Loading AI tools
הוצאת שכבת זרע לבטלה (בראשי תיבות: הוז"ל או שז"ל; נקרא גם כן החטא הידוע[1]) הוא מונח הלכתי המתייחס לשפיכת נוזל זרע שלא במסגרת יחסי מין עם אישה, על ידי אוננות, קרי לילה או משכב זכור, וכן משגל נסוג או שימוש באמצעי מניעת היריון. בשיח ההלכתי מכונה שפיכה זו גם בשם "פגם הברית", והדרכים להימנע ממעשה זה קרויות "שמירת הברית". מכך, חזרה בתשובה ממעשה זה קרויה "תיקון הברית". המשנה והתלמוד מזהירים על חומרת מעשה זה בהיותו שקול לשפיכות דמים[2], ואף מורים להימנע ממצבים העלולים לגרום להוצאת זרע לבטלה[3]. ספר הזוהר מחמיר מאוד ביחסו למעשה זה, וכותב שהעושה כן אין לו דרך תשובה, אלא אם כן עושה תשובה גדולה[4][5]. והשולחן ערוך פוסק את היות חטא זה החטא החמור ביותר מכל העבירות שבתורה[6].
בתורה שבכתב
ערך מורחב – מעשה יהודה ותמר
בתלמוד הבבלי מבואר כי את חומרת מעשה זה ניתן למצוא כבר בפרשת וישב, בה כתוב כי ער ואונן מתו בגין חטא אותו מזהה התלמוד כהוצאת זרע לבטלה: ”וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה, לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה' אשר עשה, וימת גם אותו.” יש הרואים בפסוק זה, המתאר משגל נסוג[7], מקור לאיסור האוננות, אף על פי שמדובר בתקופה שקדמה למתן תורה, לעומת זאת, הפרשנים חלוקים בעניין, האם חטאו של אונן היה השחתת הזרע כשלעצמה, או השחתת הזרע כביטוי לסירובו לייבם את גיסתו ו"לתת זרע לאחיו הבכור". לסירוב זה יש משמעות כלכלית חשובה כיוון שדין הירושה בתורה מושפע גם מדין היִיבּוּם, לפיו מצווה שאחיו של מת שאין לו בנים ישא את אשת המת; הבן הבכור הנולד להם נקרא על שם המת ויורש אותו (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוקים ה'–ו').
בתורה שבעל פה
על אף שאיסור האוננות לא נכתב בתורה באופן מפורש, ההלכה ומסורת התורה שבע"פ רואות בה עבירה גדולה אשר פסוקים מסוימים נדרשים כמתייחסים אליה[8]. התלמוד דורש את הציווי "לא תנאף"[9] כך: "לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל"[10]. בנוסף, הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע"[11] נדרש בתלמוד כציווי "שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה"[12].
מספר דימויים נתנו חז"ל למוציא זרע לבטלה. אחד מהדימויים הוא "כאילו שופך דמים". החכמים התייחסו אל הזרע כאל "חי פוטנציאלי", ואל האוננות כמעין רצח שבו האדם מחסל את ילדיו הפוטנציאליים. דימוי נוסף ישנו, לפיו המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו עובד עבודה זרה[2] כלומר מטה את כוח החיים למטרה אישית, כמו שעובדי עבודה זרה מטים את כוח האמונה לעצים ואבנים[13].
בנוגע לתוקף האיסור ישנה מחלוקת: פוסקים רבים סוברים שהאיסור הוא מדאורייתא, ונלמד ממקורות שונים[14], ויש פוסקים הסוברים שהוא מדרבנן[15].
בימינו
בשנים האחרונות הושמעו קולות של רבנים ליברליים, אשר מקלים בחומרת המעשה[16], וכן נוצרו מסגרות חינוכיות שנועדו לסייע לנוער "להשתחרר מתחושת האשמה והאימה שהייתה פעם המפגש העיקרי של מתבגרים דתיים עם 'תיקון הברית'"[17]. עמדות אלו התקבלו בתרעומת בקרב ציבורים נרחבים מהיהדות האורתודוקסית וזכו לביקורת המאשימה בסטיה מההלכה המסורה או הטוענת שניסיון לגרום לאדם להשלים את כישלונותיו ולהתייאש מתיקון אינו דרך חינוכית חכמה[18].
עיקר האיסור בהוצאת זרע לבטלה הוא כשנעשה במכוון. עם זאת גם קרי לילה נחשב לחיסרון כשהוא נובע מהרהור עבירה[19].
בספרות ההלכה דנים בשאלות הלכתיות רבות סביב איסור הוצאת זרע לבטלה: למשל, האם מותרת הוצאת זרע באוננות שנועדה לאפשר בעקיפין פרייה ורבייה, לשם בדיקה רפואית או להפריה מלאכותית וכדומה.
מכל מקום, קיום יחסי מין שאין בהם פוטנציאל רבייה, כגון עם נשים הרות, עקרות או מבוגרות מדי מכדי להתעבר, אינו נחשב להוצאת זרע לבטלה. מכאן ניתן ללמוד שהמונח "זרע לבטלה" אינו מכוון לבטלה מהולדה, אלא שלא במהלך קיום יחסי מין עם אישה.
על פי התלמוד הירושלמי, מראה העיניים הוא המוביל לחטא הוצאת זרע לבטלה[20], כפי שמובא גם במסכת נדרים: "כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה"[21].
על מנת להימנע מהוצאת זרע לבטלה, קבעו חכמים כי על אדם להימנע מנגיעה באיבר מינו, גם בעת בדיקה אם נפלט זרע (לצורך בדיקת טהרה), ולדעת רבי אליעזר אפילו אחיזת איבר המין לצורך עשיית שתן שקולה להבאת מבול לעולם[22]. במסכת שבת מסופר על רבי יוסי, אשר נמנע לצורך שמירת הברית אפילו ממבט באיבר מינו ומהכנסת ידו אל מתחת לאבנט[23].
מקור נוסף בתורה שבו תולים חז"ל עניין זה הוא: ”כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ - וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע”[24] ממקור כללי זה, חז"ל לומדים הלכות רבות בעניינים מגוונים הקשורים לתפיסתם את הרע. בין היתר "שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת"[25]. מקור זה אינו אלא אסמכתא, שכן לא פורש בו האיסור באופן קונקרטי, ופשטו של הפסוק הוא כפרשנות הספרי (קי"ט) ובעקבותיו הרמב"ן והמלבי"ם, שמדובר בעבירות חמורות הקשורות בעיקר לשדה הקרב[26].
במניין המצוות של ספר החינוך נמנית מצווה זו במצווה שפ"ז - "איסור ההליכה לרעה אחר מחשבת הלב ומראה העיניים" - "שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו" (ואילו ברמב"ם לאו מ"ז ובסמ"ג לאו ט"ו)[27].
במאה ה-21 מופצים ספרים וחוברות בנושא שמירת הברית, ובתוכם הכותרים "אות ברית קודש" ו"מלחמתה של מחשבה". בשנת 2011 פרסם הרב יהושע שפירא ספר בשם "אשיב ממצולות", שמסכם מקורות רבים בנושא שמירת הברית ומתמקד בדרכי התשובה מעבירה על האיסור. בנוסף ארגון "שומרי ברית קודש" בראשות הרב יעקב בן חנן עוסק בהגברת המודעות על חשיבות המצווה בהלכה ונותן כלים ועצות לכך, במיוחד באמצעות הספר "כי תצא למלחמה" וספרים נוספים, כגון: "יסוד היהדות", "הדרך אל האמת", "ספר הבחירה".
אחד מביטויים ליחס הציבורי הדתי לאוננות בזמננו, הוא הקמת ארגון "עצת נפש", שעוסק בין היתר במתן עזרה וסיוע לנערים המבקשים סיוע בהימנעות ממנה.
באופן מסורתי נחשב עיסוק פומבי בנושא כלא צנוע.
רבי נחמן מברסלב אמר שרק הוא מבין את כוונת הקביעה בספר הזוהר שהחטא של הוצאת זרע לבטלה אינו ניתן לתשובה[28], ואמר שניתן לתקן את החטא על ידי אמירת ה"תיקון הכללי" - עשרה פרקי תהילים ותפילות שנועדו לתקן את הפגם, בנוסף על טבילה במקווה שנחשבת על ידו לעיקר התיקון.
גם מהאר"י והבן איש חי ישנם נוסחי תפילה שנועדו לחזרה בתשובה על ידי אמירתם.
מניעת הריון
- ערך מורחב – מניעת היריון בהלכה
בתלמוד מובא שיטתו של התנא רבי אליעזר ורבי מאיר, שלמשך 24 חודשים לאחר שאישה יולדת, על בעלה להיות "דש מבפנים וזורה מבחוץ" (כלומר שופך בחוץ)[29][30] אך לא נפסק כן להלכה.
