Loading AI tools
ספר מאת פרימו לוי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הזהו אדם? (באיטלקית: Se questo è un uomo) הוא ספר תיעודי מאת הסופר האיטלקי-יהודי פרימו לוי אודות החוויות האישיות על מאסרו ועבודתו בכפייה במחנה אושוויץ מונוביץ בתקופת השואה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | פרימו לוי |
| שפת המקור | איטלקית |
| סוגה | ממואר |
| נושא |
השואה, מלחמת העולם השנייה, גירוש, מחנה ריכוז, מלחמה, יהודים, נאציזם, אושוויץ  |
| הוצאה | |
| הוצאה | עם עובד |
| תאריך הוצאה | 1947 |
| מספר עמודים | 188 |
| הוצאה בעברית | |
| תאריך | 1988 |
| תרגום | יצחק גרטי |
| פרסים | |
|
רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד | |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | ספרית אפקים |
| הספר הבא |
ההפוגה |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 9651305800 |
| הספרייה הלאומית | 001099822, 003918300, 001259217, 003373311 |
  | |
הספר יצא לאור באיטלקית בנובמבר 1947, ובעברית יצא תרגומו לאור רק ב-1988, לאחר מותו של לוי. ב-2024 יצא לאור תרגום חדש לעברית של הספר בשם "אם זה אדם"[1].
לוי כתב את הספר מתוך דחף לתת עדות לזוועות שביצעו הנאצים במחנה בתהליך השמדת היהודים והאנשים האחרים בשואה. הוא קרא עדויות רבות של עדים וניצולים, נכח בפגישות של ניצולים, והפך בסופו של דבר לדמות סמלית של אנטי-פשיסטים באיטליה.
לוי ביקר בלמעלה מ-130 בתי ספר כדי לדבר על החוויות שלו באושוויץ. הוא נדהם מאלו שניסו לשכתב את ההיסטוריה של המחנות ולהמעיט מעוצמת הזוועות, מה שכיום מכונה הכחשת השואה. גישתו הייתה כי מחנות המוות של הנאצים והניסיונות להשמדת היהודים היו זוועה ייחודית בהיסטוריה בגלל הניסיון לבצע השמדה מוחלטת של "גזע נחות" על ידי קבוצה שתפסה את עצמה כעליונה. זה היה ניסיון מאורגן, שיטתי וממוכן מאוד, שניסה להפחית בערך היהודים וניסיון למחיקה מוחלטת שלהם עד כדי שימוש באפר שלהם כחומר גלם לדרכים.
עם חזרתו לאיטליה, היה לוי לכימאי תעשייתי במפעל בטורינו. הוא החל לכתוב על חוויותיו במחנה הריכוז ועל חזרתו לאיטליה דרך אירופה המזרחית, חומר שבו השתמש בשני ספריו הידועים, "הזהו אדם?" ו"ההפוגה" (La tregua).
כאשר לוי שלח את הספר להוצאת הספרים אינאודי בטורינו, עירו, ההוצאה דחתה אותו. הוצאה קטנה יותר, דה-סילבה, רכשה מלוי את הזכויות על הספר, ובנובמבר 1947 הדפיסה 2,500 עותקים ממנו. אף שבאותו הזמן הופיעה בעיתון "לה-אוניטה" סקירה חיובית של הספר על ידי איטלו קאלווינו, נמכרו ממנו רק 1,500 עותקים. כיום שרדו מהוצאה מקורית זו עותקים ספורים בלבד. בבדיקה שערך מרכז פרימו לוי בטורינו בשנת 2018 לאיתור כלל הספרים ששרדו מהמהדורה הראשונה הנדירה, אותרו ברחבי העולם כ-80 עותקים בלבד[2].
לוי נאלץ להמתין עד 1958 שבית ההוצאה שבטורינו יפרסם את הספר בהגהה מחודשת. ההוצאה לאור המחודשת הובילה לתרגום הספר לאנגלית ב-1959, ולאחר מכן לתרגום לשפות נוספות, ולקבלתו של הספר לספרות הקלאסית.
ספרו השני, "ההפוגה", שהוא ספר המשך המתאר את נדודיו עד חזרתו לביתו באיטליה, פורסם לראשונה ב-1963, כמעט 16 שנה לאחר פרסום הספר הראשון, וזיכה את לוי בפרסו הראשון. לאחר מכן כתב לוי ספרים נוספים, ובהם "זמן שאול" ו"הטבלה המחזורית".
