Loading AI tools
ירי המוני בארצות הברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הטבח בסניף מקדונלד'ס בסן איסידרו (באנגלית: San Ysidro McDonald's Massacre) היה טבח המוני שהתרחש בסניף מקדונלד'ס בסן איסידרו (אנ'), סן דייגו, קליפורניה, ב-18 ביולי 1984. המפגע, ג'יימס הוברטי בן ה-41, ירה למוות בעשרים ואחד בני אדם ופצע תשעה עשר אחרים[1] לפני שנורה למוות בידי צלף משטרתי, יותר משעה לאחר שפתח באש[2]. באותה העת הפך הטבח לאירוע הירי הקטלני ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, עד לטבח בקפיטריית לובי (אנ').
חלק מירי המוני בארצות הברית | |
---|---|
תאריך | 18 ביולי 1984 |
מקום | סן איסידרו (אנ'), סן דייגו, קליפורניה, ארצות הברית |
קואורדינטות | 32°33′21″N 117°03′15″W |
סוג |
ירי המוני רצח המוני |
נשק |
אקדח בראונינג ה. פ. חצי אוטומטי בקוטר תשע מילימיטרים תת מקלע עוזי קרבין בקוטר תשע מילימטרים רובה וינצ'סטר 1200 (אנ') רובה שוטגאן |
הרוגים | 23 |
פצועים | 19 |
מבצע | ג'יימס הוברטי |
מספר מפגעים | 1 |
מניע | לא ברור. עשוי להיות הזיות, זעם, אובדנות, ונקמה. |
המפגע, ג'יימס הוברטי, איש משפחה מסן איסידרו, אשר היה נתון תחת קשיים כלכליים קודם לטבח, אמר לאשתו ב-15 ביולי 1984 כי האמין שסבל מהפרעה נפשית. כעבור יומיים התקשר למוסד פסיכיאטרי בסן דייגו וביקש לקבוע פגישה[3]. לאחר שהשאיר את פרטיו ונאמר לו שיקבל שיחה חוזרת בקרוב, התיישב הוברטי לצד מכשיר הטלפון במשך מספר שעות בהמתנה לשיחה המובטחת, בטרם עזב את ביתו בפתאומיות ונסע ליעד לא ידוע על האופנוע שלו[4].
פקידת הקבלה בבית החולים טעתה ורשמה את שמו באופן שגוי כשוברטי[5]. כמו כן, טון דיבורו לא שידר כל סימנים מזעיקים, והוא אף אמר כי מעולם לא אושפז בשל בעיות נפשיות כלשהן בעברו. לפיכך תויגה שיחתו כלא דחופה, והייתה אמורה לקבל מענה תוך ארבעים ושמונה שעות[4].
הוברטי שב לביתו כעבור שעה כשעל פניו ארשת שמחה. לאחר שאכל ארוחת ערב בחברת משפחתו, יצא יחד עם אשתו, אתנה, ושתי בנותיו בנות השתים עשרה והעשר, לרכוב על אופניים מסביב לפארק סמוך. מאוחר יותר באותו הערב צפו הוא ואשתו בסרט[6].
בבוקר למחרת, ה-18 ביולי, נסעו הוברטי ואשתו לטייל בגן החיות של סן דייגו[7]. בזמן שהותם אמר לה הוברטי כי חייו נגמרו, ובהקשר לכך שבית החולים לא התקשר אליו חזרה, ציין כי ”בכן, החברה קיבלה את ההזדמנות שלה”[8][9]. בתום הטיול, שבמהלכו אכלו צהריים יחדיו בסניף מקדונלד'ס בקליירמונט (אנ'), שבו לביתם[10].
מיד לאחר מכן נכנס הוברטי לחדר השינה לבוש במכנסיים בצבעי הסוואה חומים-ירוקים, בזמן שאשתו שכבה במיטתם. הוא נשען לעברה ואמר לה, ”אני רוצה לנשק אותך לשלום”. היא נישקה אותו בחזרה ושאלה אותו לאן פניו מועדות, שכן התכוונה להכין ארוחת ערב בקרוב. הוברטי ענה לה ברוגע, ”אני הולך לצוד.. לצוד בני אדם”[11][12].
בעודו אוחז ברובה שהשעין על כתפו, ובקופסת תחמושת עטופה בשמיכה משובצת בריבועים[13], הביט הוברטי לכיוון בתו הגדולה, זליה, בזמן שצעד לכיוון דלת הכניסה של בית המשפחה, ואמר, ”להתראות. אני לא אחזור”[14].
עם יציאתו מהבית נסע הוברטי לכיוון שדרות סן איסידרו. לפי דבריהם של עדי ראייה, הגיע תחילה לסופרמרקט "ביג בר" בטרם המשיך לסניף שירות הדואר של ארצות הברית. לבסוף החנה את רכבו במגרש חנייה של סניף מקדונלד'ס לא הרחק ממקום מגוריו[15].
