בואנוס איירס

העיר האוטונומית של בואנוס איירס
**Buenos Aires**
סמל בואנוס איירס סמל בואנוס איירס	דגל בואנוס איירס דגל בואנוס איירס
	מבנה הקונגרס הלאומי הארגנטינאי
	מבנה הקונגרס הלאומי הארגנטינאי
מדינה	ארגנטינה
מחוז פדרלי	בואנוס איירס
ראש העיר	הוראסיו רודריגס לרטה
רשות מחוקקת	בית המחוקקים של בואנוס איירס
תאריך ייסוד	2 בפברואר 1536
על שם	גבירתנו של האוויר הטוב
שטח	203 קמ"ר
גובה	25 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	3,121,707 (2022)
‑ במטרופולין	14,393,015 (2009)
‑ צפיפות	14,946.60 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות	34°36′13″S 58°22′54″W
אזור זמן	UTC -3
	http://www.buenosaires.gov.ar
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ארגנטינה רגילה) קורדובה בארילוצ'ה רוסאריו טוקומאן מאר דל פלאטה סלטה סנטה פה סן חואן אושואיה איגואסו אקונקגווה ברזיל פרגוואי בוליביה צ'ילה איי פוקלנד אורוגוואי האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס; השקט; בואנוס איירס (למפת בואנוס איירס רגילה) בואנוס איירס

בואנוס איירס (בספרדית: Buenos Aires או Ciudad Autónoma de Buenos Aires) היא בירתה של ארגנטינה^[1] והעיר הגדולה ביותר בה. העיר היא חלק מהמטרופולין השנייה בגודלה באמריקה הדרומית, גראן בואנוס איירס (בואנוס איירס רבתי). בואנוס איירס שוכנת לחופי נהר ריו דה לה פלטה. נמל העיר הוא מהגדולים בעולם, ומשרת גם את פרגוואי ואורוגוואי, שכנותיה של ארגנטינה.

ערך זה עוסק בבירת ארגנטינה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בואנוס איירס (פירושונים).

עובדות מהירות מדינה, מחוז פדרלי ...

סגירה

Thumb — החלוקה של בואנוס איירס לקומונות (ובתוכן לשכונות)

במקור נקראה העיר בשמה המלא "גבירתנו של הרוחות הטובות": Nuestra Señora de los Buenos Aires. פירוש אפשרי אחד של שמה של העיר ('אוויר טוב' בספרדית 'Aire Bueno') מתייחס לרוחות שסייעו בניווטן הימי של האוניות הספרדיות אשר עגנו בחופיו של האזור. פירוש אחר למקור שם העיר מתייחס לשמם של מסדרים קתוליים ובהם Dona de Bonaria האיטלקי.

בואנוס איירס היא מהעתיקות שבערי אמריקה הדרומית הקולוניאליסטית. היא נוסדה ב-2 בפברואר 1536 על ידי משלחת מחפשי זהב ספרדית בראשות פדרו דה מנדוסה, שקרא לה "סנטה מריה דל בוון איירה" (Santa María del Buen Ayre), בהשפעת כומר המשלחת. לאחר שהמשלחת חזרה התרבו התקפות התושבים המקומיים על ההתיישבות, והיא ננטשה ב-1541 כאשר התושבים הועברו לאסונסיון בעזרת דומינגו מרטינס דה איראלה. היא נוסדה מחדש ב-1580 על ידי חואן דה גאראי שקרא לה "סיודאד דה טרינדאד" (Ciudad de Trinidad – עיר השילוש), ומאז היא מיושבת ברציפות.

מימיה הראשונים העיר התבססה בעיקר על מסחר. במאות ה-17 וה-18 הספינות הספרדיות אוימו על ידי פיראטים, לכן הספרדים פיתחו מערכת שהביאה את הסחורות ללימה, בפרו של ימינו, ומשם הועברו הסחורות לערי היבשת. עקב כך, לקח לסחורות הרבה מאוד זמן להגיע לעיר, שהייתה בצד השני של היבשת, והמסים הגבוהים הפכו אותן לכמעט בלתי ניתנות להשגה. בנוסף, גבר הכעס של המקומיים כלפי הרשויות הספרדיות. סוחרי העיר הותשו מהמערכת הזו, ובמהלך הזמן התפתחה תעשיית הברחות משגשגת. בהתאם לכך, קרלוס השלישי, מלך ספרד הקל בהדרגה את המגבלות על המסחר ולבסוף הכריז על בואנוס איירס כנמל פתוח בסוף המאה ה-18. בנוסף, כיבוש פורטובלו על ידי כוחות בריטיים הגדיל את הצורך במסחר דרך האוקיינוס האטלנטי ופגע במסחר שהתבסס בלימה. בנוסף קרלוס פיצל את האזור ממלכות המשנה של פרו והפך אותו למלכות המשנה של ריו דה לה פלטה כשבואנוס איירס היא בירתה. למרות זאת, צעדי ההרגעה הללו לא גרמו להשפעה הרצויה והמקומיים, חלקם מושפעים מהאידאולוגיה של המהפכה הצרפתית, השתכנעו יותר ויותר שהם צריכים לקבל עצמאות מספרד.

העיר הותקפה פעמיים במהלך הפלישות הבריטיות לריו דה לה פלטה, כחלק מהמלחמות הנפוליאוניות. ב-1806 הבריטים הצליחו לפלוש לעיר, אך צבא ממונטווידאו בהנהגת סנטיאגו דה ליניירס הביס אותם תוך זמן קצר. במהלך השלטון הבריטי הקצר, המשנה למלך של ריו דה לה פלטה, רפאל סוברמונטה הצליח לברוח לקורדובה וייעד אותה להיות הבירה החדשה. בואנוס איירס חזרה להיות הבירה לאחר שחרורה, אך סוברמונטה לא היה יכול להישאר בתפקיד המשנה למלך. דה ליניירס, שנבחר כמשנה למלך החדש, חימש את העיר כדי להתכונן לניסיונות פלישה, והדף ניסיון בריטי ב-1807. ההתחמשות הפרה את האיזון החברתי בארגנטינה לטובת הקריאולים ועל חשבון הפנינסולרים. הסוחר הפנינסולר מרטין דה אלסגה ניסה להפיל את שלטונו של ליניירס ולהחליפו בחונטה, אולם צבאות קריאולים מנעו זאת ממנו. למרות זאת, דווקא הקריאולים הם אלו שהפילו את שלטונו של המשנה למלך החדש, בלטסר אידלגו דה סיסנרוס ב-25 במאי 1810. האירוע ידוע כמהפכת מאי, וכיום נחוג בארגנטינה המודרנית. האירוע הזה החל את מלחמת העצמאות של ארגנטינה, והותיר בבואנוס איירס צבאות רבים שנלחמו במרכזי מלוכנים רבים, ברמות שונות של הצלחה. העצמאות הרשמית מספרד הוכרזה ב-1816 בקונגרס טוקומן.

העיר הייתה תחת הסגר ימי פעמיים: תחת הצי הצרפתי בין 1838 ל-1840, ותחת צי אנגלו-צרפתי בין 1845 ל-1848. שני ההסגרים לא הצליחו להכניע את העיר, ולבסוף הכוחות הזרים חזרו בהם מדרישותיהם.

בהמשך המאה ה-19 מעמדה הפוליטי של בואנוס איירס היה נושא רגיש. תחילה הייתה בירת פרובינציית בואנוס איירס ובהמשך הייתה בירתה של מדינת בואנוס איירס שפרשה מהקונפדרציה הארגנטינאית. העניין נפתר לבסוף ב-1880 כאשר העיר הופרדה משאר פרובינציית בואנוס איירס והפכה למחוז פדרלי ולבירת ארגנטינה. הממשלה עברה לשבת בה, והקאסה רוסאדה הפכה לבית נשיא ארגנטינה.

בסוף המאה ה-19 ושלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20 הפכה העיר ליעד מועדף למהגרים מאירופה, דבר שתרם רבות לאופי אוכלוסייתה כיום (איטלקים, גרמנים, צרפתים, ספרדים, יהודים, ואסייתים חיים בעיר).

העיר מחולקת ל"באריוס" (barrios – שכונות) למטרות מנהל, חלוקה שהייתה מבוססת במקור על החלוקה לקהילות דתיות קתוליות (parroquias). ביטוי נפוץ הוא Cien barrios porteños (מאה שכונות פורטניוס – כינוי לתושבי העיר, על שם הנמל), המתייחס לשיר פופולרי של זמר הטנגו אלברטו קסטיז'ו (Alberto Castillo). עם זאת בואנוס איירס כוללת 48 שכונות רשמיות בלבד. בין השכונות הידועות לה בוקה, פוארטו מאדרו, רקולטה, סן טלמו, רטירו ופלרמו. קיימות כמה חלוקות משנה לשכונות אלו, חלקן בשל היסטוריה וחלקן בשל המצאה של יזמי נדל"ן. דוגמה בולטת היא שכונת פלרמו, השכונה הגדולה ביותר, שחולקה לבאריוס בין היתר בשמות "פלרמו סוהו", "פלרמו הוליווד", "לה קאנייטס" ו"פלרמו ויאחו". תוכנית חדשה יותר חילקה את העיר ל-15 "קומונות" (Centros de Gestión y Participación Comunal או בקיצור comunas) הממוספרות מ-1 עד 15, שבכל אחד מהן אפשר לקבל שירותי עירייה: לשלם מיסים או קנסות או להוציא רישיונות לנישואים.^[2]

בואנוס איירס היא המרכז הפוליטי, הפיננסי, המסחרי, התעשייתי והתרבותי של ארגנטינה. הנמל שלה הוא אחד העמוסים באמריקה הדרומית, והוא מקושר דרך נהר ריו דה לה פלטה לצפון-מזרח ארגנטינה, ברזיל, פרגוואי ואורוגוואי. כתוצאה, הוא משמש כמרכז הפצה לאזור עצום ביבשת.