הזהו אדם? / פרימו לוי |
|---|
|
אתם היושבים באין מחריד התבוננו וראו הזהו אדם התבוננו וראו האם אשה היא זאת. הרהרו וזכרו כי כל זאת אירע ושננתם אותם לבניכם |
| שיר המופיע בפתח הספר |
הספר מתחיל בלכידתו של לוי בידי האיטלקים הפשיסטים, ובהעברתו למחנה אושוויץ מונוביץ בפברואר 1944, בקליטתו במחנה, ממשיך בתיאור חוויותיו במחנה עבודת הכפייה שהיה מיועד להקמת בית חרושת לגומי סינתטי, ומסתיים בשחרור המחנה בידי הכוחות הסובייטים. מ־650 היהודים האיטלקים במשלוח שלו, היה לוי אחד מ־20 ששרדו את אושוויץ.
בתחילת הספר מתאר לוי את החיים במחנה על פי נושאים שונים כמו הקליטה במחנה, העבודה, הקאפו, טיפוסים שונים של אסירים במחנה, סלקציה בקרב האסירים לשם השמדה, תלייתו של אסיר שהשתתף בניסיון מרד במחנה, התנהלות כלכלת המחנה וכדומה.
לוי הצליח לשרוד בגלל צירוף של מספר סיבות: הוא ידע מעט גרמנית בזכות ספרי כימיה שכתובים בגרמנית שקרא והדבר היה לו לתועלת במחנה. הוא גם שילם לשיעורים בגרמנית ובהתמצאות ברחבי מחנה אושוויץ על ידי אסירים איטלקים שהכירו את המחנה.
לקראת סוף הספר מספר לוי את סיפורו באופן כרונולוגי יותר. עקב עברו ככימאי הוא נשלח ל"בחינה", ולאחר זמן מה, בנובמבר 1944, הועבר ל"קומנדו כימיה" במפעלי בונה במחנה שנועדו לייצר גומי סינתטי. דבר זה לא סייע לו בתחילה, היות שהוא העביר שקים כבדים עם חומר כימי שורף, אך בהמשך עבד בחדר סגור וכך נמנעה ממנו עבודת פרך בקור המקפיא שבחוץ.
זמן לא רב טרם שחרור המחנה חלה לוי במחלת השנית ונכנס לבית החולים של המחנה. הדבר היה לו לתועלת - כאשר התקרב הצבא האדום, כוחות האס אס מיהרו לפנות את המחנה, ולקחו עמם את כל האסירים פרט לחולים הקשים (שאותם השאירו למות בגסיסה), בכללם לוי, לצעדת המוות על-מנת להתרחק מהצבא הרוסי המתקרב, צעדה שבה נהרגו רוב אלה שצעדו בה מאושוויץ. בזכות חוליו זכה לוי להישאר בחיים. לוי וחלק מהחולים הצליחו לשרוד במחנה הנטוש, עד שחרורו כעבור מספר ימים בידי כוחות הצבא האדום.
כתיבתו של לוי מתאפיינת ביכולת התבוננות מעמיקה המתארת פרטים קטנים בצורה חדה ולא רגשנית, ומצד שני מעבירה באופן חי מאוד את המאורעות.
מסעו של פרימו לוי התחיל באיטליה כאשר נתפס על ידי מיליציה איטלקית. רוב יהודי איטליה נשלחו למחנות ריכוז כמו פוסולי ובולצאנו לעבר מחנות השמדה ועבודה במרכז אירופה, פרימו לוי נשלח לאותו מסע מפוסולי לאושוויץ ברכבת.[3] לוי הגיע לאושוויץ בפברואר 1944. היהודים שהגיעו למחנה עברו סלקציה, מאחר שלוי היה כשיר לעבודה נשלח למחנה עבודה, אושוויץ מונוביץ.
