Remove ads
סנטיאגו דל אסטרו (בספרדית: Santiago del Estero) היא פרובינציה באזור הגראן צ'אקו בצפון ארגנטינה. היא גובלת בצ'אקו בצפון-מזרח, בסנטה פה בדרום-מזרח, בקורדובה בדרום, בקטמרקה ובטוקומאן במערב ובסלטה בצפון-מערב. שטחה כ-136 אלף קמ"ר, ובשנת 2001 התגוררו בה כ-804 אלף תושבים. היא קרויה על שם בירתה, העיר סנטיאגו דל אסטרו.
| |||
 | |||
| הקתדרלה של סנטיאגו דל אסטרו | |||
| מדינה |
 ארגנטינה | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ | גראן צ'אקו | ||
| מושל | חרארדו סאמורה | ||
| רשות מחוקקת |
Chamber of Deputies of Santiago del Estero  | ||
| נפות בפרובינציה | 27 | ||
| ערים בפרובינציה | 117 | ||
| בירת הפרובינציה | סנטיאגו דל אסטרו | ||
| תאריך ייסוד |
1820 | ||
| שטח | 136,351 קמ"ר | ||
| גובה | 135 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Sierras de Guasayán | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בפרובינציה | 1,060,906 (2022) | ||
| ‑ צפיפות | 5.9 נפש לקמ"ר (2001) | ||
| קואורדינטות | 27°47′00″S 64°16′00″W | ||
| אזור זמן | UTC-3 | ||
| http://www.sde.gov.ar/ | |||
  | |||
Remove ads
רוב שטחה של הפרובינציה נמצא במישורי הגראן צ'אקו, בגובה שאינו עולה על 200 מטרים מעל פני הים. במערב הפרובינציה אזורים גבוהים יותר, השייכים למורדותיהם הנמוכים של הרי האנדים, אך גם בהם מעטים האזורים שגובהם עולה על 500 מטרים. בדרום הפרובינציה הקצה הצפוני של רכס קורדובה.
שני נהרות גדולים חוצים את הפרובינציה מצפון-מערב לדרום-מזרח - דולסה ("מתוק") וסלאדו ("מלוח"). בדרום-מערב מספר מדבריות מלח, המהווים חלק ממדבריות הסלינאס גראנדס, המשתרעים על שטחים נרחבים בפרובינציות קורדובה, לה ריוחה וקטמרקה.
האקלים בסנטיאגו דל אסטרו סובטרופי. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 21.5°C, אך מאז העשורים האחרונים של המאה ה-20 נרשמת התחממות יחסית, ובשנים האחרונות נרשמה טמפרטורה ממוצעת של 24°C. ההתחממות באה לידי ביטוי גם במקרי הקיצון - בעוד שעד 1910 לא עלתה הטמפרטורה על 38°C, כיום בימים חמים במיוחד היא עשויה להגיע לכדי 50°C. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בפרובינציה היא כ-700 מ"מ, מהם כ-580 בעונה הגשומה.
בפרובינציה פארק לאומי אחד, הפארק הלאומי קופו, שהוכרז ב-1998 ומשתרע על פני 1,142 קמ"ר.
Remove ads
עד להגעת הספרדים לאזור, אכלסו את השטח בו שוכנת כיום הפרובינציה בני הטונקוטה. הם התיישבו בעיקר באזור נהר הדולסה, ופיתחו חקלאות. צפונית-מערבית להם חיו בני לולה, שהיו מושפעים יותר מהתרבויות האנדיות.
ב-1542 החל דייגו דה רוחאס במסע לכיבוש האזור, והקים את היישוב הספרדי הראשון, מדיין דל סוקונצ'ו. ב-1543 הוקמה מלכות המשנה של פרו, והאזור היה לחלק ממנה. ב-19 ביוני 1549 יצאה משלחת ספרדית נוספת, בפיקודו של חואן נונייס דל פראדו, ששמה לה למטרה להקים עיר שממנה ניתן יהיה לשלוט טוב יותר באזור ובדרכים המובילות מפוטוסי לצ'ילה ולאזור ריו דה לה פלטה, וכן להפיץ את הנצרות בקרב הילידים. ב-1550 הוקמה העיר אל בארקו בשטח פרובינציית טוקומאן של ימינו. במהלך מסעו נתקל דל פארדו בכוחותיו של מושל צ'ילה פרנסיסקו דה ויאגרה. בעימות בין הכוחות ב-10 בנובמבר 1550 הייתה ידו של דה ויאגרה על העליונה. דל פראדו נסוג, והקים מחדש את אל בארקו, בשטחה של פרובינציית סלטה של ימינו, ב-1551. שם סבלה העיר מהתקפותיהם של בני הדיאגיטה. היא הועתקה בשנית ב-1553, וב-25 ביולי הכריז פרנסיסקו דה אגירה על הקמתה בשם סנטיאגו דל אסטרו דל נואבו מאסטראסגו, היא העיר סנטיאגו דל אסטרו של ימינו.
מושלי צ'ילה ניסו להביא לסיפוח האזור לאודיינסיה שלהם (פדרו דה ואלדיביה ראה בחזונו טריטוריה המשתרעת מהאוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי), אך ב-1563 נקבע כי יהיה שייך לאודיינסיה של צ'רקאס שמרכזה בסוקרה. ב-1564 הוקמה הפרובינציה של טוקומאן, חורייס ודיאגיטאס (Provincia de Tucumán, Juríes y Diaguitas), שבירתה סנטיאגו דל אסטרו. הפרובינציה השתרעה על שטח של כ-700 אלף קמ"ר, הכולל את הפרובינציות סנטיאגו דל אסטרו, טוקומאן, לה ריוחה וקורדובה של ימינו. ב-1566 התבססה מעמדה עוד יותר, לאחר שהוקמה בה דיוקסיה.
