רוסאריו

רוסאריו
**Rosario**
סמל רוסאריו סמל רוסאריו	דגל רוסאריו דגל רוסאריו
	פוטומונטאז' של רוסאריו
	פוטומונטאז' של רוסאריו
מדינה	ארגנטינה
פרובינציה	סנטה פה
חבל ארץ	פמפס
ראש העיר	Pablo Javkin
רשות מחוקקת	Deliberative Council of Rosario
תאריך ייסוד	1793
שטח	178 קמ"ר
גובה	23 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,193,605 (2010)
‑ צפיפות	5,112 נפש לקמ"ר (2001)
קואורדינטות	32°57′00″S 60°40′00″W
אזור זמן	UTC-3
	www.rosario.gob.ar
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ארגנטינה רגילה) בואנוס איירס קורדובה בארילוצ'ה טוקומאן מאר דל פלאטה סלטה סנטה פה סן חואן אושואיה איגואסו אקונקגווה ברזיל פרגוואי בוליביה צ'ילה איי פוקלנד אורוגוואי האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס; השקט; רוסאריו

רוסאריו (בספרדית: Rosario) היא העיר הגדולה בפרובינציית סנטה פה בארגנטינה ומרכז המחוז נושא את אותו השם. העיר שוכנת 304 ק"מ צפון-מערבית מהבירה בואנוס איירס על הגדה המערבית של נהר פרנה. לפי מפקד משנת 2020 בעיר התגוררו באותה העת 1,554,000 תושבים.^[1]

עובדות מהירות מדינה, פרובינציה ...

סגירה

לא ידוע תאריך ייסודה הרשמי של העיר, אך התאריך המקובל הוא 7 באוקטובר 1793, עת היו בה 457 מתיישבים.

ב-27 בפברואר 1812 הניף גנרל מנואל בלגראנו בגדות נהר הפרנה את הדגל הארגנטינאי החדש בפעם הראשונה, במהלך מלחמת העצמאות של ארגנטינה. עקב כך, רוסאריו מכונה "עריסת הדגל הארגנטינאי". אנדרטת הדגל בעיר מנציחה את המאורע.

צ'ארלס דרווין עבר באזור ב-1832, ותיאר את רוסאריו כ"עיירה גדולה" עם בערך 2,000 מתיישבים. ב-1841 נמל העיר נסגר לסחר זר בהוראת צו של הקאודיו חואן מנואל דה רוסאס שחסם את נהרו הפרנה והפרגוואי לתנועת ספינות לא ארגנטינאיות. ב-1851 קבוצה קטנה של מספר מקומיים והמשמר הצבאי של העיר הכריזו על תמיכה בקאודיו היריב חוסטו חוסה דה אורקיסה. לאחר שניצח בקרב קסרוס, אוריקסה גמל לעיר על תמיכתה בו וכתב למושל סנטה פה להעניק לרוסאריו מעמד עיר. הבקשה התקבלה, וב-3 באוגוסט 1852 הבקשה אושרה ורוסאריו הוכרזה כעיר. אורקיסה פתח את הנמל לסחר בינלאומי חופשי, והעיר החלה לגדול בקצב מאיץ.

ב-1887 היו בעיר 50,000 תושבים, מתוכם 40% מהגרים.^[^{דרוש מקור]} במהלך החצי השני של המאה ה-19 הייתה תנועה שקראה להפיכת רוסאריו לעיר הבירה של ארגנטינה, אך בסופו של דבר זה לא קרה. ב-1926 היו בעיר 407,000 תושבים^[^{דרוש מקור]}, מתוכם כמעט מחצית תושבים זרים, אשר רובם באו מאירופה עקב מלחמת העולם הראשונה.

ב-1928 נולד בעיר המהפכן צ'ה גווארה.

בעיר פועלת מערכת תחבורה ציבורית שכוללת אוטובוסים, טרוליבוסים ומוניות.

ישנן נסיעות רכבת שבועיות לערים בואנוס איירס, סנטה פה, קורדובה וטוקומאן. הייתה תוכנית לבניית מסילת רכבת מהירה בקו קורדובה-רוסאריו-בואנוס איירס, שיועדה להתחיל ב-2008 ולהיחנך ב-2012, אך התוכנית הושעתה עקב הסכסוך בקרב הציבור על התוכנית והביקורת התקשורתית על העלויות הגבוהות לבניית המסילה.

נמל התעופה הבינלאומי רוסאריו - איסלאס מלווינס ממוקם במרחק של כ-13 ק"מ מצפון מערב למרכז העיר והוא משרת אותה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

העיר היא מרכז חינוכי חשוב ברמה לאומית ובינלאומית. העיר היא הבית של האוניברסיטה הלאומית של רוסאריו ומספר אוניברסיטאות אחרות.

את העיר מייצגים מספר מועדוני כדורגל. הגדולים שבהם הם ניואל'ס אולד בויס ורוסאריו סנטראל.

ברוסאריו נולד וגדל שחקן הכדורגל ליונל מסי.