הוברטי הגיע עם רכב המרקורי מרקיז (אנ') שלו למגרש החנייה של סניף מקדונלד'ס בשדרות סן איסידרו[16], בשעה 03:56 בצהריים, ב-18 ביולי. ארסנל הנשק שלו כלל אקדח בראונינג ה. פ. חצי אוטומטי בקוטר תשע מילימיטרים, תת מקלע עוזי קרבין בקוטר תשע מילימטרים, רובה וינצ'סטר 1200 (אנ'), ושוטגאן[17]. כמו כן החזיק בקופסה ובשק שהכילו מאות כדורים עבור כל אחד מכלי הנשק. באותה העת נכחו במסעדה ארבעים וחמישה לקוחות[18].
כאשר נכנס פנימה לאחר מספר דקות, כיוון הוברטי את רובה השוטגאן שהביא לעבר אחד העובדים, ג'ון ארנולד בן השש עשרה, ממרחק של ארבעה וחצי מטרים[19]. עוזר המנהל, גיירמו פלורס, צעק לעברו, ”היי, ג'ון! הבחור הזה הולך לירות בך!”. לדבריו של ארנולד, דבר לא קרה כאשר לחץ הוברטי על ההדק, ובזמן שבחן את כלי הנשק, החלה מנהלת המסעדה, ניווה קיין בת העשרים ושתיים, ללכת לכיוון דוכן השירות. ארנולד האמין כי כל העניין היה לא יותר מבדיחה לא מוצלחת, והתרחק מהמפגע. לבסוף ירה הוברטי בשוטגאן לכיוון התקרה, לפני ששלף את רובה העוזי וירה בפניה של קיין, מעט מתחת לעינה השמאלית. היא מתה כעבור מספר דקות.
מיד לאחר שרצח את קיין, ירה הוברטי בארנולד בעזרת השוטגאן שלו, ופצע אותו בחזהו ובזרועו. לאחר מכן צרח, ”כולם לשכב על הרצפה!”[18][20], והתייחס אל כל הנוכחים במסעדה בתור ”חזירים מלוכלכים, בני זונות מוייטנאם”, וטען ש”הרג אלף אנשים” וכי התכוון ”להרוג אלף נוספים”[21][22]. כאשר שמע את הקללות וניבולי הפה שהטיח בסובביו, פנה אחד הלקוחות, ויקטור ריברה בן העשרים וחמש, לכיוונו של הוברטי וביקש ממנו שיחדל ממעשיו. בתגובה, ירה בו הוברטי ארבע עשרה פעמים תוך כדי שצעק עליו ”תסתום את הפה!”.
אנשי הצוות והלקוחות ניצלו את דעתו המוסחת של המפגע והחלו להתחבא תחת השולחנות הפזורים במקום. כאשר סיים עם ריברה, הפנה הוברטי את תשומת לבו לכיוונה של קבוצה בת שישה ילדים ונשים אשר התגודדה יחדיו. תחילה ירה למוות במריה קולמנרו סילבה בת התשע עשרה בעזרת כדור אחד בחזה. לאחר מכן פצע אנושות את קלאודיה פרז בת התשע כאשר ירה לעברה בעזרת רובה העוזי שלו, ופגע כמעט בכל חלקי גופה. כמו כן פגע באחותה, אימלדה[23][24].
בעזרת אותו הנשק ירה ברגלה של אורורה פינה בת האחת עשרה, אשר שכבה לצדה של דודתה ההרה, ג'קי רייס בת השמונה עשרה, שניסתה להגן עליה בגופה[25]. הוברטי ירה ברייס ארבעים ושמונה כדורים[26]. מיד לאחר מכן קם לפתע בנה בן שמונה החודשים והחל לבכות. הוברטי צרח עליו בחוזקה, והרג אותו בעזרת ירייה אחת בגב[27].
לאחר מכן פנה לכיוונו של נהג המשאית לורנס ורסלאוס בן השישים ושתיים וירה בו למוות, בטרם עבר להתמקד במשפחה אשר ישבה בסמוך לאזור המשחקים. בלית' ריגן הררה בת השלושים ואחת ניסתה להגן בגופה על בנה בן האחת עשרה, מתאו, בזמן שבעלה, רונלד, ניסה להגן על חברו של בנם, קית' תומאס בן השתים עשרה. אף על פי שנורו מספר פעמים, שרדו רונלד ותומאס את הירי. אשתו, בלית', לא הייתה כה בת מזל, והיא ומתאו מתו לאחר שנורו בראשם[28][29].