ביאה שלא כדרכה וביאה דרך איברים
- ערכים מורחבים – ביאה שלא כדרכה, ביאה דרך איברים
בתלמוד הבבלי[31] מובא: ”אמר רבי יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו - עושה”.
בעקבות זאת הרמב"ם[32] פוסק שמותר לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו בין כדרכה ובין שלא כדרכה, ובין דרך איברים. הגרסה הרווחת בראשונים לדברי הרמב"ם גורסת בסיום דבריו: "ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה"[33], אולם במספר גרסאות[34] וברוב כתבי היד תוספת זו לא מופיעה, וסיוע לגרסה זו ניתן למצוא בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה:
ומותר לאדם לבוא על אשתו שלא כדרכה ודרך אברין, או איך שירצה. וכך היתה תשובת אחד החכמים לאשה ששאלתו על כך, אמר לה: התורה התירתך לו
— רמב"ם על משנה מסכת סנהדרין פרק ז משנה ד
בתוספות הובאה דעתו של ר"י הזקן שבאקראי בעלמא מותרת לאדם ביאה שלא כדרכה אם ירצה, גם אם מוציא זרעו שלא בנרתיק[35]. כדעת ר"י הזקן פוסק גם הרא"ש[36]. אף האליה רבה פוסק כי הוצאת זרע בביאה שלא כדרכה עם אשתו אינו נחשב כ"הוצאת זרע לבטלה" כל עוד שכוונתו של האדם אינו למנוע היריון מאשתו (כפי שכיוון אונן במעשהו עם תמר) וכן שאינו "רגיל" לעשות כן[37], וכן הובא בפסקי האגודה[38] המהרש"א גם מיקל[39] באקראי בעלמא.
אכן יש מהראשונים ומהם בעל התוספות רי"ד שהתירו באופנים מסוימים הוצאת זרע מחוץ לנרתיק בחיי הנישואין על מנת להשקיט יצרו של אדם, וזו כפי ביטוי התלמוד "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה";
תני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך...אי קשיא היאך התירו חכמים להוציא זרע לבטלה לעשות כמעשה ער ואונן? תשובה, איזה מעשה ער ואונן שאסרה תורה כל שכוונתו שלא תתעבר כדי שלא יכחיש יופיה ואינו רוצה לקיים פריה ורביה ממנה. אבל אם כונתו שלא תבוא לידי סכנה מותר, וכן נמי אם מתכוין לתאות יצרו ואינו מתכוין שלא תתעבר מותר... מי שכוונתו להשלים תאות יצרו אינו עובר, שכל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה ולא יקרא משחית זרעו...
— תוספות רי"ד למסכת יבמות יב עמוד ב, יד הרב הרצוג, ירושלים תשל"ג
דעתו זו של תוספות הרי"ד הובא גם בפירוש נכדו הריא"ז: "...ער ואונן היינו משחיתים זרעם בכוונה, אבל אם אדם רוצה למלאות תאותו מותר, דכל מה שרוצה אדם לעשות באשתו עושה, וכך פירש מז"ה בפסקיו בפ"ק דיבמות"[40].
הרמ"א על אבן העזר סימן כ"ה סעיף ב' מביא את דברי הרמב"ם לפי הגרסה הרווחת, ואחר כך את דברי ר"י, ומסיים: "ואף על פי שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו - קדוש יאמרו לו". ישנם פוסקים הסוברים שגם לדעת המחמירים, כאשר לא ניתן לקיים יחסי אישות תקינים מסיבות כלשהן, ניתן לקיים ביאה שלא כדרכה או ביאה דרך איברים[41].
ביהדות הרפורמית והקונסרבטיבית מקבלים את הקונצנזוס ברפואה המודרנית, לפיו האוננות היא פעולה טבעית, נורמלית ובריאה[42][43].
הרב הקונסרבטיבי אליוט דורף ציין שהרמב"ם כתב שהאוננות אינה אסורה במפורש בתורה ויש לראותה בחיוב, בפרט לפני הנישואים[44]. רבנים קונסרבטיביים נוספים, בהם הרב אבי פרידמן[45] והרב מייקל גולד[46], נקטו בגישה דומה. הרב הקונסרבטיבי יעקב מילגרום טען שהתורה אוסרת על הוצאת זרע לבטלה בזמן יחסי מין, ועל פי פרשנותו אינה אוסרת על אוננות, ולכן אין להתייחס לאיסור ההלכתי בחומרה[47].