הצפות חוזרות ונשנות עקב עליית נהר הדולסה על גדותיו, גרמו לשלטונות להעתיק את הבירה לסלטה, ואילו הדיוקסיה עברה לקורדובה. כתוצאה מכך, ירד מעמדה של העיר, אף שהאזורים הכפריים נותרו מאוכלסים יחסית.
ב-1776 הוקמה מלכות המשנה של ריו דה לה פלאטה, ופרובינציית טוקומאן הייתה לחלק ממנה. ב-1783 הוקמה האינטנדנסיה של סלטה דה טוקומאן, שכללה גם את טוקומאן, סלטה, חוחוי וקטמרקה. בירתה הייתה טוקומאן, וב-1792 הועתקה לסלטה.
סנטיאגו דל אסטרו הביעה את תמיכתה במהפכת מאי שהובילה לעצמאות ארגנטינה, אך לא נטלה בה חלק פעיל. ב-1814 פוצלה האינטנדנסיה לשניים, סלטה וטוקומאן. סנטיאגו דל אסטרו וקטמרקה הוכפפו עתה לטוקומאן. ב-22 במרץ 1820 הכריז מושל טוקומאן, ברנבה אראוס, על כינונה של הרפובליקה הפדרלית של טוקומאן. סנטיאגו דל אסטרו התנגדה למהלך, וב-27 באפריל הכריז חואן פליפה איבארה על התנתקותה של העיר מטוקומאן וחבירתה לקונפדרציה המתגבשת של ריו דה לה פלאטה. אראוס שלח כוח צבאי לדיכויו של איבארה, אך הובס. איבארה נותר מושל סנטיאגו דל אסטרו למשך 30 השנים הבאות, עד מותו ב-1851. אחיינו של איבארה, מנואל טבואדה, החליף אותו, ושימש כמושל הפרובינציה עד מותו שלו ב-1871. טבואדה היה מקורב לנשיא ארגנטינה, ברטולומה מיטרה, ובתקופת שלטונו התחזק מעמדה של הפרובינציה. לאחר מותו של טבואדה ואובדן הכוח הפוליטי ירד בהדרגה מעמדה.
ב-1948 נבחר קרלוס חוארס למושל סנטיאגו דל אסטרו. חוארס כיהן בתפקידו במשך חמש קדנציות לא רצופות עד 2002. לאחר פרישתו בשל מצב בריאותי רופף, מונתה לתפקיד רעייתו, מרסדס ארגונס דה חוארס. ב-2004 הודחה מכהונתה לאחר שהוגשו כתבי אישום נגדה ונגד בעלה בעקבות חשדות במעורבות ברצח של יריבים פוליטיים ובשל שחיתות.
Remove ads
בשנת 2001 התגוררו בפרובינציה כ-804 אלף תושבים, וצפיפות האוכלוסין בה נאמדה בכ-6 תושבים לקמ"ר. הערים הגדולות בפרובינציה באותה שנה היו:
- סנטיאגו דל אסטרו (כ-285 אלף תושבים)
- לה בנדה (כ-95 אלף תושבים)
- טרמאס דה ריו אונדו (כ-28 אלף תושבים)
- פריאס (כ-25 אלף תושבים)
- אנייטוז'ה (כ-20 אלף תושבים)
כלכלתה של סנטיאגו דל אסטרו היא מהחלשות בארגנטינה. בשנת 2006 נאמד התוצר בה בכ-2.9 מיליארד דולרים, שהם כ-3,560 דולר לנפש. שיעור זה נמוך בכ-60% מהממוצע בארגנטינה, והוא הנמוך ביותר במדינה.
12% מתוצר הפרובינציה מקורו בחקלאות. הגידולים העיקריים הם כותנה (כ-20% מהכותנה בארגנטינה כולה), פולי סויה, תירס ובצל. 15% מהעזים בארגנטינה גדלות בסנטיאגו דל אסטרו, ובמזרח הפרובינציה נפוצים גם גידולי בקר.
התעשייה בפרובינציה אינה מפותחת, והיא מבוססת בעיקר על התוצרת החקלאית. כ-300 אלף טונות של עץ (חומר גלם) מיוצרים בה מדי שנה, מהם כ-100 אלף טונות בתעשיית השעם, והיתר בעיקר כעצים להסקה. תעשיות נוספות כוללות מזון, טקסטיל ועור. הפרובינציה ענייה במחצבים, ועיקר הכרייה בה היא של מלח במדבריות המלח בדרום.
אף שסנטיאגו דל אסטרו אינה מהפרובינציות המתוירות בארגנטינה, אך יש בה גם כמה מוקדי משיכה לתיירים, בהם העיר העתיקה של סנטיאגו דל אסטרו, המעיינות החמים טרמאס דה ריו אונדו והפארק הלאומי קופו.
Remove ads
אתר האינטרנט הרשמי של סנטיאגו דל אסטרו (בספרדית)- סנטיאגו דל אסטרו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סנטיאגו דל אסטרו, ברשת החברתית פייסבוק
סנטיאגו דל אסטרו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סנטיאגו דל אסטרו, ברשת החברתית אינסטגרם
סנטיאגו דל אסטרו, סרטונים בערוץ היוטיוב
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads