Loading AI tools
כינוי למניין כל המצוות בתורה, שעל פי חז"ל מניינן הוא 613 (בגימטריה: תרי״ג) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תרי"ג מצוות הן, על פי המסורת היהודית, 613 המצוות הכתובות בתורה (בגימטריה 613 = תרי"ג). הן מתחלקות לשתי קבוצות: רמ"ח (248) מצוות עשה ושס"ה (365) מצוות לא תעשה.
בספרי המקרא אין התייחסות למניין המצוות. בתלמוד נאמר לראשונה שקיימות 613 מצוות, אולם לא ניתן פירוט שלהן. הגאונים היו הראשונים שעסקו במניית תרי"ג המצוות לפרטיהן, ובעקבותיהם עסקו בכך גם הראשונים, אולם אין רשימה אחת מוסכמת של 613 המצוות.
בין הספרים הידועים העוסקים במניין המצוות: הלכות גדולות, ספר המצוות ומשנה תורה של הרמב"ם, השגות הרמב"ן לספר המצוות של הרמב"ם, ספר מצוות גדול, וספר החינוך.
לרעיון של תרי"ג מצוות אין מקור בדברי התנאים, והוא מופיע לראשונה בדרשתו של האמורא רבי שמלאי:
דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה – שלוש מאות וששים וחמש לאווין כמניין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם.
אמר רב המנונא: מאי קרא (=היכן רמוז בכתוב דרשה זו)? 'תורה צוה לנו משה מורשה' (דברים לג, ד). 'תורה' בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי (=שש מאות ואחד עשר הם); 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום".
— תלמוד בבלי, מסכת מכות (דף כג, ב)
החל מתקופת הגאונים קיימות בידינו רשימות שונות של תרי"ג המצוות. הרשימה הראשונה נמצאת בהקדמה לספר הלכות גדולות (בה"ג), שנכתב בידי ר' שמעון קיירא. מניינים רבים של המצוות נכתבו בצורה פיוטית. הפיוטים על מניין המצוות מכונים "אזהרות". וחלקם נכתבו על ידי אישים מפורסמים כמו רס"ג, רבי שלמה אבן גבירול. כותבי רשימות אלה נקראים בספרות התורנים "מוני המצוות".
מוני המצוות קבעו כללים לפיהם יש לספור את הציווים המופיעים במקרא כדי להגיע למניין של תרי"ג: לעיתים מצווה אחת כוללת כמה חלקים ופרטים, לעיתים כמה פרטים שונים בקטגוריה מסוימת נספרים כמצוות נפרדות, ויש ציוויים אשר אינם נכללים במניין תרי"ג על אף שנאמרו במקרא. בין מוני המצוות לא הייתה הסכמה לגבי כללים אלה, ולכן אין רשימה אחת מוסכמת של 613 המצוות. בקביעת הכללים דנו בשאלות כגון:
מבחינתם של שומרי מצוות, קיימות כמה סיבות לצורך בידיעת מניין המצוות:
רבי אברהם אבן עזרא בספרו "יסוד מורא וסוד תורה" (השער השני) מתייחס לבלבול הקיים בתקופתו בעניין מניין המצוות, וכותב כך:
הוא ממשיך בהעלאת הבעייתיות העקרונית, לדעתו, במניית המצוות:
כלומר דברי רבי שמלאי בעיניו הם דברי אגדה, שיש להם משמעות מסוימת, אך אינם מדויקים "על דרך מחקר האמת".
גם הרלב"ג סבור שהמספר לא מדויק, אולם לדעתו, המספר קרוב למספר המדויק:
הרשב"ץ, שבתחילת ספרו "זוהר הרקיע" כותב: "דבר מוסכם הוא בכל ישראל שמניין המצוות הוא תרי"ג, ולא נמצא בזה מחלוקת כלל", מעלה טענה דומה בסוף ספרו:
ערך מורחב – קטגוריה:ספרי מצוותבמהלך ההיסטוריה הרבנית נעשו מספר ניסיונות לכתוב ספר שימנה את תרי"ג המצוות. הניסיון הראשון הידוע לנו הוא מניין המצוות שבפתיחת ספר הלכות גדולות שנתחבר בתקופת הגאונים. אחד הדברים המייחדים מניין זה הוא שבה"ג מונה גם מצוות דרבנן במניין המצוות. מניין זה נעשה מאוד פופולרי בתפוצות ישראל במאות השנים שלאחריו, במיוחד בספרד.
ערכים מורחבים – ספר המצוות לרמב"ם, מניין המצוות על פי הרמב"םבהקדמתו לספר המצוות מתאר הרמב"ם את נסיבות כתיבת ספר המצוות. בעבודתו על כתיבת ספרו "משנה תורה", הוא התכוון להכין רשימה של כל המצוות, ולכותבה בפתיחת הספר, כדי לוודא שהוא לא שוכח לכתוב על אף מצווה. אולם, הוא היה בדעה שאין שיטתיות במניינים הקיימים בתקופתו, שהתבססו על בה"ג. לדעתו ניתן למנות את המצוות, אלא שבתפיסה המקובלת בזמנו קיימות טעויות חמורות, ולכן הוא כותב שכאשר הוא התכוון להתחיל לכתוב את הרשימה של המצוות:
הרמב"ם התקיף קשות את מניינו של בה"ג ותפוצתו הרבה: "וכן כל פעם ששמעתי את ה"אזהרות" רבות המספר שנתחברו אצלנו בארץ ספרד, נהפכו צירי עלי מחמת מה שראיתי מפרסום הדבר והתפשטותו. ואף על פי שאין להאשימם, כי מחבריהם פייטנים, לא רבנים, ואת הראוי להם מצד אמנותם, היינו: מתק הדיבור ויפי החריזה, כבר עשו בשלמות – אבל בתוכן השיר נמשכו אחר בעל הלכות גדולות וזולתו מן הרבנים האחרונים".
הייחודיות של מניינו של הרמב"ם היא בכך שבפתיחת הספר הוא ניסח את ה"שורשים", כלומר העקרונות המתודולוגיים שהנחו אותו בקביעת רשימת המצוות. בכך הוא בין מוני המצוות היחידים שהסבירו בפרטות מדוע מנו מצווה זו ולא אחרת.
ברבות השנים הפך המניין של הרמב"ם למניין המצוות הנפוץ ומספר ספרים שנכתבו מאוחר יותר מבוססים על המניין של הרמב"ם, כמו ספר החינוך.
הראב"ד שכתב השגות למשנה תורה של הרמב"ם, כתב מספר השגות גם על 'מניין המצוות הקצר' שנכתב בעברית בתחילת ספר משנה תורה.
בעקבות הביקורת הנוקבת של הרמב"ם על מניין הגאונים, ובראשם בה"ג, קם הרמב"ן לגונן על הבה"ג, ובלשונו: "ללמד זכות על הראשונים, ולפרש דברי הגאונים", וכתב ספר "השגות", על ספר המצוות של הרמב"ם. אמנם, בסיום ההקדמה שלו הוא כותב: "עם חשקי וחפצי להיות לראשונים תלמיד, לקיים דבריהם ולהעמיד... לא אהיה להם חמור נושא ספרים תמיד, אבחר דרכם, ואדע ערכם, אך כאשר לא יכילו רעיוני, אדון לפניהם בקרקע, אשפוט למראה עיני". וכך הוא אכן עושה, הוא מתאמץ לפרש את דעת הבה"ג, אך לא תמיד מסכים איתו. בסופן של דבר מתוך השגות הרמב"ן עולה מניין חדש של מצוות, שאינו זהה למניינו של בה"ג וגם לא לזה של הרמב"ם.
ר' דניאל הבבלי, תלמידו של ר' שמואל בן עלי ראש ישיבת בגדד, כתב השגות על "משנה תורה" ועל "ספר המצוות", ושלחן לר' אברהם בנו של הרמב"ם, שהשיב על השגותיו, ונדפסו בספר "ברכת אברהם".
