Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמדומים (באנגלית: Twilight) היא סדרת ספרי פנטזיה ורומנטיקה, שנכתבו על ידי הסופרת האמריקאית, סטפני מאייר. הסדרה עוקבת אחר תקופה בחייה של איזבלה "בלה" סוון, נערה שעברה לפורקס, וושינגטון, ומתאהבת באדוארד קאלן, ערפד בן 109 שנה. הסדרה מסופרת בעיקר מנקודת מבטה של בלה, חוץ מחלקים נבחרים שמסופרים על ידי הדמות ג'ייקוב בלאק, איש זאב. Midnight Sun, הספר החמישי בסדרה שראה אור באוגוסט 2020 באנגלית, מספר למעשה את הסיפור של הספר הראשון, דמדומים, מנקודת מבטו של אדוארד קאלן. הנובלה, The Short Second Life of Bree Tanner, שמספרת את סיפורה של ערפדית צעירה שהוזכרה בליקוי חמה, יצא לאור ב-5 ביוני 2010. "סאגת דמדומים: המדריך המאויר הרשמי", אנציקלופדיה מאוירת שמיוחסת לסדרת דמדומים, יצאה ב-12 באפריל 2011.
בשנת 2020 יצא הספר החמישי בסדרה, midnight sun (טרם תורגם לעברית), ספר זה התקבל בביקורות מעורבות[1].
מאז יציאתו של הרומן הראשון, דמדומים, בשנת 2005, הספרים צברו פופולריות עצומה והצלחה מסחרית ברחבי העולם. דמדומים היא סדרת הספרים הפופולרית ביותר בקרב צעירים נכון להיום; ארבעת הספרים זכו בפרסים מרובים.
נכון לאוקטובר 2010, הסדרה מכרה מעל 117,000,000 עותקים ברחבי העולם עם תרגומים של 38 שפות שונות ברחבי העולם. ארבעת ספרי דמדומים קבעו ברציפות שיאים עולמיים.
כל ארבעת ספרי הסדרה עובדו לסרטי קולנוע, עיבוד קולנועי של דמדומים יצא בשנת 2008. הסרט השני, דמדומים 2: ירח חדש, יצא ב-20 בנובמבר 2009. הסרט השלישי, דמדומים 3: ליקוי חמה, יצא ב-30 ביוני 2010. הסרט הרביעי דמדומים 4: שחר מפציע, יצא ב-17 בנובמבר 2011.
בספטמבר 2024, סדרת אנימציה חדשה בשם "Midnight Sun", המבוססת על הספר "שמש חצות", הוזמנה ישירות לסדרה בנטפליקס.[2]
בלה סוון עוברת מפיניקס, לגור עם אביה צ'ארלי, בפורקס, וושינגטון כדי לאפשר לאמה לנסוע עם בעלה החדש, שחקן בייסבול מינורי בליגה. לאחר המעבר לפורקס, בלה מוצאת את עצמה נמשכת באופן לא רצוני לנער מסתורי ונאה, אדוארד קאלן. בסופו של דבר היא מגלה שהוא בן למשפחת ערפדים ששותה דם בעלי חיים במקום דם אדם וכן שאדוארד נושא ביכולת של קריאת מחשבות של בני אדם וערפדים גם יחד. אדוארד ובלה מתאהבים, אבל ג'יימס, ערפד סדיסטי מחבורת ערפדית אחרת, נמשך לצוד את בלה. אדוארד והקאלנים האחרים מגנים על בלה. היא בורחת לפיניקס, אריזונה, שם היא הולכת שולל אל מול ג'יימס, שמנסה להרוג אותה. היא נפצעת קשה, אבל אדוארד מציל אותה והם חוזרים לפורקס, לאחר שהרגו את ג'יימס.
אדוארד ומשפחתו עוזבים את פורקס כי הוא מאמין שהוא מסכן את חייה של בלה. בלה שוקעת בדיכאון עמוק, עד שהיא מפתחת ידידות אמיצה עם ג'ייקוב בלאק, שמגלה בהמשך שהוא אדם זאב. ג'ייקוב והזאבים האחרים בני שבטו חייבים להגן עליה מפני ויקטוריה, ערפדה המבקשת לנקום את מותו של בן זוגה, ג'יימס, על ידי הריגת בלה. אי הבנה מתרחשת, ואדוארד מאמין שבלה מתה. אדוארד מחליט להתאבד בכך שיחשוף את עצמו לבני האדם בעיר מגוריה של ״משפחת המלוכה״ הערפדית בוולטרה, איטליה, אך הוא נעצר על ידי בלה, אשר מתלווה אל אחותו של אדוארד. הם נפגשים עם הוולטורי, משפחת ערפדים חזקה, הם משתחררים תחת התנאי שבלה תהפוך לערפדה בעתיד הקרוב. בלה ואדוארד מתאחדים, והיא והקאלנים חוזרים לפורקס.
הערפדה ויקטוריה (בת זוגו של ג'יימס מדמדומים) יצרה צבא של ערפדים "חדשים" לקרב עם משפחת קאלן כדי לרצוח את בלה כנקמה. בינתיים, בלה נאלצת לבחור בין מערכת היחסים שלה עם אדוארד לידידותה עם ג'ייקוב. משפחת הערפדים של אדוארד וחבורת הזאבים של ג'ייקוב מאחדים כוחות על מנת להשמיד בהצלחה את ויקטוריה וצבא הערפדים שלה. בסופו של דבר, בלה בוחרת את אהבתו של אדוארד על פני ג'ייקוב ומסכימה להינשא לו.
בלה ואדוארד מתחתנים, אבל ירח הדבש שלהם נקטע כאשר בלה מגלה כי היא בהריון. ההריון שלה מתקדם במהירות, ומחליש אותה קשות. היא כמעט מתה כשהיא יולדת את הבת שלה ושל אדוארד, רנסמיי (חצי ערפדה, חצי אנושית), אבל אדוארד מזריק לבלה את הארס שלו כדי להציל את חייה והופך אותה לערפדה. ערפדה ממשפחת ערפדים אחרת רואה את רנסמיי וחושבת אותה ל"ילדת ערפד". היא מודיעה לוולטורי, כי קיומם של יצורים כאלה אינם חוקיים מבחינת הערפדים. הקאלנים אוספים עדים ערפדים שיכולים להוכיח שרנסמיי היא לא ילדת ערפד. לאחר עימות אינטנסיבי, הקאלנים והעדים שלהם משכנעים את הוולטורי כי הילדה אינה מהווה סכנה לערפדים או לסוד שלהם, והם נותרים בשלום עם הוולטורי.
מתאר את אירועי הספר בראשון בסדרה, דמדומים, מנקודת מבטו של אדוארד קאלן.
הסדרה התקבלה בהתלהבות בכל העולם ונהפכה ללהיט שעבר גם לקולנוע וסרטיו נהפכו לשוברי קופות. סטפני מאייר זכתה בתואר "סופרת השנה" של USA Today, ודורגה גבוה ברשימות המשפיעים בכלי תקשורת אחרים.
חן חדד בביקורת על הסרטים, כותבת כי מדובר ב"פנטזיה מהנה וחסרת יומרות"[3] וכי "סטפני מאייר לוקחת אלמנטים משומשים ומשלבת אותם בהצלחה בקולאז' תיאטרלי ובאווירה קודרת, ומצליחה למצוא את האיזון הנכון בין מחוזות העל טבעי ובין מערכות יחסים וחוויות התבגרות. אין ספק שמדובר בעלילה מופרכת להפליא, הן באופן שבו משתלשלים האירועים בחלקים העל טבעיים והן באלה שלא, אבל ברגע שמקבלים את הנחות היסוד של העלילה אפשר להנות ממה שקורה על המסך..."
אחרים מסבירים את הצלחתה של הסדרה בכך שהיא מצליחה לגעת בנושאים יסודיים המעסיקים בני נוער בגיל ההתבגרות: "מדובר בפחד כפול מטרנספורמציה: בתקופה זו הגוף משתנה והאישיות משתנה וישנו גם הפחד ממין. הערפד, דמות מפתה וזוהרת וגם מפחידה, מייצג את המשיכה והרתיעה ממין בעת ובעונה אחת. והפחד הזה עומד בסתירה לעובדה שהסרטים נוטפי אירוטיקה"[4]. בהמשך הכתבה מובאת טענתה של הפסיכואנליטיקאית ניצה ירום כי "בני נוער שעומדים מול המין השני מצד אחד מתרגשים ומצד שני נורא מבוהלים. ב"דמדומים" ההתאחדות עם ערפד מייצגת סימביוזה שאינה מרצון; מישהו נדבק אליך, את לא הזמנת את זה. וכך לא צריך להודות בתשוקה או להתעסק בהתאמה. זה מסיר אחריות ואשם". עם זאת, היא מביעה גם ביקורת שלילית על הסדרה (ר' להלן).
לאורך השנים הביעו מספר רב של כותבים ביקורת כלי הסדרה, הן בשל רמת כתיבה נמוכה, הן בגלל המסרים השמרניים שבה, והן בשל טענות למערכות יחסים פוגעניות ומתעללות.
סטיבן קינג השווה בין כתיבתה של ג' ק' רולינג לזו של מאיירס, ואמר שבעוד שרולינג היא סופרת נהדרת, כתיבתה של מאיירס "לא מאוד טובה"[5].
גם רובין בראון השוותה בין ספרי הארי פוטר לדמדומים ואמרה: "הארי פוטר עוסק בהתגברות על פחד, מציאת כוחות פנימיים, ועשיית הדבר הנכון אל מול עוולות; דמדומים עוסק בכמה חשוב זה שיהיה לך חבר"[6].
קרן לנדסמן כותבת בביקורת על הספר באתר "בלי פאניקה": "עיקרו של גיל ההתבגרות הוא בגיבוש הזהות העצמית והבנת מקומך בעולם... משום מה, במקום לתאר את התהליך המרתק הזה, סופרים רבים מעדיפים להתמקד רק בגילויים השטחיים שלו. כך קורה גם ב"דמדומים". ברגע שנגמרים לסופרת הרעיונות ה"מגניבים" על הערפדות, היא חוזרת לשטיקים המוכרים של סופרי גיל ההתבגרות. וכך, עם תום ההתמודדות מול צייד טורף נוראי, איזבלה המסכנה מחויבת לדדות אל נשף הסיום הכה-אמריקאי, כשהיא נשענת על זרועו של הערפד שלה"[7].
המתח המיני בין בלה ואדוארד נבנה סביב העיסוק בשמירה על הבתולים עד החתונה. מסרים שמרניים נוספים, כמו התנגדות להפלות וגישה מבטלת נגד הממסד הרפואי-מדעי, ניתן לראות בסיפור ההריון של בלה. כשההריון שלה מסכן את חייה, בלה מסרבת להפיל ומתעלמת מכל עצות המומחים שסביבה, ואף מבן זוגה החושש לאבד אותה ומפציר בה שלא להמשיך את ההריון. בסופו של דבר מתברר שהאינטואיציה שלה הייתה נכונה יותר מזו של כל המומחים סביבה[8].
הפסיכואנליטיקאית ניצה ירום "מצרה על כך שלמרות המהפכה הפמיניסטית, הגיבורה נשארת פסיבית ומחכה שהגבר-הערפד יפעיל אותה מינית ויעניק לה משמעות וערך... למעשה יש בספריה נסיגה לייצוג של הגיבורה כהיסטרית (נוטה להתעלף), חסרת שליטה ומעצורים - היא המשתוקקת ואינה יכולה לעמוד בתשוקה שלה, בעוד שהגבר הוא המבוגר היודע מה טוב בשבילה"[9].
הביקורת כנגד מערכות היחסים המוצגות בספר היא שהן מקדמות, ועושות נורמליזציה ואף אידיאליזציה של מערכות יחסים מתעללות רגשית ופיזית.
בבסיס הספר מתוארת מערכת יחסים בין ערפד מבוגר בן 109 לבין נערה צעירה בת 17 (נורמליזציה של קשר זוגי בין גברים מבוגרים לנערות צעירות) יתרה מזאת, כל עוד היא נמצאת בחברתו ובחברת משפחתו היא בסכנת חיים אך היא מסרבת להיפרד ממנו (אידיאליזציה של הקשר הזוגי, ונכונות לסיכון חיים למען האהבה) בלה מתעקשת להתחתן מוקדם מאוד (נורמליזציה של נישואין בגיל צעיר).
בספר מתוארת חברת זאבי האדם שבה זאבים מתאהבים מגיל צעיר מאוד באישה אחת בלבד במעין החתמה. זוהי אהבה קבועה ולא משתנה, ואין לזאבים יכולת להחליף בנות זוג (נישואין ללא אפשרות גירושין). כאשר מתעורר בזאב כעס, הוא אינו יכול לשלוט בעצמו ועלול לעולל מעשי אלימות קשים (הצדקה של אלימות בנישואין עד כדי השחתת פניה של אחת מבנות הזוג על ידי אחד מזאבי האדם בספר).
הולי מק'קיי כותבת בפוקסניוז – "הדבר המטריד ביותר הוא הטרנד שהופך את האלימות במשפחה ל"מיין-סטרים", עד שקהל הצרכנים כבר לא מרגיש בה"[10].
בעקבות הצלחת הסדרה, יצאה לאור גרסת חובבים (פאנפיק) בשם "חמישים גוונים של אפור". הולי תומאס מ-CNN הולכת אף רחוק יותר וטוענת כי -
"במהלך החיזור, אדוארד עוקב אחרי בלה בהטרדה מאיימת (כי הוא כל כך אוהב אותה), צופה בה כשהיא ישנה (רומנטי)... סיפור האהבה של אדוארד ובלה הוא שהוליד את הספר המצליח ביותר עד כה בסוג הפורנו הרך הרומנטי, חמישים גוונים של אפור. כמו דמדומים, גם "חמישים גוונים" זכה להצלחה פנומנאלית, מה שאומר שמליונים נחשפו (אם לא הטמיעו) את הייצוגים הבעייתיים שבו לנושאים כמו BDSM, הסכמה, ודינמיקות יחסים סקסיסטיות"[11].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.