על פי הרבה הרקונסטרוקציוניסטית אלכסיס רוברטס, "אוננות היא לא מזיקה, טבעית ובריאה. היא עשויה לספק שחרור והנאה, כמו גם ידע עצמי שמועיל למין מהנה עם בן או בת הזוג. היא עשויה להקל על צעירים בשנים שבהן הם צעירים מדי לזוגיות בוגרת, מחויבת ואוהבת."[45] הרבה הרקונסטרוקציוניסטית אריאל וולפה מציינת שבתלמוד קיים איסור מפורש על אוננות, אבל מציעה שלאור שפע המחקרים העדכניים על יתרונותיה הבריאותיים והנפשיים ועל תרומתה למערכת יחסית זוגית בריאה היא יכולה להיחשב כפיקוח נפש, שגובר על רוב האיסורים והמצוות[48].
הרב הרפורמי ג'ונתן שטיין הציע להתיר אוננות[49]. הרב הרפורמי וולטר ג'ייקוב (אנ') כתב: "האיסור על אוננות בהלכה ברור מאוד, אבל לאור הגישה הפסיכולוגית המקובלת כיום, אני מציע להתייחס אחרת לאוננות. צריך להימנע מאוננות, אבל אסור לחשוב שזה מזיק או שזה חטא."[50]
רקע רוחני-מיסטי
יותר מכל נושא אחר בתחום הארוס והדת, זכתה סוגיית שכבת הזרע לפיתוח מיסטי בדורות האחרונים[51], ובקבלה קיימת דעה כי מניצוצות החיים המתפזרים עם הזרע המבוזבז, לשיטתה, נוצרים מלאכי חבלה. בכתבי האר"י כתוב כי מעשה הוצאת זרע לבטלה מאריך את הגלות ומעכב את הגאולה. בספר הזוהר אף נאמר כי חטא זה הוא החטא היחיד שאין לו כפרה. יש שפירשו שאין כוונת הזוהר כפשוטו, אלא שהכוונה היא להרתיע את האדם מן החטא, הסבר לגישה זו נעוץ בכך שישנם מאמרי חז"ל הרבים האומרים כי תמיד אפשר לחזור בתשובה, ואין חטא שאי אפשר לחזור עליו בתשובה. בפירוש בעל הסולם על הזוהר כתוב שאפשר לעשות על החטא תשובה חלקית, אמנם רק כשיבוא המשיח יהיה אפשר לעשות תשובה מלאה על החטא.
ביטוי מובהק ליחס החמור של ההלכה לעוון זה, נמצא בטור ובשולחן ערוך חלק אבן העזר (סימן כג), שם נכתב שהוצאת שכבת זרע לבטלה היא העבירה החמורה ביותר בתורה. דוגמה נוספת היא בקיצור שולחן ערוך, בפרק הלכות צניעות, בו נכתב: "ואלו שמנאפים ביד ומוציאים זרע לבטלה - לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר (ישעיה א, טו) 'ידיכם דמים מלאו', וכאלו הורג את הנפש". ומוסיף: "ולפעמים בעונש זה, חס ושלום, בניו מתים כשהם קטנים או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות"[52].
- הוצאת שכבת זרע לבטלה במאגר "אספקלריא"
- "איבר קטן לו לאדם אבל השימוש בו הוא צרה גדולה", בבלוג 'לולאת האל'
- הוצאת זרע לבטלה בהקשר הזוגי, הרב רפי אוסטרוף, באתר יה"ל
- שיעור קצר על חומרת עוון פגם הברית באתר אור תורה (אורכב 28.05.2020 בארכיון Wayback Machine)
- הוצאת זרע לבטלה, פרטי האיסור והדרך לתיקון בספר שמחת הבית וברכתו מתוך סדרת "פניני הלכה" של הרב אליעזר מלמד
יהודה יפרח, להשתחרר מהאשמה: המכון שמציע אלטרנטיבה לחינוך מיני לנוער הדתי, בעיתון מקור ראשון, 29 ביולי 2018- הרב אברהם סתיו: "המאבק המתמיד באוננות רק מעצים את המקום שלה בחיים", באתר כיפה, 17 באוגוסט 2020
- הרב בנימין טבדי, התפקיד המאתגר שהקב"ה הטיל עלינו, באתר ערוץ 7, 31 באוגוסט 2020 - תגובה לדברי הרב סתיו
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