החיים במחנות העבודה היו קשים, האסירים לא קיבלו אספקת מזון מספקת, האסירים חיו ברעב ועמדו יום-יום במסדרים בהם נרצחו רבים.[4] הגרמנים בנו צריפי מגורים לאסירי המחנה אשר במקור כל אחד מהם היה אמור לאכסן 40 אסירים, אך לעיתים קרובות יותר מ-700 אסירים חיו בכל אחד מהם. מספר האסירים בכל צריף היה תלוי במספר הקרונות שהגיעו למחנה. האסירים ישנו ב-60 מקומות, עם שלושה דרגשים בכל חלל. אסירים ישנו על קש, פרושים על דרגשי העץ. לצריפים היו רצפות אדמה ומעט מתקנים סניטריים. חלק מצריפי המגורים היו לשעבר צריפי חיות.[5]
יום אחד נלקח לוי לבחינה בכימיה. בחינה זו נועדה לקבוע אם יוכל להיות חלק מן המחלקה הכימית החדשה שהוקמה במחנה. הוא עבר אותה בהצלחה והתקבל למחלקה, אך הוא לא עבד במעבדה אלא המשיך בהעברת משאות כבדים. אחרי שעבד מספיק זמן במחלקת הכימיה, הוא הועלה בדרגה והתחיל לעבוד ככימאי באחת מעבדות בונה באושוויץ, לצד מדענים גרמנים. מיעוט של יהודים קיבלו את האפשרות לעבוד בעבודה רגילה יחסית, רוב היהודים שלא נשלחו למחנות ההשמדה עבדו בעבודת כפיים.[6]
הספר נגמר עם יציאת הגרמנים מהמחנה, אך הם לוקחים איתם את האסירים לצעדת מוות ומשאירים את החולים במחנה, ובהם לוי. ב-27 בינואר 1945 הגיע הצבא האדום אל המחנה, ושחרר את 7,500 האסירים שנותרו בו. חובשי הצבא האדום העניקו עזרה ראשונה מיידית לניצולים ושני בתי חולים שדה צבאיים נעזרו בידי חברי הצלב האדום הפולני ומתנדבים מהעיר אושווינצ'ים, מה שמתואר בספר.[5]
בשנת 2005 הופק הסרט "פרימו" (אנ') בבימויו של ריצ'רד וילסון, בכיכובו של השחקן אנטוני שר, בהפקת HBO וה-BBC. הסרט הוא צילום של הצגת היחיד באותו השם, שעובדה על ידי אנטוני שר מתוך הספר "הזהו אדם?", בבימויו של וילסון, בהפקת התיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון.
מאז מאי 2011 משחק שחקן תיאטרון החאן ניר רון בהצגת היחיד "הזהו אדם?", בעיבוד שלו ושל מור פרנק, שגם ביימה. המחזה מתחלק לשלוש מערכות: הראשונה, מתרחשת מאז שהוא יוצא מביתו ועד ימיו הראשונים במחנה בו הוא נמצא כאחד האסירים ומאבד את זהותו. השנייה, ארבעה סיפורים שמתארים את חיי היום-יום של המחנה. המערכה השלישית מתארת את עשרת הימים האחרונים במחנה, כשהגרמנים נוטשים עם כל האסירים הבריאים ובמחנה נותרים 700 החולים ובהם פרימו לוי.
בשנת 2020 פרסם החוקר פרנקו ארביב מאמר אקדמי[7] בשם "פרימו לוי ויהודי טריפולי". במאמר נטען שבמהדורה העברית בתרגומו של גרטי, בסיפור על משפחת גטניו הזקן בעמוד 14 נשמטה המילה טריפולי מתיאור מוצאה של המשפחה.
כותב המאמר הסביר שלדעתו ההשמטה מכוונת הנובעת מכך שבאותה תקופה הממסד הישראלי לא הכיר בעובדה שיהודי טריפולי היו מקורבנות השואה.
בעקבות המאמר התפתח פולמוס שנמשך כמה שבועות. ד"ר אברהם ארביב פרסם מאמר בעיתון הארץ בשם "הזהו תרגום"[8] בו נטען שלא נראה שמדובר בטעות, אבל המצב מצריך הסבר.
ד"ר נוית בראל, חוקרת ספרות, בגלי צה"ל בתוכניתו של רינו צרור[9], קיבלה את הטיעון שמדובר בהשמטה מכוונת, היות שבימי פרסום הספר הממסד לא הכיר ביהודי לוב כקהילה שסבלה בשואה.
יורשיו של לוי החליטו כי עקב ההשמטה ומתוך צורך לרענן את התרגום יש להוציא תרגום חדש[1],הם פנו אל הספריה החדשה (שהוציאה ספרים אחרים של לוי) והעבירו לידיה את זכויות התרגום. בינואר 2024 ראה אור הספר בתרגום מחודש של מירון רפופורט, תחת השם 'אם זה אדם'.[10]
גילי איזיקוביץ, שואת יהדות לוב הושמטה מן המהדורה העברית של "הזהו אדם". תרגום חדש מתקן עוול היסטורי, באתר הארץ, 11 בפברואר 2024 נועם שיזף, לקרוא את "אם זה אדם" של פרימו לוי בימים של דה־הומניזציה משתוללת, באתר הארץ, 19 במרץ 2024
פרימו לוי (1919-1987.), הזהו אדם?, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