בארגנטינה אוניברסיטאות ציבוריות רבות לצידן של מספר אוניברסיטאות פרטיות. אוניברסיטת בואנוס איירס היא האוניברסיטה הגדולה במדינה בפרט ובאמריקה הלטינית בכלל, והיא נחשבת לאחת ממוסדות הלימוד הטובים ביותר באמריקה הדרומית. בין שאר מוסדות ההשכלה הגבוהה בעיר ניתן למנות את המכון הטכנולוגי של בואנוס איירס, אוניברסיטת CEMA, אוניברסיטת פבלורו, האוניברסיטה הקתולית האפיפיורית של ארגנטינה, אוניברסיטת בלגרנו ועוד.

דרכים ראשיות בעיר

שדרת 9 ביולי (מספרדית: Avenida Nueve de Julio) חוצה את בואנוס איירס מצפון לדרום. שמה הוענק לה לכבוד יום העצמאות הארגנטינאי שחל בתאריך זה. רוחבה של השדרה הוא 140 מטרים, מה שהופך אותה לשדרה הרחבה ביותר בעולם. שדרת מאי (מספרדית: Avenida de Mayo) היא שדרה חשובה יותר שכן היא מהווה ציר תנועה מרכזי. היא מתחילה בפלאסה דה מאז'ו, הכיכר הידועה ככיכר של אוויטה פרון ובה נמצא בית המושל – הבית הוורוד (La Casa Rosada). השדרה מסתיימת בכיכר הקונגרס, שם נמצא בניין הקונגרס הלאומי הארגנטינאי. שדרות קוריינטס, שדרות קורדובה ושדרות ריבדביה הן דרכי תנועה ראשיות ממזרח למערב, ומשמשות את כלי התחבורה הרבים שיש בעיר ואת רשת האוטובוסים הענפה.

תחבורה ציבורית

ערך מורחב – הרכבת התחתית של בואנוס איירס

לצד מערכת אוטובוסים מפותחת ויעילה הפועלת בכל רחבי העיר ופרבריה, ישנה רכבת תחתית המכונה "Subte" (קיצור של subterráneo, שפירושו מתחת לאדמה). לרכבת 6 קווים (A,B,C,D,E,H) ולה מנהרות באורך של למעלה מ-50 קילומטרים ויותר מ-80 תחנות. הרכבת ממשיכה להתפתח, צפויה להיות ארוכה יותר ויתווספו לה קווים רבים כבר בעשור הקרוב. מרבית התחנות קרויות על שם מדינות וערים מרכזיות ביבשת (לימה, ריו דה ז'ניירו, אורוגוואי), מקומות בעיר (רטירו, שדרות מאי, כיכר איטליה) או אישים ארגנטינאים חשובים (קרלוס גרדל, הגנרל סן מרטין, אנחל גז'ארדו).

נמלי תעופה

בעיר בואנוס איירס יש נמל תעופה אחד, אארופארקה חורחה ניוברי ("Aeroparque Jorge Newbery"), המשמש לרוב לטיסות פנימיות ולמדינות שכנות.^[3] שני נמלי תעופה נוספים משרתים את העיר: נמל התעופה הבינלאומי מיניסטרו פיסטריני שבאסייסה (Ezeiza), הראשי באזור המטרופולין של בואנוס איירס, ונמל התעופה של אל פלומאר.^[4]^[5]

פארקים

בבואנוס איירס יש למעלה מ-250 פארקים ושטחים ירוקים, שהריכוז הגדול שבהם נמצא בצד המזרחי של העיר בשכונות פוארטו מאדרו, רקולטה, פלרמו ובלגראנו. כמה מהחשובים הם:

פארק 3 בפברואר (מכונה גם יערות פלרמו), תוכנן על ידי יורדן צ'סלב ויסוצקי (Jordán Czeslaw Wysocki) מתכנן ערים ממוצא פולני וחוליו דורמל (Julio Dormal), אדריכל ממוצא בלגי. הפארק נחנך ב-11 בנובמבר 1875. הצמיחה הכלכלית הדרמטית של בואנוס איירס סייעה לאחר מכן להביא לשילובו במרקם העירוני בשנת 1888, אז מונה קרלוס תאיס (Carlos Thays), מתכנן ערים ממוצא צרפתי להרחיב ולייפות את הפארק עוד יותר, בין 1892 ל-1912. תאיס עיצב את גן החיות, את הגנים הבוטניים, את כיכר איטליה הסמוכה ואת גן הוורדים.
הגנים הבוטניים, שתוכננו על ידי קרלוס תאיס, אדריכל ומעצב הנוף ממוצא צרפתי. הגן נחנך ב-7 בספטמבר 1898. תאיס ומשפחתו התגוררו באחוזה בסגנון אנגלי, השוכנת בגנים, בין 1892 ל-1898, כאשר שימש כמנהל הפארקים בעיר. האחוזה, שנבנתה בשנת 1881, היא כיום המבנה המרכזי של המתחם.
הגנים היפניים של בואנוס איירס הם הגדולים מסוגם בעולם, מחוץ ליפן. הגנים שהושלמו בשנת 1967 נחנכו לרגל ביקור ממלכתי בארגנטינה של יורש העצר אקיהיטו והנסיכה מיצ'יקו מיפן.
פלאסה דה מאז'ו מאז שהייתה זירת המהפכה מהפכת 25 במאי 1810 שהובילה לעצמאות, הייתה הרחבה מוקד החיים הפוליטיים בארגנטינה.
פלאסה סן מרטין הוא פארק השוכן בשכונת רטירו בעיר. הפארק נמצא בקצה הצפוני של מדרחוב פלורידה.

כיכר הקונגרס
הגן הבוטני של בואנוס איירס
פלאסה דה מאז'ו
גן השושנים בפארק 3 בפברואר

כדורגל הוא הספורט הפופולרי ביותר בארגנטינה בכלל ובבואנוס איירס בפרט. לעיר קבוצות כדורגל רבות במיוחד, שרבות מהן משחקות בליגה הראשונה. שתי קבוצות הכדורגל הגדולות והמפורסמות שיצאו מהעיר הן ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס – קבוצתו של גדול כדורגלני ארגנטינה בכל הזמנים, דייגו ארמנדו מראדונה, ששיחק וגדל בארחנטינוס ג׳וניורס. בין שתי קבוצות אלו מתקיימת יריבות ספורטיבית עזה ומשחק הדרבי ביניהן נקרא הסופר קלאסיקו. קבוצות נוספות הן סן לורנסו, ולס סארספילד והורקאן.

קהילה יהודית ראשונה הוקמה בעיר בשנת 1862 וחבריה היו יהודים מבריטניה, מצרפת ומגרמניה. בארבעים השנים שלאחר מכן הגיעו לעיר יהודים ספרדים מהמזרח התיכון ומהגרים ממזרח אירופה. בשנת 1888 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-1,500 נפש. בשנת 1889 התארגנו מוסדות יהודיים כחברה קדישא ובשנת 1897 הוקם בית הכנסת הראשון, טמפלו ליברטד. בשנת 1909 הוערך מספר היהודים בבואנוס איירס בכ-49,000 נפש. בין שתי מלחמות העולם התגברה הגירה של יהודים ממזרח ומרכז אירופה לעיר.

במלחמת העולם השנייה ואחריה הטילה ממשלת ארגנטינה איסור על כניסת יהודים. פרט למספר קטן של יהודים שנקלטו בשנים 1956–1957, גדל היישוב היהודי בבואנוס איירס רק מריבוי טבעי ובעיקר מהגירה פנימית מערי-השדה.^[6]

בשנת 1970 מספר היהודים בעיר היה כ-380,000. מספרם ירד לכ-225,000 בשנת 1980.^[^{דרוש מקור]}^{[דרושה הבהרה]}

ב-17 במרץ 1992 התפוצצה מכונית תופת בשגרירות ישראל בבואנוס איירס. הפיצוץ גרם למותם של 29 בני אדם ולפציעתם של 242 איש. ב-18 ביולי 1994 טרוריסט ממוצא לבנוני פוצץ מטען נפץ בבניין הקהילה היהודית בעיר, וגרם למותם של 96 איש ולפציעתם של רבים נוספים. עקבות האחראים לפיגועי הטרור הללו הובילו לארגון החזבאללה ולאיראן.

כיום חיים בבואנוס איירס יהודים^[^{דרוש מקור]}^{[דרושה הבהרה]}בדומה ליתר קהילות היהודים באמריקה הדרומית רובם ממוצא אשכנזי. אחד מהאישים הידועים ביותר שחברים בקהילה זו הוא איש העסקים אדוארדו אלשטיין. בקניון "אבאסטו" אשר אלשטיין בנה נפתח סניף מקדונלד'ס הכשר היחיד בעולם מחוץ לישראל.