לא הרחק משם ניסו להתחבא שלוש נשים נוספות. גוואדלופה דל ריו שכבה על הרצפה כנגד הקיר, בזמן שחברותיה, גלוריה רמירז בת העשרים וחמש, ואריסדלסי ואלבס ורגאס בת השלושים ואחת, שכבו לצדה כך שהגנו עליה ללא כוונה. דל ריו נורתה כמה פעמים, אך לא נפצעה באופן רציני, ורמירז לא נפצעה כלל. ורגאס, מנגד, נורתה פעם אחת בעורפה, ומתה למחרת, היחידה מבין כל הקורבנות ששרדה מספיק זמן על מנת להגיע לבית החולים[30]. משם המשיך הוברטי לעבר שולחן נוסף, וירה למוות בבנקאי הוגו ולאסקז ואסקז בן הארבעים וחמש.
הראשונה מבין שיחות החירום הרבות שהתקבלו הגיעה מעט לאחר השעה 04:00 בצהריים[31], והודיעה למשטרה על ילד צעיר שנורה ונלקח לסניף הדואר בשדרות איסידרו[32]. מקבל השיחה הפנה בטעות את הכוח המשטרתי לסניף מקדונלד'ס אחר, במרחק של כשלושה קילומטרים משם[33]. השגיאה עיכבה את תהליך הטלת הסגר במספר דקות, והאזהרות היחידות שקיבלו כל המגיעים לאזור הגיעו מידי עוברים ושבים.
זמן מה לאחר מכן, אישה צעירה בשם לידיה פלורס נכנסה עם רכבה למגרש החנייה של המסעדה. כאשר עצרה בחלון המקדרייב, הבחינה לראשונה בזכוכיות המנופצות ובהד רעשי הירי, בטרם נתקלו עיניה בהוברטי. היא החלה לנסוע לאחור במהירות רבה עד שהתנגשה בגדר. לאחר מכן לקחה את בתה בת השנתיים והתחבאה בשיחים.
כעבור כמה דקות הגיע למגרש החנייה רכב נוסף בו נהגו אסטולפו ומריסלה פליקס[23]. כאשר הבחין בזכוכית המנופצת, הניח אסטולפו כי במסעדה נערך שיפוץ, וכי הוברטי, אשר צעד לכיוונם, היה אחד מהפועלים שעבדו במקום. אולם לפתע שלף הוברטי את רובי השוטגאן והעוזי שלו והחל לירות לעבר הרכב בו ישבו יחד עם בתם בת ארבע החודשים, קרליטה. מריסלה נורתה בפניה, גופה וידיה, פציעות שבגינן התעוורה בעין אחת ואיבדה את היכולת להזיז את אחת מידיה. בתם הפעוטה נפצעה באופן אנוש לאחר שנורתה בצווארה ובגופה[34]. אסטולפו נפגע בחזהו ובראשו. כאשר החלו לברוח מהמקום, הושיטה מריסלה את הפעוטה לבעלה[35], אשר מסר אותה לעוברת אורח בשם לוסיה ולסקו, שלקחה אותה לבית חולים קרוב, בזמן שבעלה הוביל את אסטולפו ומריסלה לבניין מגורים סמוך. כל השלושה שרדו.
בהמשך הגיעו למגרש החנייה שלושה ילדים בני אחת עשרה על אופניהם בכדי לקנות גלידות סנדיי[23]. כאשר שמעו עובר אורח צורח דבר מה לא ברור לעברם מהקצה השני של הרחוב עצרו במקומם בהיסוס, בטרם החל הוברטי לירות לכיוונם בעזרת רובי השוטגאן והעוזי שלו. ג'ושוע קולמן נפל ארצה לאחר שנורה בגבו, ידו ורגלו[36], ומאוחר יותר סיפר כי הבחין בשני חבריו, עומאר אלונזו הרננדז ודייוויד פלורס דלגאדו, שוכבים מולו על הכביש. קולמן שרד את הירי, אולם הרננדז ודלגאדו מתו בזירה לאחר שנורו בגבם ובראשם[23].
בדקות הבאות הבחין הוברטי בזוג מבוגר, מיגל ויקטוריה אולואה בן השבעים וארבע, ואידה ולסקז ויקטוריה בת השישים ותשע, בעודם הולכים לכיוון הכניסה למסעדה. כאשר הושיט מיגל את ידו בכדי לפתוח את הדלת, ירה הוברטי בעזרת השוטגאן שלו בפרצופה של איידה, אשר מתה במקום[37]. לקוח ששרד את הטבח, אוסקר מונדרגון, העיד מאוחר יותר כי מיגל החזיק את אשתו בידיו בזמן שניגב את הדם מפניה והחל לקלל את הוברטי, אשר התקרב אליו וקילל אותו בחזרה בטרם ירה בראשו[38].
כוחות המשטרה הגיעו לסניף מקדונלד'ס הנכון כעשר דקות לאחר שיחת הטלפון שהתקבלה בשירותי החירום. השוטר הראשון שהגיע למקום, מיגל רוזריו, קבע במהרה את סוג האירוע כירי המוני ואת מיקומו המשוער של המפגע, ושידר את המידע במכשיר הקשר שלו למשטרת סן דייגו, בטרם החל הוברטי לירות לעבר הניידת שלו[39].
סגר מוחלט הוטל במהרה על כל האזור הקרוב לזירת הירי[40], והמשטרה הקימה חדר בקרה במרחק כמה בניינים מהמקום[41]. מאה שבעים וחמישה שוטרים נשלחו למקומות אסטרטגיים שונים, אליהם הצטרפו בשעה הבאה אנשי הכוחות המיוחדים, אשר תפסו גם הם עמדות מסביב למסעדה[42].
תחת האש הכבדה שירה הוברטי לכיוון הכוחות שהגיעו לזירה, בעודו מחליף ללא הרף בין כלי הנשק בהם השתמש, נכשלו השוטרים להבחין במספר האנשים שנותרו במסעדה באותה העת. בנוסף, החלונות המנופצים הקשו עליהם להבחין במתרחש במקום בשל ההשתקפויות השונות שהרסיסים הציגו[43]. תחילה חששו כי המפגע או המפגעים החזיקו בידיהם בני ערובה[44], על אף שניצול שנמלט החוצה סיפר כי המפגע היה אדם בודד אשר לא גילה עניין רב בבני ערובה וירה למוות בכל מי שנקלע לדרכו ללא אבחנה[45]. בשעה 05:05 בצהריים התקבלה לבסוף פקודה שהתירה לכל הכוחות המורשים הנמצאים באזור להרוג את המפגע אם הדבר יתאפשר להם[46][47].
כמה ניצולים העידו מאוחר יותר כי צפו בהוברטי הולך לכיוון דוכן השירות ומכוון אות של רדיו, ככל הנראה בניסיון לחפש אחר דיווחים על הירי[48], בטרם בחר בתחנה ששידרה מוזיקה והחל לירות בקורבנות נוספים בעודו רוקד בהנאה לצלילי השירים[49].
מעט לאחר מכן נכנס הוברטי למטבח ונתקל בשישה עובדים נוספים, אז החל לצעוק, ”אה, יש כאן עוד. אתם מנסים להתחבא ממני!”. אחת העובדות החלה לצרוח בספרדית, ”אל תהרוג אותי! אל תהרוג אותי!” לפני שפתח באש. תוך מספר שניות הרג את פאולינה לופז בת העשרים ואחת, אלזה בורבוה פיארו בת התשע עשרה, מרגריטה פדילה בת השמונה עשרה, ופצע אנושות את אלברט לאוס בן השבע עשרה[50]. עם פרוץ הירי תפסה פדילה את ידה של חברתה, ונדי פלנגן בת השבע עשרה, והשתיים החלו לברוח[51]. על אף שפדילה נפצעה אנושות ומתה בהמשך מפצעיה[51], פלנגן הצליחה להגיע ליחידת תשתית במרתף המסעדה בה התחבאו ארבעה עובדים נוספים ולקוחה[52]. לאוס הצטרף אליהם כעבור זמן מה, לאחר שנורה חמש פעמים בגופו[53].
בהמשך פתח הוברטי בירי לעבר כבאית שהגיעה למקום ופצע את אחד מיושביה[54][55]. כאשר שמע לפתע את אחד הקורבנות גונח, חוסה פרז בן התשע עשרה, ירה בו בראשו. פרז מת לצדה של שכנתו, גלוריה גונזלס בת העשרים ושתיים, ולצד אישה נוספת, מישל קרנקרוס בת השמונה עשרה[56].
אורורה פינה, אשר נפצעה קודם לכן ושכבה כעת לצדם של בני משפחתה המתים, הבחינה כי הירי חדל למשך מספר שניות. כאשר פקחה את עיניה הבחינה בהוברטי בקרבת מקום, בוהה בה בקדחתנות. הוא החל לקלל בכעס והשליך עליה קופסת טוגנים, בטרם הרים את השוטגאן שלו וירה לעברה, פוצע את זרועה, צווארה ולסתה. על אף ששרדה את הירי, נותרה פינה מאושפזת זמן רב יותר מכל שאר הניצולים[34][53].
הוברטי עזב את דוכן השירות של המסעדה בשעה 05:17 בצהריים והלך לכיוון הדלת הסמוכה לחלון הדרייבאין, ובכך סיפק לצ'ארלס פוסטר בן העשרים ושבע, שוטר וצלף מהכוחות המיוחדים אשר התמקם לפני כן בעמדה אסטרטגית על גג בניין סמוך[57], גישה לירי נקי וחסר הפרעות בעזרת כוונת טלסקופית, לכיוון צווארו וגופו התחתון[58]. פוסטר ירה ירייה בודדת ממרחק משוער של כשלושים ושניים מטרים אשר הרגה את הוברטי תוך מספר שניות. הכדור פגע בחזהו, קרע את אבי העורקים שלו, ממש מתחת ללב, ויצא החוצה דרך עמוד השדרה[59]. היה זה אחד מבין חמשת הכדורים הבודדים שירו כוחות המשטרה לעבר הוברטי[60].
מיד לאחר שירה בו הודיע פוסטר לשאר הכוחות באזור שהרג את המפגע וכי התמקד כעת בגופתו הדוממת. עם זאת, בשל הירי הרב שהגיע מכלי הנשק השונים בהם ירה הוברטי מתוך המסעדה, לא היו השוטרים בטוחים כי אכן היה זה מפגע בודד, והאם בכלל נורה. שוטר אשר נכנס פנימה כעבור דקה כיוון את אקדחו לעבר גופתו של הוברטי, כאשר הבחין בתנועות חלושות של ילדה פצועה. כאשר שאל האם הגופה הייתה שייכת למפגע, היא ענתה בחיוב[61].
האירוע כולו נמשך כשבעים ושבע דקות, ובמהלכו ירה הוברטי כמאתיים חמישים ושבעה כדורים[51][62], איתם רצח כעשרים ואחד אנשים ופצע רבים אחרים, כאשר אחד מהם אובחן כסובל ממוות מוחי עם הגעתו לבית החולים, ומת למחרת היום. שבעה עשר קורבנות נהרגו בתוך המסעדה וארבעה במגרש החנייה והסביבה הקרובה. רק עשרה אנשים ששהו בתוך המסעדה לא נפצעו כלל, כאשר שישה מהם הסתתרו ביחידת התשתית שבמרתף.
חלק מהקורבנות ניסו להשתמש בחוסמי עורקים מאולתרים על מנת להימנע מאובדן דם תוך שימוש במפיות, אך לחינם[31][63]. מתוך כלל הנרצחים, שלושה עשר מתו כתוצאה מפציעות ירי בראשם, שבעה מתו מפציעות ירי בחזהם, וקורבן אחד, קרלוס רייס בן שמונה החודשים, בשל פציעת ירי בגבו[64]. מרבית הקורבנות, שגילם נע בין ארבעה חודשים לשבעים וארבע שנים, היו ממוצא מקסיקני או מקסיקני-אמריקאי[65].
מאוחר יותר נודע כי קודם לירי עמד הוברטי בתוך המסעדה וצרח עלבונות והאשמות שונות. במקרה אחד, צעק כי לא הגיע לו לחיות, על אף שהוא עמד לטפל בעניין. כמו כן צעק מספר פעמים במהלך הטבח כי שירת במלחמת וייטנאם[66], אף על פי שמעולם לא השתתף או לחם באף יחידה צבאית.
תחקירים מוקדמים של משטרת סן דייגו הצביעו על כך שכל מי שנפצע או נרצח בתוך המסעדה נורה בידי הוברטי במהלך הדקות הראשונות לטבח. סברה זו הופרכה בידי הניצולים, אשר טענו בתוקף כי הוברטי ירה בכל מי שנקלע לדרכו במשך יותר מארבעים דקות מהרגע שפתח באש לראשונה[67].
|
|
|
|
|
|
ג'יימס אוליבר הוברטי נולד ב-11 באוקטובר 1942 בקנטון (אנ'), אוהיו[68], השני מבין שני ילדיהם של ארל וינסנט ואיקל אוולון הוברטי[69]. משפחתם האדוקה פקדה באופן תכוף את הכנסייה המתודיסטית המאוחדת (אנ')[70]. כאשר היה בן שלוש נדבק בפוליו, ועל אף שהחלים ועבר תהליך שיקום מהיר, סבל מצליעה קלה למשך שארית חייו[71][72]. בני משפחתו תיארו אותו כילד שקט ומופנם בעל חברים מעטים אשר תחביבו העיקרי היה ירי ספורטיבי[73].
כאשר היה בן שמונה עזבה אמו את ביתם והותירה את שני ילדיה בחזקת אביו. בהמשך למד בבית הספר התיכוני ויינדייל (אנ') ונודע כי סבל מבריונות[73]. הוברטי, תלמיד ממוצע, סיים את חוק לימודיו במקום החמישים ואחד מתוך שבעים ושבע התלמידים בשכבתו, ב-1960[74]. כעבור שנתיים נרשם לאוניברסיטת מאלון (אנ') והחל ללמוד סוציולוגיה, בטרם עבר למוסד ללימודי קבורה בפיטסבורג (אנ'). הוא סיים את לימודיו במקום בהצטיינות ב-1964, לאחר שקיבל רישיון לניהול בית לוויות וטיפול והכנת גופות המתים[70][75].
הוברטי נישא לאתנה מרקלנד ב-1965, לאחר שהכירו מספר שנים קודם לכן באוניברסיטת מאלון. בתם הראשונה, זליה, נולדה ב-1972, ובתם השנייה, קסנדרה, ב-1974[76]. בחלוף הזמן הפך הוברטי לאלים, ונהג להרביץ ולסטור לאשתו ולבנותיו מעת לעת, ואף להצמיד סכינים לגרונן[77]. לאורך השנים עבד במספר עבודות, ביניהן בית לוויות, רתכות ואבטחה, אולם בשנים שקדמו לטבח פוטר מספר פעמים וסבל מקשיים כלכליים.
ביום למחרת הטבח ביקרו עשרות עיתונאים בבית אביו של הוברטי במאונט איטון (אנ'), אוהיו, בכדי לאסוף מידע נוסף על המפגע ולגבש פרופיל מדויק שלו. לאחר ששוחחו על ילדותו של הוברטי ועל רקעה הדתי של המשפחה, הצביע ארל על ציור של כבש אבוד ליד נהר הירדן בטרם החל לבכות ואמר לכתבים כי ”אתמול היה היום הנוראי ביותר בחיי. אני מרגיש כל כך רע עבור כל האנשים האלו”[78][79].
גופתו של הוברטי נשרפה ב-23 ביולי 1984 ואפרו נמסר לאלמנתו, אתנה, אשר קברה אותו מאוחר יותר בביתם באוהיו[80]. לא נודע על כל טקס רשמי או הלוויה שאולי נערכו לכבוד אחד מהאירועים הללו[81].
בשבועות הבאים קיבלו אשתו ובנותיו של הוברטי איומי מוות רבים, ונאלצו לעבור להתגורר אצל חבריהן. כל השלוש השתתפו במפגשי ייעוץ ותמיכה לאורך תשעת החודשים הבאים[3]. לבסוף עזבה המשפחה את סן איסידרו ועברה לגור בצ'ולה ויסטה, שם נרשמו קסנדרה וזליה לבית ספר חדש תחת שמות בדויים[82]. כעבור שנה עברה המשפחה לספרינג ואלי[12][83].
רשת מקדונלד'ס עצרה באופן זמני את כל שידורי הפרסומות שלה ברדיו ובטלוויזיה בימים הראשונים שלאחר הטבח. במעין מעשה סולידרי, עצרה את פרסומותיה גם יריבתה המושבעת של החברה, רשת ברגר קינג[84].
בשל מספר הקורבנות הרב נאלצו בתי הלוויות באזור הטבח להשתמש במרכז הקהילתי של סן איסידרו עבור טקסי האשכבה של המתים[85]. המוסד הדתי המקומי, כנסיית מאונט קרמל, נאלצה לערוך הלוויות שונות בחדרים צמודים זה לזה על מנת להעניק לכל אחד מהמתים קבורה תוך זמן הולם[86].
כמה מהשוטרים שהגיבו לטבח סבלו מתסמינים שונים כגון נדודי שינה, אובדן זיכרון ורגשות אשמה, בחודשים שלאחר אירוע. מחקר שהוזמן בידי המוסד הלאומי לבריאות נפשית (אנ') ונערך בידי הפסיכולוג הראשי של משטרת סן דייגו ב-1985, קבע כי חלק מהם סבלו מהפרעת דחק פוסט-טראומטית כתוצאה ישירה של הטבח[3].
הטבח הוביל לשינוי במדיניות משטרת סן דייגו בכל הנוגע לשיטות ולדרכים בהן נהגו השוטרים להגיב לאירועים בעלי טבע דומה, וכמו כן לסוגי כלי הנשק שהחזיקו ברשותם. בנוסף הוגדלה כמות ימי האימונים שנדרשו הכוחות המיוחדים שברשות המשטרה לעבור, וכן נרכשו כלי נשק מתקדמים יותר[57]. אחד השוטרים הודה כי הרגיש ”חסר תועלת” ביום הטבח מאחר שהיה חמוש באקדח בעל קליבר של שמונה מילימטרים בלבד. לדבריו, ”הגיעה העת בה מוכרח להיות צוות מאומן, חמוש, מסור ומחויב, העובד במשרה המלאה, ומסוגל להגיב במהירות לכל אירוע המתרחש בכל מקום בעיר”[57].
מפקד המשטרה המקומית, ויליאם קולנדר, כינס מסיבת עיתונאים ב-2 באוגוסט על מנת להציג את מסקנות התחקיר המשטרתי שבדק את אירועי הטבח ואת הליקויים השונים של כוחות הביטחון שטיפלו בו, כאשר הבולט ביניהם היה עיכוב בן שבעים ושלוש דקות עד להגעת הכוח המשטרתי הראשון לזירה. לדבריו הגיבו השוטרים בצורה נכונה והולמת, על אף שהכוחות המיוחדים התעכבו בשל הפקקים הרבים שהיו בכבישים באותו הזמן[5].
בנאומו טען קולנדר כי כל אמירה המציעה שכוחות המשטרה היו צריכים להסתער על המסעדה היא ”מגוחכת”, וציין כי השוטרים בזירה לא הצליחו לראות את המפגע בשלמות מאחר שהחלונות נופצו או נוקבו בידי עשרות קליעים, מה שהפך את תנאי הראות במקום, תחת אור השמש, ללקויים[87]. כמו כן הדגיש כי במהלך העיכוב בן שמונה הדקות שהתקיים בין הרגע בו התקבלה הפקודה להרוג את המפגע ובין הרגע שבו נורה למוות, לא נרצחו כל קורבנות נוספים[5]. הוא סיים את דבריו בהצהרה ”אני מאמין שהאירוע טופל בדרך בה היה צריך לטפל בו”.
כאשר הועלו מספר שאלות בנוגע למניעו של הוברטי לטבח, פטר קולנדר כל רעיון שהציע כי מאחורי הרציחות עמדו מוטיבים גזעניים, וסיפר לעיתונאים כי המפגע ”לא אהב אף אחד”[70][88].
ביומיים הבאים עברה המסעדה שיפוץ מקיף בתקווה להפוך שוב, כפי שאחד מעובדיה אמר, ל”סתם עוד סניף מקדונלד'ס”, אולם לאחר דיונים ארוכים שנערכו בין בכירי הרשויות המקומיות התקבלה ב-24 ביוני ההחלטה לסגור את המקום לצמיתות[89], והוא נהרס ב-26 בספטמבר[90].
לאחר הריסת המקום תרמה רשת מקדונלד'ס את האדמה לרשות העיר, תוך התניה כי אף מסעדה אחרת לא תיבנה במקום. בשנים הבאות הועלו מספר הצעות להפוך את המקום לפארק הנצחה עבור הקורבנות. השטח נמכר בפברואר 1988 למכללת סאות'וסטרן (אנ') תמורת 136 אלף דולרים, תוך הסכמה שאזור בגודל שלוש מאות מטרים רבועים מול המקום שאליו התכוון המוסד הלימודי להתרחב, יישאר ריק לצורך בנייה עתידית של מבנה או אנדרטה להנצחתם של הקורבנות[91][92].
סניף מקדונלד'ס נוסף נבנה בשדרות סן איסידרו, במרחק מספר בניינים מהמקום בו התרחש הטבח[58][93]. הרשת הודיעה כי תתרום מיליון דולרים לקרן שהוקמה עבור הניצולים[94], כאשר אלמנתו של מייסד מקדונלד'ס, ריי קרוק, התחייבה לתרום מאה אלף דולרים נוספים בכדי להקל על הוצאות הקבורה, לסייע לקרובי המתים, ולממן מפגשי ייעוץ ותמיכה לניצולים[95]. סכום התרומות הכולל נאמד בכ-1.4 מיליון דולרים[32]. בעקבות מספר מחאות מצד תושבי סן איסידרו, קיבלה אשתו של הוברטי, אתנה, את התשלום הראשון ששחררה הקרן[96].
אתר הנצחה קבוע הוקם עבור קורבנות הטבח ב-1990 בשטח שעליו עמדה המסעדה[97]. האתר מורכב מעשרים ואחד עמודי שיש לבן בצורת משושים שגובהם נע בין שלושים סנטימטרים למטר ושמונים ושלושה סנטימטרים, כאשר כל אחד מהם נושא עליו שם של קורבן אחר[98]. ההרכב תוכנן בידי סטודנט ממכללת סאות'וסטרן בשם רוברטו ואלדס, אשר תיאר את השראתו ליצירה בתור ”עשרים ואחד המשושים מייצגים כל אחד מהקורבנות, והם שונים בגובהם, מתוך התייחסות לגילאים ולגזעים השונים של המתים. הם קשורים זה לזה מתוך תקווה שהקהילה המקומית תישאר מאוחדת בתוך כל הטרגדיה הזו, כמו שהם היו”. האתר נמצאה בשדרות וסט סן איסידרו, מספר ארבע מאות ושישים[58].
ביום השנה לטבח מקושט האתר בפרחים שונים לזכרם של הקורבנות[99]. כמו כן במהלך החג המקסיקני של יום המתים, מביאים בני האוכלוסייה המקסיקנית המתגוררים באזור נרות, מנחות ומתנות שונות לרגלי האנדרטאות, לאורך שלושה ימים.
מספר קרובי משפחה של הקורבנות, יחד עם חלק מניצולי הטבח, הגישו תביעות משפטיות נגד רשת מקדונלד'ס ומשטרת סן דייגו, אשר טופלו בבית המשפט העליון של מחוז סן דייגו. כל התביעות אוחדו לכדי תובענה ייצוגית אשר נדחתה לפני תחילת המשפט בשל עתירה הגנתית שנמסרה במתכונת של פסק דין בהליך מקוצר. מגישי התביעות ערערו על ההחלטה, אולם כל ערעוריהם נדחו[27].
החלטת בית הדין לערעורים של קליפורניה התקבלה ב-25 ביולי 1987, וקבעה כי לרשת מקדונלד'ס לא הייתה כל חובת זהירות להגן על לקוחותיה מפני מפגעים לא ידועים, במיוחד מ”מטורף הרוצח אנשים”, וכי אמצעי האבטחה בהם משתמשות מסעדות, לרבות מאבטחים ומצלמות במעגל סגור, לא יכלו לעצור או לעכב בשום צורה את המפגע, אשר לא הפגין כל אכפתיות או זהירות כלפי הישרדותו העצמית.
משטרת סן דייגו זוכתה גם היא ונוקתה מכל האשמה שהצביעה על רשלנות מצדה, כאשר פסק הדין סיכם את העניין עם משפט המפתח, ”לאור טבעו הזוועתי של המקרה, קשה לדמיין דבר נוסף שהמשטרה יכלה לעשות, או שנכשלה לעשות בהתנהלותה, אשר הגביר את הסיכון אליו הקורבנות היו חשופים, בטרם הגיעו הכוחות למקום”[100]. תביעות הניצולים האחרונות נדחו באוגוסט 1991[101].
אלמנתו של הוברטי, אתנה, הגישה תביעה אזרחית ביולי 1986 נגד רשת מקדונלד'ס[102] ונגד אחד ממעסיקיו של בעלה המנוח, חברת בבקוק אנד וילקוקס (אנ'), בדרישה לפיצויים בסך חמישה מיליון דולרים, בהאשמה כי התפרצויותיו האלימות של בעלה, אשר הסתיימו בטבח ההמוני, נגרמו כתוצאה משילוב של דיאטה לא בריאה, וחשיפה למתכות רעילות בסביבת עבודתו ללא כל אמצעי הגנה, במשך שנים רבות[102].
בעתירתה נטען כי לא נמצא כל זכר לאלכוהול או לסמים בגופו של הוברטי במהלך הנתיחה שלאחר המוות[103], וכי ריכוזי העופרת והקדמיום הגבוהים בדמו העידו על חשיפה ממושכת לאדים רעילים במהלך שלוש עשרה השנים שקדמו לטבח, במהלכן עבד כרתך עבור חברת בבקוק אנד וילקוקס[8], וכי שילוב של חשיפה זו לצד צריכה מוגזמת של מונוסודיום גלוטמט מארוחותיו התכופות של הוברטי במסעדות מקדונלד'ס[102], גרם לו לסבול מהזיות ומזעם בלתי נשלט. תביעתה של אתנה נדחתה ב-1987[104], והיא מתה מסרטן השד ב-2003[12].
עברית | English |
---|---|
ספרי טיים לייף; רוצחים המוניים; אלכסנדריה, וירג'יניה; 1993; עמודים 113–139 (מסת"ב 978-0783500041) | Time Life Books; Mass Murderers; Alexandria, Virginia; 1993; Pages 113–139 (ISBN 978-0783500041) |
קות'ורן, נייג'ל; טיבלס, ג'יאוף; רוצחים: רוצחים שכירים, רוצחים המוניים, רוצחים מיניים. חזקותיו חסרות הרחמים של הרצח, הפשע הנורא מכולם; בוקסטרי, לונדון; 1993 (מסת"ב 0-752-20850-0) | Cawthorne, Nigel; Tibballs, Geoff; Killers: Contract Killers, Spree Killers, Sex Killers. The Ruthless Exponents Of Murder, The Most Evil Crime Of All; Boxtree, London; 1993 (ISBN 0-752-20850-0) |
אולשאקר, מרק; אי. דאגלס, ג'ון; אנטומיית המניע: המפתח להבנת ותפיסת פושעים אלימים של צייד המחשבות האגדי של הבולשת; ספרי פוקט; 2001 (מסת"ב 9780671023935) | E. Douglas, Johnl Olshaker, Mark; The Anatomy Of Motive: The FBI's Legendary Mindhunter Explores The Key To Understanding And Catching Violent Criminals; Pocket Books; 2001 (ISBN 9780671023935) |
לייטון, אליוט; ציד בני אדם: עלייתו של הרוצח ההמוני המודרני; מקללנד וסטיוארט; 2011 (מסת"ב 9781551996431) | Leyton, Elliot; Hunting Humans: The Rise Of The Modern Multiple Murderer; Mcclelland And Stuart; 2011 (ISBN 9781551996431) |
פרנסקל, רון; ניצלו מרשע: סיפורים אמיתיים של אנשים פשוטים אשר עמדו פנים אל פנים מול רוצחים המוניים מפלצתיים ושרדו; בוורלי, מסצ'וסטס, הוצאת פייר ווינדס; 2011 (מסת"ב 978-1610594943) | Franscell, Ron; Delivered From Evil: True Stories Of Ordinary People Who Faced Monstrous Mass Killers And Survived; Beverly, Massachusetts, Fair Winds Press; 2011 (ISBN 978-1610594943) |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.