בשלב מסוים, התהפכו היוצרות, ונכתבה ספרות שלמה של פירושים שמטרתם ליישב את מניין הרמב"ם מהשגות הרמב"ן. הראשון שכתב ספר ליישב את הרמב"ם הוא רבי יצחק די ליאון בעל ה"מגילת אסתר". אמנם בשונה מהרמב"ן, הוא טוען שמכיוון שחילוקי הדעות של הרמב"ם והרמב"ן בספר המצוות נסובים אודות הנחות יסוד בלימוד התלמוד, הוא החליט לרדת לשורש הדברים ולראות מי צודק, ומצא שבכל המקרים הרמב"ם צדק. אחריו נכתבו ספרים נוספים ליישב את דעת הרמב"ם, כמו 'לב שמח' של הרב אברהם אליגירי, ו'קנאת סופרים' של הרב חנניה קזיס.
נכתבו גם ספרי מצוות נוספים כמו ספר מצוות גדול שנכתב על ידי רבי משה מקוצי, ספר מצוות קטן בידי רבי יצחק מקורביל, ספר חרדים בידי רבי אלעזר אזכרי ועוד. בתקופת האחרונים נכתבו חיבורים המשווים בין ספרי המצוות השונים, כמו "דרך מצוותיך" של הרב יהודה רוזאניס המשווה בין מנייני הרמב"ם, הרמב"ן והסמ"ג ומסביר את יסודות מחלוקתם. ספר החינוך, ההולך בעקבות מניין הרמב"ם, סדר את המצוות השונות לפי סדר הופעתם בתורה, והוסיף לכל מצווה ביאורים מחשבתיים והלכתיים.
ערך מורחב – אזהרותהחל מתקופת הגאונים ידוע מנהג לומר בחג השבועות פיוט הכולל את מניין תרי"ג המצוות. במאה התשיעית הם כבר נחשבו מנהג מקובל ומושרש[6]. במקור נאמרו פיוטים כאלה בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף, ובהמשך העבירום בחלק מהקהילות למקומות אחרים בתפילה.
הפיוט הקדום ביותר הידוע לנו בסוג זה הוא "אתה הנחלת" המופיע כיום בנוסח אשכנז, שנתחבר בתחילת תקופת הגאונים בבבל, וקדם אפילו למניינו של בה"ג. פיוט זה אינו משעבד את עצמו דווקא למניין תרי"ג ומונה את המצוות בצורה חופשית[7]. רס"ג מתח ביקורת על "אתה הנחלת" בשל חסרונן של מצוות רבות, כתב כמה פיוטי אזהרות משלו שיוכלו להחליף את "אתה הנחלת" הקדום. בפיוטים אלו רס"ג כבר מתבסס על מניינו של בה"ג לתרי"ג המצוות. גם פייטנים רבים אחריו שכתבו אזהרות התבססו על מניין בה"ג, והידוע שבהם הוא רבי שלמה אבן גבירול. כאמור, הרמב"ם שדעתו לא הייתה נוחה ממניין בה"ג, התנגד לאמירת אזהרות אלה, אך לא מתח ביקורת על הפייטנים בטענה שהם "פייטנים, לא רבנים", ולפיכך מניין המצוות אינו תחום התמחותם. בניגוד לשיטת הרמב"ם, רבים ראו בפיוטי האזהרות חיבור בעל משקל הלכתי. למשל, הרשב"ץ כתב פירוש בשם "זוהר הרקיע" על האזהרות של אבן גבירול, ובו הוא מתמודד עם טענות הרמב"ם והרמב"ן, ומנסה אף להסיק מן הפיוט מהי דעתו של אבן גבירול במחלוקת. הרב ירוחם פישל פערלא כתב חיבור ארוך על אחד מפיוטי האזהרות של רס"ג, בו הוא דן בדעת רס"ג בשאלות שונות הקשורות במצוות, על סמך מילים בודדות בהן רס"ג השתמש בפיוטו.
תרי"ג מצוות, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
