היפוגליקמית
צמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר בדם ונחקרים בהקשר של סוכרת. ידועים כ-1500 סוגי צמחים להם מיוחסת פעילות זו. מנגנוני הפעולה הם על ידי עיכוב אנזימי עיכול, עיכוב העברה של גלוקוז, האטת התרוקנות הקיבה ועוד. במחקרים שונים, צמחים וחומרים שבודדו מצמחים הראו יכולת להוריד רמות סוכר בדם. בין הצמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר גבוהות בדם: חילבה, קינמון, מילון מר, גלגה (Galega officinalis),סירה קוצנית, עלי זית, געדה, מרווה רפואית, מרווה מרושתת, הדס, סרפד. אולם, חשוב לציין כי המקור למחשבה אודות פעולת צמחי מרפא אלו הוא עממי, ולא פורסמו תוצאות ניסויים מדעיים מבוקרים המוכיחים את פעולת צמחי המרפא הנזכרים.
איזון הורמונלי
ישנם צמחים שבאופן מסורתי שימשו לטיפול בבעיות הורמונליות, כגון בטטת בר (דיוסקוריאה). בצמח זה השתמשו הן האינדיאנים והן הסינים לבעיות נשים הקשורות במחזור החודשי, בהריון ובלידה. כאשר נחקר הצמח, התגלה שהחומר לו מיוחסת ההשפעה ההורמונלית, דיוסג'נין, אינו משפיע על פרוגסטרון בגוף, אך מחקרים מאוחרים יותר הוכיחו כי חומר זה נצמד לקולטנים של אסטרוגן. (נדרש מקור).
צמחים שנחשבים כמאזנים הורמונליים: שיח אברהם, קוהוש שחור, אנג'ליקה סינית, מרווה. נר הלילה החופי, מליסה רפואית. צמחים אצלם קשירת האסטרוגן הייתה הגבוהה ביותר: סויה, שוש קירח, תלתן אדום, בת קורנית, כורכום, ורבנה. עם זאת, המקור למחשבה אודות צמחי מרפא אלו הוא עממי, ולא פורסמו תוצאות ניסויים מדעיים מבוקרים המוכיחים את פעולת צמחי המרפא הנזכרים.
פעילות נוגדת חיידקים ווירוסים
כמנגנון הגנה בפני חיידקים ווירוסים שונים, צמחים רבים מכילים חומרים המזיקים למבנה התא של טפילים ומיקרואורגניזמים או מתערבים במבנה תאי המאכסן[19] ובכך מגנים לא רק על עצמם מפניהם אלא גם מסייעים לגוף האדם להתגבר על מחלות הנגרמות על ידי וירוסים וחיידקים.
בנוסף לפעילות מפרקת התא ישנם צמחי מרפא המשפיעים על מערכת החיסון[20] ובכך מסייעים בהתגברות על מחלות.
צמחים בעלי פעילות אנטי-ויראלית ואנטי בקטריאלית הם למשל עלי זית[21], אכיניצאה, קלנדולה (ציפורן החתול, ציפורני החתול, מור לבונה, אתרוג, מרווה רפואית.
אופני שימוש בצמחי מרפא
מיצוי
בעוד ישנם צמחים שניתן לאכול כפי שהם (כגון שום או גרעיני רימון), פעולת המיצוי הכרחית בחלק מהצמחים על מנת לאפשר לחומרים הפעילים שבצמח להיות זמינים לגוף האדם, וגם כאשר מעוניינים בחומרים המצויים בחלקי הצמח הקשים לאכילה כפי שהם. מיצוי ניתן לעשות בעזרת חליטה, הרתחה, השריה ממושכת באלכוהול (טינקטורה), והשריה בגליצרין או חומר דמוי גליצרין. ניתן למצות בשמן, רצוי בשמן זית. שיטת המיצוי נקבעת בהתאם לקבוצות החומרים המצויות בצמח - ישנן קבוצות שנמסות טוב יותר באלכוהול בעוד אחרות נמסות טוב יותר במים, וכן בהתאם לחלק הצמח אותו ממצים וגודל חלקיו (טחון דק, כתוש, מגורר וכן הלאה). בעוד שרף למשל יצריך לרוב מיצוי ב-70% אלכוהול, מיצוי של עלים עדיף שייעשה לרוב בחליטה.
מינונים
חלק מהצמחים הם רעילים או בעלי תופעות לוואי בלקיחה במינון גבוה או לאורך זמן, והמינונים המומלצים ללקיחה עבור כל צמח נקבעים בהתאם לכך. כדוגמה אפשר לקחת למשל את הצמח ליקוריץ (שוש קירח), שמכיל ספונינים, פלבנואידים, אמינים ואיזופלבנואידים. קיימות מספר השערות בנוגע למנגנון הפעולה שלו כנוגד דלקות, נוגד אלרגיה, מגן על הקיבה והתריסריון ויעיל במקרים של אי ספיקה של הורמונים אדרנוקורטוקיאודים, אך שימוש ממושך בו או ריכוז גבוה מדי עלול לגרום לאגירת נתרן, איבוד אשלגן, בצקות ועליה בלחץ הדם.
תנאי ספיגה
ישנם צמחים ובעיקר קבוצות חומרים המצויות בצמחים שמצריכות סביבה מסוימת על מנת להיספג כראוי בגוף, או שנדרשים תנאים מיוחדים על מנת שיגיעו לסביבה בה נדרשת פעולתם. כך למשל, ישנם חומרים רבים בצמחים שאינם עוברים את מחסום הדם-מוח (blood-brain-barrier); ישנם חומרים שדורשים רמת חומציות מסוימת בקיבה על מנת שיגיעו למחזור הדם (למשל, החומר הפעיל Levadopa המצוי בפול (Vicia faba) או ב-Mucuna pruriens, שמצריך להוריד את רמת החומציות ל-5.5 ph) וכן חומרים שנספגים במלואם רק בנוכחות של חומר אחר, כגון כורכומין (החומר הפעיל בכורכום), שנספג באופן מיטבי בנוכחות פלפל שחור חריף, פלפל אדום חריף או ברומלין.
מונוגרף
מונוגרף משמש כפרוטוקול תיעודי של תיאור הצמח בשימושיו הרפואיים. מונוגרף על צמח יכלול את שמו הלטיני, שמותיו המקובלים בשפה, תיאור הצמח (השתייכות בוטנית, מקום גידול, מין וחלקים למאכל), מרכיבים וחומרים, פעילות הצמח, התוויות ומינון מקובל. ישנם מונוגרפים הכוללים גם שימושים מסורתיים בצמח, שילובים מקובלים עם צמחים אחרים ומחקרים בולטים שנעשו עליו.
כללי כתיבת מונוגרף של צמחי מרפא דומים לכללי כתיבה של כל פרוטוקול ונקבעים על ידי גופי-על מפקחים. כך למשל מונוגרף צמחי מרפא בארצות הברית[22] יהיה שונה במעט ממונוגרף צמחי מרפא באחת ממדינות האיחוד האירופי[23]. מאחר שבישראל לא קיים גוף-על המפקח על נושא צמחי המרפא, לא קיימים כללי כתיבה לתיאור מונוגרפי של צמחים בעברית.
צמחי מרפא והרפואה הקונבנציונלית
ברפואה הקונבנציונלית קיימות תרופות רבות שמופקות מצמחים ונמכרות כתרופות מרשם בבתי מרקחת, למשל צמח ההרדוף הרעיל ביותר, המשמש להפקת תרופה לאי ספיקת לב. במקומות רבים בעולם קיימת אינטגרציה בין תרופות ורפואה 'קונבנציונלית' לבין השימוש בצמחי מרפא, ובתי חולים בסין, בגרמניה ובמדינות אחרות מטפלים בחולים במחלקות השונות בשיטות משולבות ומשלימות. המצב בישראל שונה, והרבליסטים אינם מהווים חלק אינטגרלי מצוותים של בתי חולים ומרפאות, אלא מטפלים באופן פרטי. בנוסף, רופאים קונבנציונליים רבים, בישראל ובמדינות נוספות, אינם מכירים כלל ביעילותם של צמחי המרפא ובשימושים שניתן לעשות בהם למטרות ריפוי ומוסרים מידע מוטעה או לא מדויק כשהם נשאלים על צמחים, ובמקרים מסוימים גם על תוספי מזון ותזונה. הטענה העיקרית המועלית על ידי אנשי מקצוע מהרפואה הקונבנציונלית היא שמוצרי המדף המשווקים כצמחי מרפא ונצרכים על ידי הציבור, אינם עוברים תהליכים נאותים של בקרה וסטנדרטיזציה[24]. כך נוצר מצב בישראל ובמדינות אחרות של שני מחנות כביכול, הרפואה הקונבנציונלית מול הרפואה האלטרנטיבית שבה נכללים צמחי המרפא וההרבליסטים, למרות שרוב החוקרים והמטפלים בתחום של צמחי מרפא מגיעים כיום מתחומים מדעיים כגון כימיה, בילוגיה, מדעי התזונה ובוטניקה, ואינם דומים לקוסמים או מכשפים שהרפואה הקונבנציונלית נוטה לראות בהם.
שיווק צמחי מרפא
מספר צמחים זכו למחקרים רבים והפכו מצד אחד מוכרים בקרב הציבור הרחב ומצד שני זכו לביקורות לא מעטות. ביניהם ניתן למנות את האכיניציאה, הפרופוליס, הפרע, הסמבוק השחור ועוד כמה אחדים. בשל מעורבותם של גורמים שיווקיים בעלי אינטרס כלכלי, ישנם צמחים שנחקרים יותר, משווקים ביותר אגרסיביות ודובק בהם הדימוי של מעין 'תרופות פלא' מודרניות. כיוון שצמחים אלו נמכרים כתוספים או כמאכל, ללא צורך במרשם, מינוני החומרים הפעילים הקיימים באותם מוצרים המיועדים לכולם אינם תואמים את המינונים המומלצים במקרים בהם קיימת בעיה רפואית אמיתית, וכך נוצר מצב שמצד אחד צמחים ששווקו כמוצר בעל יכולות מוכחות ובדוקות, אינם עונים על הציפיות. מהצד שני, בשל היעדר אחריות בשימוש, ישנם מקרים של לקיחת כמויות מוגזמות עד כדי הופעת תופעות לוואי. הדרך הנכונה והיעילה ביותר לצרוך צמחי מרפא כטיפול וכמניעה לבעיות ומצבים בריאותיים היא על ידי ליווי של איש מקצוע, הרבליסט מוסמך.
הצהרת בייג'ינג
בנובמבר 2008 נערך כנס של ארגון הבריאות העולמי (WHO) בנושא רפואה מסורתית, ובו ניתנה הצהרת בייג'ינג. במאי 2009 אושרה ההצהרה על ידי כל המשתתפים באספה הכללית של ארגון הבריאות העולמי[25]. ההצהרה מסכמת את עמדתן של המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי בכל מה שנוגע לרפואה המסורתית, שמכונה גם אלטרנטיבית, עממית או משלימה. עיקרי ההצהרה: יש לכבד, לשמר, לקדם ולהנגיש את הרפואה המסורתית, באופן נרחב והולם. הממשלות הן האחראיות על בריאות הציבור ולכן עליהן לקבוע תקנות וסטנדרטים ולהסדיר במערכת הבריאות את השימוש בתרופות מסורתיות כך שיהיה הולם, בטוח ויעיל. מתוך הכרה בהתפתחות המושגת במדינות בהן שולבה הרפואה המסורתית במערכת הבריאות הלאומית, ההצהרה קוראת למדינות שעדיין לא עשו כן לנקוט יוזמה. יש לפתח ולחקור, תוך שיתוף פעולה בינלאומי, צמחים ורפואות מסורתיות. על הממשלות להקים מערכי הכשרה, הסמכה ורישוי של מתמחים ברפואה מסורתית. יש לחזק את הקשר בין הרפואה הקונבנציונלית והמסורתית, ולהקים תוכניות הכשרה נאותות לעוסקים ברפואה ציבורית, סטודנטים לרפואה וחוקרים[26].
צמחי מרפא של ארץ ישראל
בארץ ישראל גדלים כ-100 מינים של צמחי מרפא מקומיים שנחקרו וידועים בשימוש במסורות שונות. על כך נוספים מינים רבים שהם פליטי תרבות, פולשים וכאלו שלא נחקרו אך מקובלים כתרופות במסורות עממיות מקומיות. שימושים מסורתיים בצמחי מרפא של ארץ ישראל ניתן למצוא כיום בקרב עדות ישראל השונות, הבדואים, הדרוזים, הצ'רקסים, הערבים המוסלמים והערבים הנוצרים[11].
עוזרר קוצני הוא מין ממשפחת הורדניים שהיה מקובל עוד ברפואה העממית ביוון, ונכלל כיום בפרמקופיאה הבלגית, הצרפתית, הגרמנית והפולנית כתרופה ללב[27]. מחקרים מודרניים שנעשו על מין זה, מצאו בו פעילות נוגדת חמצון[28] ויכולת הטבה בחולים עם בעיות לב, לחץ דם וחרדה[29].
צמחי מרפא של ארץ ישראל שנזכרים כמעט בכל ספרות התרופות מימי הביניים הם החבלבל הרפואי ואבטיח הפקועה. שניהם שימשו בעיקר כמשלשלים חזקים, ותאמו את תפיסות הרפואה המקובלות אז לפיהן אחת הדרכים העיקריות לשמירה על הבריאות היא התנקות מחומרי פסולת[30]. החבלבל, שכעשרים מינים שלו גדלים בר בארץ, נחקר ונמצא יעיל בהקשר של סרטן[31]. המין Convolvulus pluricaulis, שנפוץ ברפואת האיור ודה, נמצא כמשפיע על תהליכים עצביים[32] ועל אולקוס[33].
גם הזית נחשב לאחד הצמחים הבולטים והנחקרים הגדלים בארץ ישראל. שמן הזית, שהשימוש בו ידוע מזה 6000 שנה, נמצא במחקרים כיעיל למערכת העיכול, הלב וכלי הדם, לריכוך העור, לשמירה על כושר מנטלי ועוד[34]. עלי הזית משמשים אף הם כצמח מרפא, ברפואות מסורתיות ומודרניות. ברפואה העממית, עלי זית כתושים משמשים לריפוי פצעים, ומרתח מהעלים - להורדת לחץ דם והורדת סוכר[35]. מחקרים מודרניים מוכיחים שבעלים אכן ישנם חומרים שמורידים הן לחץ דם[36] והן כולסטרול מסוג LDL (הכולסטרול המזיק)[37] ויעילים למחלות אחרות.
ממשפחת השפתניים, רוזמרין רפואי, שאופייני לצמחיית הים התיכון, מכיל נוגדי חימצון חזקים ומשמש ברפואה המסורתית בשימושים שונים ביניהם המרצת דם, חיזוק השיער, שיפור הזיכרון ומצב הרוח, ועוד[38]. הודות לשימושיו המסורתיים הרבים נחקר צמח זה, ונמצאו בו חומרים כמו קרסונול, שמגיעים למוח ומשפיעים עליו[39] מרווה משולשת, מרוות ירושלים ומיני מרווה אחרים גדלים בר בארץ ונפוצים בשימושים רפואיים ותזונתיים רבים בקרב ערביי הארץ, שמכנים את הצמח מארמייה (مرمية). במרווה הרפואית, שהיא מין אחר הגדל בר באירופה ונחשב מסקרן עבור חוקרים רבים, נמצא מספר גבוה של חומרים פעילים, חלקם מצויים גם במרווה המשולשת. חומרים המצויים במרווה נמצאו במחקרים כיעילים לשיפור הזיכרון והריכוז[40][41]. האזוב, גם הוא ממשפחת השפתניים, שמוזכר כבר בתלמוד כתרופה נגד תולעי מעיים ומופיע גם בכתבי הרמב"ם, הוא אחד מצמחי המרפא הבולטים במסורות העממיות המקומיות (אצל הערבים, יהודי תימן ויהודי צפון אפריקה) ונמצא במחקרים שונים כיעיל לטיפול בפטריות, נוגד חיידקים ואף משפיע על המוח.
הרימון המצוי הוזכר אף הוא בכתבי הרמב"ם כעוצר שלשול ומרפא בעיות בטן אחרות, ומחקרים מודרניים מצאו בו נוגדי חמצון חזקים וחומרים אחרים[42][43][44]
צמחים נוספים שאופייניים לאזור והוכחו כיעילים במחקרים שונים, קליניים ומעבדתיים, הם בין היתר: שיח אברהם, פטל קדוש, פרע מחורר. מלבד צמחים האופייניים לאזור, ישנם צמחים שמגודלים בישראל בתנאי גידול מיוחדים ובמטרה להימכר כצמחי מרפא, למרות שאינם אופייניים לאזור. כמקובל בעולם, מגדלים של צמחי מרפא בישראל שולחים את תוצרתם בקביעות לאנליזה במעבדה על מנת לוודא שאחוז החומרים הפעילים בכל צמח אכן תואם את הסטנדרטים הנדרשים. חלקם מגדלים את הצמחים בגידול אורגני.
צמחי מרפא נפוצים
ראו גם
לקריאה נוספת
- המדריך המקצועי לצמחי מרפא, ד"ר י. כהן וגל רן N.D, הוצאת בראשית genesis, 1996
- ספר רפואת הצמחים, ד"ר מינה פארן, הוצאת יריד הספרים התורני, תשס"ג.
- צמחי מרפא ברפואה המודרנית, ד"ר מינה פארן ואנה טשרני, הוצאת אקדמון, 1997.
- צמחי המרפא של ארץ ישראל, פרופ' דן פלביץ' ופרופ' זהרה יניב, הוצאת מודן, 2008.
- המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם, נסים קריספיל, הוצאת הד ארצי, 2000
- צמחי רפואה סינים, משה אולשבסקי ואורנה לוין M.D, הוצאת ספרי רפואה הוליסטית.
- Botanical Safety Handbook, CRC Press, 1997
קישורים חיצוניים
- צמחים ותוספי תזונה המאושרים לשימוש בישראל באתר משרד הבריאות
- העמותה הישראלית לצמחי מרפא (עיל"ם)
- צמחי מרפא בארץ ישראל, באתר צמח השדה
- אין "מאה אחוז טבעי", באתר הארץ, 27 ביולי 2003
- דן אבן, גלולת פרחי נורית - והכאב עובר, באתר הארץ, 23 בפברואר 2013
- גלי וינרב, משתמשים בצמחי מרפא? המהפכה שתהפוך צמחים לתרופה, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2017
- צור גואטה, פופולריים בטיקטוק, אך עלולים לגרום נזק: האם צמחי מרפא באמת יעילים?, באתר ynet, 25 בספטמבר 2024
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
